עם תחילת שנת 2003, מתייצב לו ישראלי בראש הדירוג העולמי בענף ספורט ימי, מחזה נדיר ביותר בעולם הספורט הישראלי. גל פרידמן מכרכור, חבר מועדון הפועל שדות-ים, גולש הרוח הטוב בעולם נכון להיום, ובוודאי אחד הטובים בעולם כבר לאורך שנים.
לפרידמנים חלק נכבד בהיסטוריה של ענף גלישת הרוח בישראל. אביו של גל, אורי, היה מחלוצי הגולשים ואחיו מתי, הדוד של גל, מנהל כיום את המרכז הימי בקיסריה, מוקד פעילות ים עניפה (גם לשניהם ארון גביעים עמוס). לאחר שבשנות ה – 70 היו הפרידמנים מחלוצי הגלישה, היה זה אך טבעי שאורי פרידמן ייקח את בנו בן השש, גל, על גבו כשהוא יוצא למים לגלוש, לא לקח יותר מדי זמן עד שהילד התחיל לגלוש לבד בחוף שדות-ים, מעוז השיט הישראלי הותיק.

הבום הגדול קרה ב – 1996, כשגל זכה במדליה אולימפית ראשונה לענף, מדליית ארד באולימפיאדת אטלנטה. הישג ענק לנער בן ה – 20, שהפתיע בעצם העובדה שגבר על עמית ענבר הותיק ממנו במבחנים לאולימפיאדה, לבסוף חזר עם מדליה אולימפית, השלישית של ישראל. אחר כך גבר עליו ענבר במבחנים לקראת אולימפיאדת סידני 2000, אבל סיים שם רק שביעי. ענבר עוד השתתף לפני כן באולימפיאדת ברצלונה 92', שם סיים שמיני. במשך שנים רבות פירנסה את מדורי הספורט ההתמודדות בינו לבין ענבר, שגלשה לעתים על מים עכורים של השמצות בין שתי המשפחות, שכן גם משפחת ענבר מעורבת חזק בענף, והיא מחזיקה את המועדון בתל-אביב, ליד הדולפינריום, שם עמית עצמו מדריך.

הדו-הקרב המתמשך הזה בין שני ישראלים שהגיעו לרמה הבין-לאומית הגבוהה וחזרו עם מדליה כמעט מכל תחרות בה שטו, והתפתחות תרבות הפנאי בארץ, הקפיצה את ענף גלשני הרוח קדימה, וכיום הים התיכון והכנרת, מלאים באנשים העומדים ומחזיקים מפרש. תנאי הרוח השונים, באילת, בתל-אביב, במפרץ חיפה ובכנרת, מאפשרים אימונים והכנה לכל תנאי רוח בעולם, ומזג האוויר הנוח מאפשר להתאמן כמעט כל יום בשנה, וזהו יתרון עצום על פני הרבה מדינות. פרידמן, אלוף העולם, יוצא בימים אלה לעונה חדשה, לקראת אולימפיאדת אתונה 2004, ומתאמן יחד עם מאמנו האמריקאי מייק גבהארדט, מדליסט עבר בעצמו מהאולימפיאדות, והפעם, ללא התחרות עם ענבר.

פרידמן: "התחרות עם עמית לא גרמה לי נזק מקצועי. מה שהפריע זה שהיינו צריכים לעבוד יחד, עם תכנית שלא אהבתי ולא האמנתי בה וזה הוציא לי את החשק מהגלישה. כשהלכתי כבר בדרך בה האמנתי, זה עבד. אבל, אני כלל לא מתייחס למתחרים אחרים, אלא מנסה לעשות את המקסימום בכל תחרות. אני הולך לתחרויות כדי לנצח אותן, ולא משנה לי אם המתחרה הוא מישראל או מחו"ל".

איך זה להתחיל את העונה כמספר אחד ומועמד למדליה אולימפית?
"זה מגביר אצלי את המוטיבציה ואת הרגשת המחויבות לספונסרים החדשים שלי, עלית וגן-שמואל. הם נתנו את שלהם, ועכשיו תורי לספק את הסחורה".

