צריחות השחפים שמגיעות דרך החלון הפתוח מעירות אותי מהשינה. איפה אני ואיזה יום היום אני שואל את עצמי בערפול חושים. לאט לאט אני צף מתוך השינה. אנחנו קשורים למורינג (מצוף עגינה) במיסטיק (אי בדרום הים הקריבי). מבט חטוף בשעון, השעה 06:15 אני נשלף מהמיטה לתוך בגד ים ויוצא מהתא לסיפון, שואף את אוויר הבוקר הצלול עם קרני השמש הראשונות וחוזר לסלון כדי להפעיל את מכונת הקפה. אני לוחץ על כפתור ההפעלה אבל שום דבר לא קורה, מד מתח המצברים מראה 10.5 וולט, "שיסלחו לי הישנים" אני ממלמל ומפעיל את הגנרטור, מכונת הקפה מתרצה והנוזל החום והריחני מתחיל לטפטף לאיטו.

מאז שקיבלתי על עצמי את תפקיד הסקיפר על יאכטת צ'רטר התרגלתי לקום מוקדם בבוקר, לפני שהאורחים מתעוררים, על מנת להספיק לנקות את איזור הישיבה בירכתיים (שמכונה בטעות הקוקפיט) מפירורים ומשאריות חגיגות הלילה הקודם, ולמלא את המצננים (coolers) במשקאות. האורח הראשון עולה מעט לפני שאני מסיים את העבודה ומוזג לעצמו קפה מהמיחם. אנחנו שותים קפה ומפטפטים על היום שעבר ומה הולך לקרות היום, עוד שני אורחים מגיחים מנומנמים מהתאים ואני משאיר אותם לשתות את קפה הבוקר ופונה להוריד את הדינגי (סירת הגומי) למים. אחרי שהדינגי משוחררת מרתיקות ההרמה והמנוע החיצון מטרטר אני אוסף משקפי שמש וכובע (לא זז בלעדיהם לשום מקום) ומפליג לחוף לקנות לחם. שעת הבוקר היא השעה האהובה עלי, הכל עדיין רגוע ולעולם לוקח את הזמן שלו להתעורר, הסירה גולשת במהירות על מימי המפרץ ואנחנו מגיעים תוך דקות לרציפון ההתקשרות (שקרוי בעגהdinghy dock), פה ושם אני פוגש תושב מקומי משכים קום שעונה לי ב- Ya man על ברכת הבוקר טוב שלי. המאפיה עדיין סגורה למרות שכבר אחרי שבע (ברוכים הבאים לזמן הקריבי) אני יורד לחוף הים ומתיישב על אחת מסירות הדיג הצבעוניות ומחכה שהמאפיה תפתח. מרחוק אני רואה את ביל מתקדם לאיטו לחנות בשוק הדגים. ביל הוא דייג זקן שנפגע בברכיו לפני כמה שנים מדקומפרסיה ומאז הוא מתנהל לאיטו בכאבים עזים, נתמך בגנץ' שבור ומתפרנס מניקוי דגים שהלקוחות קונים בשוק. ביל ראה הרבה סערות והרבה מים עברו מתחת לקוער סירתו עד שנפצע, אני מכבד אותו מאוד בשל כך ומנצל את הזמן להגיד לו בוקר טוב ולפטפט איתו מעט על דגים ועל מזג האוויר. מרחוק אני רואה שהמאפיה נפתחה ושורה של פועלים מתגודדת לפתחה. אני נפרד מביל ומצטרף לתור, חדר המבוא עמוס לעייפה ומבושם בריח של לחם טרי. בתורי אני מזמין שני כיכרות לחם מקומי, שני בגטים לארוחת הצהריים ולחמניות להמבורגרים של יום חמישי. הלחמניות עדיין לא מוכנות ואני לוקח את כיכרות הלחם החמים ופונה בחזרה לדינגי.

רוב האורחים כבר התעוררו והם מרחרחים בסקרנות את הלחמים שהבאתי, כיכרות הלחם הופכות לפרוסות לחם מטוגן ובזמן שהלחמים מטגנים במחבת אני עורך את השולחן. אחת האורחות מתנדבת לעזור לי בעריכה, לא שאני זקוק כל כך לעזרתה אבל זה נותן לה תחושת סיפוק ולי זה לא מפריע. תחתיות לצלחות, סכו"ם, מפיות נייר מקופלות (יש לנו קיפול שונה לכל ארוחה), מיצי פירות, חמאה, ריבה, שני סוגי סירופ מייפל, ולבסוף מוגש הלחם המטוגן. האורחים לא מבזבזים זמן ומתיישבים סביב השולחן במהירות ומפטפטים בנימוס can I get the salt please, O what a great breakfast we have here, look, they have two kinds of maple syrups here .

