על שלושה עננים שחורים ומה שלפניהם
מאת: דן קב
באוקיינוס האטלנטי, בעיקר בחלקו המערבי, הכרתי את תופעת הסקוול (Squall) המסוכנת. להלן כמה רשמים עליה וכיצד להתמודד איתה.
התנהגות הענן מהסוג הרווח באטלנטי, ניתנת לניבוי. במרחק ניכר ניתן לראות ענן בצורת פטריה, עם בסיס מחובר לים. קשה לצפות את נתיב התקדמותו שאינו בקו ישר. מכ"ם עוזר לזהות הנתיב. באם הוא מגיע ליאכטה, בעיקר כאשר היאכטה נמצאת בצדו הצפוני של הענן, יש לצפות ל"מכת" רוח הכפולה בעוצמתה מעוצמת הרוח שהייתה לפני הגעת הענן. אחרי כדקה מתחיל גשם, ואחרי כמה דקות החיים חוזרים לקדמותם. אם לא מורידים בזמן את הג'ניקר או הספיניקר, מוסיפים פרנסה לאיזי או למתקני מפרשים אחרים.
מאידך, יש עננים מעניינים יותר המטיילים להם בשמים. נתקלתי בכמה מהם, בעיתיים יותר, במרכז הים התיכון. ההתנסות האחרונה הייתה זה לא מכבר, כאשר איצ'ה ידידי ואני, הפלגנו להנאתנו, בסיבוב כנגד כיוון השעון בחלקו הצפוני של הים האדריאטי.
שטנו במערך מלא ברוח קידמית של כ 15-20 קשרים במפנה ימני, לאחר מספר ימי רוח אידיאלית. כשהיינו מול צפון סלובניה בדרך לטריאסט, ראינו מצפון מערב, במרחק רב, ענן גדול ממדים ושחור מאוד. נראה היה כי בוונציה יורד גשם. ריחמנו על הוונציאנים. הענן התפרס לאיטו וגדל (בדיעבד הסתבר כי התקרב). החלטנו לשנות מפנה ולהתקדם לכיוון טריאסט מטרתנו ושחררנו את ההגה האוטומטי לצורך הסיבוב.
הנה זה מגיע
כ 10 שניות לאחר שחרור ההגה, כאשר הענן עדיין לא מעלינו, הרוח עלתה באחת מכ- 15 קשרים ל 62!! כן 62!!. היאכטה נשכבה על דופן שמאל. לא הטיה, נשכבה! איצ'ה שהחזיק ההגה ניסה לעלות לרוח, היה קשה נוכח הלחץ החזק על ההגה. כשסוף סוף הצליח, היאכטה מיד נשכבה לימין, ואחרי נסיון נוסף נשכבה שוב על שמאל. בניסיון שלישי, איצ'ה הצליח להעמיד היאכטה מול הרוח ולהדליק מנוע. תוך פחות מ 90 שניות גלגלנו חלוץ, הפלנו את הראשי לאיזי באג, הורדנו ראש השפה הקידמית של הראשי עם המורידן, וקשרנו המורידן חזק לתחתית התורן.
בינתיים הרוח ירדה מעט, והמשיכה ב 55-58 קשר עוד קרוב ל 40 דקות. גשם ירד כל הזמן. ייצבנו היאכטה אל הרוח ואל הים שעלה כמובן מאוד. למעשה התקדמנו צפונה מהקורס הרצוי, אך חששנו להסתובב ברוח הזו. ואז לפתע שקט הים ונרגע והשמים חזרו להיות כחולים.
בקרת נזקים
בתוך היאכטה, הרצפה הייתה מכוסה בספרים דיסקים וניירות. מכונת הקפה, נשלפה ממקומה, עפה על הרצפה וחלקיה התפזרו שכן מחסום ההגנה שלה לא בלם אותה בזווית בה היינו. בתא הקדמי אחד החלונות העיליים היה סגור אך למצב אוורור, ומים הרטיבו את המזרון והסדין. הכל חזר למקומו ותפקד, לרבות מכונת הקפה.
