בלוג הפלגה בים הצפוני 9- בים הצפוני לכיוון לה-מאנש
כתבו וצילמו: מרינה קרן ושי גורביץ
מרינה ושי יצאו להפלגה מרתקת בים הבלטי, בואכה לאוקינוס האטלנטי. אנו מפרסמים את פרקי המסע שלהם בכחול. בתחתית כל מאמר קישור לפרק הבא.
מ Den-Haag ל Zeebrugge:
אנחנו משכימים קום ויוצאים לסיפון לקראת 07:00 כדי לראות אם בסירות שקשורות סביבנו יש איזושהי תכונה של בוקר, ואם באמת נצליח להשתחרר מהסתימה שסביבנו ולצאת לדרך. באופן מפתיע (כאמור היינו סקפטיים), מתחילים לצאת בעלי הסירות מסביבנו. סירה אחת כבר נעלמה מוקדם יותר בבוקר, אחת משתחררת מהדופן שלנו ועם קצת דחיפות ותמרוני Bow Thruster אנחנו מצליחים לצאת מהפקק ולהתחיל את היום שלנו. מצפות לנו כ- 10 שעות הפלגה ו- 75 מייל, עם לחץ להגיע לברוז' באור יום כי המרינה שם נחבאת עמוק בתוך הנמל המסחרי. בדרך מחכים לנו שני אתגרים – חציית הכניסה לנמל רוטרדם שהוא הנמל הימי הגדול והעמוס באירופה, וחציית הדלתא של דרום הולנד, חיבור של שלושה נהרות – ריין, שלדה, ומאס – שנפתח לדלתא גדולה ועמוסה. אנחנו מנווטים ראשית לכיוון הנתיב המיועד לכלי שייט ספורטיביים החוצים את נתיב הכניסה לרוטרדם. יש שם תנועת כניסה ויציאה עם אוניה שחוצה בערך כל 3 דקות, ואנחנו מתאימים מהירות וחוצים ביניהן, מבלי שנצטרך לעשות תיאומים בערוץ הקשר הייעודי. כמובן שאין מה לדבר על מפרשים בנתיב זה. משם אנחנו ממשיכים לחציית הדלתא שעמוסה יחסית בכלי שייט, אך כולם עם AIS וכולם מתחשבים בכולם, ולא נרשמים אירועים מיוחדים. לאחר מעבר הדלתא אנחנו תופסים רוח טובה ומגיעים ל- 10.5 קשרים על ראשי וחלוץ בלבד, ומחליפים לדגל בלגיה.
בהמשך הדרך אנחנו מתחילים להרגיש את השפעות הזרם, כשהמהירות שלנו גדילה או קטינה בהתאם לכיוונו. לקראת הכניסה לזיברוז' אנחנו נתקלים בהשפעה נוספת של הזרם כאשר הוא מגיע מהדופן, וכתוצאה מכך הסירה נסחפת הצידה משמעותית. אם אנחנו מכוונים את החרטום לכיוון הכניסה לנמל הסירה נסחפת צפונה מהכניסה, אז אנחנו מכוונים את הסירה לתוך הזרם ושטים "על הצד" כאשר ההפרש בין וקטור כיוון ההתקדמות שלנו (COG) לבין וקטור כיוון החרטום (HDG) מגיע עד 45 מעלות! התופעה מוכרת יותר ממטוסים נוחתים, ואנחנו מרגישים אותו הדבר. ברגע שאנחנו עוברים את פתח הנמל הזרם נפסק, ואנחנו מנווטים בנמל עד למרינה שבה אנחנו מוצאים הרבה מקום פנוי לאורחים. הרציפים הם כמובן צפים, וסימני המים כמו גם זווית הרמפה המוציאה אל החוף מעידים על הפרש של לפחות 5 מ' בין הגיאות לשפל.
במרינה יש את כל השירותים המקובלים, כולל תדלוק, שירותים ומקלחות, ואפילו אופניים שאפשר לקבל לטובת טיול בסביבה. אנחנו מסתפקים ביציאה למסעדת דגים מעולה שנמצאת ממש 50 מ' משער המרינה, ואיך אפשר בלי בירה Duvel הבלגית המקורית הנהדרת.
