הכל בגלל מסמר קטן

הדר פריד

מילים כגון: חילוץ, הצלה ומצבי חירום מעלות בפני רובינו אסוציאציות קשות, מורכבות ולעיתים אף מסוכנות. אם ברור שהיינו מעדיפים להתרחק מהן עד כמה שניתן בחיי היום יום, אזי קל וחומר שלא היינו רוצים להיתקל בהן בזמן הכי איכותי שלנו - והוא "זמן הים". יש לזכור כי לא תמיד כאשר משתמשים במונח "הצלה" או "חילוץ" בהקשר של הרפתקה ימית כזו או אחרת, מתכוונים דווקא לאירוע קשה בלב ים סוער עם נפגעים בגוף, בנפש או ברכוש (למרות שגם זה קורה לעיתים לא רחוקות). בדרך כלל ועל פי רוב, אירועים מסוג שכזה מסתכמים בהרבה מאד עגמת נפש, תסכול, בלבול ובעיקר בתחושה ש "הכל היה יכול להיגמר אחרת", לו הייתה מושקעת טיפת מחשבה מראש. בכתבה הראשונה בסדרה זו, נביא בפניכם את סיפורם של חמישה שייטים ישראליים שנקלעו למספר מצבי חירום, אשר המכנה המשותף העיקרי להם הוא - שכולם לא היו מחויבי המציאות.

גדי פייזר נשמע אמנם מאד רגוע ושליו כאשר סיפר לנו כיצד חולץ מסירתו המהירה באותו בוקר יום שבת חמים ונעים, האופייני כל כך לימי הקיץ, למרות שלנו היה ברור, כפי שבוודאי היה ברור גם לו, כי האירוע שנכפה עליו יכול היה להיגמר (חס וחלילה) לגמרי אחרת, במידה והמזל לא היה מתייצב לצידו כפי שבדיעבד קרה. סירתו של גדי עוגנת דרך קבע במרינת הרצליה. מדובר בסירת מנוע מדגם צ'פרל, אורכה מגיע ל-7 מטר והיא מצוידת במנוע של 190 כ"ס.  באותה שבת מדוברת, גדי וחברו החליטו "לפנק" מעט את ילדיהם, והוציאו אותם מוקדם בבוקר למימי הים התיכון, ליום של כיף בסירת המנוע. כוונתם הייתה להישאר בקרבת החוף, להשתעשע מעט ובמידת האפשר לגלוש סקי מים. "לאחר שהתרחקנו כקילומטר מהחוף" מספר גדי, "הדממנו את המנוע לצורך הוצאת ציוד הסקי. הים היה שקט ביותר והתנאים נראו לנו אופטימאליים. בנקודת זמן זו עדיין לא חשדנו בדבר, אך לצערי מיד לאחר מכן, ברגע שהכל כבר היה מוכן, וכל שנותר היה להתניע את המנוע ולהתחיל לכייף, השבת שלנו נהפכה לחוויה שכולנו מנסים עד היום לשכוח.
מצאנו עצמנו מנסים שוב ושוב להתניע את מנוע הסירה ללא כל הצלחה, או רצון מצדו לשתף פעולה. בתחילה חשבנו כי מדובר בתקלה פשוטה וכי במהרה נמשיך בתכניותינו, אך ככל שהדקות נקפו הבנו שהמצב לא כל כך פשוט. הסירה החלה להיסחף לכיוון לב הים והשמש שעלתה למרומים הכתה בראשינו בחוזקה. ניסינו לאתר את מקור הבעיה כולל בדיקה של המצבר, ואף חיברנו את המצבר הרזרבי, שדאגנו להחזיק מראש בכלי השיט, אך גם זאת ללא כל הצלחה.
בשלב זה הבנו כי ללא עזרה חיצונית לא נצליח לצאת ממימי הים בשלום, וקיבלנו החלטה למשוך את תשומת לב הסביבה על מנת שמישהו יראה אותנו ויגרור אותנו ליבשה. 

כל זאת כאשר הסירה ממשיכה להיסחף?
