EN

חיפוש

מחלת-ים: כל מה שרציתם לשאול

מאת: דוקטור ערן קלץ

כולם מכירים אותה, מעטים מחוסנים מפניה, חלקנו מפחדים ממנה ורובנו פשוט נאלצים להפליג איתה נוכחת בסירה – מחלת הים או Motion Sickness. ממסע הארגונאוטים המיתולוגי ועד הטיסות לחלל, בני האדם מתמודדים עמה. לראיה, המילה Nausea (בחילה) מקורה במילה היוונית Naus (ספינה). אבי הרופאים היפוקרטס תאר התופעה והסיק ש"גוף האדם לא נועד למסע רכוב, מפני שהוא מסעיר/מטריד את הגוף". אם כך, כנראה שאם אתם מהרהרים בנושא כשהים מתרגש, אתם ממש לא לבד.

אני משער שכל אחד זוכר את הפעם הראשונה בה נאלץ להתמודד עם חוסר האונים הכמעט מוחלט בים גבוה, חסר ניסיון, כאשר הגוף ממאן להישמע לך, וכל שאתה מסוגל לחשוב עליו הוא המנטרה המיסטית, האמונית – "שיגמר, שיגמר כבר". גם שייטים מנוסים יהיו הראשונים להודות שחוו חוויות לא סימפטיות בחייהם מעל הקיל, והיו שמחים להשיל את הקללה האנושית הזו מעליהם. קללת האדם שיכל לטבע, ועלה עלי ים.

מדוע אנו חשים במחלת ים?

אין קונצנזוס מלא מהי הסיבה המדויקת, ישנן מספר סברות מקובלות:

  • התיאוריה הפופולרית ביותר הינה שמחלת ים הינה תוצאה של הצפת מידע סותר ממערכות עצביות שונות – מערכת הראיה, המערכת הוסטיבולרית (מערכת שיווי המשקל שבאוזן הפנימית) והמערכת הפרופריוצפטיבית (חיישני תחושת המרחב והמתח הפזורים במערכת השלד והתנועה). המידע המולך אל מערכת העצבים המרכזית גורם לתגובת שרשרת המפעילה את מרכז ההקאה בגזע המוח. הצידוק האבולוציוני לכך הינו שרעלנים שונים משבשים את מערכת העצבים, ולפיכך זהו בעצם מנגנון הגנה שתפקידו להקיא את הרעלן החוצה.
  • מחלת ים היא למעשה מערכת התראה שנועדה להתריע על תבניות תנועה לא יעילות של גוף היונק היבשתי, או כאלו שיגרמו לחוסר התמצאות מרחבי.
  • מחלת ים הינה אפקט עודף של הרפלקס הוסטיבולרי-קרדיווסקולרי (מערכת לב וכלי הדם), המתאם בין תנוחת הגוף לשנויי לחצי דם במקומות שונים בגוף.
  • מחלת ים הינה בסה"כ תולדה מצערת של קרבה עצבית מקרית בין חיישני תנועה במערכת הוסטיבולרית ומרכז ההקאות בגזע המוח.
  • מחלת ים נגרמת מגירוי יתר של האברונים הוסטיבולריים באוזן הפנימית – תיאוריה פופולרית ישנה זו כבר הופרכה עקב יזימת מחלת התנועה בטיסות לחלל בתנאי חוסר כבידה, או בצפייה במסכים גדולים בסרטים המדמים תנועה.

מי צפוי לחוש מחלת ים?

בתנאים הנכונים, כמעט כל אחד יחוש במחלת הים. קשה אמנם להעריך הדבר מבחינה מדעית עקב שוני בדיווח על התסמינים בין אנשים שונים במקצועות שונים, אולם במחקרים שאתגרו אנשים באסדת הצלה בים גלי, או במספר טכניקות "עינויים" אחרות, 100% מהנחקרים חשו תסמינים של מחלת הים. נמצא שתדר תנועה אנכית (Heave) של 0.2 הרץ (כלומר מחזור עלייה-ירידה כל 5 שניות) הינו הפרובוקטיבי ביותר, בעוד שתדר למשל של 1 הרץ (מחזור כל שניה אחת) ישפיע בפחות מ-10%. עובדה זו מסתדרת היטב עם מה שכל ימאי מתחיל מכיר – פשוט יש מצבי ים וקצבי טלטול ששוחקים אותנו מהר, ואחרים אליהם ניתן להסתגל היטב. זה כמובן גם מסביר את ההבדל בהרגשה על סיפון סירות שונות, כאשר גודל הסירה לבדו לאו דווקא קובע. מפתיע אולי לגלות, אך שיט גורם לכ-30% מהאנשים לחוש תסמינים (7% יקיאו), יותר מטיסה (25% סימפטומטיים) אך פחות מנסיעה באוטובוס (41% סימפטומטים).

