אוסלו בירת נורבגיה הייתה יעד ההפלגה הנוכחית שלנו. היו שלוש סיבות לקביעת היעד. הראשונה: היאכטה שנקנתה בדנמרק ומניפה דגל ישראל הייתה חיבת לצאת מתחומי האיחוד האירופאי, על מנת שחוקי המס האירופאי לא יחולו עליה כאשר היא תהיה בדרכה לים התיכון. השנייה: כותב שורות אלו מגלה ענין (יש אומרים מופרז) בהיסטוריה של הוויקינגים תושביה הקדומים של סקנדינביה שהיו ימאים מעולים. כבר בכתבה הקודמת שלי (כחול 72 ) היה גילוי נאות לעניין זה. המוזיאון הוויקינגי של אוסלו סומן אצלי כיעד מרכזי. הסיבה השלישית שבגינה נחתם הסכם אוסלו ביני לבין שותפי להפלגה –גיסתי טלי ואחי יובל: מעולם לא הפלגנו בפיורד של אוסלו. הסיבה השלישית מנצחת לכל הדעות.

האי הקטן סטוראטן ((STRUTEN ניצב בכניסה לפיורד של אוסלו. חלפנו לידו בשעות הצהרים וזמן קצר לאחר המעבר תוך שאנו מעמיקים אל תוך הפיורד בקורס צפוני ירדה הרוח לעוצמה של קשרים בודדים. נאלצנו להניע את המנוע ולהחליט באם נמשיך להפליג בלילה או נעגון ונמשיך למחרת.

התנועה הערה של המעבורות המהירות אשר חצו את הפיורד לפנינו וההמלצה שקיבלנו משייט נורבגי לעגינה בעיירה מוס (MOSS )  כ-30 מייל צפונית מפתח הפיורד הביאה אותנו להחלטת העגינה. העיירה מוס שוכנת משני צדי תעלה צרה המפרידה אי קטן מהיבשת. במפה צוינו שתי מרינות. הממוקמות לפני הכניסה לתעלה. שלא בפעם הראשונה התגלו פערים בין המפה בצג הראשי (פלוטר) לבין מפת NAVIONIC  במחשב הטבלט. המפה בצג הפלוטר הראתה כי העומק באחת המרינות מאפשר עגינה, הטבלט התעקש שהעומק אינו מספיק. הסוגיה נפתרה כאשר בהפלגה איטית נכנסנו למרינה וזוג נערים נורבגים שיצאו לאימון שיט מפרשים סימנו לנו בהחלטיות שאין מספיק עומק. כאן המקום לציין כי למרות מאמצנו לא הצלחנו לאתר מדריך חופאות סקנדינבי ראוי לשמו בשפה האנגלית. פנינו למעגן העירוני הנמצא בתוך התעלה. הזרם החזק בתוך התעלה הפתיע אותי. אך בעזרת המנוע והחרטומן החזק השלמנו בזריזות עגינת "לונג סייד" על הטיילת העירונית. ניצלנו את שעות האור הארוכות (דמדומי שקיעה התחילו ב- 10 בלילה) לסיור אופניים בעיירה הציורית המוקפת חורשות עבותות. בשמונה בערב העירה נראתה נטושה למעט הפאב המקומי שהיה מאוכלס בדלילות.

בבוקר יצאנו בקורס צפוני לאוסלו. אורכו של הפיורד כ-60 מייל והוא הולך וצר ככל שהוא מצפין. בכניסה לפיורד הרוחב מגיע ל-12 מייל ואילו במרחק של 20 מייל מאוסלו הוא מגיע ל-מייל אחד. הנוף מרהיב בתנאי שענני גשם או ערפילים לא מסתירים אותו. גבעות מיוערות משתרעות משני צדי הפיורד ומשובצות בבתים שחלקם צבועים בגוונים עזים של אדום או צהוב. הסיבה לגווני הצבע העזים פשוטה: לעזור לימאים והדייגים בתקופת הטרום מכ"ם ו-GPS  לזהות את חוף ולהגיע הביתה בשלום.

ההפלגה בסקנדינביה בכלל ופיורד בפרט מחייבת ערנות רבה. תנועת רבה של אניות גדולות, חלקן אניות קרוז ומכליות גדולות מאוד, נעה לאורך הפיורד מאוסלו ואל אוסלו. במקביל חוצות מעבורות גדולות וקטנות את הפיורד. בימי קיץ יפים יצטרפו לחגיגה גם אלפי יאכטות העוגנות במרינות שלאורך הפיורד. כמקובל במקומות צרים מסומנים במפות הימיות "מערכי הפרדה", כלומר נתיבי שיט מוגדרים המנתבים את תנועת כלי השיט הגדולים מצפון ומדרום. על פי התקנות הבין-לאומיות למניעת התנגשות בים, אסור ליאכטות להיכנס לאזורי הפרדה למעט לצורך חציה או כניסה לעגינה. בנוסף אסור להם לעכב או להפריע לשיט האניות הגדולות. לכן בחרנו להפליג בצמוד לחוף. את השלווה קרעו מידי פעם צפירות של אניות קרוז עצומות ממדים המודיעות על שינוי כוון לימין או לשמאל או שאיזה יאכטונר נורבגי עיצבן את רב החובל כאשר הפליג צמוד מידי.