"לא בדיוק. בשלב הזה כבר זרקנו עוגן וכל שנותר לנו היה לחכות לחסדי המחלצים. הרמנו את הגגון להגנה מפני השמש היוקדת והתקשרנו ממכשיר הסלולר למוקד החירום של קדר סוכנות לביטוח. יש לציין כי בשלב זה עברו כבר כשעתיים וחצי בערך מאז שנתקענו והמים המתוקים החלו אף הם לאזול. מכל מקום בשביל לקצר את הסיפור רק אומר כי לאחר שיחה עניינית וקצרה עם המוקד התקשר איתנו הכונן המקצועי, הוא קישר אותנו עם נציג חברת סינרג'י, אשר הבטיח שישלח אלינו סירת חילוץ במהירות האפשרית. קבלת המידע הנ"ל הרגיעה אותנו במעט ובעקבותיה החלטנו להפסיק בנפנופי הקריאה לעזרה ולהתרכז במנוחה ובשמירה על המים המתוקים שעוד נמצאו ברשותנו.

תוך כמה זמן סירת החילוץ באמת הגיעה?
"סירת החילוץ הגיעה אלינו תוך פחות משעה מהרגע בו התקשרנו למוקד. אני חייב לציין כי הסירה שהגיעה הייתה מצוידת בכל האביזרים הנדרשים וכבר מהרגע הראשון הבנו שאנו נמצאים בידיים בטוחות. הסירה גררה אותנו היישר למספנה, שם גילו כי המתנע שלנו אבד לחלוטין, וכי גם במידה והיו ברשותנו עוד עשרה מצברים חדשים לא היינו מסוגלים להתניע. 

אתה יכול לומר כי משהו השתנה אצלך מאז אותו מקרה?
"בהחלט כן. קודם כל הגעתי למסקנה שלפני כל הפלגה יש להצטייד במים בכמות מספקת, בכובעים ואולי הכי חשוב, במכשיר סלולרי. כמו כן לדעתי רצוי לבצע מדי זמן בדיקה כללית של כלי השיט בשביל להיות בטוחים שכל החלקים שלמים ותקינים, על מנת למנוע מצב שבו התקלות מתגלות דווקא ברגעים הקריטיים. 
+++++ 
את סיפור חילוצו מהים החליט יובל רגב לפתוח דווקא בהצהרה הבאה: "כאשר המשטרה נמצאת בסביבה זה לא תמיד חיסרון" . יובל, בעליה של סירת הספורט קרוזר מדגם מקסום 2400, יצא אף הוא באחד מבקרי הקיץ הנאים עם מספר חברים ואנשי משפחה להפלגה שהייתה אמורה להיות קצרצרה, ולהלן סיפורו: "הכל החל כאשר החלטנו להתארגן להפלגה ביום שבת קיצי אחד. הגענו שישה חבר'ה למרינה בהרצליה ומיד עלינו על כלי השיט. לאחר התארגנות קצרה שבמהלכה לא הקדשנו יותר מדי זמן לבדיקת תקינותו של כלי השיט, ניסינו להתניע אותו אך ללא הצלחה. הבנו חיש מהר כי המצבר פשוט נגמר ומכיוון שעדיין היינו בתחום המרינה לא ייחסנו לכך יותר מדי חשיבות, מפני שכל שהיה עלינו לעשות הסתכם בלצאת מהסירה ולהביא מהמכונית מצבר נוסף. עד כאן באמת הכל היה טוב ויפה, ובעיקר מהיר.
"מכל מקום לאחר שכולנו היינו מרוצים מהתושייה הרבה שהפגנו, העמסנו את המצבר החלופי על הסירה, הנענו אותה בעזרתו והתחלנו להפליג לכיוון הים הפתוח. 

ואז?
"בנקודה זו הסיפור באמת מתחיל להיות יותר 'מעניין'. לאחר שהתרחקנו כמייל מהחוף, דוממנו מנוע, זרקנו עוגן וקפצנו להתקרר מעט במימי הים. כאשר חזרנו לסירה וביקשנו להתניע אותה בחזרה על מנת לשוב לארוחת הצהרים המובטחת על החוף, גילינו כי המצבר החלופי שהבאנו אזל אף הוא, ומצאנו עצמנו ללא שליטה במרחק כמה מייל מהחוף. אט אט ובמקביל הים החל לעלות ולהפוך ליותר ויותר גלי והחבר'ה שהיו על הסירה הקיאו בזה אחר זה. ההרגשה הייתה מאד לא נעימה ואני זוכר כי רצוננו היחיד באותם רגעים הסתכם בדבר אחד: להגיע אל החוף. לצורך כך התקשרתי מיד למוקד החילוץ של מנורה, אך עוד טרם שהספקתי לומר למוקדנית שלום, עיני נתקלו בספינת המשטרה שמפליגה לכיווני, או כך לפחות קיוויתי. מיד הערתי את תשומת ליבם של שאר הנוכחים על הימצאותה של ספינת משטרה ששטה לא רחוק מאתנו וכולנו ביחד נופפנו לה עם הידיים עד אשר היינו בטוחים כי אנשי ציוותה הבחינו במצוקה בה היינו נתונים.