מ Zeebrugge ל Calais:
מזג האויר עדיין טוב, ואנחנו לא מבזבזים זמן על מנוחה. את ההגעה לקלה (Calais) צריך לתכנן מראש כי המרינה שם בנויה כ"אמבטיה" שנפתחת בפעם הראשונה רק שעתיים לפני שיא הגאות, ונסגרת סופית שעתיים וחצי לאחר השיא. במהלך 4.5 השעות האלה הלוק בכניסה למרינה פתוח, אבל גשר כלי הרכב נפתח רק בשעות קבועות פעם בשעה לערך. תכנון ההפלגה לקלה צריך לקחת בחשבון גם את הריף הרדוד שנמצא מול הכניסה לקלה, שהקפה שלו מוסיפה כ 5 מייל. אנחנו מבינים שתיאורטית הריף כבר לא יהיה רדוד כשנגיע כי אנחנו מכוונים לשעת הגיאות, אבל משאירים לנו ספייר של שעה לפחות למקרה שהתיאוריה והמציאות לא יתחברו. הגאות המכסימלית תהיה כ- 7.5 מ' בשיא, עם כ- 5 מ' בשעות שהמרינה פתוחה ואליהן אנחנו מכוונים. גם את הזרמים צריך לקחת בחשבון בתכנון היום, וזה לא פשוט כי הם ישתנו בכיוונם ובעוצמתם מספר פעמים במהלך ההפלגה הארוכה המצפה לנו – כ 60 מייל ו 9 שעות לפחות, עם ETA מתוכנן ל- 16:00 בערך כשהגאות עדיין בעיצומה.
ההפלגה עוברת על מי מנוחות. אנחנו כבר רגילים לזרמים החזקים שמורידים או מוסיפים עד 4 קשרים מהמהירות שלנו (!), ורק שמים לב שהזרם משאיר שובל מאחורי מצופים קבועים כאילו שהמצופים האלה נמצאים בתנועה. כבר ראינו כלבי ים מציצים מדי פעם, אבל היום מציץ לנו ליד הסירה כלב ים עם ארוחה ורודה בפה – ספק דג, ספק יונק קטן יותר…
באזור דנקירק אנחנו מחליפים לדגל צרפת, וממשיכים לרוץ לכיוון קלה כשמתחיל קצת לחץ לגבי שעת ההגעה, כולל מחשבות מפחידות על אלטרנטיבות לעגינה בלילה על מצוף מול מרינה סגורה…. אנחנו רואים מרחוק סיירת של משמר החופים, ולפתע יוצאת ממנה סירה מהירה לכיוונינו. הסירה נצמדת אלינו באזור הוואנטות ועולים ממנה שלושה שוטרים חמושים ומפחידים, שמסבירים לנו שהם שייכים ל Customs והם מתכוונים לעשות עלינו חיפוש. זה זמן לא טוב מבחינתנו כי אנחנו מתקרבים לריפים של קלה וגם לחוצים על זמן ההגעה, אבל אותם זה לא מעניין. אני נשאר בקוקפיט ומרינה יורדת עם השוטרים למטה, ומתחיל תשאול ובדיקת מסמכי הסירה. אחד השוטרים עולה אלי ושואל גם אותי כל מיני שאלות, שבדיעבד מסתבר שגם מרינה נשאלה – כך שהם השוו גרסאות. בסה"כ האווירה נרגעת קצת אחרי שהחיפוש המדוקדק לא מעלה דבר, והשוטרים מספרים לנו שהם מחפשים סמים, אלכוהול, נשק ובעיקר מהגרים שהם מכת המדינה באזור הזה. אחרי 45 דקות הם משאירים לנו מסמך שנבדקנו ואנחנו "בסדר", והם חוזרים לחצי קשיחה שלהם לא לפני שהם מסכימים להצטלם איתנו כשהם במסכות.
בינתיים עברנו מעל הריף כשמד העומק מראה 6 מ' במקום 0.5 מ' שיש במפה – בדיוק לפי התכנית – ולקראת הכניסה לקלה אנחנו מודיעים בערוץ VHF של הגשר שאנחנו עוד מעט מגיעים ומעוניינים להיכנס למרינה. מהגשר מודיעים לנו שהגשר ייפתח בעוד 20 דקות, וסופסוף אנחנו נושמים לרווחה. ואכן, לאחר כ 10 דקות המתנה (אפילו לא נקשרנו למצופים המיועדים להמתנה הזו) הגשר נפתח ואנחנו סופסוף נכנסים ונקשרים ברציף האורחים המרווח. מאוחר יותר כשאנחנו יוצאים לטייל בעיר אנחנו חוצים ברגל את הגשר, מצלמים את ה Lock שכבר סוגר את האמבטיה ורואים איך השפל הוציא את כל המים מהמעגנה הסמוכה של סירות הדייג שעכשיו יושבות על קרקע יבשה כשהן עדיין קשורות למצופים שלהם שרשרת באורך כ 10 מ'…
אצל ה- Harbor Master אנחנו מקבלים טבלה עם שעות הפתיחה של המרינה למחר, כי יש לנו הפלגה ארוכה מאד לתכנן לאורך התעלה האנגלית.
לפרק הקודם בבלוג ההפלגה בים הצפוני -יוצאים מאמסטרדם להאג
שי גורביץ
חובב שייט וטיסה, משיט 40, מבעליה של היאכטה FREEDOM בהרצליה.
[email protected]
מרינה קרן
שייטת בנשמה, משיט 40, מפליגה הרבה בעולם, בעלת ה- Downwind.
[email protected]
מבצעים הפלגות דליברי