ילדים תחת גיל שנתיים בד"כ אינם חשים בתסמינים, ייתכן עקב חוסר בגרות של מערכת העצבים. לעומת זאת, ילדים תחת גיל 15 מועדים לפורענות יותר ממבוגרים, ייתכן שעקב חסר הסתגלות, שכן בהחלט ניתן להסתגל ולפתח עם הזמן סבילות לטלטולי הים. נשים נוטות לפתח תסמינים בכ-60% יותר מגברים, במיוחד בתקופת המחזור. אנשים הסובלים ממיגרנה, או מרגישות חושית מוגברת דוגמת פונופוביה (רגישות לקול) ופוטופוביה (רגישות לאור) הינם בסיכון מוגבר לפתח מחלת ים. גם חולים בתסמונות הפוגעות במערכת שיווי המשקל הינם בסיכון מוגבר, בעוד שאלו שהמערכת שלהם ניזוקה לחלוטין אינם מפתחים מחלת ים כלל. מחקרים בתאומים הדגימו נטייה גנטית למחלת ים, אם כי איני מכיר דיווח על גן ספציפי הגורם למחלה.

מהם התסמינים והסימנים של מחלת ים?

תסמינים וסימנים ראשונים הינם ישנוניות ועייפות, סחרחורת, זיעה קרה, חיוורון, דופק מואץ, נשמת, ריבוי רוק, בחילה והקאה. בד"כ הקאה מביאה להקלה זמנית של התסמינים. עייפות, אפטיות, פאסיביות, הימנעות מעבודה ופעולות חיוניות, כולל אלו הנחוצות על מנת לשפר את מצבו האישי של המפליג, עלולות להיות חלק מתסמונת Sopite. במקרים קיצוניים החולה יהפוך אומלל, מסוגר ובעל משאלת מוות. חשוב להדגיש שכל אחד מהתסמינים או הסימנים הללו עלול להעיד על מחלה אחרת. למשל סחרחורת יכולה להיות תסמין של ורטיגו או מחלת Meniere.

לאחר הקאות חשוב לשים לב לסימני התייבשות – חיוורון, חולשה, דופק מהיר וחלש, גמישות עורית (טורגור) מופחתת, מיעוט שתן, עיניים שקועות. נשאלתי לא אחת ע"י חברים למקצוע הים מתי להתחיל להילחץ כאשר אדם מקיא ומקיא ללא הרף. כלל האצבע כאן הינו שכל עוד הוא ממשיך לתת שתן, הכליות תצלחנה לאזן רמות המלחים והאוריאה (שתנן) בדמו. אדם שאינו מטיל את מימיו כלל נמצא בסכנת חיים מיידית, במיוחד אם הוא מקיא כל נוזל שנותנים לו, ויש לפנותו או לטפל בנוזלים דרך הוריד, בזונדה לקיבה או דרך העור (ע"י מי שהוכשר רפואית לכך, כמובן).

כיצד להימנע ממחלת ים?

