הארוע שהחל לפני שנתיים במשט של 19 סירות קטמרן משדות-ים דרך חיפה לאכזיב תופס תאוצה וממשיך לצמוח משנה לשנה, וכך כנגד כל האמונות התפלות, התייצבו ביום שישי, ה-13 בחודש אוגוסט, 38 סירות קטמרן, בעיקר מדגמי 20 רגל אבל גם 18 ואפילו שתי סירות 16, על החוף בשדות-ים בצפיה לאות הזינוק צפונה. בנוסף הצטרפו שלוש סירות מנוע מהירות לליווי, חובש בים ורכב חילוץ הממתין בחוף למקרה שסירה תגרר לחוף עקב תקלה.

השנה החלטנו, שהשיוט יהיה ישיר לאכזיב ויתנהל כתחרות מסודרת, עם הנדיקפ שישווה את ביצועי הסירות ויאפשר דרוג הוגן לכל הסירות, שהן מיצרנים שונים ולחלקן יש ספינקר בנוסף. השיוט הוא Off shore אמיתי, למרחק של כ-38 מייל בקו אווירי ודורש מהמשתתפים הרוצים לנצח להתמקד בהולכת סירה מדויקת וגם בבחירת מסלול שיט אופטימלי.
 

לאחר טקס מרגש בו שמענו חברים ושותפים למאבק של אריק במחלת הסרטן ובהשתתפות קהל רב של חברים ובני משפחה יצאו הסירות לים דרך גלי החוף הקיציים. זינוק צבעוני ברוח גבית ותוך מספר דקות החבורה מתפזרת עקב מהירויות שונות וגם בגלל שחלק מהסירות בוחרות, בגלל כוון הרוח, להפליג יותר מערבה. ליד האזור האסור בעתלית אנחנו מציבים שער של שתי סירות ליווי שכול המתחרים חייבים לעבור דרכו, גם כדי למנוע מעבר דרך האזור האסור וגם על מנת לוודא שאין תקלות וכל הסירות מתקדמות למטרה. הרוח הקלה מסתובבת לאט לאט מערבה ומעצבנת את בעלי הספינקר, יתר השייטים זוכים לתנאים נוחים אולי אפילו נוחים מדי.

לאחר קצת פחות משלוש שעות, מגיעה הסירה הראשונה לקו הסיום מול מועדון הנופש אכזיב, ועליה איריס וינדר וגיל יקימוב. זרם הסירות נעצר רק אחרי שעה וחצי ואז מסתבר שלמרות כל אמצעי הבטיחות סירה אחת חסרה. קצת טלפונים ומתברר שהסירה לא יצאה כלל משדות ים כיוון שכבר ביציאה הצליחו לשבור הגאים בגלי החוף. אי אפשר לשכוח את מבטי ההערצה שנועצות אורחות הכפר בנתן יהודה המגיע כהרגלו נטול בגדים על הקטמרן ומפגין את מלוא הדרו לשמש ולציבור המשתאה.

קבלת הפנים במועדון נהדרת, הסירות נגררות לפאתי החוף והבירה זורמת חופשי. לאחר החלפת החוויות בחוף וכשהבירה כבר נשפכת לנו מהאזניים אנחנו מתארגנים בקאזות. במקביל מגיעות משפחות השייטים לקראת ארוחת הערב במבנה הציורי המשקיף מלמעלה על הים. בערב, אנו עורכים טקס חלוקת פרסים מעל הבמה המרכזית של המועדון ובהשתתפות כל אורחי הכפר, עם מוזיקה, שמפניה והופעות של ילדי האורחים.
 

הפרסים הפעם קצת שונים מהמקובל – גלגלי ים קטנים ומעוצבים, דגמי סירות מעץ וכיוצ"ב. יש פרס לשייט הוותיק ביותר – אבי בליי, לשייט הצעיר ביותר, שהיא שייטת – עמית יעקב, לצוות הבנות עמית ואורית, לזוכי השיוט הכללי ולדגמים השונים והשמחה גדולה. ממשיכים בבריכה ובבר ולקראת חצות כולם ישנים.

בבוקר, לאחר ארוחה בחדר האוכל של המועדון, חוזרים לחוף ומכינים את הסירות למשט חזרה דרומה. זו כבר אינה תחרות אלה שיוט האמור להיות חברתי וקבוצתי. על מנת להבטיח שכולם יוצאים יחד אנחנו מכריזים על זינוק מאולתר דמוי תחרות וכמובן מיד כולם שוכחים מהמשט החברתי ומתחילים להלחם זה בזה על ההובלה. התחרות הלא רשמית מתפרקת רק מול עתלית שם מחליטים חלק מהשייטים להתעלם מסירת הסימון שלנו ועוברים בתוך השטח האסור לשיט. הרוח המערבית חזקה יותר מאשר הייתה אתמול והסירות פשוט טסות דרומה. סירת חיל הים שיוצאת לרדוף אחר אחד ממשיגי הגבול (השם שמור אצלי) מדווחת לו שהוט שט במהירות של 22 קשר ועוזבת אותו לנפשו כפרס על המהירות שהוא מפגין.

הסירות של "הצפוניים" יורדות למועדון בשדות-ים, אבל הסירות מתל-אביב ממשיכות ישירות הביתה למרינה בתל-אביב, משהו כמו 60 מייל סה"כ מאכזיב. נותרו תקלות אחרונות – דני קב ירד מהסירה נוסע לשדות ים להביא את הציוד האישי של השייטים התל-אביביים שנתקע שם עם הרכב של "ימית". בהמתנה לבגדים המגיעים דרך היבשה מתחילים לתכנן שיוט באילת לכיוון אי האלמוגים.

בסוף הכל בא אל מקומו בשלום, כל הסירות מגיעות לחוף ואנחנו מתפזרים מלאי אופוריה לבתים.

 

והמנצחים בדגמי 18-20 רגל הרי הם לפניכם:
איריס וינדר & גיל יקימוב נקרה 6.0
עפר יעקב & אשל ניר נקרה 6.0 ספינקר
איתן פרידלנדר & דן קב נקרה 6.0