אמל הנרי, Henri Amel, הקים את המספנה שלו בגיל 50 הוא עבד בה וניהל אותה למעלה מ- 40 שנה עד יומו האחרון בשנת 2005. הוא החל את דרכו כבונה סירות ומעצב כלי שיט קטנים ודגמים אולימפיים. בשנות החמישים והשישים בנה ועיצב אמל סידרה של יאכטות מפרש קטנות ויאכטות מנועיות המיועדות לשיט חופי. בשנת 1968 מספנתו הממוקמת בלה רושל, צרפת נשרפה כליל. אמל התחיל שוב מההתחלה עם תבניות של סירות קיימות והקים מפעל חדש בעזרתם של עובדיו הנאמנים אשר טרחו ועמלו ללא הפסקה וללא ימי חופש בכדי להחיות את העסק מחדש. נאמנות זו, של עובדיו, הייתה הסיבה העיקרית לכך שה'לה קפיטן', כך היה מכונה בפי עובדיו, החליט, מאוחר יותר למסור את העסק לידיהם.

היום המניות במספנת אמל נמצאות כולן בבעלות אותם העובדים שנשארו לעבוד שם יותר מ-20 שנה והם יכולים למכור אותן בחזרה לעסק בלבד.

באותה שנה, שנת 68', השיק אמל את ספינתו הראשונה המיועדת לשיט בים פתוח ה- Sharki 39 ft .

הספינה התהדרה באותן התכונות אשר השאירו חותם עד היום: מערך קטש, קוקפיט אמצעי וריילינג עשוי מוטות נירוסטה.

בשנת 74, בגיל 60 החליט אמל לקחת הפסקה קצרה, למשך תשעה חודשים, ולהפליג על סיפונה של ה-Meltem 52ft  מצרפת, לה רושל לטהיטי. זהו המסע הימי שהציף אותו ברעיונות אשר אותם הוא שידר כל יום במהלך ההפלגה באמצעות הרדיו – SSB אל המספנה שלו בכדי שיוכלו להתחיל ליישמם. בנוסף, הביאו אותו רעיונותיו להחלטה המשמעותית לשנות את הייצור הסידרתי למה שהוא כינה 'מערכות שיט משולבות'. התוצאות הולידו את ה- Maramu 46 שגרסתו המשוכללת והגדולה הוא הדגם הידוע – Super Marmu ואחריו בא הדגם הנפוץ – Super marmu 2000 אשר ייצורו הסתיים בשנת 2005 עם 497 גופים.

היו אלו ספינות שהוא חזה כספינות מושלמות, עם כל מה ששייט צריך לצורך קיום על ספינה בים. אמל התעקש על כך שמערך קטש הוא הפשוט והקל ביותר לשיט ולתפעול על ידי זוג שייטים אחד בלבד. כל מערכת נבחנה בזהירות ובחשיבה פילוסופית שאת הספינות שלו יוכל להשיט זוג השט לבדו, אשר יש לו יכולת פיזית להרים לא יותר מאשר 20 ק"ג. פילוסופיה זו לא השתנתה, היא נשמרה ומלווה את המפעל עד היום.

 

הפעם נביא את סיפורה של ספינה אשר יוצרה בשנת 1992, הספינה מדגםAmel Santorin 46 sloop , גוף מס' 69, אך היא אחת מ- 9 הגופים בלבד שהמפעל ייצר מדגם זה. היא הספיקה לחצות את האטלנטי פעמיים ולהקיף את אמריקה ארבע פעמים. היא שהתה שנים בצפון אירופה ועכשיו היא בסיבוב השני שלה בים התיכון.

לאחר שרכישה על ידי בעליה הנוכחי, השלישי, הובאה היאכטה למספנה במרינה לאקי הנמצאת באי לירוס שביוון. במרינה ובסביבתה ניתן למצוא דגמים רבים מהיאכטות שמפעל אמל מייצר ומן הסתם נמצאים שם בעלי מקצוע המכירים את הספינות הללו היטב (וגם דוברים צרפתית). זו הייתה הסיבה שהוחלט להביאה ללירוס לצורך אספנה ושיפורים המשקפים את טעמו האישי של הבעלים החדש.