 מה השתנה בענף מאז התחלת לגלוש בבוגרים בעשור הקודם?
"הרמה עולה ומתקדמת. עם הרמה שהצגתי לפני 5-4 שנים, אולי לא הייתי עולה אפילו לשלב הגמר באליפות העולם האחרונה. לפני 7-6 שנים היו בעולם בין 10 ל – 15 גולשים בולטים, והיום יש מצב שכל הצי התחזק, ואם יש לך זינוק חלש, אז קשה כבר לעבור אחר כך קדימה בשיוט".
 

 אתה מרגיש שהפופולריות של הגלישה עלתה בארץ?
"המדליה שלי באטלנטה עזרה להכניס את הענף לתודעה של האנשים, ואני שמח להמשיך עם זה ולראות שזה רק משתפר. כל הילדים שמקטרים עכשיו על זה שבגלל שאני אלוף עולם אז האיגוד נותן לי הכל, לא מבינים שהם צריכים לברך על כך שמציבים סטנדרטים מקצועיים חדשים שיעזרו גם להם. כשהייתי בגילם לא הסתכלו עלי ממטר בארץ, ובזכות ההישגים, כולם מסתכלים על הענף אחרת ויש יותר תמיכה".
"ישראל היא מקום אידיאלי לפתח את הענף. אני גולש באחד מהמקומות המדהימים בכל העולם. לא סתם הורדוס בחר לבנות כאן את הארמון שלו".

מאז פרישתו של ענבר נותר חלל מאחורי פרידמן, ואפשר כיום לציין מבין הצעירים הגולשים בדגם המיסטרל האולימפי את אלכס חבנר, שחר צוברי, ונמרוד משיח.

בנשים, פרשה השנה מיכל היין, חלוצת הענף, האשה הראשונה שהגיעה לאולימפיאדה בענף. על הכרטיס לאולימפיאדה הבאה נאבקות לי קורזיץ מהפועל מכמורת ושירי רון מהפועל אילת. קורזיץ (19), אלופת ישראל לבוגרות, ניסתה לשנה אחת את דגם ה-470 עם לינור קליגר, אבל כשקליגר עברה אל ענת פבריקנט, נותרה קורזיץ לבדה והיא החליטה לחזור אל המיסטרל. ההחלטה נתגלתה כחכמה כשקורזיץ סיימה שישית באליפות העולם לנוער, והגדילה לעשות כשסיימה שביעית באליפות אירופה לבוגרות, האליפות הראשונה שלה, והוקפצה מסגל הנוער אל הסגל האולימפי המיוחד.

שירי רון (20), כבר הפתיעה עם מקום חמישי באליפות אירופה בשנתה הראשונה בבוגרות. המאבק בין השתיים יהיה שקול, ויסתיים באליפות העולם בספרד שנה זו.

קורזיץ, חניכתו של המאמן יאיר סוארי, מתאמנת הרבה עם פרידמן, ומרוצה מזה, (איך לא). "מבנה הגוף שלי דומה לשל גל, 66 ק"ג, 1.80 מטר, לפני זה לא ידעתי איך להוליך את הגלשן שלי ולהשיג מהירות, כי אני יחסית כבדה לרוב הבנות. ברוח חזקה הייתי תמיד מהירה. לפני שנתיים כמעט וניצחתי את מיכל היין באילת ברוח חזקה. כשהרוח נחלשה, ירדתי במיקום".

על ההתנסות ב-470: "למדתי המון ב-470 ורכשתי ניסיון. זה היה שיעור קשה אבל טוב. זה קשה להיות עם הגאי כי אתה לא מחליט לבד, ובאמת לא הסתדרתי עם זה. נראה לי שכל הגולשים הם ככה, קל להם יותר עם עצמם".

יהודה מעיין, יו"ר איגוד השייט, מסכם: "עמית וגל יצרו קיר מסויים בזמנו כשהם עצרו דור שלם של גולשים שנשברו מהניסיון להשיג אותם. עכשיו בין גל לצעירים יש פער גילאים גדול, אז הם חושבים שהוא כבר לא יהיה בשטח עוד כמה שנים. אצל הבנות יש פריחה בענף. אני כבר 10 שנים דוחף את האגודות להשקיע בבנות ועכשיו גם משרד הספורט הבין שזה חשוב לספורט הישראלי. מיכל היתה גולשת טובה, אבל בודדת ולא התחילה מנוער. הבנות הצעירות של היום, כבר מגיעות עם תארים וניסיון בין-לאומי. אני מאמין שאנחנו בדרך הנכונה, נעשה כל מאמץ כדי להביא מדליה אולימפית בפעם השניה".