לפתע הפיורד נפתח למעין אגם ענק, ממולנו ראינו את קו החוף של אוסלו. עוד הפתעה התרחשה כאשר התקרבה אלינו יאכטת אחות מתוצרת YACHT  X, על סיפונה חברנו ציקי ובתו בדרכם דרומה. אכן "פגישה שכזאת" משמחת. ההתרשמות הראשונה שלי מאוסלו המתקרבת היא של עיר מודרנית. בנגוד לערים הגדולות האחרות אליהם הגענו בסקנדינביה. ההתרשמות הסתברה כנכונה. בהמשך אסביר מדוע. בקרבת אוסלו יש עשרות מרינות ומעגנים לנו לא הייתה התלבטות, עגנו כמו שהגשש אמר: "בצנטרום של הפילה" במרכז של המרכז. אגב שמו של האזור הוא צנטרום. המרינה צמודה לטיילת בת כמה קילומטרים. חלקה של המרינה הפונה לים, בנוי בחלקו כיציע המאפשר ישיבה אל מול הים (אם אין גשם ולא קר…) ביום הגעתנו היציעים היו מלאים. בעורפם לאורך כל השדרה ממוקמים בתי קפה ומסעדות. ומעליהם בניני רבי קומות של משרדים ומגורים. בין בלוק בתים אחד לשני יש מרינה. עם צאתנו מהמרינה פצחה תזמורת כלי נשיפה, כשנגניה במדי צי חגיגיים בנגינה. הסתכלתי סביבי לראות את האח"ם שלכבודו מנגנת התזמורת והסתבר שהתזמורת מנגנת עבורנו. טוב, חוץ מאתנו היו עוד כמה נורבגים ובקיץ תזמורת הצי מנגנת שם כמעט כל יום.

כאשר נכנסנו קצת יותר לתוך העיר, חזיתות הבניינים המודרניים התחלפו לחזיתות בסגנון המאות השמונה עשרה והתשע עשרה. ליד אחד הבניינים הייתה תמונה של האזור משנות החמישים של המאה הקודמת. הסתבר לי שאוסלו למעשה נבנתה מחדש בעשרות השנים האחרונות. המספנות אשר היוו את חזית המים של העיר פונו בשנות השמונים. במקומם נבנתה החזית החדשה, ובכול המבדוקים היבשים של המספנות נבנו מרינות. בשנות השמונים התרחש ה"נס הנורבגי"- גילוי שדות נפט וגז עצומים בים הצפוני מול חופי נורבגיה. תוך זמן קצר הפכה המדינה אשר הייתה מהמדינות העניות באירופה לאחת העשירות בעולם. התוצר הלאומי הגולמי לנפש של נורבגיה הוא הגבוה באירופה. את הנס כלכלי רואים היטב באוסלו, גם מרגישים אותו היטב בכיס, אוסלו יקרה…

ביום השני דיוושתי במרץ לחצי האי ביגודווי (BYGODY)הנמצא כ-7 ק"מ מערבית למרינה. באי נמצאים מוזאונים ואנדרטאות רבות. לאחר 3 ק"מ מצאתי את עצמי באזור חקלאי כשאני רוכב על אופני בין פרות רועות באחו. מרינה ענקית שוכנת לאורך חופי חצי האי כשהפרות מגיעות ממש עד הרציפים. בביגודווי נמצא המוזיאון הוויקינגי, בצד מוזיאונים ואנדרטאות רבות בניהם גם אנדרטה ליהודי נורבגיה שנספו בשואה. מוזיאון זה הוא היחיד בעולם בו מוצגות ספינות ויקינגיות אשר השתמרו ללא פגע במשך כ-1000 שנה. הספינות נמצאו בקבריהם של טייקונים ויקינגים והם נקברו לצד בעליהם יחד עם כרכרות, סירות חתירה קטנות, כלי נשק וחפצי נוי. הם השתמרו במצב מצוין.

מה מקור השם ויקינגים? כנראה שמשמעותו בנורדית עתיקה הוא לא סימפתי במיוחד: שודד. כך לפחות עולה מכתובת חקוקה בסלע מהמאה ה-12 שנמצאה בשודיה. נהוג לכנות בתואר הלא מחמיא את תושביה הקדומים של סקנדינביה. במאות הראשונות לספירה, הם חיו בשבטים מבודדים והתפרנסו מחקלאות צייד ודייג. החופים המפורצים אלפי האיים וקושיי המעבר היבשתי גרמו לכך שהם פתחו תרבות ימית מפוארת. ברוב הזמן היו השבטים עסוקים במלחמות פנימיות. אך מידי פעם היה צומח מנהיג שבטי אשר היה מאחד סביבו כמה שבטים ובראשם היה יוצא למסעות שוד ימי ארוכי טווח. הכוון כמובן היה למחוזות דרומים. חופי צפון אירופה-צרפת, אנגליה וחופו המזרחי של הים הבלטי. פשיטות השוד של הוויקינגים היו מאופיינות בנחיתת פתע בחופה של עיר ונסיגה מהירה אל הים. במקרים רבים היו הוויקינגים פושטים על ערים וכפרים במעלה הנהרות מוך שהם מסתמכים על העובדה שאין לשליטים המקומיים מענה לעדיפות הימית שלהם. במהלך מסעות השוד זיהו הוויקינגים כי אזורים דרומים נוחים יותר למחיה מאשר אזור מולדתם הקפוא. כך התנחלו במאה התשיעית בחופה הצפוני של צרפת והאזור נקרא עד היום "נורמנדי" משמע מקום מושבם של הצפוניים. במאה האחת עשרה  מלך הנורמניים חצה את התעלה והשתלט על אנגליה תוך קרב קשה. הנורמניים הגיעו במאה העשירית לים התיכון כשכירי חרב של שליטים מקומיים. במאה האחת עשרה הם הקימו ממלכה נורמנית בסיציליה אותה כבשו קודם לכן מידי הערביים.