 

כל הספינות של אמל מאז ועד היום נבנות באותו האופן וע"י בד פיברגלס, ביאקסל, המעוצב על ידם, ארוג ושטוח, שהוא הרבה יותר חזק מהבדים הקונבנציונאליים שאורגים אותם תוך כדי ציפוי השכבות. הגוף מעוצב בחתיכה אחת רצופה של בד, לא חתוך, לכל אורך הגוף. ובאותו האופן מונחת השכבה השנייה לרוחב הגוף כך שהקיל מובנה עם הגוף. גם הסיפון נבנה באותו האופן.

בתוך הקיל יושב מיכל של 1000 ליטר מים מתוקים.

מכל נקודה בספינה יש תעלת ניקוז נוזלים אל בור הבילג' שבמרכז הגוף, ניתן לאטום כל מדור בנפרד ולמדר את הספינה לחלקים בשעת חירום, כך שסביב כל דלת יש גומי אטימה ועל הדלת עצמה מתקינים גלגל מתיחה לנעילת הדלת והידוקה, בדומה לכוות אדם בצוללת.

למרות שהספינה היא במצב מצוין ומוכנה לשייט ארוך, הרוכש החדש הביא רשימה ארוכה, של שיפורים הכרחיים והכרחיים פחות. הוחלט להתחיל בעבודות שניתן לעשותן במקום שהספינה נמצאת (מרינה לירוס) ואת שאר העבודות שברשימה לבצע במספנות השונות בדרך ארצה וע"פ טיב העבודה והידע של בעלי המקצוע בכל מקום ומקום. במרינה לירוס חודשה התקרה העשויה ויניל בצבע לבן פנינה בכל החלק הפנימי של הספינה ומעליו לייסטים מעץ מהגוני. עבודה רבה, לא פשוטה ולא זולה. לא רק לשם הקוסמטיקה אלא שעל טעם אישי לא ניתן להתווכח. וכל זאת מהסיבה שהמפעל היצרן אמל לא מאפשר לרוכשים הראשונים אופציות לבחירה. למשל, לא ניתן לבחור צבע מזרונים או ריפוד לספות. כך שאתה מקבל את מה שהם מייצרים. הם לא רומזים ולא מתנצלים, הם פשוט קובעים ואומרים "אם לא מתאים לך אתה יכול לקנות במקום אחר".

הלקוחות מקבלים חשבונית-קבלה אחת ובה הכל-כלול, וזאת על לקיים את החזון של אמל והחשיבה לפרטים, מהפריט הגדול כמו כננות חשמליות למפרשים, מטפיל מים, גנרטור, מדיח, מכונת כביסה ומייבש, שואב אבק וכך הלאה עד לחלקי חילוף רזרביים, קולבים, מגבות, מייבש שיער במקלחת ואפילו בקבוק שמפניה במקרר וסט כוסות.

 

הסיפון נראה כמצופה עץ טיק אך למעשה זהו דמי המובנה בג'לקוט בזמן הייצור. הוא נועד לשוות לסיפון מראה של ציפוי עץ טיק, על משקל 'להיות בלי ולהרגיש עם' היתרון הגדול הוא בתחזוקה מינימאלית אבל החיסרון הוא הסיכוי להחלקה על הסיפון הרטוב. מבנה הקוקפיט הממוקם במרכז הספינה יכול להרתיע או להרחיק את השייטים שבינינו המפליגים לרוב בתחומי אגן הים התיכון ורגילים או מעדיפים קוקפיט אחורי פתוח ומרווח הקרוב למים. אך כשמתיישבים, ליותר מרגע קצר, במבנה העמוק אשר מושביו נמוכים הרבה יותר מהסיפון ובחזיתו מגן רסיסים חזק ומקובע, חשים את הביטחון העוטף ואת עודף הבטיחות המקנה למפליגים הישובים בתוך מבנה שכזה, לרגע קט ניתן לדמיין הפלגה במזג אוויר סוער וקר וממש לרצות להיות שם. בהתבוננות נוספת, מבחינים ביכולת השליטה המלאה של הסקיפר בכל מערכות הספינה: הגה, מיתרי מפרש וכננות, חרטומן, מכשירי הניווט וטרוטל המנוע. וכל זאת מבלי הצורך לעמוד ושלא נאמר לקום מהכיסא. אפילו בכדי להניף ספינקר או ג'יניקר אין צורך לצאת מהקוקפיט. כחלק מציוד הספינה הסטנדרטי ישנם שני מוטות ספינקר עם מפרק אחד לכל צד של הסיפון, ובין הוונטות ישנו מתקן המחזיק את המוטות מכופפים ומוכנים לשימוש כך שאת ההכנות להפלגה במורד הרוח ניתן להכין לפני היציאה לים, וברגע שיש צורך להניף ספינקר נותר לסקיפר רק למתוח את המיתר והמעלן מתוך הקוקפיט.