כאשר הגיעה ספינת המשטרה אליכם 'זכיתם' לנזיפה מאנשי החוק על שלא הקפדתם על תקינות כלי השיט?
"כאשר הספינה המשטרתית נצמדה אלינו והסברנו לאנשיה על מצוקתנו, הם כמובן לא וויתרו על טקס בדיקת הרישיונות, אך מיד לאחר מכן הפגינו מקצועיות מרשימה בקשירת וגרירת הסירה, ובעיקר דאגו לביטחוננו עד אשר הגענו לחוף מבטחים (ראו מסגרת). 

מה הייתה התחושה באותם רגעים?
"התחושה שליוותה אותנו במשך כל האירוע הייתה מאד לא נעימה. היה ברור לנו שבדרך זו אחרת נגיע למרינה, אך השאלה הייתה כמה נצטרך לסבול עד אז. מטבע הדברים הילדים שהיו על כלי השיט נלחצו קצת יותר, ובאשר לחברים שצרפנו להפלגה, אני בטוח שהם לא יחזרו לים כל כך מהר, אם בכלל. 
אלו מסקנות עיקריות הפקת מהאירוע?
"מסקנותיי העיקריות הן כאלה: או שיש להצטייד מראש במנוע עזר קטן או שיש להצטייד במערכת מצברים חזקה. אחד מהשניים חייבים להימצא להערכתי על כל כלי שיט. כמו כן יש לבצע בדיקת תקיפות למצברים, בפרקי זמן מוגבלים, ולקחת בחשבון שגם מצבר חדש עלול להיגמר מהר, במידה והשימוש שנעשה בו לא היה תקין. 
+++++ 
קוראים רבים יזדהו בוודאי עם סיפורו של איתי בכר, שכן התקלה שהתרחשה במנוע סירתו אופיינית מאד לכלי שיט קטנים. מה גם שבדומה לאירועים הקודמים, גם בסיפור זה עגמת הנפש יכלה להיחסך בקלות, במידה כמובן שמספר כללי יסוד בסיסיים היו מיושמים. איתי הינו בעליה של סירת מנוע מדגם "מונרך" שאורכה כ- 16 פיט ומנועה בעל 115 כ"ס. "יצאנו להפלגה מקיסריה ופנינו היו מועדות לכיוון צפון, או ליתר דיוק לאזור חוף דור (טנטורה)." הוא מספר. "אשר הגענו לטנטורה זרקנו עוגן וצללנו להנאתנו, כאשר להקות דגים רבות מקיפות אותנו מכל עבר. לאחר שמיצינו את העניין החלטנו לעלות חזרה לכלי השיט ולשוב לכיוון קיסריה. גם כאן לא נרשמו תקלות מיוחדות ולכן הרשיתי לעצמי לנוח מעט בקדמת הסירה כאשר חברי שמר על ההגה. 
מתי התחלתם לחוש שמשהו בכל זאת אינו כשורה?
