דני שפר השייט הישראלי הראשון אשר השתתף בתחרות חציית האוקיאנוס מצרפת לברזיל סיים את התחרות. בכחול 16 סיפרנו על ההכנות, לפניכם חלקו הראשון (המפחיד במקצת) של הסיפור האמיתי כפי שנכתב על ידי דני.

 

בימים האחרונים של אוגוסט חזרתי ל"לה רושל" אשר בחוף האטלנטי של צרפת, כדי לסיים את ההכנות האחרונות של ה – 416 LISNES  סירת ה – MINI שלי, לקראת הזינוק של 2003 TRASSAT  MINI. ב – 26.8 העברתי את המפרשית לנמל הישן של "לה רושל" יחד עם 69 המתחרים הנוספים שהתקבלו השנה לתחרות לאחר שעמדו בכל ההסמכות והשיוטים המקדימים הנדרשים.

 

את ההכנות להשתתפות בתחרות החצייה התחלנו שלושה ישראלים, יניב מס, יניב סוזין ואנוכי, אולם בסוף הגעתי רק אני לזינוק של שנה זו.

יניב מס נאלץ לפרוש מסיבות אישיות אך המשיך לתמוך ולקדם אותי ואת יניב סוזין.

יניב סוזין התחרה בדגם ה –  414 MINIMAT  בשלושה שיוטים של שיוטי זוגות, אך ינסה את מזלו בשיוט ה – MINI הבא מאחר ורשימת המשתתפים נסגרה מוקדם בכדי שההסמכות הנדרשות על ידי המארגנים תסתיימנה בזמן.

אני שכבר השתתפתי בשיוט ה – MINI  ב – 1995 הייתי פטור מכמה מההסמכות ולכן התקבלתי לשיוט.

 

הנמל הישן הפך לכוורת של פעילות בעשרת הימים שקדמו לזינוק.

70 סקיפרים, המלווים בחברים, משפחות, אנשי הנהלת התחרות, שופטים, עיתונאים וקהל מתעניינים גודשים את המזחים.

אני מצויד ברשימות ארוכות של משימות ובעטים המוחקים סעיף אחר סעיף ומשימה אחר משימה, בתקווה שהכול יהיה מוכן ביום הזינוק ב – 7 לספטמבר.

 

עזר לי בהכנות בחור נהדר בשם זאן פיליפ אותו הכרתי במקום. הוא אירח אותי בביתו והכיר לי חברים נוספים שנרתמו ועזרו לי, יחד עם אבי, הגיע לקראת יום הזינוק.

התחזית ליום הזינוק מדברת על מזג אויר קשה, ים גבוה ורוח מעל 40 קשר.

בדקה ה – 90 קיבל מנהל התחרות HUGE DENIS  החלטה קשה והודיע על דחייה של יומיים, זאת למרות לחץ של הספונסרים ושל חלק מהשייטים לזנק במועד המתוכנן.

למרות האדרנלין וההתרגשות, למרות ש – 416SENSIL ואני הינו מוכנים ולמרות שנציגת הספונסר "נילית-SENSIL" הגיעה בטיסה במיוחד לזינוק, חשתי הקלה לאחר ששמעתי על ההחלטה, משום שאני מאמין שלצאת לים בסערה זו טעות.

השיט ב – MINI אינו משחק שש בש ולעיתים השייטים נתקלים בים קשה, במידה ויש אפשרות להימנע מסיכון ע"י דחיית זינוק יש לעשות זאת.

ב – 9 לספטמבר גררו מפרשיות הגומי של ועדת התחרות את 70 המפרשיות זו אחר זו לפי סדר קריאת השמות ע"י כרוז ולקול התשואות של הקהל הרב שהתאסף על החומות שסביב לנמל.

לאחר הנפת המפרשים ניתקו המפרשיות מכלי השיט הגוררים והתקדמו בהפלגה לאזור הזינוק.

רוח של 25-30 קשר נשבה והים כוסה ברבורים לבנים.

