עבור מי שאינו איש-ים, ספינה היא מקום עתיר סיכוני פציעה. דוגמאות מהחיים: אורח במעגן מחליק על סיפון רטוב, "נקרע" בין רציף לספינה מתרחקת, נשאר תלוי על ידו כשה"דינגי" ברחה מתחת לרגליו בעת נסיון עליה לספינה ושאר "מרעין בישין". כדי שאתה, בעל סירה, תהיה שקט ולא תחשוש מאחריות אישית (שתשלום פצויים בצידה), מחייב החוק בישראל כל ספינה/סירה בביטוח חבות כלפי צד ג'.

 

תקנה 77(א) לתקנות הנמלים (בטיחות השיט) קובעת כדלקמן:

 

 

לצורך תקנה זו, מגדיר החוק כמשיט "כלי שיט" – "כל אדם הממלא תפקיד כלשהו בהשטתו".

 

תקנה 78 קובעת כי "הסכום המזערי לכסוי חבות בפוליסת ביטוח….. יהיה סך השווה ל- 100,000$". סכום זה הוא מינימלי ובמקרה של פציעה בינונית הוא לא יספיק ויותיר את המבוטח עם כסוי ביטוחי חלקי ואת היתרה ידרש לשלם בעצמו.

 

תקנה 80(א) מחייבת להחזיק בכלי שיט, בעת השטתו, תעודת ביטוח מטעם המבטח לפי מתכונת הקבועה בחוק (טופס 14), המעידה על קיום פוליסת ביטוח העונה על דרישות התקנות.

 

בביטוח כלי רכב קיים בישראל ביטוח "חובה" שמשמעותו היא, כי כל אדם שנפגע מרכב – מכוסה על פי חוק ואין צורך בהוכחת רשלנות הנהג.

 

תקנות הנמלים קובעות חובה לקיום פוליסת ביטוח חבות, אך מהות הביטוח הנדרש אינו ביטוח "חובה" כמו ברכב, אלא ביטוח חבות כלפי צד ג'.

ביטוח חבות כלפי צד ג' משמעו כסוי ביטוחי לחבותו המשפטית של צוות כלי השיט. כלומר, אם נפגע נוסע בספינה, אין הוא מפוצה אוטומטית (כמו ברכב), אלא עליו להוכיח כי הוא נפגע כתוצאה מרשלנות המשיט או הצוות.

 

ביטוח חבות אינו מכסה פגיעות שנפגע המשיט עצמו או איש צוות, הואיל ואין הם "צד שלישי" לצורך ביטוח. ניתן לבטח מקרה פציעת המשיט עצמו בביטוח "תאונות אישיות", המורחב לכסות גם תאונות שארעו בכלי-שיט.

 

החוק קובע חובת הצגת "תעודת ביטוח – טופס 14". מבטח שאינו מוציא למבוטח תעודת ביטוח – אינו יוצא ידי חובת החוק ומסבך את המבוטח בעבירה. בעלי כלי השיט המבוטחים ע"י מבטחים זרים – שימו לב.

 

משבחר הנפגע בדרך של הגשת תביעה, עליו לתבוע את המזיק ישירות ולהוכיח את חבותו. הואיל ובסירה מפליגים, בדרך כלל, בני משפחה וחברים של בעליה, נוצרות סיטואציות לא נעימות בהן אשה שנפצעה תובעת את בעלה המשיט או חבר תובע את חברו הטוב, שהיה נחמד אליו ולקח אותו לסיבוב שנגמר רע.

 

מה שקורה בפועל הוא, שחברת הביטוח מקבלת דיווח מהמבוטח על הארוע ובודקת אם הארוע מכוסה ביטוחית, כמו למשל: קיום תעודת משיט בתוקף, רשיון שיט בתוקף, קיום הוראות החוק וכו'. משנחה דעתה של חברת הביטוח שהארוע מכוסה, היא תפעל בשמו של המבוטח לטיפול בתביעת צד ג', ובמידה והוגשה תביעה – תמנה, על חשבונה, עורך דין שייצג את המבוטח.

על מנת שהמבטח יוכל לייצג את מבוטחו, על המבוטח לשתף פעולה עם נציגי המבטח, למסור את גרסתו ולתת יפוי כח לעוה"ד לפעול בשמו.

על המבוטח נאסר מפורשות בפוליסה לקבל על עצמו אשמה ו/או להודות בחבותו ו/או לשתף פעולה עם צד ג' לקבלת פצוי (אלא אם נדרש לתת עדות או הודעה במשטרה או בפני חוקר תאונות ימיות שמונה ע"י מספ"ן).

לאחרונה הייתי עד לכמה מקרים בהם המשיט נתן יד לתביעה שיקרית וביום תאונה שלא היתה או שנסיבותיה שונות מהותית מהנטען, כדי לאפשר לבן המשפחה או חבר לקבל פצוי בגין פציעתו. פעולה זו היא "נסיון לקבלת דבר במרמה" ומהווה עבירה פלילית.

 

1.         ודא קיום פוליסת חבות בסכום ראוי. (250,000$ לפחות)

2.         ודא קבלת "תעודת ביטוח – טופס 14".

3.         במידת הצורך, רכוש ביטוח "תאונות אישיות" ימי.

4.         במקרה תאונה – דווח מידית למבטחים.

5.         אל תודה באחריות, לא בכתב ולא בע"פ.

6.         שתף פעולה עם נציגי המבטחים. בלי שיתוף פעולה לא יהיה כסוי ביטוחי.

7.         נסיון לעזור לבן משפחה או חבר לקבל פצוי מהמבטחים על ידי ביום ארוע תאונה ימית יכול להיגמר במשטרה.     

 

ולסיום, מספר סיפורי תביעות בגין נזקי גוף המונחות על שולחני:

התובע הפליג עם חברו בסירה מהירה בכנרת. מסיבה כלשהי, נפצע התובע קלות ודימם מעט. לטענתו, ניסה חברו המשיט לעזור לו ושטף את פצעו במי הכנרת. כתוצאה מהמגע במי הכנרת, טוען התובע כי נדבק בצהבת מסוג B ותובע את נזקיו מחברו המשיט. למען האמת, מדובר בתביעה הזויה במיוחד ומה שחסר בה קודם כל זו חוות דעת רפואית שתקשר בין מי הכנרת לבין אפשרות להדבק בצהבת (רק זה חסר לנו).

 

קבוצת מתבגרים שכרה סירה לנהיגה עצמית באילת. למרות כל האזהרות ותדרוך הבטיחות, ירד אחד מהם לשחות. כשקרבה אליו הסירה על מנת לאספו הוא סירב לעלות, נאחז בחבל החרטום שהשתלשל מהדופן ונגרר לצד הסירה תוך כדי הפלגה. לאחר מספר שניות התעייף ושחרר את החבל. כף רגלו חדרה דרך מתקן ההגנה שעל המדחף והוא איבד את הבוהן.