בקוק פיט, נכנסו אמנם מים כשהיאכטה נשכבה ימינה, אך אלו זרמו מהר החוצה.
הבעיה העיקרית הייתה שקצה של אחד משני קצוות מיתרי הראשי נשטף למים, הקיף כנראה בעת השכיבות של היאכטה את ציר לוח ההגה, נכרך על הציר ונתפס על ידי קשר הבוהן המשולש שהיה בקצהו. כל זמן שהרוח הייתה חזקה לא הצלחנו לשחרר את החבל, וההגה היה מוגבל בפניה שמאלה. לאחר שהרוח והים ירדו, איצ'ה קפץ למים, ודי מהר שחרר החבל. לא נגרמו נזקים לציר לוח ההגה, גם לא הורגש בו חופש מיותר.
כששבנו לאחר כשבועיים למרינה הקבועה של היאכטה בקרואטיה, סיפרתי למנהל המרינה את שארע. כבר בתחילת דברי אמר: מכאן אני יכול להמשיך: "לפני שהגיע הענן אליכם הגיעה רוח חזקה ביותר של לפחות 30 40 קשר, ואם הייתם במערך מלא היאכטה נשכבה על הצד. כשאמרתי לו 62 קשר, אמר, אם כך הייתם קרובים לחוף ממנו בא הענן, או שהענן היה גדול במיוחד. שניהם היו נכונים. מסתבר שהתופעה ידועה וקיימת. נקראת בשפת המקומיים NAVERA. בדקתי בגוגל, מסתבר שהשם בא מוונציאנית עתיקה. מנהל המרינה הוסיף:" עננים כאלו לא מתקדמים בקו ישר. הם מתקדמים ימינה ושמאלה, בעיקר אם הם מגיעים מקו החוף. התופעה קיימת בעיקר בתקופה חמה במיוחד, בשל התהוותם המהירה וטווח התקדמותם הקצר יחסית, ה"נברה" אינה מופיעה בתחזיות מזג האוויר.
אז איך מתמודדים עם סקוול?
המסקנה העיקרית, כשענן שחור כזה "מטייל" באזור, לצמצם את המערך ככל שעדיין סביר, ואם הענן גדול ומתקרב, להוריד את כולו. בלי בושה לחגור חגורות הצלה. כמובן לסלק מהקוק פיט כל מה שניתן, לבחון את הנעשה בתוך היאכטה, לאבטח היטב כל מה שעלול לזוז, ולוודא שכל הפתחים אכן סגורים.
בעניין מיתר הראשי שהסתבך, לא מצאתי בינתיים פתרון לאבטחתו בעת שימוש שוטף. ביאכטה בה מדובר, יש קצה חבל אחד בכל צד, ואין מקום להניח סל או מקום לאיסוף החבלים. על קשר הבוהן המשולש בעייתי לוותר. ניתן אולי להקפיד ולאסוף המיתר באופן רפוי על הכננות.
למזלנו היינו רק שנינו ביאכטה, כך שלא היה צורך לדאוג לאורחים בעת האירוע, שארע במהלך 2-3 דקות עד לייצוב היאכטה והורדת המערך.
לאחר כ 10 ימים, שבנו מאנקונה באיטליה, לקרואטיה. החלטנו להפליג בלילה. התחזיות דיברו על מעט גשם, ורוח חלשה מהרבע האחורי. לאחר כארבע שעות הפלגה איטית, ראינו מעל אנקונה ענן שחור מתגבש. קטן יותר מהקודם, ולא מזיק. בשלב מסויים הופיעו בענן ברקים בכמות לא קטנה. שמחנו שעזבנו. ניסינו לצלם. הפלגנו במפרשים מלאים ומנוע. בערך לקראת חצות, הרוח ירדה, קיפלנו את המפרשים. היה לילה חשוך ללא ירח ודי מעונן ממילא. לפתע הרוח עלתה מכמעט אפס, ל 40 קשר, מהרבע האחורי, ללא ברקים וללא גשם. מסתבר שהענן עבר אותנו. לא היו אירועים מיוחדים, פרט לבישת מעילי סערה. כנראה הענן התייבש גם, שכן לא ראינו אותו מגיע במכ"ם. הים הפך לא נעים בשל כיוון הגלים, אך לא נורא. קיבלנו מאשתי קרני קפה חם וסנדביצ'ים (מקרקרים בריאים), והכל עבר ללא אירועים מיוחדים.