"פחות או יותר במחצית המרחק שבין טנטורה לקיסריה, כאשר מהירותנו הייתה משהו כמו 20 קשר, והמרחק מהחוף כקילומטר וחצי, נשמעו צפצופים מוזרים מכיוון המנוע. בתחילה לא יחסנו לרעש חשיבות ולכן גם המשכנו בהפלגה. אך כאשר הצפצוף המשיך וסירב להיפסק חשבנו לעצמנו שכנראה מדובר ב"פיש פיינדר" (מגלה דגים) ונרגענו במעט. מכל מקום כאשר הצפצוף המשיך בעקשנות להפריע למנוחתנו 'ירד לי האסימון' והבנתי שישנו סיכוי גבוה כי מדובר בעצם בהתראת חום של המנוע. בשלב זה, שבדיעבד הסתבר כשלב הקריטי, כבר ניגשתי לאזור המנוע של הסירה, העברתי לניוטרל ודוממתי. לאחר מכן התפניתי לבדוק במה בדיוק מדובר והבחנתי בעשן סמיך שמיתמר מתחת לחיפוי הפיברגלס של המנוע. בד בבד עם יציאת העשן הבחנתי גם כי מאזור הפרופלור של הסירה יוצאת חתיכת ניילון שמכוח האינרציה התרחקה מאתנו במהירות. 
בדיעבד היא גם הייתה זו שגרמה להתחממות המנוע?
"בדיעבד באמת הבנתי שכל עוד המנוע עבד, הניילון נשאב לפתחי היניקה שלו, דבר שגרם בסופו של עניין להתחממותו ולהפסקת פעילותו. מכל מקום באותם רגעים היינו תקועים באמצע הים עם מנוע משותק וללא כל יכולת להגיע לחוף. החלטנו שלא להוריד עוגן מכיוון שלא היה כמעט סחף ומד העומק הראה במשך כל הזמן על אותו טווח עומק – שנע בין 15 ל- 20 מטר. 
או.קיי, ומה עושים עכשיו?
"השלב הבא היה כמובן להתקשרלמוקד הסיוע של קדר סוכנות לביטוח. לאחר שיחה עם המוקדנית הועברתי לכונן התורן שהדריך אותי כיצד לפעול ומה לעשות. מכאן גם הסקתי את אחת המסקנות העיקריות שלי, והיא להצטייד ביותר מסוללה אחת לטלפון הסלולרי לפני היציאה לים ובמידת האפשר לצייד את הסירה במטען."
"כך או כך, המשכתי לנסות ולהתניע את המנוע אך לשווא. למזלי בדיוק באותם דקות, כרבע שעה לאחר תחילת האירוע, עברה לידינו סירתו של שוקרי הדייג מפרדיס. נופפנו לו בידינו ולאחר משא ומתן קצר סגרנו על כך שהוא יגרור אותנו לטנטורה ויעביר את סירתנו בטרקטור שלו לאן שצריך. אני רק רוצה לציין כי במשך כל אותו הזמן הצפצוף מהמנוע לא פסק. 
איזו תקלה התגלתה בדיעבד במנוע, והאם יכולת למנוע אותה מראש?
"לפני כן הייתי רוצה לתת את המלצתי לכל אלו שבעתיד יאלצו להיגרר מאחורי כלי שיט. כדאי לעלות על הסירה הגוררת ורק במידה ואין ברירה אז להישאר על הסירה הנגררת. זאת מכיוון שהסירה הנגררת סובלת הרבה יותר מטלטולים, לאנשים הנמצאים בה אין שום יכולת לכוון אותה וכאילו לא די בכך, היא 'אוכלת' במשך כל ההפלגה את העשן שיוצא מאגזוז הגוררת. מעבר לכך, בדיעבד לא התגלתה שום תקלה במנוע. מסתבר שכל שהיינו אמורים לעשות הסתכם בלחכות לרגע שהצפצופים שעלו מן המנוע יפסקו ולהתניע שוב. 
מסקנותיי העיקריות אם כך הן שתיים: 1. יש להצטייד לפני כל הפלגה במנוע עזר קטן לשעת חירום, 2. יש להכיר את מנוע הסירה על בוריו ולדעת לטפל לפחות בבעיות הבסיסיות ביותר שעלולות להיגרם תוך כדי השימוש בו. 