חיה, בת זוגי לחיים ולניהול היאכטה, מגיעה לשולחן וזוכה למטר ברכות בוקר טוב מכולם, לכל צוות יש סדר יום וחלוקת עבודה משלו, אני מעדיף לקום מוקדם ולהכין ארוחת בוקר ואחר כך לחטוף מנוחת צהריים בזמן שחיה מפנה את ארוחת הצהריים ומכינה את ארוחת הערב, שטיפת הכלים נעשית על ידי שנינו לחילופין.

אנחנו מצטרפים לשולחן ומשתתפים בשיחה מפעם לפעם, לקראת סוף הארוחה אני מספר להם על התוכנית להמשך היום, בשעה תשע האורחים יצאו לסיור באי (מיסטיק הוא אי פרטי שהדיירים בו הם סלבריטאים ואילי ממון מכל העולם) לאחר מכן נפליג דרומה לאתר שנקרא טובגו קייס (Tobago Cays) שם נעגון לארוחת צהריים ולשהיית לילה.

האורחים מגיעים בעזרת הדינגי לרציף שם מחכה להם מדריך התיירים שקורא לעצמו בום בום עם טנדר מרופד והם יוצאים לסיור. בזמן שנותר עד לחזרתם אני קונה כמה מצרכים בסופרמרקט המקומי, 6 שקיות עם קוביות קרח לארגזי השתייה ועובר דרך המאפיה לאסוף את הלחמניות, מביא את המצרכים לספינה מפזר את הקרח בקולרים וחוזר בזמן לקחת את האורחים מהרציף. חלקם מאוכזבים על שלא ראו אף סלבריטאי. אנחנו חוזרים ליאכטה ואני מכין אותה להפלגה. לפני יציאה לים אני עובר דרך שגרה על רשימה של בדיקות שהתגבשה במשך הזמן: בדיקת שיפוליים, הרמת הדינגי מהמים, בדיקה שהחלונות סגורים, וילונות צל מגולגלים, ובדיקת נוזלים במנועים.
 

היאכטה מוכנה, המנועים מותנעים והמפרש הראשי מטפס לראש התורן. חיה שולחת אלי מבט שואל מהחרטום ואני מניד בראש הן, היא משחררת את חבלי הקשירה מהמצוף ואנחנו יוצאים לדרך. במשך הזמן מתפתחת בינינו הבנה שהופכת את השימוש במילים לכמעט מיותר, שנינו מכירים את השלבים השונים של העגינה וההתקשרות ומספיק מבט או סימן ביד כדי להבין אחד את השנייה.

אנחנו יוצאים מאיזור העגינה בעזרת המנועים, לאחר שהתרחקנו מעט מהאי והרוח מתייצבת נפתח גם החלוץ והמנועים מודממים.

ברוח בעוצמה של 15 קשר הספינה מפתחת מהירות של 8 קשר. בקצב הזה נגיע ליעד הבא בתוך כשלוש שעות, בדיוק בזמן לארוחת הצהריים. מיסטיק והשוניות שלו נשארו מאחור ואנחנו מתקרבים לאי קאנאוון הקטן (Petit Canouan), ההפלגה בים הפתוח היא החלק המהנה ביותר של העבודה על היאכטה. האוויר נקי וחמים, היאכטה מפליגה בנוחות בעזרת ההגה האוטומטי, שועטת קדימה על רוחות המסחר הנאמנות, אותן הרוחות שנשאו את אוניותיהם של קולומבוס, מגלן, וווסקו דה גמה. אותן רוחות ממשיכות לנשוב גם היום כאילו לא עברו מאות שנים מאז יצאו מגלי העולם האגדיים למסעותיהם.

