מרינה מיראג'יו נמצאת ב״אצבע המערבית״ של חצי האי חלקידיקי הנקראת קסנדרה, כ-60  מייל ימי או 136 ק״מ דרומית לסלוניקי, ברכב. מרינה זו היא אחת מהמרינות החדישות ביוון העונה על כל דרישות ה-IMO  ועומדת בתקני איכות הסביבה המחמירים של האיחוד האירופאי. המרינה נבנתה בצורה ייחודית כך שתהיה לה השפעה סביבתית מזערית על הדגה והצמחייה התת-ימית באזור. מרינה מיראג׳יו תוכננה בצורת האות ח׳ אליה מוביל מזח חלול, אורכו 110 מ', והוא המזח הארוך ביוון, כך שמתאפשר מעבר מים דרך הרציפים ומי המרינה נשארים נקיים מהתפתחות בקטריות הפוגעות בתחתית היאכטות. כל זה, תוך כדי מתן מענה מלא לעד  88 יאכטות היכולות לעגון במרינה. שיטחה של המרינה הוא 50,000 מ״ר והיא מסוגלת לאכלס כלים באורך של עד 140 רגל (40 מטר) .מהמרינה ניתן להגיע בקלות למגוון יעדים קרובים הכוללים את נאו-מארמאראס, אורנופוליס, סקיאתוס, אלוניסוס, סקופולוס ולימנוס – כולם במרחק של כ- 50 מייל ימי. המרינה הינה נקודת עצירה טובה לממשיכים צפונה לקוואלה או סאמוטראקי או ליוצאים ו/או החוזרים מסלוניקי לכיוון האיים הספורדיים או דרום הים האגאי. ניתן לקצר את המרחק מסלוניקי למיראג׳יו במעבר בתעלת פוטידאה .(Potida Canal)

המרינה מאובטחת, מאוישת ומקבלת עגינות במשך כל שעות היממה 7 ימים בשבוע. בין השירותים הניתנים במרינה מיראג׳יו: מים וחשמל ברציפים על גבי פדסטלים הניתנים לשימוש ע"י חיוב כ.א.. במרינה תחנות לשאיבת נוזלים, תחנת דלק עם תחנות בנזין ודיזל. לרשות השוהים יש ויי פיי, בית קפה ומסעדה – מעולה. שירותים נוספים ניתנים על פי דרישה.

גם בחודשי הקיץ, אזור חלקידיקי אינו עמוס ביאכטות ובתיירי חוף, יחסית לאיי יוון, אתונה וסלוניקי. חלקידיקי הוא חצי אי בצפון-מזרח יוון המשתרע על שטח של 2,918 קמ”ר. אזור חלקידיקי נפרד ממחוז מקדוניה היווני במיצר יבשה שבו שני אגמים קטנים, והוא בולט אל תוך חלקו הצפון-מערבי של הים האגאי. בצידו המזרחי גובל חצי האי במפרץ סטרימונאס ובצידו המערבי במפרץ התרמאי. לחלקידיקי צורה אופיינית הנראית כאגרוף המהווה את חלקו המרכזי ואשר לו שלושה חצאי איים משניים הנראים כאצבעות השלוחות לכיוון דרום-מזרח אל תוך הים האגאי. יש המשווים את צורתו לקילשונו של פוסידון.

בין סיתוניה לקסנדרה שוכן המפרץ הטורוני הידוע בשמו מפרץ קסנדרה, ובין סיתוניה לחצי האי אתוס – מפרץ סינגיטיקוֹס או מפרץ אַיוֹן אורוס, שפירושו מפרץ ההר הקדוש. חלקו המרכזי של חצי האי הוא הררי ומישור נרחב יחסית משתרע בצידו המערבי ומשמש לחקלאות. במרכזו של אזור זה מתנשא הר חולומונטס לגובה של 1,165 מ׳, ההר השני בגובהו בחצי האי. חצי האי אתוס הוא הזרוע המזרחית מבין השלוש ומהווה ברובו מדינה נזירית אוטונומית הכוללת את הר אתוס שגובהו 2,033 מ׳

בקצהו הדרומי של חצי האי שני כפים – כף פינס המערבי וכף טימיו פרודרוס המזרחי, הים סביבם עלול להיות מסוכן לשיט. חלקו הצפון-מערבי של חצי האי המשתרע על שטח של כ-55  קמ"ר אינו חלק מהמדינה הנזירית אלא מהיחידה האזורית של חלקידיקי. חצי האי סיתוניה אף הוא גבעי והררי, חופיו תלולים ופסגתו בהר דגרודליס (או איתמוס) מגיעה לגובה של 800 מ׳. קסנדרה הוא השטוח מבין שלושת חצאי האיים המשניים וגבעי רק בחלקו הדרומי. גבעות אלה מגיעות לגובה של כ- 400 מ׳ בלבד. באזור יש כ-20,000 תושבים בכפרים קטנים. ממש ליד המרינה, במרחק של כ- 2 ק״מ, יש כפר קטן בשם פליאורי, מתגוררים בו כ- 850 איש, הכפר מפורסם בזכות גיורגוס זורבס, ההשראה של הסופר קאזנצאקיס לדמותו של אלכסיס זורבה בספר המפורסם שהפך לסרט מפורסם יותר.

