גדלתי בחולון קרוב לים. כילד גלשתי בגלשני גלים בחוף בת ים. בגיל 20 התוודעתי לעולם גלשני הרוח, ממנו עברתי לשוט במפרשיות קטמרן מדגם נקרה.

ב שנת 2001 נפצעתי קשה בפיגוע שארע בצומת מחנה 80. איבדתי את הראיה בעין אחת ונפגעתי ברוב חלקי הגוף – אך נולדתי מחדש עם ראיה חיובית ואופטימית של החיים. החזרה לשיט בקטמרן ספורטיבי היה קשה עבורי וחיפשתי תחליף.

ראיתי יאכטות מפליגות בים. חיפשתי יאכטה לקנייה ובהחלטה של רגע רכשתי יאכטה ישנה במחיר סביר, לא התלבטתי הרבה, כל המחשבות שלי היו בכיוון של התחלות חדשות ורכשתי אותה.

את הידע העיוני רכשתי ב"דרך הים" ואילו את הידע המעשי רכשתי מסקיפרים מקצועיים ששכרתי על מנת שיפליגו איתי וילמדו אותי אחד על אחד את תורת השיט ביאכטות בצורה המקצועית ביותר.

לא, אחרי שעברתי את הבחינות וקיבלתי רישיון משיט יאכטה הבנתי שהיאכטה שרכשתי קטנה עלי ורציתי להתקדם. בתפיסה שלי יאכטה לא צריכה להיות יקרה אלא צריכה לענות על הדרישות והצרכים של הבעלים. התפיסה הזו הביאה אותי לרכוש יאכטה מדגם "דלפינה" יאכטה שיוצרה בפולין במפעל חדש שרק התחיל לייצר ולכן מכר יאכטות במחיר הגיוני ומתאים לכיס שלי. רכשתי את היאכטה והיא הגיעה לישראל בהפלגה.

היאכטה שרכשתי הוכיחה את עצמה כיאכטה מצוינת, השתתפתי איתה באליפויות ישראל וזכיתי במקומות ראשונים, הצוות איתו הפלגתי היה צוות לא מקצועי ולמרות הכול הגענו להישגים מצוינים. הייתה לי הרבה אינטואיציה, מחשבה אחרת וזינוקים מצוינים, אבל, אחרי כמה שנים נמאסו עלי התחרויות והרגשתי שהיאכטה "צפופה" עלי, רציתי משהו חדש, גדול יותר ולפי טעמי וצרכי, דגדג לי באצבעות לבנות יאכטה לפי תכנון שלי.

היום אני יכול להעיד על עצמי שיש לי הרבה מאד ידע, אבל כשהתחלתי לפני כשש שנים הייתי "דף חלק". תמיד היה לי כשרון בציור ובתכנון כמו כן יש לי כשרון בידיים וידע טכני, למדתי חשמל והבנתי בהידראוליקה, יש לי גם תפיסה מרחבית ואני יודע לתכנן ולהעלות על הנייר את התכניות שאני מתכנן. החלטתי לתכנן יאכטה שתהיה נוחה לשהייה במרינה. ראיתי מסביבי שרוב היאכטות עומדות קשורות לרציף יותר מ 90% מהזמן, גם כאשר הבעלים נמצאים עליהן. רציתי יאכטה שתהיה מספיק גדולה אבל לא תעלה הרבה כסף בעגינה. לא הכרתי יאכטות מדגם קטמרן ולמרות זאת תכננתי לי יאכטה מדגם קטמרן. שלב התכנון, בתחילה בעזרת סטודנט לגרפיקה מירושלים ואז בעזרת מהנדס ימי אשר תכנן את הקונסטרוקציה של הבידונים, את השידרית ואת עובי הצלעות, ארך כשלוש שנים.

עם סיום שלב התכנון הגעתי למשרד התחבורה לפגישה עם מהנדס האגף, מר גויכמן, אחרי בדיקות מרובות הוא נתן לי אור ירוק להתחיל, אני מאמין שהוא היה בטוח שזה רק חלום אשר לא יקרום עור וגידים ולכן אישר את הבנייה. גם הוא וגם שאר המלווים שעזרו לי בדרך היו משוכנעים כי אתייאש. גויכמן ליווה את הבנייה לאורך כל הדרך, הוא הגיע לאתר הבנייה מדי כמה חודשים לבדוק את התקדמותה, בדק את הכלי סנטימטר אחרי סנטימטר ואישר את ההתקדמות.

את היאכטה בניתי בראשון לציון באזור התעשייה על משטח מבוטן ונוח לעבודה. התחלתי את הבנייה ב – 29.11 התאריך של הפיגוע, שהפך עבורי מאז לתאריך של לידה מחדש המסמל עבורי התחלות של דברים חיוביים. במהלך הבנייה ציפיתי לקבל עזרה מאחרים אבל מהר מאד הבנתי שזה החלום שלי ולאחרים יש חלומות אחרים. הסביבה פרגנה מאד, אבל לבנות בניתי לבד. מאידך קיבלתי המון עזרה ממומחים לנושא, התייעצתי עם כל מי שהיה מוכן להקשיב לי בתחום הימי, אני לא מפרט שמות שמא אשכח מישהו, היו רבים מאוד. בתחום הגוף, החשמל, האלקטרוניקה, המפרשים ועוד ועוד. כל מי שהסכים לשמוע אותי דיברתי איתו ולמדתי ממנו.

ב- 18.4.2016 היאכטה ירדה למים, העבודה עוד רבה, כבר הפלגתי עליה בעזרת המנוע והמפרשים, אך אני צופה כי יש לי עוד שנתיים עבודה, כל פעם שאני מגיע ליאכטה אני מוסיף לרשימה עוד שתי משימות ובקושי מוחק חצי משימה.

היאכטה הינה קטמרן באורך של 12 מ' וברוחב של 6 מ', היא שוקלת 14 טון וברוח של 11 קשר היא מפליגה 6 קשר. יש לי סלון וחדר שינה עם מזרון כמו בבית. גם השירותים שהתקנתי הם שירותים כמו בבית. התכנון של היאכטה הוא של house boat, מנועית- מפרשית. מונוהאל וקטמרן גם יחד.

אין דבר העומד בפני הרצון. הצלחתי לשרוד את הפציעה הקשה בשנת 2001 ומאז הגשמתי את החלום לבנות יאכטה לטעמי, המשמשת לצרכי. החלום הפך למציאות