האורחים מפוזרים לאורך ולרוחב הסיפון, זוג אחד משתזף על הטרמפולינה בחרטום, זוג אחר מתמקם על הגשר (לספינה יש גשר עילי שמקל על ההיגוי ומפנה שטח בקוקפיט) זוג שלישי מנמנם בקוקפיט. אנחנו משאירים את קנוואן הקטן מאחור ומתקרבים לאי קנוואן עצמו. הרוח מתחזקת ואני מתלבט האם הגיע הזמן לצמצם את המפרשים ומחליט להשאיר את המצב כמו שהוא עד לאחר שנעקוף את הריף שמתמשך מחלקו הדרומי של האי קנוואן, לאחר מכן נרד לרוח מלאה ועם מפרש מצומצם ההתקדמות תהיה איטית מדי. אחד האורחים מחליט להוריד חכה למים ואני ממליץ לו על החכה עם "פינקי" שהוא פיתיון בצורת דיונון ורוד שהוכיח את עצמו כבר כמה פעמים בעבר. אנחנו מתקרבים לנקודת הסיבוב מעבר לריף הדרומי של קנוואן ליתר בטחון אני מפעיל את הפלוטר בגשר, הכניסה לאיוני טובאגו (Tobago Cays) רצופה שוניות ולמרות שעשיתי את הדרך הזו כבר מעל 20 פעם אני מעדיף עדיין לנקוט בכל אמצעי הזהירות. "יש דג על החכה!" עולה הקריאה מהירכתיים, אני משאיר את הטיפול בחכה לאורחים המשולהבים ומעלה את היאכטה לתוך הרוח כדי להאט את קצב ההתקדמות ולאפשר להם להעלות את הדג ביש המזל לסיפון. החוט מתקצר וניתן לראות את הדג שנלכד מנסה לתמרן ולהתחמק מהקרס, הדייג המשולהב מביא את הדג קרוב לדופן אבל בחוסר ניסיון הוא משאיר אותו מפרפר באוויר יותר מדי זמן והדג (טונה במשקל של כחמישה קילו) נשמט מהחכה לאכזבתו הרבה. היאכטה ממשיכה במסעה ואנחנו מגיעים לנקודת הסיבוב לכיוון הריף של טובאגו קיס. בתחילת העונה הייתי מוריד את המפרשים בנקודה הזו ומתקדם לכיוון הכניסה לריף רק על מנועים, במשך הזמן ועם הצטברות הניסיון אפשר להמשיך על מפרשים. הריף מסביב לטובאגו קיס הינו בצורת פרסת סוס (וכך הוא גם נקרא) והכניסה אליו היא בבסיס הפרסה. כדי להגיע לכניסה אנחנו יורדים למלאה ומתקדמים באיטיות תוך כדי שליחת מבטים בוחנים לעבר מד העומק ומסך הפלוטר. לפנינו מצד ימין מתחבא ריף קטנטן וזדוני שקשה מאוד לראותו ממרחק. עד שאנחנו לא מזהים אותו יש לי פרפרים בבטן. היום בגלל הים השקט קשה במיוחד לגלות את הריף והאורחים לא מבינים מדוע התשובות למטר השאלות שלהם הן לקוניות וחפוזות. סוף סוף אני מזהה את השונית ומשאיר אותה כמאתיים מטר צפונה מאיתנו, אנחנו מתקרבים לכניסה ומד העומק וצבע המים מעיד על הקרקעית המתקרבת, 15 מטר, 12, 10, 8…. מד העומק מתייצב על 6 מטר וניתן לראות בבירור את הקרקעית במים הצלולים. האורחים בגשר יושבים בשקט ושולחים מבטים מודאגים מסביב. אנחנו מגיעים לבסיס הפרסה ומתחילים לעלות לתוך הרוח: גבית, צד, ולבסוף קידמית. אנחנו בתוך הלגונה, מד העומק מראה מספרים הולכים וגדלים והצבע חוזר לפני הנוכחים. החרטום מופנה לעבר מעבר צר ורדוד בין שני איונים שמעברו השני נמצא מקום העגינה. לפני הכניסה למעבר אנחנו מורידים מפרשים ומתניעים את המנועים (יש גבול לכל תעלול). הכניסה לטובאגו קיס היא אחת הנקודות היפות ביותר באיים הקריביים, יש אומרים היפה שבהם. אנחנו נכנסים לתעלה בין שני האיונים והמים משנים את צבעם מכחול עמוק לירוק טורקיז מדהים. האורחים הנלהבים מתקתקים במצלמות על כל צעד ושעל. חיה מזהה צב ים שעלה על פני המים לשאוף אויר (המקום משופע בהם) ושוב המצלמות מתקתקות במהירות. היאכטה עוקפת באיטיות את האיים ואנחנו מזגזגים בין היאכטות הרבות העוגנות במקום ומתקרבים לנקודת העגינה. חיה מכינה דרך שיגרה את העוגן להטלה ומסמנת במבט והינף אגודל שהכל בסדר. המים סביבנו הולכים ונהיים בהירים והתראת העומק מתחילה לצפצף שלושה מטר, שניים, אחד וחצי, מטר, חצי מטר אני עוצר את הספינה ומתחיל לנוע לאחור תני לי עשר אני מבקש מחיה (10 מטר שרשרת) היא מפעילה את מדלה העוגן לאחור וסופרת עשר שניות (כל שנייה מטר). השרשרת מתוחה היא מסמנת לי, תני לי עוד עשר אני מבקש ליתר בטחון, העוגן מחזיק היטב, אנחנו מחברים את מאזן העגינה והיאכטה עוגנת לבטח. האורחים מזנקים למים הצלולים מצוידים במסכות וסנפירים מחפשים בלהיטות צבי ים ודגי מנטה ריי.
 