חשוב להכיר, לנהוג ולהדריך אנשי צוות עם טיפים של אלופים שעוזרים למנוע או לפחות לדחות את הופעת מחלת הים. בהביננו את המנגנון הפזיולוגי (ככל הנראה גירויים סותרים ממערכות שונות של מערכת העצבים), ניתן להסיק שכדאי להימנע מקריאה או צפייה במסכים, מתנועות מוגזמות של הראש (כדאי אף להטותו לאחור ולנוח), מעבודה תחת הסיפון (כמה שניתן), ולהיישיר מבט לאופק. שינה בערסל עשויה להפחית את הסתירה בין טלטולי הסירה וקירות התא הסטטיים. ריחות לא נעימים כגון תא המנוע, תא מחניק, טיגונים במטבח ובמיוחד ריח ומראה של אדם המקיא לידך, מגבירים מחלת ים, בעוד שריחות נעימים מסייעים בהתמודדות, לכן כדאי להקפיד על ריחות התא והשירותים. גם לפסיכולוגיה השפעה מכרעת. אדם עסוק, עם משימה לנגד עיניו, ירגיש טוב יותר מאדם מובטל. זכרו זאת כאשר הים עולה והצוות מתחיל "להימרח". האמרה שיש אנשים שמרגישים בחילה כבר על הרציף כנראה נכונה, בעוד שהוכח שטיפול פסיכולוגי קוגנטיבי-התנהגותי עשוי לעזור (מממ…הקאת? ואיך זה גרם לך להרגיש?). נשימה איטית עמוקה ויזומה עוזרת אף היא כאשר בחילה מבצבצת במורד הגרון. קורס ההפלגה אף הוא משפיע על מחזור הטלטולים, וכפי שנאמר, ישנן הרמוניות בתדר שפשוט "משגע לנו את המערכת". החזקת הגה למעשה משלבת את כל העקרונות – שליטה בקורס, משימה להתרכז בה, מבט לאופק, ייצוב משופר ונשימת אוויר צח ונקי.

בנוסף, לתזונה השפעה לא מבוטלת. אלכוהול ומזון שומני או עתיר סוכר הינם גורמי סיכון. עישון עושה לי צרבת עוד ברציף, אך יש ימאים רבים שלא יוותרו על הסיגריה (או המקטרת). לעומת זאת, שתיית מים עם לימון, מזון מלוח ויבש (קרקרים למיניהם או חטיפים יבשים) וג'ינג'ר לצורותיו מסייעים ובענק לשמור אותנו הרחק מהריילינג. ניתן להשיג בבתי טבע תכשירי ג'ינג'ר או תמציות שונות משלל שורשי או עשבי המרפא להם מיוחסים סגולות חיוביות.

כיום ניתן למצוא בשוק מספר גימיקים חדשים יחסית. צמידי ידיים המפעילים לחץ, זרם חשמלי או מגנט בנקודות אקופונקטורה בשורש כף היד משווקים בכמויות גדולות. חשוב לציין שמעולם לא הוכחה יעילותם במחקרים איכותיים.

למחלת ים ניתן להסתגל, כלומר ע"י חזרה של גירוי חיצוני מסויים, האיבר המשדר את הגירוי העצבי עושה זאת בעוצמה הולכת ופוחתת. בנוסף, קיימת "התרגלות" של מערכת העצבים המרכזית לגירויים אלו עם הזמן. עובדה זו מסבירה למשל מדוע אדם שהתרגל להפליג בקורס מסויים בסירה מסויימת, עלול להרגיש רע עם שינוי הקורס או בהפלגה על כ"ש אחר. עוד הוכחה לאפקט ההסתגלות הינה "מחלת הרציפים" (Mal de Debarquement), שרובנו חשים בחזרה לחוף לאחר הפלגה ארוכה, ובמקרים חריגים תגרום לתסמיני מחלת הים של ממש. מכיוון שלהסתגלות ממד משמעותי, ציים רבים (כולל חיל הים הישראלי) משקיעים מאמץ בפיתוח תכניות אימון לטובת הפחתת הרגישות למחלת הים. ישנן מספר תכניות ומתקני אימונים לאוכלוסיות מיוחדות, במיוחד לטייסים ואסטרונאוטים. מעניין לציין שבמחקר קנדי שנעשה לפני כ-25 שנים, רגישות קבוצת נחקרים לגירויים המובילים למחלת ים נבדקה לפני ואחרי תכנית אימוני כושר מפרכת של מספר שבועות. לאחר שהפכו מנמושות לשרירנים, רגישותם למחלת ים עלתה! כנראה שכושר גופני אינו התשובה לכל דבר (אבל לא שמעתם את זה ממני). בפן אחר, כיום כבר ניתן למצוא סרטי DVD, תוכנות ואפליקציות המציעות אימון ויזואלי ומבטיחות להעלות את סף הרגישות שלנו למחלה.

כיצד לטפל תרופתית במחלת ים?