+++++ 
סיפורו של חנוך לוי, בעליה של קרוזר באורך 7 מטר, הוא אולי הדרמטי ביותר מבין הסיפורים שנשמעו עד כה. האירוע בו לקח חלק, התרחש באזור שפיים, כאשר חנוך ועוד ארבעה חברים ואנשי משפחה יצאו להפלגה קצרה ודי ספונטנית. החבורה שיצאה ממרינת הרצליה לכיוון שפיים, כאמור, הדמימה אי שם באמצע הדרך את המנוע וחבריה קפצו למימי הים, לא לפני שדאגו כמובן להטיל עוגן. לוי מספר כי בזמן שניסו להתניע בחזרה את הסירה הם נתקלו בקשיים והקרבורטור החל להציף את המנוע. "בו בזמן ששקדנו על התנעת המנוע הים החל לעלות בפתאומיות, ובפרק זמן קצר מאד הפך להיות סוער. בתנאים של ים סוער ומנוע מוצף היה לנו מאד קשה לעשות משהו, ושמנו לב כי למרות שזרקנו עוגן אנו נסחפים במהירות גבוהה יחסית לכיוון האזור המסולע בחוף געש. לא תיארנו לעצמנו בתרחיש הגרוע ביותר שניתן להיסחף במהירות שכזו, והצטערנו על כל רגע שלא ציידנו את הסירה בעוגן נוסף. בדיעבד הסתבר לנו שחבל העוגן שכבר כן היה על סירתנו פשוט נקרע מפני שלא עמד בעומס טלטולי הגלים". 
מכל מקום מה עושים כאשר הסירה נסחפת במהירות לכיוון הסלעים והיא חסרת כל יכולת תמרון?
"הבנו שזה רק עניין של זמן עד אשר הסירה תגיע לסלעים ותתנפץ עליהם וההרגשה הייתה גרועה ביותר. היינו חסרי אונים לגמרי אל מול הים הזועף והחלטנו בשארית כוחותינו ובעזרת גופינו לנסות ולהסיט את הסירה מהסלעים, לכיוון האזור החולי. בשלב זה התרחשו שני אירועים משמעותיים. הראשון היה שברך הסירה קיבל מכה חזקה מאחד הסלעים ונשבר לחלוטין, והשני, שהתרחש בעקבותיו, היה שכתוצאה מהמכה הסירה שינתה במעט את מסלולה והועפה אל החוף. 
נשמע כאילו לא הייתם רחוקים מלשלם על כך בחיי אחד המפליגים?
"בהחלט לא היינו רחוקים מכך. הפחד הכי גדול היה שמישהו ייתפס בין הסירה המשתוללת לבין אחד הסלעים, למזלנו הדבר לא קרה. לא היינו מודעים עד כדי כך לסכנות הטמונות בים וליכולתו להפוך מרגוע לסוער תוך פרק זמן כה קצר. 
פנית לאיזה שהוא מוקד סיוע תוך כדי האירוע?
"פניתי למוקד הסיוע של מנורה אך השתלשלות האירועים הייתה כה מהירה, שלא היה לנו סיכוי לקבל עזרה מיידית מאף אחד. ספינת החילוץ של חברת סופה שנשלחה אלינו ע"י המוקד עזרה לנו אמנם בשלב השני, בו היינו כבר על החוף, אך בשלב הראשוני של החילוץ עמדנו לבדינו אל מול הים. 
ומסקנותיך?
"המסקנה העיקרית שלי מכל האירוע, שבדיעבד יכלה גם למנוע אותו, היא קודם כל להצטייד בחבל עוגן תקני אשר בקצהו שרשרת ושנית לא להסתפק בעוגן אחד. נוכחתי לדעת על בשרי כי בתנאים של ים סוער אין ביכולתו של עוגן יחיד לשמור על סירה בצורה יציבה ובטוחה, בודאי שלא כאשר החבל אליו הוא קשור אינו תקין. 
+++++ 
השתלשלות התקלות ששיבשה את מסעם של משה ועמוס לטורקיה, יכולה הייתה לפרנס לפחות שלושה בעלי מקצוע בתחום השיט. סיפורם, שאינו מותיר מקום לספק כי יש לבצע יותר מאשר בדיקות שגרתיות לפני היציאה לים, החל באמצע הפלגה בה ביקשו להעביר יאכטה מנועית בת 50 רגל מישראל לטורקיה, דרך קפריסין. "לאחר שביצענו את כל הבדיקות הנחוצות לפני יציאה ממושכת לים, כיוננו את חרטום היאכטה לכיוון לימסול, העלנו את הטורים, פתחנו את פחיות הבירה שהבאנו מבעוד מועד וחיש מהר הגענו ליעדינו הראשון." מספר משה.