בדיוק ב – 1700 זינקנו כאשר מסביבנו כלי שיט מכל הסוגים אשר ליוו אותנו בתחילת דרכינו ובהם המשפחות ועיתונאים.

הרוח עלתה ל – 35 קשר ובמפרשים מצומצמים החלו השייטים עושים דרכם לים הפתוח והגלי.

 

ההפלגה שלי התחילה ברגל שמאל, כבר במצוף השני נתקלתי בבעיה במפרש הראשי, המפרש נשלף ממסילתו פעם אחר פעם. נאלצתי להורידו לאלתר לצורך תיקון, התיקון נמשך שעות, לכשסיימתי, יצאתי לים הפתוח כ – 3-4 שעות אחרי כולם.

הלילה הראשון היה קשה, רוח בעוצמה של 35 קשר וים בגובה 4 מטר על האף.

ב- 24 השעות הראשונות המצב נשאר יציב, אך בתחילת הלילה השני ירדה הרוח ל – 20-25 קשר והים החל להירגע. ביום השני הפלגתי בקדמית מתונה כשכל כמה זמן אני עוקף מפרשית נוספת וחש שמצב רוחי מתרומם עם כל עקיפה.

בשעות אחה"צ המאוחרות כיסה את הים ערפל וטפטוף החל לרדת, הראות ירדה לכמה עשרות מטרים בלבד. אני נוהג את המפרשית בקדמית כשלראשי כובע צמר ועליו הכובע של מעיל הסערה שלי.

לפתע אני שומע גל גדול נשבר מאחור ומתקרב אלי, "זה מוזר הרי אני מפליג לתוך הגלים שאמורים להתרחק מאחורי ולא להתקרב". סיבוב הראש ומבט אחורה לא השאירו שום זמן למחשבה. חרטום אוניית הסוחר היה ממש מעלי, סיבוב מידי של המפרשית דרך הרוח וגל החרטום של הסוחרת מעיף את המפרשית הצידה. המפרשית שוכבת על צידה ובעוד אני תלוי מהמעקה בקוקפיט אני מביט בדופן האונייה החולף מטרים ספורים ממני ובשני ראשים הצצים על הכנף של הגשר ומביטים למטה אלי .

אין זמן למחשבות יש עבודה רבה כדי להחזיר את SENSIL למפנה הקודם ולסדר את הבלגן.

 

יותר מאוחר יש זמן להרהורים ולהבנה כמה קרוב הייתי לאסון, ובימים הבאים קשה לי להירדם מפחד ההתנגשות.

 

לקראת הפניה דרומה סביב לכף פיניסטר אשר בדרום ספרד משתנה הרוח לצפונית צפון מזרחית קלה ובבוקר ההקפה מתגברת הרוח בהדרגה.

הספיניקר הגדול למעלה ו"SENSIL" מפליגה במהירות ממוצעת של  10 קשרים ויותר.

אחה"צ הרוח הנופלת מהמצוקים של היבשת נושבת בעוצמה של יותר מ- 40 קשר והשיט הופך למוטרף ומפחיד. מהירות ההתקדמות נעה סביב ה – 16 קשר ולפעמים יותר. ההגה האוטומטי של המפרשית כבר מזמן לא מצליח לשלוט במצב ואני מוצא עצמי נוהג ללא יכולת להוריד את הספיניקר ולצמצם את הראשי.

לבסוף כשנדמה לי שיש החלשות רגעית של הרוח אני לוחץ על כפתור ההגה האוטומטי ורץ להוריד את הספיניקר. ואז כשהמעלן ביד אחת והספיניקר רק חצי הדרך למטה ההגה האוטומטי מאבד שליטה ואני חווה מהפך אימתני, המפרשית נשכבת על צידה במפנה ההפוך כשהראשי תקוע על הרנרים והשחיפים מקבלים צורה של נחש מתפרע.