חיה ואני מכינים את ארוחת הצהריים הכוללת מבחר של נקניקים וסלט יווני בתוספת לחם טרי. האורחים חוזרים מהשחייה ומתיישבים בלהיטות לארוחת הצהריים. הבטן המלאה בתוספת הבירה והיין מאיטים את הקצב והאורחים פונים לענייניהם: מי לשחייה, מי לקריאה ומי לנמנום של אחר הצהריים. אנחנו מפנים את השולחן ואני נכנס למים לשחייה מצננת, מקיף את היאכטה לבדוק שהכל בסדר, לאחר מכן חוזר ליאכטה ויורד לתא לשנת אחר הצהריים.

עוברות שעתיים ואני עולה לסיפון. רוב האורחים פרט לזוג אחד יושבים בקוקפיט שותים בירה ואוכלים חטיפים, תעשה לנו Pain killer הם מבקשים (משקה מקומי שמכיל רום ומיצי פירות). אני מוציא את הבלנדר, ממלא אותו בקרח, מוסיף שליש רום כהה, שליש מיץ אננס, שישית מיץ תפוזים וקופסה קטנה של רכז קוקוס ממותק, מערבב היטב ומגיש לשולחן. האורחים שותים את המשקה שיורד לגרונם בקלילות ודופק להם את הראש יופי טופי.

השמש מתחילה לשקוע והאורחים שותים סיבוב שני ושלישי של רום פונש, זה משאיר לנו זמן להכין את ארוחת הערב שכוללת סטייקים, תפו"א, קלחי תירס וקינוח. אני חותך נתחי סטייק עבים מהנתח הגדול של ביף טנדרלויין ומניח אותם במרינדה. כשתפוחי האדמה והתירס מוכנים הסטייקים עושים את דרכם לגריל הלוהט ומוגשים לשולחן ישר מהאש. לאחר הפסקה קצרה לפינוי השולחן מוגש הקינוח, עוגת שוקולד חמה בתוספת קצפת.

אחרי ארוחת הערב בדרך כלל מתפתחת שיחה על נושאים שמעניינים את האורחים, בדרך כלל הם מקטרים על יוקר האנרגיה, המלחמה בעיראק והנשיא המטומטם שלהם. לפעמים הם מבקשים שנסביר להם את המצב במזרח התיכון, כך או כך השיחה מתלהטת ככל שהזמן עובר וככל שעולה מפלס האלכוהול בגופם. בסביבות השעה עשר אני מבקש את סליחת הנוכחים, בודק את מצב העוגן ויורד לישון. לפני שאני נרדם אני מפעיל את אזעקת העגינה ב-GPS. מה שבטוח בטוח. במשך הלילה אעלה עוד פעם או פעמיים לוודא שהכול תקין ולהפעיל/להפסיק את פעולת הגנרטור.

החלון שמעלי פתוח ומזרים לתא רוח נעימה שמלווה אותי תוך שאני שוקע אל ערפילי השינה.

עוד יום הסתיים לו, יום עבודה בקריביים.