סיישל – הפלגה בעולם אחר
מאת: דפי קוגלמן ליפניק
אם תסתכלו בתמונות המלוות את הכתבה לפני שתקראו אותה, תחשבו כאילו הן עוד "סטורי" או דף בפיד של הרשת החברתית האהובה עליכם. לאחר הקריאה יש סיכוי טוב שתרוצו לחפש את הדיל המשתלם ביותר לסיישל. דאפי קוגלמן ליפניק מספרת לנו על חווית הפלגה שונה לחלוטין ולא רק בשל הקורונה.
קבוצת האיים של סיישל נמצאת באוקיאנוס ההודי ומונה 115 איים, מתוכם מאוכלסים רק 33. ההגעה לסיישל קלה, נכון יש מגיפה עולמית שמשתוללת לה בחוץ, ויש מיני פרוצדורות שונות ומשונות לעשות לפני שכף רגלכם תדרוך בנתב״ג, אבל מהרגע שהתיישבתם בכיסא המטוס, אחרי שש שעות תנחתו בשדה תעופה קטן, באמצע מה שמרגיש כמו 'שומקום' אבל 'שומקום 'מהיפים בעולם.
נחתנו באי המרכזי מהאה (Mahe) שם שוכנת הבירה הקטנה ויקטוריה, בעיר יש נמל ומעגן ליאכטות. המעגן עצמו די נוח, חדש, מודרני ומוגן, יש בו מסעדות וברים קטנים מהם עולים קולות רמים של צחוק ושמחה. במעגן של מהאה, קיבל את פנינו, כמארח מושלם, צב הים הראשון שפגשנו בסיישל.
צריך לזכור, סיישל היא לא אירופה ולמרות הרצון הטוב הסטנדרטים שונים. למעשה, כשהגענו היאכטה עדיין לא הייתה מוכנה וכשסוף סוף נכנסנו אליה היו על סיפונה טכנאים שתיקנו שלל תקלות, קטנות וגדולות, זניחות ומשמעותיות. למחרת בבוקר את חצי היום הראשון עוד ״בילינו״ במרינה בהמתנה להמשך התיקונים. על כל הנושא הטכני אפשר לכתוב כתבה נפרדת, אך הטיפ המרכזי שלנו הוא להגיע עם 'ים סבלנות' וטרם היציאה להקדיש יתר תשומת לב לטקס קבלת הסירה ולמעבר מדוקדק על הצ׳ק ליסט.
בזמן שהטכנאים עמלים על התיקונים השונים, אנחנו, עם 8 ילדים רעבים על הסיפון, חייבים להתחיל להצטייד. במרינה יש סופרמרקט שעל פניו נראה כמו סופר רגיל, לבד מהעובדה שהמדפים בו מלאים רק בימים ובשעות מסוימות, כתלות באספקה המגיעה פעם בשבוע מדרום אפריקה. נכון לכתיבת שורות אלו, יום האספקה היה יום שישי, אך כדאי לוודא את העניין מראש, במיוחד כי המדפים מתרוקנים מהר מאד. אז כן, יש קצת בשר, ירקות ופירות מקומיים (מאוד טעימים) אך המבחר קטן, לכן מומלץ מאוד לשלוח לסופר רשימת קניות במייל שבוע מראש ולבקש שיספקו אותה למרינה.
יוצאים לדרך
היציאה המאוחרת ו- 35 קשר רוח, גרמו לנו לדחות את החצייה לאזור האיים המרכזיים פארסלין ולה דיג (La Digue ו- Parslin) ובמקום זאת אנו נשמעים להמלצה מאחד הטכנאים שהיו על הסירה ומפליגים לעגון באנס רויאל (Anse Royal).
