כשירדנו מה'שטאל', הכתה בי בעוצמה העובדה שהמקום אליו הגעתי היה עמוס ותוסס. כבר בכניסה דוכנים ל"שטויות" המכניסים את הקהל לאווירה, מוסיקה, גלישה, משקפיים, ערסלים, לא קשור, אבל שמח. הדיילות והדיילים מעניקים לך שקית עם פרסומת, ומזמינים אותך להיכנס. בקיצור, יש אקשן.

הכניסה לתערוכה היא דרך האוהלים הממוזגים (והיה צורך למזג אותם באותו היום), המציעים לך, את כל מה שאתה צריך כדי ליהנות מכלי השיט שלך. יש שישה אוהלים מרכזיים, גודלם כאולמות התערוכה בדיסלדורף. גם כאן בא לידי ביטוי, ההבדל בין השוק האמריקאי לשוק האירופאי, אליו אנו קרובים יותר ומכירים יותר. כמות הדוכנים המציעים ציוד לדיג היא עצומה. חכות, מצופים, פיתיונות, גלגלות, חוטים, ציוד אלקטרוני לגילוי להקות ועוד. וכל זה מותאם לכלי שיט של 5 מטר או 50 מטר, רק תבחר.

בנוסף כמובן דוכנים לציוד אלקטרוני, מנועים פנימיים וחיצוניים, מעט אופנועי ים, הרבה סירות שירות מתנפחות וקשיחות, ציוד לניקיון כלי השיט, חומרים שונים וחדשים יותר או פחות.

בעיקר התרשמתי ממסת הקהל הגדולה. קהל גדול מסתובב בין הדוכנים, מסתכל, מתעניין וקונה. פילסנו את דרכנו החוצה (זה לא קשה, באמריקה השבילים רחבים) לכיוון תצוגת כלי השיט בעגינה.

התערוכה מתקיימת באתר האצטדיון Miami Marine Stadium, מקום שראה ימים יפים יותר. הוא נבנה בשנת 1963, נזנח עם השנים והפך לגן עדן לציירי גרפיטי. רקע מעניין ביותר לתערוכת כלי השיט שבמים. ניסיתי להבין האם המקום מאוכלס במהלך השנה, ולמיטב הבנתי הוא שוקק חיים רק בזמן התערוכה. ואכן, הרציפים שוקקי חיים. הרבה מאד מבקרים על הרציפים, מסתכלים, בודקים, עולים, יורדים, שואלים, מצלמים ויוצרים אווירה של Happening ימי שמח. הסתובבנו בין סירות המנוע, גם כאן כלי השיט גדולים, ועברנו אל התחום שמעניין אותנו, מפרשיות.