הכל בשליטה מלאה וכפי שצינתי קודם, אמל תכנן את ספינותיו כך שזוג מבוגרים יוכלו לעשות הכל לבד ובמינימום מאמץ.

 

בספינה זו מותקן מנוע פרקינס 55 כ"ס במרכז הגוף כך שהברך והמדחף צמודים לחלקו האחורי של הקיל. חדר המכונה גדול ביותר ביחס לגודל הספינה, כך שניתן להכנס לתוכו ולעמוד סביב המנוע. כשהספינה הגיע לארץ, פורק המנוע לחלקים ועבר שיפוץ כללי ומקיף, (למרות שלא היה צורך ממשי לעשות זאת). בחדר זה מותקן דוד מים 60 ליטר, 8 מצברים, כלי עבודה וחלקי חילוף ועוד יש מקום לשכב לנוח עם מתחשק לכם לעשות זאת. עוד נמצאת שם משאבת בילג' מכנית מעל בור הבילג' העמוק מאוד אשר אליו מתנקזים כל הנוזלים מכל הכיורים והמקלחות שבספינה. בנוסף, ישנו גנרטור המותקן על החיבור שבין המנוע לגיר, בזמן שמפליגים על מפרשים בלבד המדחף מסתובב מכוח המים ומניע את כל התשלובת הזו אשר מטעינה את המצברים בזמן זה. הופתעתי לגלות שכבר לפני יותר מ- 20 שנה השתמשו במערכת כזו. זאת ועוד, החרטומן הינו חשמלי היורד ועולה מתוך הספינה בשעת השימוש בעזרת מערכת חשמלית פשוטה וחכמה.

המפעל הזה לא הפסיק להדהים אותי גם כאשר התקשרתי אליהם לברר על חלפים לחרטומן ולמנועים החשמליים של הכננות, הם הסבירו לי בנימוס רב ובאדיבות שניתן להשיג דרכם את כל החלפים לכל הדגמים שהם יצרו בעבר וכמובן בהווה. ובאמת אחרי 48 שעות החלפים הגיעו אלי במשלוח אווירי.

 

הפלגתי על הספינה הזו במצבים שונים, ברוחות של חמישה קשר וברוחות של שלושים וחמישה קשרים וכן במפנים שונים. הפלגתי במפרשים מצומצמים ובמערך מלא כולל ספינקר. ללא ספק הצלחתי להרגיש את הבטיחות שהקוקפיט מעניק ובנוסף, חשתי במו ידיי כיצד ניתן להפעיל את כל מערכות הספינה מבלי לקום מהכסא בקוקפיט. כמעט כמו טייס רק שאני הייתי חייב לעמוד, ולשבור את השוויון, בשעת הגישה לרציף.

זו באמת ספינה אמיתית לחיות עליה לתקופה ארוכה ובוודאי להפלגות ארוכות בכל שבעת הימים.

הנרי אמל בנה מפעל יוקרתי ומוצלח העונה לכל משאלות ליבו ולהגיגיו הפילוסופיים. כיום המפעל מייצר כ- 16 כלי שיט בשנה, בעזרת 132 עובדים. מכירות המפעל הן בהיקף של כ- 24 מיליון יורו. המפעל הינו מהיחידים בעולם אשר פועל באופן עצמאי במאת האחוזים וללא צורך בבנק שיעמוד מאחוריו.

 

אורך: 13.8 מטר

רוחב: 3.99 מטר

מנוע: 63 כ"ס, (במקור פרקינס)

שנת בנית הגוף הראשון: 1977

מחיר שוק משוער: 135,000-165,000 אירו

 

הכותב, דויד לחיאני הינו בעלי חברת yacht2  העוסק בייעוץ ומכירת כלי שיט.