ההמלצה מתגלה כמעולה. המפרץ הממוקם בצד הדרום מזרחי של האי באחד מהחופים הפופולריים במהאה, יפיפה. המים הצלולים והרדודים יחסית עושים חשק לקפוץ ראש, אך זה רק היום הראשון והשעה המאוחרת והבטן המקרקרת מכריעים לטובת ירידה אל החוף. רפאל, שהמליץ לנו להגיע לכאן, ״זרק״ את השם קפה קריאול כמקום נחמד לאכול בו. מורידים את הדינגי ומתחילים לעשות נגלות, לא פשוט להוריד 12 אנשים בנגלות ובמיוחד כשיחסי הכוחות ״ילדים-מבוגרים״ לא שוויוניים. ״רד לפה״, ״זוזי לשם״, ״תחזיקי את החבל״ ו ״אל תגיד לי מה לעשות״, הם רק חלק ממה שהילדים מטיחים בנו ובעיקר אחד כלפי השנייה וזה רק היום הראשון, רעבים כבר אמרנו? והנה הצלחנו, המשימה הושלמה! השמש שוקעת באיטיות, צובעת שמיים בהירים בוורוד ואנו גוררים רגליים יחפות ועייפות לעבר האורות המהבהבים מרחוק, וכשהאוכל סוף סוף מגיע אל הילדים, אפשר ״לשים ת׳ראש על דיונה״, לנוח רגע ולהנות מהשקט.
הבוקר עלה, שנירקול קצר ומרימים עוגן – יש לנו דרך לעשות, הרוח איתנו וזו אחת מההזדמנויות היחידות שיצא לנו להפליג עם מפרשים ״קום איל פו״ ולהגיע למהירויות גבוהות וכיפיות. החצייה ארכה כ-4.5 שעות וחלפה בקלות והגענו לצד הדרום-מערבי של האי לה דיג, למפרץ אנס קוקו – Anse Coco. הגלים המתנפצים על החוף נראו מסיפון הקטמרן כבר מרחוק והביאו אותנו להבנה שלא נוכל להחיף במפרץ, כך יצא שהחוף היפהפה נשאר ריק ובודד.
שרדנו את הלילה המאתגר תוך שהקטמרן מתנדנד ובבוקר גילינו שהדינגי נפגעה קשות בהפלגה בשל הסוול הגבוה. בסיישל כמעט בכל מקום צריך דינגי כדי לרדת מהקטמרן, לכן חיברו אותנו למקומי באי השכן פארסלין, שם ניתן לתקן את הדינגי.
ברחבי סיישל המופלאה
בפארסלין ניצלנו את ההזדמנות לבקר בואלי ד'מאל (Vallee de Mai), שמורת טבע שהוכרזה כאתר מורשת עולמי של אונסק״ו, עם 6 סוגי עצי קוקוס ובהם גם ה- Coco de Mer עצי קוקוס ענקיים, שאינם למאכל, הגדלים רק פה ובאי נוסף בסיישל.
מהשמורה המשכנו ישירות לקוט ד'אורווי (Cote d'Oreuy), חוף משגע שנמצא 10 דק׳ נסיעה מהמרינה. אחרי היומיים הראשונים, הלא פשוטים של ההפלגה, פתאום הרגשנו קצת חופש! זרקנו את התיקים על החול הלבן, למרגלות עצי הדקל הירוקים ובינות לקוקוסים הקטנים ורצנו לים הצלול שכמו חיכה רק לנו. המים נעימים ומלטפים, השמש חמימה והילדים חוגגים במלחמות מים וחול בעוד אנחנו נהנים מהשקט והשלווה.
למחרת, אחרי יום מוצלח במיוחד ועם דינגי מתוקנת, המשכנו את המסע לעבר מפרץ Curieuse Bay, שמורת טבע ימית ויבשתית, בה מספר פרויקטים שונים להגנת החיות והצמחייה באזור. בין היתר זהו ביתם של יותר מ- 300 צבי ענק המהווים אטרקציה תיירותית לא קטנה. לפני שירדנו לבקר את הצבים על היבשה, הגיעו פקחי השמורה המסתובבים בין היאכטות השונות כדי לגבות כסף ולעדכן בכללי ההתנהגות בשמורה ועדכנו אותנו שבמקרה זרקנו עוגן ממש ליד ״פעוטון״ של צבי ים. כמה ניסיונות לראות את הצבים בשנרקול העלו חרס ורק צב קטנטן אחד הגיח לפתע, אך חזר מייד לגננות המודאגות. בחוף עצמו קיבלו את פנינו פקחים ואחרי כל נהלי הקורונה הורשנו להתקדם אל צבי הענק המסתובבים להם חופשי ולהציץ גם על בית הגידול לצבים הקטנטנים שרק בקעו.