אני מחליט קודם לנסות ולהציל את הספיניקר ורק לאחר הורדתו המושלמת אני  מתפנה למפרש הראשי ולאיזון המפרשית. אני מרים חלוץ עבודה ומצמצם שני צמצומים בראשי וה – "SENSIL" עדיין מרחפת ב – 14-17 קשר בחצי גבית על סף איבוד השליטה.

חוסר של ג'יירו במערכת ההיגוי האוטומטי אינו מאפשר הפלגה עם ספיניקר ברוחות מעל 15 קשר.

כל המפרשיות במקצה שלי הפליגו עם ג'יירו ואני מפאת "מחסור קל" של – 2,500 יורו, יצאתי לדרך בלי. במבט לאחור היה חוסר זה עקב האכילס העיקרי שלי.

באותו אחר הצהריים, לאחר שהרוח ירדה חזרה ל- 25 קשר חלפו אותי מספר מפרשיות עם ספיניקרים מורמים. ואילו אני, העליתי אותו רק מאוחר יותר אותו לילה לאחר אובדן מיילים רבים.

בימים הבאים רצנו דרומה במהירויות גבוהות לאורך חופי פורטוגל עם רוחות הסחר הפורטוגזיות המנשבות בגבנו. באותם ימים לחצתי את המפרשית ואט אט טיפסתי במעלה הדירוג עד שהגעתי למקום 27 בדירוג הכללי. כשהגענו לאזור דרום פורטוגל הרוח הפכה יותר מזרחית, הספיניקר ירד והג'ניקר עלה, הקיל מוטה למקסימום וכל הציוד במפרשית מועבר לדופן שמאל. SENSIL  מפליגה שמונה- תשעה קשרים ברוח צד. הרוח עולה ואני חושש לאבד את שלוחת הספיניקר, לאחר שהיא מראה סימני עקמומיות במקומות לא רצויים. בשלב זה הג'ניקר מגולגל ומוחזר לשק. 10 דקות לאחר מכן חולפת על פני מפרשית עם הג'ניקר למעלה, יצר התחרות דוחף אותי לנסות ולהעלות את החלוץ הקל במקום הג'ניקר בקצה השלוחה. בזמן העלאת החלוץ הוא מסתבך באחד היתרים הצידיים מעל המצליב העליון. מאחר ואין לי שום דרך להורידו מהסיפון אני נאלץ לטפס למצליב השני בכדי להורידו. בזמן שאני ישוב על המצליב השני ומשחרר את החלוץ לסיפון הוא מתמלא אוויר ועף למים, הלחץ האדיר מושך איתו את השלוחה, את מעקה החרטום ואת היתר הקדמי המחובר לשניהם. הירידה מהתורן ללא היתר הקדמי הייתה מהירה באופן מיוחד.

תחושה קשה של אובדן וכשלון צנחה עלי לאחר שראיתי את גודל הנזק.

לאחר אבטחת התורן, דיון קצר עם אחת ממפרשיות הליווי ותיקון זמני שמאפשר הרמת חלוץ עבודה החלטתי להמשיך ל"לנזרוטי" אשר בקנאריים, התחנה היחידה בשיוט.

 

לאור המצב העגום אני מפליג לאט לאט ושומע בקשר היומי כיצד אני נופל אחורה בדירוג.

אין באפשרותי להרים את המפרשים ממוט השלוחה והחלוץ הקל נקרע באירוע.

לאחר 11 יום אני ו – SENSIL מקיפים את "לנזרוטי" ועושים דרכינו אל פורטו קלרו אשר באיים הקנאריים שם קו הסיום שאותו אנו חוצים במקום 27 המאכזב במקצה שלנו.

 

"לנזרוטי" מאפשרת מנוחה, הרבה מאד בירה קרה בפאב האירי במרינה וזמן לתיקונים הרבים. 

אני מתקן את המפרשים ומייצר חלקי נירוסטה חדשים לחיבור היתר הקדמי ושאר החלקים השבורים, מכוון מחדש את התורן וקונה את המצרכים והמים שידרשו ללג הבא והארוך מהקנאריים לברזיל.