באזור כולו עשרות חופים, מפרצונים ונקודות יפות ומתאימות לעגינה. ברוב העיירות יש מעגנים קטנים. העיירות בסביבה הן רובן ישובים קטנים שבמקור נבנו ע״י פליטים יווניים שהגיעו מהאזורים במערב טורקיה, למשל, נאו-מארמארס. על שום מה? מארמארס הינו אי בים מארמארה בואכה הבוספורוס אשר ממנו גרשו את התושבים היווניים-אורתודוקסים והם הגיעו לאזור חלקידיקי שהייתה בו אוכלוסייה דלילה והקימו את מארמארס החדשה, נאו-מארמארס. כך תמצאו על המפה עוד ועוד ישובים המתחילים ב״נאו״ לזכר ההיסטוריה הטעונה: נאו-סקיוני, נאו-מאודאניה, נאו-קאליקראטיה ועוד.

מקומות שלא כדי לפספס:

 נאו–מארמאראס – Neos Marmaras

הכפר נבנה ב-1925  ע״י פליטים יווניים שעזבו את האי מארמארס שנמצא מזרחית לאיסטנבול. ב-1970 התאחדו תושבי פרתנונאס הסמוכה עם העיר והפכו ליישוב המונה 1,700 נפש. הודות לתיירות התפתחה העיירה וכיום היא מונה מעל 3,000 תושבים ונחשבת לעיר תיירות מובילה באזור סיטוניה. האצבע המרכזית שופעת עצים וחופים חוליים. בעיירה חנויות רבות, מסעדות, בעיקר דגים ומאכלי ים וכן חיי לילה תוססים עם פאבים, בארים ומועדונים. בסמוך ניתן לבקר בפרתנוסוס הנטושה שמתוחזקת ומשומרת. לעיירה מרינה ליאכטות וכן לסירות דיג. במזח יש דגם של סירת הדיג ׳סנטלה׳. מומלץ לבקר את המנזר שנבנה בשנת 1865. מסעדת אוקייאלוס (Okyalos) מתמחה במאכלי ים אך ניתן למצוא בתפריט גם בשרים ומאכלים יווניים מקומיים.  הנוף הנפרש של המעגן המקומי מוסיף הנאה לישיבה במקום.

פפקוחורי  Pefkohori

פפקוחורי נחשב לאחד מהכפרים היפים בחלקידיקי ונמצא בקצה הדרומי של קסנדרה. פירוש השם: כפר האננס. בכפר יש  אזור עתיק עם רחובות צרים, כיכר, מסעדות, חנויות ואווירה של כפר יווני מסורתי. אזור החוף הוא מודרני יותר ונחשב לאחד היפים. בחוף יש שפע של מסעדות, פאבים, ברים ומקומות בילוי. זה ״ה״מקום בקיץ, מעיין חרסוניסוס – איביזה מקומי. המלצה: בר-פאב-מועדון האורקה במרכז העיירה על קו החוף.

אפיתוס Afytos

אפיתוס הוא כפר הנמצא בחלק הצפוני של קסנדרה, 6 ק״מ צפונית מקסנדריה בירת המחוז ו- 73 ק״מ דרום מזרחית מסלוניקי. אוכלוסייתה מונה כ- 1,300 נפש. השטח מסביב לכפר הינו חקלאי אף שכיום חלק ניכר מתושבי הכפר עוסקים בתיירות. בכפר יש מוזיאון פולקלור שנוסד ב-1980, חופי רחצה ושווקים עם תוצרת מקומית ומסורתית. הכפר הוא מה שאוהבים לכנות – כפר ציורי… קו המסעדות בכפר נמצא על מצוק הצופה על מפרץ קסנדרה, סיתוניה שממולו, האי קליפוס ואם יש ראות טובה ניתן לראות את הר אתוס. המלצה חמה למסעדה:  גלירה (Galera) (Γαλέρα) הנמצאת במרכז קו המסעדות.

קליפוס  Kelifos

האי קליפוס המכונה גם ״אי הצבים״ על שום צורתו המזכירה צב) אינו מיושב ומלא בעיקר בעצי אננס ועצי זית פראיים). המדרונות התלולים שמסביב לאי יוצרים מערות מעניינות בקו המים ומעליו. יש חוף אחד עם מים צלולים מאד המתאים לשחייה ושנורקלינג וסירות להשכרה מגיעות אליו עם תיירים מנאוס, מארמארה וכן מקסנדרה. מסביב לאי כ- 10 נקודות המתאימות לצלילה, עשירות בדגה, כוכבי ים, צלופחים, אלמוגים, צמחייה תת ימית, מערה רומנטית בצד הדרומי של האי ועוד. האטרקציה הגדולה הן כמויות השחפים, שלא היו מביישות את הסרט ״ציפורים״ של היצ׳קוק…, שישמחו לקבל לחם. בהחלט שווה כמה שעות עגינה!