חודש לפני ההפלגה בסיישל, הפלגנו באותו דגם של קטמרן ביוון, חשוב לציין שבניגוד ליוון, בסיישל באופן טבעי ובמיוחד בתקופת הקורונה, אין הרבה מקומות שאפשר לרדת אליהם להסתובב, (בין שווקים או חנויות) לעצור לשתות קפה, או לאכול איפשהו ורגע לקחת פסק זמן מכל הבישולים, הניקיונות והעבודה הקשה שדורשת הפלגה עם כל כך הרבה ילדים. צריך לדעת להפעיל, לשתף ולעודד אותם לקחת חלק בתפעול הקטמרן וזה לא תמיד פשוט ולפעמים מרגיש קצת כמו ניסוי חברתי שלקחת בו חלק מרצונך החופשי. מצד שני, נוצרים גם הרבה רגעים שערכם לא יסולא בפז, וכך מצאתי את עצמי יושבת בערב בסלון הקטמרן, עם הילדים הבוגרים יותר לשיחה מרתקת מלאת שאלות ועניין בנושא מגדר ומיניות בריאה – בימים טרופים אלה, כיף לגלות שיש לנו נוער נהדר!
סנט פייר והסביבה
אנחנו כבר ביום השישי למסע בסיישל, הגענו לעצירת צהרים בסנט פייר (Saint Pierre), מקום מרהיב ביופיו. יש זרמים וסחף, אך הילדים יורדים אל הדינגי עמוסים בציוד ולא מוותרים על המקום שלפי ההמלצות ״גורם ללב המשנרקלים לפעום מהר יותר״. התוצאות לא מאכזבות, צב ים חביב נלהב לשחק עם היצורים המוזרים שהגיעו לבקר, דגים יפים, שונים ומגוונים מקיפים אותנו, אבל התענוג האמיתי נח לו בשקט בקרקעית מחכה שיגלו אותו, זהו ה- Whitetip shark איזה כיף! נרעשים מהתגלית, שמנו לב שאנחנו לא לבד. לידנו שט לו על גלשן שבור דייג מקומי שבעזרת משוט אחד וסכין מטבח המשמשת אותו כחכה תפס תמנון ודג גדול של כ- 5 ק״ג. קפצנו על ההזדמנות וקנינו ממנו תמורת 30 ש״ח את הדג הכי טרי שאכלנו עד כה.
לפני עגינת הלילה, עצרנו לשנרקול נוסף ב- Ave Maria Rock ליד סלע גדול ובו עץ דקל אחד בלבד שהקנה לו את השם One Tree Island. בעודנו מתכוננים להעלות את הדינגי, אנחנו רואים עשן עולה מהירכתיים, ושומעים את בכורינו, עילי (11), שואל ״מה זה כל השמן הזה במים?״ לאחר בדיקה, מתברר שהייתה קורוזיה על צנרת המשאבה ההידראולית שמעלה את הדינגי וזו התפוצצה מהלחץ. כדי לא להשבית שוב את הסירה ל-24 שעות תיקון במרינה בפרסלין, אלתרנו והרמנו את הדינגי בעזרת אחד המעלנים.
מ- Ave Maria Rock הרמנו עוגן והפלגנו לעבר ראונד אילנד ביי ״Round Island Bay", הידוע גם בכינויו ״מפרץ הקמח״. רצועת חוף יפה נפרשה לפנינו, אך כשהתקרבנו ראינו שני אוהלים וזוג שנופף לנו עם הידיים כדי שלא נגיע, לאחר כמה צעקות הצלחנו להבין שהם נמצאים בבידוד באחד המקומות היפים בעולם, אם כבר בידוד אז שם.