מקרה שלישי של סקוול
המקרה השלישי היה כבר לפני זמן. מאיר ריב"א ואני יצאנו מ SCIACCA (מבוטא שאקה) לרגוזה, מרחק של כ 85 מייל, שניהם בדרום סיציליה. הרוח הייתה מהכיוון הנוח, אך כשיצאנו מהנמל לים, הסתבר כי הרוח והים היו בעוצמה חזקה מדי. חזרנו לנמל, והמתנו עד אחרי הצהרים המאוחרים. כשהרוח נרגעה מעט לקראת ערב. יצאנו, הרמנו מפרשים, והפלגנו מזרחה בתנאים שנראו טובים.
לאחר זמן ראינו ממערב, במרחק גדול, ענן שחור שכיסה את השמים שהיו נטולי כוכבים גם כך, ובתוכו סופת ברקים לא קלה. המרחק היה גדול ולא ניתן היה לשמוע את הרעמים. המשכנו להפליג, הרוח התגברה, וצמצמנו המערך. הלכתי לישון ומאיר נשאר למעלה. באמצע הלילה עליתי למעלה והורדנו המערך לגמרי. כשהתעוררתי על מנת להחליפו, ורציתי לעלות, אמר לי מאיר בשלווה: "עדיף יהיה שתלבש חליפת סערה ומגפיים", חשבתי שהוא מתלוצץ. אבל התלבשתי כמצוותו.
עליתי למעלה, סדום ועמורה. גשם חזק, ברקים תכופים מסביב, רוחות בין 45 – 50 קשר, מאיר טוען שראה 60 כשהיה במשמרת. המכ"ם, בשל הענן הנמוך, היה לבן לגמרי, הרוח הגיעה מכיוונים לא יציבים, אבל כללית מהירכתיים. (שאלתי את מאיר מדוע הוא מעביר לי את המשמרת בתנאים כה קשים, והוא אמר: "שיהיה מה לספר"). מאיר הלך לישון, וחוויתי משמרת לחוצה למדי. התרחקתי מהחוף עוד כמה מיילים. את הים ראיתי רק לאור הברקים, והוא היה מאוד מבולבל. חששתי מדייג שיתקע לנו לפני החרטום, אך אלו ידעו מתי לא להיות בים. לאחר כשעתיים, אחת הפינות של המכם החלה להציג נתונים רגילים. תוך כחצי שעה הענן עבר אותנו לחלוטין, והים נרגע. כשעה לאחר מכן השחר עלה כאילו אנחנו באידיליה. והענן היה לפנינו. כשנכנסנו לרגוזה, קיבל אותנו יום יפה.
נסינו לנתח את פעולותינו. האם פעלנו כשורה. התחזיות לא חזו מהומה כזו. בדיעבד אילו הענן לא היה מתקדם אייתנו, החוויה הייתה קצרה בהרבה. הדבר היחיד שיכולנו לעשות – גם היא בדיעבד – להמתין עד הבוקר בנמל היציאה.
לסיכום, עננים מסוג זה, שחורים מאוד, ועיתים עם ברקים בתוכם, באים משום מקום, והולכים לשום מקום. לא ניתן לחזות את מסלולם גם כשהם מופיעים באופק. אך הלקח החשוב ביותר שלי הוא: יש להתייחס אליהם ברצינות ולהתכונן בהתאם.