אם כי לא נעשו מהפכות של ממש, חלה התקדמות במחקר הרפואי בנוגע לתרופות מונעות ותרופות מטפלות בתסמיני מחלת הים. ישנם תכשירים יעילים זמינים בשוק, שבהחלט שווים ניסוי, גם עבור אנשי ים ותיקים שכבר התייאשו ופשוט למדו לחיות עם זה. התרופות שייכות ל-3 קבוצות פרמקולוגיות:

  1. אנטי היסטמינים – יעילות בעיקר במניעת מחלת הים (יש ליטול אותן כ-1-2 שעות טרם ההפלגה). לאחר הופעת התסמינים קשה לטפל איתן עקב הצורך בעיכולן כאשר תנועתיות הקיבה מופחתת במחלת ים, למעט Phenergan שניתן לתת בזריקה לשריר. תופעות לוואי נפוצות ביותר הינן ישנוניות ויובש בפה.
  2. אנטי-כולינרגיים – התרופות היעילות היותר בטיפול תוך כדי הפלגה, למניעה וטיפול לאחר הופעת מחלת הים. זמינות בטבליות ובמדבקות עוריות לשחרור מושהה רציף. תופעת לוואי נפוצה היא יובש בפה. תופעות לוואי בשכיחות נמוכה יותר הינן ישנוניות, אלרגיה עורית, ירידה בקשב ובזכרון, טשטוש ראיה והזיות.
  3. סימפטומימטיים – Ephedrine ו-Amphetamine הינן תרופות חזקות היעילות במניעת מחלת הים, במיוחד בשילוב עם תרופות מהקבוצות הקודמות, אבל בעלות פוטנציאל התמכרותי גבוה ולכן השימוש בהן מוגבל.

בסיום המאמר תוכלו למצוא טבלה המסכמת את התרופות הקיימות ותופעות הלוואי האפשריות

סיכום אופטימי

לסיכום אופטימי אני מסתפק בכמה אמיתות פשוטות מנסיוני האישי כשייט

  • לכל אדם יש את הסף שמעליו בסופו של דבר יחוש במחלת הים. מעטים יחידי הסגולה שהם "קילרים" במאת האחוזים (ואותם מתחשק לנו בני האנוש להרוג, כך שהם צפויים ממילא להדלדל).
  • עם זאת, כל אחד כמעט צפוי להסתגל ולהגדיל את הסיבולת שלו לטלטולי הים. כדברי האימרה "נפטון בוחר את החזקים", אם חשתם בעבר רע בהפלגה כזו או אחרת, זה לא אומר שתמשיכו להרגיש כך בעתיד. ימאים רבים (ואני בכללם) זוכרים היטב רגעי אומללות, מחובקים ימים ארוכים עם פח או עמוד ריילינג, לא אפקטיביים בעליל, ועדיין אנחנו כאן, מרטיבים את רגלי הים שלנו, מחייכים ולא מצטערים.
  • לאחר תקופת הפסקה מהשיט, ההפלגה הראשונה עלולה להיות קשה. עדיף לחזור לכושר שיט בים נוח.
  • בהפלגה ארוכה (דליברי וכיו"ב), באם הים מתחיל נוח ועולה בהדרגה, הצוות מסתגל. באם הים גבוה ורוגש מתחילת המסע, הצוות יחוש רע, גם לאחר שהים יחל לרדת בהדרגה. כדאי לקחת זאת בחשבון כאשר מחפשים חלון זמן בין סערות לצאת למסע.
  • חשוב לתת לחברים חדשים בעולם השיט חוויות ראשוניות חיוביות, ולהעלות את הרמה בהתאם. אם תקחו מישהו בהפלגתו הראשונה ו"תראו לו מאיפה משתין הדג" בהפלגה אתגרית הוא עלול לא לחזור לים בחייו, וחבל. אותו חבר עשוי להיות איש הצוות הנאמן עליכם בעתיד אם רק תאפשרו לו תהליך הסתגלות חיובי (ותזמינו אותו לכוסית).


למרות שמחלת ים הינה גזרה משמיים כמעט לכולנו, ניתן וצריך למנוע, לטפל ולהסתגל אליה.

הכותב הינו רופא מתמחה בכירורגיה אורתופדית בקריה הרפואית רמב"ם, בוגר הקורס לרפואה ימית ורפואת צלילה של מרכז הרפואה הימי, מדריך שיט ותיק ו-Delivery Captain.

יש לכם טיפ של אלופים בנושא מחלות ים? כתבו לנו ונפרסם באתר "כחול" רשימת טיפים מלאה!

דילוג לתוכן