Source D'argent - החוף היפה בעולם
למחרת בבוקר תכננו להפליג לאי הציפורים Bird Island, האי הצפוני ביותר בסיישל. האי שנמצא בבעלות פרטית, אמור להיות גן עדן לחיות ובעל מאזן אקולוגי עדין שנוצר ונשמר באדיקות לאורך שנים.
מזג אוויר קשוח גרם לנו לוותר על אי הציפורים ולהגיע חזרה ללדיג, מקום עם לא מעט אטרקציות. נקשרנו ויצאנו לטיול רגלי לחוף שנקרא אנס סבר (Anse Severe), הדרך לחוף מקסימה, דוכני המיצים והקוקוסים שבצידה, מובילים אותנו למין צריף קטן על החוף ובו אישה מקומית המבשלת אוכל אותנטי, יותר מהטעם זו הייתה בעיקר חוויה. המשכנו עוד קצת לאורך החוף, נופים מטריפים של סלעי גרניט ענקיים מרגשים אותנו, אך בלב אי אפשר שלא לחוש גם עצבות נוכח הפער הגדול בין היופי הזה למלונות העומדים ריקים מאדם.
הילדים ניצלו עוד קצת את מזג האוויר היפה כדי להשתעשע בחוף, אך רוח חזקה, עננות וגשם פתאומי, האופייניים לאזורים הטרופים מקימים אותנו ובמהרה אנחנו מתחילים לאסוף 8 ילדים, עגלה, בגדים וכפכפים שמפוזרים בכל מקום. ביצענו את הנוהל הקבוע של מקלחות חוץ בקטמרן ותוך זמן לא רב מזג האוויר חזר להאיר לנו פנים. למחרת שכרנו אופניים, ורכבנו עם הילדים לשמורה מקסימה, מוקפים בשבילים ומטעי וניל, חשנו עצמינו לרגע כמו המקומיים. מתוך השמורה הגענו ל Source D'argent שנחשב לחוף הכי יפה בעולם, אכלנו קוקוסים משני סוגים ונהנו מהחוף בשעת השפל, כשנוצרות להן מין בריכות קטנות שאיפשרו גם לקטנטנים בחבורה להשתכשך בהנאה. חזרנו לקטמרן והתחלנו לתכנן את היציאה, המעט מאתגרת, שהייתה צפויה לנו למחרת.
מתקפלים הביתה
למחרת, יום אחד לפני הטיסה, מזג אוויר יפה ואנו יוצאים מוקדם בבוקר כדי להספיק עוד עצירת שנירקול בפליסיט (Felicite) בטרם נתחיל את החצייה הארוכה חזרה למהאה.
פליסיט הוא אי שחציו שייך למלון יוקרתי וחציו שמורת טבע. עגנו בדיוק מול מעגן המלון, כמו ביתר שמורות הטבע הימיות, גם כאן באו לגבות מאיתנו כסף עבור השהייה. הים הנוח והקשירה הטובה למצוף הביאו אותנו לבלות שם את כל הבוקר. בצהריים הרמנו מפרשים והתחלנו את החצייה, הגענו לעגינת הלילה באזור מלון הקלאב מד הממוקם בשמורת טבע יפה, Ile Curf, שם גם זכינו לים נוח לעגינה, נוף מקסים ושוניות שוקקות חיים וכהדרן, דולפינים שקפצו לרגע לאחל לנו טיסה נעימה.
מהקלאב מד חזרנו למהאה לחגוג את סיום ההפלגה. למחרת טסנו לארץ.
הנופים המדהימים של סיישל נשארו מאחור אך בניגוד לסטורי באינסטגרם שנעלם אחרי 24 שעות, הזכרונות, החוויות והתמונות ילוו אותנו תמיד.