"היה קיץ ואת הלילה העברנו בלימסול. לפני שנרדמנו בדקנו את תחזיות מזג האוויר הצפויות לימים הקרובים וכל הסימנים הצביעו על כך שהימים הבאים יהיו נינוחים להפליא ובעיקר שקטים. לאור הנתונים הללו, שמחים וטובי לב תדלקנו את היאכטה ויצאנו לעבר יעדינו השני והאחרון, המרינה של פיניקה שבטורקיה.
"תוך כדי ההפלגה הים החל אט אט לעלות ולהפוך ליותר ויותר סוער. השעה הייתה כבר שעת בין הערביים והשמש שקעה לה לאיטה. באותן הדקות דבר לא היה נראה חשוד מלבד הים שהחל כאמור לעלות והרוחות שנהפכו לחזקות יותר. כאן אולי גם המקום להזכיר, שבניגוד ליאכטת מפרש, ביאכטה מנועית יש להתחשב כל העת בגורם הדלק, כך שהמסקנה אליה הגענו הייתה כי איננו יכולים לבצע "פניית פרסה" ולחזור על עקבותינו, כי אם עלינו להמשיך בעקביות עד לארץ היעד. 
אם כך ניתן להבין כי בנקודה זו מצב הים כבר ממש הדאיג אתכם?
"בזמן זה הים עלה ועלה וגובה הגלים כבר הגיע לכ- 2-2.5 מטר. הרוחות התחזקו אף הן ונשבו מולנו בעוצמה של 30-35 קשר. התקלות החלו לצוץ בזו אחר זו. כתוצאה מהטלטולים הדלק החל אף הוא להתערבל כמו במכונת כביסה וכל הלכלוך שהיה שקוע בתחתית המיכל החל להיכנס למערכת הדלק. "הלכלוך זרם לפילטרים וככל שהתקדמנו ובלא שידענו כמובן, סתם אותם לחלוטין. במקביל יש לציין, הים המשיך לעלות ומסביב היה כבר חושך מוחלט. 
אילו תופעות לוואי היו לסתימה המתהווה במנוע?
"התופעות היו בעיקר ירידה דרסטית בסל"ד שלוותה בדעיכה מתמדת בכוח המנוע. הרגשנו כי איבדנו את היכולת להילחם בים ולא נותר לנו הרבה מה לעשות. בשלב זה החלטנו להתקשר בסלולרי למוקד החילוץ של מנורה. גיורא קדר חזר אלינו מיד ותאם כלי שיט שיגרור אותנו. 
והים ממשיך בכל העת להיות סוער ומאיים?
"דווקא לא. בשלב זה כבר היינו במרחק של כ – 15 מיל מהמרינה בתוך המפרץ. הים כבר נרגע וכמעט ולא היו גלים. הבעיה הייתה שאחד המנועים כבר שבת לחלוטין, ואילו המנוע השני עבד בצורה מגמגמת מאד וכמעט ולא תרם להתקדמותנו. מה גם שבמהלך הסערה והטלטולים, ובנוסף לכל הצרות, מצברי היאכטה התנתקו האחד מהשני והפסיקו לספק לנו חשמל. הסתבר לנו כי הקיבוע שלהם היה רופף והם פשוט לא עמדו בטלטלות הים הסוער. אם לא די בכך הרי שגם חיבורי צינור הפליטה (אגזוז) נפתחו ועשן החל למלא את פנים היאכטה. 
כיצד אתה מסכם את הרגשתכם באותם הרגעים?
"ההרגשה הייתה ממש איומה. כיום, כשאני מספר את הסיפור הדבר נראה לי כמו אפיזודה של מישהו אחר וקשה לי להאמין שנקלענו למצוקה שכזו. כאשר הים סוער המרינה לא עונה בקשר ולא הייתה לנו כל שליטה ביאכטה. ההרגשה הייתה לא נעימה ודי חששנו לגורלנו. כאשר יצרנו קשר עם המוקד הרגשתי הקלה רבה." 
