ב- 11/2013 יצא התובע על יאכטה בבעלותו ממרינה הרצליה ועגן באיזור "אפולוניה", מול מוסד "מצפה- ים". ביאכטה היו התובע, אשתו, בנו ושני אורחים. העגינה (לפי הודעת אשתו שנמסרה למשטרה בסמוך למועד האירוע), הייתה במרחק כ- 500 מ' מהחוף, בעומק 7-8 מ'.

 

התובע ירד מהיאכטה עם ציוד דיג תת- מימי, שחה מזרחה לכיוון הסלעים ועסק בדיג במרחק כ- 60 מ' מהיאכטה (לפי הודעת אשתו במשטרה).

 

בעת שהתובע עסק בדיגתת- מימי, יצאה סירת "חסקה" של מועדון הצלילה עמוסה בציוד לכיוון "אפולוניה". הסירה הפליגה במקביל לחוף, במהירות כ- 15 קשר. בחרטום עמד צופה וגם המשיט צפה קדימה. הים היה גלי. 

צוות הסירה הבחין ביאכטה העוגנת ועקף אותה ממזרח. לפתע, נשמעה מכה מכיוון המדחף והצוות הבחין בצולל שנפגע וצף מאחוריהם. הם חזרו מייד, הרימו אותו מן המים, החלו בפעולות מצילות חיים והפליגו במהירות למרינה, תוך שהם מזעיקים אמבולנס ומשטרה. מתברר שהצולל נפגע בעורפו ובכתפיו ממדחף הסירה.

 

פציעת הצולל הייתה קשה מאד ותוצאותיה הן נכויות בתחומים שונים בשיעור מצטבר העולה בהרבה על 100% נכות. הערכת נזקיו של התובע במלואם היא בין 12-10 מיליון ₪.

 

התובע הגיש תביעת נזיקין נגד משיטי סירת מועדון הצלילה ומבטחיהם ונגד גורמים נוספים, שהיו קשורים בצורה רופפת לאירוע.

הטענות שבכתב התביעה היו, בעיקרן, כי התובע שחה בתחום 300 מ' מהחוף, אזור בו אסורה תנועת כלי שיט ולכן לא צריך היה לנקוט באמצעי זהירות ולסמן את עצמו. היאכטה לא הייתה מחויבת בהנפת דגל צלילה כי הוא היה שחיין ולא "צולל", וצוות הסירה התרשל בכך ששט קרוב מדי לחוף וגם לא קיים תצפית ראויה.

בין השאר התבססה התביעה על תמונה שצולמה בעת עגינת היאכטה, כשהתובע היה במהלך הדיג. בצילום נראית היאכטה ונראים מסגד "סידנא – עלי" וכן מגדל המים של הרצליה. התביעה הציגה חוו"ד מומחה, אשר ביצע חישוב מורכב: קוטר מגדל המים וגובה צריח המסגד ידוע. נתוני המצלמה ידועים גם הם וכך הגיע המומחה להערכת מרחק המצלמה מהאובייקטים הללו וניסה לחשב את מיקום המצלמה בעת הצילום.

 

 

 

 

היאכטה הייתה מחויבת בהנפת דגל צלילה קשיח על פי התקנות, אך לא עשתה כן. ההגנה הציגה הגדרות למונח "צלילה" וכן פסיקה שקבעה כי "צלילה, גם ללא מערכת נשימה, אלא במסכה ושנורקל, היא "צלילה" המחייבת הנפת דגל צלילה.

 

העדות הראשונית של אשת התובע אומתה עם הנתונים בשטח ומתברר כי במרחק 400 – 500 מ' מהחוף מול "מצפה ים" העומק הוא 6-8 מ', בדיוק כפי הודעתה במשטרה.

 

תק' 68 אכן אוסרת שיט מקביל לחוף במרחק הקטן מ- 300 מ' אך לא באופן מוחלט. לסירות דיג, לסירות שמנוען קטן מ- 6 כ"ס, סירות המתקרבות או מתרחקות מהחוף, סירות משוט ומפרש – לכל אלה מותרת ההפלגה בתחום 300 מ' מהחוף.