המדינה האוטונומית הנזירית של הר אתוס

חצי האי אתוס מהווה את ה״אצבע המזרחית״ מבין ״שלוש האצבעות״ של חלקידיקי ומהווה ברובו מדינה נזירית אוטונומית. אורכו 60 ק”מ, רוחבו בין 7 ל 12 ק”מ ושטחו כ 390 קמ”ר. הר אתוס עצמו מתנשא לגובה של 2,033 מ׳ בקצהו הדרומי של חצי האי והוא ההר הגבוה בחלקידיקי. הר אָתוֹס מכונה גם "ההר הקדוש", אַיוֹן אורוס) בעת העתיקה נקרא המקום אקטי). במיתולוגיה היוונית היה אתוס אחד הגיגאנטים שנלחמו באלים האולימפיים. אתוס השליך סלע ענק לעבר פוסידון אל הים, וזה נפל בים האגאי והיה לחצי האי אתוס. לפי אגדה זו, קבר פוסידון את אתוס בהר שבאי. לפי המסורת הנוצרית בשנת 49 נקלעה ספינתם של מריה ויוחנן השליח לאתוס כשהפליגו לקפריסין, הם עלו לחוף בסמוך למקדש אפולו במקום בו ניצב כיום מנזר איווירון. הבתולה מריה נפעמה מיופיו של חצי האי, ברכה אותו וביקשה מישו שיעניק לה אותו כגן. קול נשמע והבטיח: "יהא מקום זה לרכושך ולגנך, לגן עדן ולגאולה לאלה המבקשים להיגאל". מרגע זה הוקדש המקום לאם האלוהים ונודע כ"גנה של הבתולה" ונאסר לא רק לכל אישה (נקבה) אחרת, אלא לכל בעל חיים ממין נקבה.

 המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית, קיימים בו 20 מנזרים השייכים לנצרות היוונית אורתודוקסית. במקום מתקיים ממשל עצמי בתוך יוון. המדינה הנזירית בהר אתוס היא הישות המדינית הנזירית העתיקה ביותר שעדיין קיימת. בירתה היא העיר קארייס. מבחינה כנסייתית מנהלית ורוחנית כפוף הר אתוס לסמכותו הישירה של פטריארך קונסטינופול.

בשנת 2001 עמד מספר תושבי הר אתוס על 2,262 נפש, לאחר שהחל להתאושש בתחילת שנות השבעים של המאה ה- 20 בתום תקופה ארוכה של שקיעה. להשוואה, בשנת 1903 מנתה אוכלוסיית הר אתוס 7,432 נפש ובשנת 1917 התגוררו בו כ – 10,500 איש.

כאמור, אחד המאפיינים הידועים ביותר של המדינה הנזירית בהר אתוס הוא שהכניסה אליה אסורה לנשים ולכל בעל חיים ממין נקבה, חוץ מתרנגולות (זכר לימים בהם שימשו ביציים בתהליך יצירת הצבע לאיורים וציורי קיר).

אף שחצי האי הר אתוס מחובר ליבשת, ניתן להגיע אליו רק בדרך הים. מספר המבקרים בו מוגבל וחייבים להצטייד באישור כניסה מיוחד, הנקרא דיאמוניטיריון, קודם להגעה. מורשים לבקר בהר אתוס 10 גברים ליום, בלבד, תוך העדפה לנוצרים אורתודוקסים. תיירים כפופים להוראות אישור הכניסה המוגבל לשלושה לילות ומאפשר ביקור ולינה ברחבי המדינה. השגת אישורי הכניסה להר קשה והביקוש רב מההיצע, במיוחד בעונת הקיץ ובחגים הנוצריים החשובים.

מילות סיכום:

הפלגתי השנה באזור חלקידיקי וסלוניקי (אחרי תקופה ארוכה בה הפלגתי בקפריסין, רודוס, כרתים ועוד) עבורי היווה האזור שינוי משמעותי מיוון התיירותית (מדי) ומהאזורים המוכרים בהם ביקרנו רובינו פעמים רבות. חוויתי שיחות עם מקומיים בכפרים אשר אינם פוגשים יותר מדי תיירים, מסעדות ללא תפריט תיירים, מאכלים וקצב שונה, ובעיקר הרבה נופים שונים, בים וביבשה, אליהם אני כבר מתגעגע.

אפחריסטו – פולי חלקדיקי!