+++++++++ 
רועי קליימן מחברת סינרג'י, שביצעה חלק מהחילוצים שתוארו לעיל, השלים עבורנו את התמונה מנקודת מבטם של המחלצים. לפני הראיון עימו, שהתבסס בעיקר על מסקנותיו והמלצותיו לאותם אנשי צוות ובעלי כלי שיט, נזכיר בקצרה את פעילויותיה של החברה אותה הוא מנהל ביחד עם איתי זינגר. חברת סינרג'י אם כן הוקמה על ידי שני השייטים במטרה לספק שירותי אחזקה שוטפת ושירותים מקיפים אחרים עבור כלי שיט בארץ וברחבי העולם. בין השירותים אותם החברה מספקת ניתן למנות שירותי ניקיון, טיפולי עץ, פוליש, טיפולי מכונאות, בדיקת אוסמוזיס, ג'לקוט ועוד. 
"מהניסיון שלנו רוב החילוצים נובעים מכך שהשייטים אינם מכירים את כלי השיט שלהם. זו יכולה להיות בורות לשמה בכל הקשור למכונאות ברמה הבסיסית ביותר או לכל מערכת אחרת הנמצאת על הסיפון. כבר נתקלתי במקרים של אנשים שחולצו רק בגלל שנגמר להם הדלק, זאת מכיוון שהם פשוט לא ידעו כיצד לבדוק מהי כמות הדלק במיכלים". 
"חילוצים שכיחים נוספים הם של כל אותם חבר'ה שיצאו לים עם סירה תקינה לחלוטין, הטילו עוגן דוממו מנוע, אך המשיכו לרוקן את המצבר על ידי הפעלת מכשירים חשמליים על סיפון הסירה". 
מה שאתה בעצם אומר זה שאת מרבית החילוצים ניתן למנוע?
"זה בדיוק מה שאני אומר. אני רואה כחלק חשוב בעבודתי כמנהל ומתחזק סירות ויאכטות את נושא ההסברה ללקוחותי ואנחנו מקדישים לכך זמן ניכר. המלצתי הראשונה היא להכיר את כל המערכות שנמצאות על סיפון כלי השיט ובתוכו. זה מתחיל בכך שיש לדעת מהי תצרוכת הדלק של הסירה, כיצד בודקים את המערכת החשמלית הבסיסית, או אפילו היכן נמצאים כלי הטיפול השונים.
דבר שני עליו אני ממליץ בחום זה פשוט לדאוג שתמיד יהיה מנוע עזר נוסף על כלי השיט. המלצה זו נכונה בעיקר לסירות הקטנות יותר, מפני שבהן המנועים נוטים לעשות יותר בעיות. מנוע העזר יכול להיות ברמה של 15 כ"ס ויש להקפיד להשתמש בו רק בעת הצורך". 
איזה המלצות נוספות היית ממליץ כדי למנוע מהשייטים להגיע למצב בו יהיה צורך בחילוץ?
"אני בעיקר ממליץ על ביצוע ביקורת בסיסית במסגרת אחזקת כלי השיט כמו גם על אחזקת חלקי חילוף בסיסיים. אנשים נוטים לשכוח עובדה מאד פשוטה והיא שהכנה להפלגה שאורכה שעה, דינה כהכנה להפלגה שאורכה 10 שעות. יש לזכור ובעיקר להפנים כי כל מה שיכול לקרות בעשר שעות יכול לקרות גם בשעה. אנשים מעריכים שבגלל שהם אינם מתרחקים מהמרינה, הסיכוי שיקרה להם משהו הינו אפסי, אך דווקא בטווחים אלו מתמקדים מרבית החילוצים שלנו".
"כמו כן דבר נוסף שיש לדעת הוא שאחזקה שוטפת של כלי שיט מתחילה דווקא בניקיונו. אני לא מדבר דווקא על המישור האסתטי שטמון בניקיון אלא על שמירה תקינה של כל מערכות הסירה או היאכטה. דרך הניקיון אנשים מגלים תקלות, מפני שבזמן הניקוי פתאום מגלים שאחד החלקים השתחרר, שחדרו מים לדופן היאכטה, שהמשאבה בעצם כלל לא עובדת וכד'. השורה התחתונה היא כאשר כל אותן תקלות אינן מתגלות בחוף, הן מתגלות בים ברגעים הכי קריטיים. אני גם תמיד ממליץ ללקוחותיי לערוך רשימה מסודרת של כל הדברים אותם יש לבדוק ברמה השבועית, החודשית ו/או השנתית. אין צורך למשל לחכות ליום בו נפליג בלילה על מנת לבצע בדיקת אורות ניווט. כמו כן חשוב מאד לעשות שימוש קבוע בכל המערכות שנמצאות על היאכטה מפני שיש להן נטייה להתקלקל כאשר לא משתמשים בהם".