 

מתברר שלאחר הפגיעה הרימו הנותרים ביאכטה עוגן והתכוונו לחזור למרינה אך המנוע כבה והם נסחפו עד שעלו על סלעי אפולוניה. המומחה חישב את זמן וכיוון הסחיפה והגיע למסקנה שהיאכטה החלה להיסחף כשהייתה במרחק העולה על 450 מ' מהחוף.

 

אילו הייתה מתקבלת עמדת התביעה שהיאכטה עגנה במרחק כ- 200 מ' מהחוף, הרי שפועל יוצא מכך היה שהחסקה אמורה הייתה להפליג במרחק כ- 150 מ' מהחוף. באיזור זה הקרקעית זרועה סלעים והעומק הוא בין 0 ל- 1.2 מ' ולכן לא סביר בעליל שהחסקה הפליגה שם במהירות 15 קשר.

כנגד הטענה שהחסקה הייתה טעונה ולכן החרטום היה גבוה ולא אפשר ראות נבדקה העמסת הסירה והתברר כי הייתה עמוסה בכשליש מיכולת הנשיאה שלה וגם מטען זה היה מפוזר לאורכה (במתקן לבלוני צלילה), כך שהיא הייתה במצב "פלנינג" בעת האירוע והתצפית הייתה נוחה גם למשיט וגם לצופה.

 

במהירות 15 קשר עוברת הסירה 7.7. מ' בשנייה. אורך השהיה הממוצע של צולל בצלילת דיג היא כ- 60 שניות. כלומר ההזדמנות האחרונה של צוות הסירה לראות את קצה השנורקל של הצולל הייתה במרחק 463 מ' ואז הוא נעלם אל מתחת למים ועלה בדיוק מתחת לסירה לכיוון המדחף. לאור העובדה שהים לא היה חלק – אין אפשרות להבחין בקצה השנורקל במרחק כזה.

 

הצולל לא סימן את עצמו במצוף סימון כמקובל ולכן לא ניתן היה לצפות מצוות הסירה לראות אותו בטרם צלל או להתייחס למיקומו בעת שהייתו מתחת לפני המים.

 

כמו כן, עדות של המשלחת הארכיאולוגית טענה כי הסירה אמורה הייתה להגיע למרחק כמה מאות מטרים מול "אפולוניה" ומשם להתקרב בזהירות לחוף ולחבור לקיאק שיצא מהחוף ויאסוף את הציוד. לכן אין זה סביר שהסירה תפליג כה קרוב לחוף, כנטען ואח"כ תתרחק כדי להגיע לנקודת המפגש.

 

השופטת נכנסה לעובי הקורה ולאחר שבחנה את הראיות ביסודיות הודיעה לתובע ולבא כוחו כי למרות האמפטיה הברורה למצבו העגום, הסיכוי של תביעתו להתקבל נמוך מאד והציעה הצעת פשרה בגובה 5%- 7% מהערכה מלאה של נזקי התובע. גם הביטוח הלאומי, שהצטרף לתביעה כתובע נוסף קיבל רק כ- 5% מסך הקצבאות ששילם וישלם לתובע ומשפחתו.

 

 

הלקחים שיש ללמוד מאירוע זה:

1)         גם צלילה עם מסכה ושנורקל מחייבת הנפת דגל צלילה קשיח על הספינה ממנה ירד הצולל.

2)         בעת דיג תת- מימי חייבים לסמן את מקום הצולל במצוף סימון.  

3)         כשיורדים צוללים מסירה, מחייב החוק שבסירה יישאר בעל רישיון שיט מתאים. מתברר כי לאחר התאונה הנותרים על היאכטה לא הצליחו להפעילה ועלו על הסלעים.

4)         הפרקטיקה של צוללים מקצועיים לעלות תמיד עם יד מעל הראש הייתה יכולה להציל את התובע, שאז הייתה נפגעת ידו ולא ראשו.

5)         על צולל להיות קשוב לסביבתו. רעש מנוע מתפשט היטב במים והצולל חייב להיות מודע לקרבת כלי שיט מנועי בעת עלייתו על פני הים.

 

 

הכותב ייצג בתיק את מבטחי סירת מועדון הצלילה

 

 

לסיכום:
 

פציעתו הייתה קשה מאד ותוצאותיה הן נכויות בתחומים שונים, בשיעור מצטבר העולה בהרבה על 100% נכות. הערכת נזקיו של התובע במלואם היא בין 12-10 מיליון ₪.