חשוב להכיר, לנהוג ולהדריך אנשי צוות עם טיפים של אלופים שעוזרים למנוע או לפחות לדחות את הופעת מחלת הים. בהביננו את המנגנון הפזיולוגי (ככל הנראה גירויים סותרים ממערכות שונות של מערכת העצבים), ניתן להסיק שכדאי להימנע מקריאה או צפייה במסכים, מתנועות מוגזמות של הראש (כדאי אף להטותו לאחור ולנוח), מעבודה תחת הסיפון (כמה שניתן), ולהיישיר מבט לאופק. שינה בערסל עשויה להפחית את הסתירה בין טלטולי הסירה וקירות התא הסטטיים. ריחות לא נעימים כגון תא המנוע, תא מחניק, טיגונים במטבח ובמיוחד ריח ומראה של אדם המקיא לידך, מגבירים מחלת ים, בעוד שריחות נעימים מסייעים בהתמודדות, לכן כדאי להקפיד על ריחות התא והשירותים. גם לפסיכולוגיה השפעה מכרעת. אדם עסוק, עם משימה לנגד עיניו, ירגיש טוב יותר מאדם מובטל. זכרו זאת כאשר הים עולה והצוות מתחיל "להימרח". האמרה שיש אנשים שמרגישים בחילה כבר על הרציף כנראה נכונה, בעוד שהוכח שטיפול פסיכולוגי קוגנטיבי-התנהגותי עשוי לעזור (מממ…הקאת? ואיך זה גרם לך להרגיש?). נשימה איטית עמוקה ויזומה עוזרת אף היא כאשר בחילה מבצבצת במורד הגרון. קורס ההפלגה אף הוא משפיע על מחזור הטלטולים, וכפי שנאמר, ישנן הרמוניות בתדר שפשוט "משגע לנו את המערכת". החזקת הגה למעשה משלבת את כל העקרונות – שליטה בקורס, משימה להתרכז בה, מבט לאופק, ייצוב משופר ונשימת אוויר צח ונקי.

בנוסף, לתזונה השפעה לא מבוטלת. אלכוהול ומזון שומני או עתיר סוכר הינם גורמי סיכון. עישון עושה לי צרבת עוד ברציף, אך יש ימאים רבים שלא יוותרו על הסיגריה (או המקטרת). לעומת זאת, שתיית מים עם לימון, מזון מלוח ויבש (קרקרים למיניהם או חטיפים יבשים) וג'ינג'ר לצורותיו מסייעים ובענק לשמור אותנו הרחק מהריילינג. ניתן להשיג בבתי טבע תכשירי ג'ינג'ר או תמציות שונות משלל שורשי או עשבי המרפא להם מיוחסים סגולות חיוביות.

כיום ניתן למצוא בשוק מספר גימיקים חדשים יחסית. צמידי ידיים המפעילים לחץ, זרם חשמלי או מגנט בנקודות אקופונקטורה בשורש כף היד משווקים בכמויות גדולות. חשוב לציין שמעולם לא הוכחה יעילותם במחקרים איכותיים.

למחלת ים ניתן להסתגל, כלומר ע"י חזרה של גירוי חיצוני מסויים, האיבר המשדר את הגירוי העצבי עושה זאת בעוצמה הולכת ופוחתת. בנוסף, קיימת "התרגלות" של מערכת העצבים המרכזית לגירויים אלו עם הזמן. עובדה זו מסבירה למשל מדוע אדם שהתרגל להפליג בקורס מסויים בסירה מסויימת, עלול להרגיש רע עם שינוי הקורס או בהפלגה על כ"ש אחר. עוד הוכחה לאפקט ההסתגלות הינה "מחלת הרציפים" (Mal de Debarquement), שרובנו חשים בחזרה לחוף לאחר הפלגה ארוכה, ובמקרים חריגים תגרום לתסמיני מחלת הים של ממש. מכיוון שלהסתגלות ממד משמעותי, ציים רבים (כולל חיל הים הישראלי) משקיעים מאמץ בפיתוח תכניות אימון לטובת הפחתת הרגישות למחלת הים. ישנן מספר תכניות ומתקני אימונים לאוכלוסיות מיוחדות, במיוחד לטייסים ואסטרונאוטים. מעניין לציין שבמחקר קנדי שנעשה לפני כ-25 שנים, רגישות קבוצת נחקרים לגירויים המובילים למחלת ים נבדקה לפני ואחרי תכנית אימוני כושר מפרכת של מספר שבועות. לאחר שהפכו מנמושות לשרירנים, רגישותם למחלת ים עלתה! כנראה שכושר גופני אינו התשובה לכל דבר (אבל לא שמעתם את זה ממני). בפן אחר, כיום כבר ניתן למצוא סרטי DVD, תוכנות ואפליקציות המציעות אימון ויזואלי ומבטיחות להעלות את סף הרגישות שלנו למחלה.