לסיכום, שלושה כללים: לקרוא וללמוד את הוראות היצרן, יש לבצע בדיקות וטיפול שיגרתי ואם אין לך זמן או ידע לעשות זאת לבד, קח אנשי מקצוע שיעשו זאת עבורך. החיסכון המצטבר מאי ביצוע בדיקות וטיפול שיגרתי מתגמד כנגד הנזק הנגרם בתקלה הרצינית הראשונה. 
+++ 
לאחר שהכשיר מאות משיטי כלי שיט, הסביר לנו דודי סימון, ממנהלי ובעלי בית הספר "דרך הים", כי הצורה הפשוטה והיעילה ביותר להימנע ממצבי מצוקה בים, שבדרך כלל אינם מחויבי המציאות, עוברת דווקא דרך תרגול קבוע ושיטתי של אותם מצבי חירום בשגרת ההפלגה היום יומית. "חשוב ביותר לזכור שאף אחד אינו חסין מפני הים וכי יש לחזור כל הזמן על תרגולות החירום השונות." לדבריו הדבר תקף יותר לגבי יאכטות המפרש, שם האירועים בדרך כלל מעט יותר מסובכים מפאת המורכבות שבהפעלת המערכים, אך הוא נכון גם לגבי היאכטות המנועיות. אותו חלק מהשייטים הלא מנוסים נוטים לראות בכלי השיט עוד כלי רכב הנמצא ברשותם. הם רק שוכחים שיאכטה תקועה אי אפשר להחנות בצד בעת תקלה והים שלא כמו הכביש הוא לפעמים גם סוער. 
על אלו תרגולות אתה בדיוק מדבר?
"אני מתכוון לכל אותן תרגולות שהיינו מבצעים בזמן שעורי הימאות ושכבר שכחנו מזמן את מהותם. מדובר בכניסה למרינה בעזרת מפרש בלבד, בזריקת עוגן במצבי חירום ובים סוער, בבדיקת משאבות קירור, תרגולת אדם בים, מקרים ותגובות בזמן קריעתם של היתרים ועוד. הכל נועד לשרת את המטרה העיקרית, והיא שלא ניתקל במצבים אלו בפעם הראשונה כאשר אנו נמצאים כבר במהלך אירוע החירום עצמו. 
מהי המלצתך הבסיסית בנושא מצבי החירום, לאדם שזה עתה קיבל רישיון משיט?
"הדבר הבסיסי והראשוני שאני ממליץ הן לשייטים הוותיקים והן לאלה המתחילים, הוא להכיר את חמשת התקלות השכיחות ביותר ואת הסימפטומים שלהן. אין המדובר בתורה מסיני וכל שייט אשר יידע לתפעל לפחות את חמשת התקלות הנ"ל, יחסוך לעצמו ללא כל צל של ספק חוויות לא נעימות. הדבר השני עליו אני ממליץ בחום הוא לדאוג לתחזוקה השוטפת של כלי השיט. הרי ידוע שטבען של תקלות לצוץ ברגעים הכי לא מתאימים, ותחזוקה ותכנון מוקדם מסוגלים לגרום למניעתן. פעולות פשוטות כגון בדיקת דלק, מצברים וברז מי ים נראות לרבים כטריוויאליות עד כדי כך שהם שוכחים לבצע אותן, וזה חבל, כי אז הם מוצאים עצמם תקועים מחוץ למרינה עם תקלות שטותיות ולא מחויבות המציאות, שיכלו להיחסך בקלות. 
חמש התקלות השכיחות ביותר, הסימפטומים ודרכי הפעולה שיש לבצע כפתרון – על פי דודי סימון:
כלל ראשון במקרה של הדממת מנוע בסירת מנוע או יאכטה מנועית הוא קיבוע המצב. באם ניתן יש לזרוק עוגן לפני כל טיפול במנוע. בלב ים יש להשתמש בעוגן צף. גם זריקת עוגן רגיל בלב ים תאיט את הסחיפה ותציב את החרטום מול הרוח. ביאכטת מפרשים קיימת גם אופציה של הרמת מפרשים.