תאילנד– הפלגת משפחות מתקדמת
מאת: דפי קוגלמן ליפניק
כשהייתי בת 21, קצינת ת״ש משוחררת עם מספיק כסף לטיול אחרי צבא, העולם, או לפחות העולם שלי נחלק לשנים, אלה שטסו לדרום אמריקה לטיול הגדול ואלה שטסו למזרח. אצלנו לא באמת הייתה התלבטות, יונתן, ארגנטינאי והיה לנו ברור שלשם אנחנו נוסעים. מאז עברו כמה שנים, נולדו כמה ילדים וילדות והבטחנו לעצמנו שיום יבוא נשלים את הפער ונטייל גם במזרח, ובאמת טיילנו בהרבה מקומות, אבל יחד במזרח היינו רק בתאילנד.
תאילנד, אחת המדינות היותר מתויירות בעולם בכלל ועל ידי ישראלים בפרט, שכולם יודעים בע״פ איפה כדאי להיות ומתי, מה יש לעשות עם ילדים, ואם הייתם פה בתקופה האחרונה, כנראה גם אתם שמעתם על ״המושבה״ הישראלית שקמה לה בקופנגן. ובכן, המצקצקים אולי יגידו שתאילנד זה לא ממש ה- מזרח ואני מודה שהחלום להיות בהודו וסביבותיה עוד מקנן בי, אבל בניגוד לפעמים קודמות שלנו בתאילנד, הפעם היינו בתאילנד שאפשר לראות רק אם מרימים מפרש ומטילים עוגן, או עדיף נקשרים למצוף- אבל על זה תקראו בהמשך.
יצאנו מהארץ בערב פסח, בטיסה ישירה ל- Phuket שתי משפחות עם 4 ילדים.ות כל אחת בגילאי 3-15.
ל- Yacht Haven Marina הגענו עם רכב שכור, אחרי שהיינו כבר שבוע בתאילנד. כמו בהפלגה בסיישל, לפני שנה וחצי, (הנה תזכורת לינק לכתבה) גם הפעם שכרנו קטמרן מדגם Saba 50 Fountaine Pajot אך בניגוד לסיישל, הפעם הסירה היתה מן המדוגמות שראינו. מרמת הציוד הטכני, דרך התחזוקה והניקיון ועד הפינוקים שכללו מכונת קפה עם מטחנת פולים, מתפיל מים ועוד. למדנו מזה שהרבה תלוי במי מנהל/ת התחנה. הפעם, היתה זו כריסטינה המקסימה, בחורה אוקראינית שכבר בדף ההזמנה שעשינו מהארץ, קיבלנו את הנייד שלה והייתה זמינה לכל שאלה עוד טרם ההגעה שלנו. בין הסבר אחד למשנהו, כריסטינה גם שיתפה אותנו בתחושות הקשות של להיות רחוקה מהמשפחה בתקופה כל כך מורכבת באוקראינה ואף סיפרה שחלק מחבריה היהודים עלו מייד לישראל. ביקשנו שתתן להם את מספרי הנייד שלנו ושתעדכן אותם שנשמח לעזור להם בכל דבר.
הים גדול העולם קטן.
יוצאים לדרך
בכניסה למרינה תמונה לא נעימה, אחת היאכטות שקועה עם הירכתיים במים. מסתבר שבלילה הקודם, מסיבה שטרם התבררה, ניצתה שריפה בסירה וכדי להימנע מהתלקחות מיכלי הדלק, צוותי המרינה השקיעו אותה מיד. אין ספק, לא מראה מלבב להתחיל איתו שבוע הפלגה, במיוחד שהשבוע הקודם, הסתיים כמעט כל ערב בסופות ברקים ובנו חוקרים איזה נזקים עלולים להיגרם ליאכטה.. ספויילר, בעוד שהסטטיסטיקה לטובתינו, חשוב להיות ערים לסכנות כמו שריפת מערכות חשמליות ובמקרים מאוד נדירים פיצוץ מצברים. בנוסף, לא מומלץ להיות בתוך הים, או בבריכה בזמן סופות ברקים, אבל! בינתיים שקיעה ורודה בין התרנים, אחת מיני רבות ומדהימות שצפויות לנו במסע הזה, בין נופים קסומים ועוצרי נשימה, אין זמן להתעכב על פחדים, כי עוד רגע סוגרים את הסופר ואז יהיו לנו מתבגרים רעבים וזה, יותר מפחיד מהכל..
לא רחוק מהמרינה ישנם שני סופרים טובים. אנחנו היינו ב- Makro סופר מאוד גדול, שמזכיר את Costco האמריקאי, הכל מגיע בחבילות ענקיות ובכמויות מטורפות- לא מומלץ. על אף שחשנו עצמנו מאורגנים ומגניבים כשחילקנו את הילדים לזוגות ונתנו לכל זוג עגלה ומשימה, בכל זאת הגענו לקופה עם כמויות ציוד לשנה, עומדים ומתחילים סינון לא יעיל מול פרצופה המגחך של הקופאית. הסופר השני, נקרא Tesco Lotus וכנראה שהוא עדיף, ספרו לי איך הוא אם אתם מגיעים לאזור. כמובן, שמרפי גם הוא הגיע וכשיצאנו מהסופר, דוחסים את טפינו ו-8 עגלות לרכב, החל לרדת מבול. זה כנראה המקום לציין, שפחות או יותר מסוף אפריל מתחילה העונה הגשומה באזור, אנחנו בחרנו לנסוע בזמן הזה, בגלל חופשת הפסח וכי זו לא העונה של ה- Box Jellyfish המדוזה הארסית בעולם, שנפוצה שם בעיקר בין אוגוסט- לאוקטובר.
חזרנו למרינה בחשיכה, סערת ברקים ומבול מעל ראשנו, מגיעים לשער הכניסה ואין איש, השעה כבר 23:00 ואין לנו מושג איך נכנס? לבסוף התקשרנו לכריסטינה שתושיע אותנו, ספונים באוטו וממתינים לבואה, כל מה שחשבנו עליו הוא איך נצליח להעביר את כמויות הציוד שקנינו לסירה בגשם הזה עם כל הילדים? כשכריסטינה הגיעה, התברר שהגענו בטעות לשער היציאה ובשער הכניסה חיכה שומר דרוך על המשמר. כריסטינה ליוותה אותנו עם האופנועטוקטוק שלה (מעין וספה עם ספסל) וסייעה לנו להעביר את כל הציוד שקנינו.
לאט, אבל בטוח, יצאנו לדרך
יום ראשון
היציאה והכניסה למרינה מורכבות, צריך לצאת לאט ובזהירות, שכן סביב המרינה יש הרבה סירות ורשתות דייגים. חלק מהתדרוך המצוין שקיבלנו יום לפני, כלל גם הסברים מפורטים ממכונאי הסירה מה לעשות אם נתקעים ברשת. למעשה, מספיק שאחד מהמדחפים נכנס פנימה וזה יכול להשבית את הסירה. מאחר ומדובר באזור בוצי עם מים עכורים והרבה זרמים בגלל הגאות והשפל, לא ממש נעים לרדת למים ולהוציא את הרשת, אז פשוט כדאי להיזהר.
סטטיסטית, רוב הבעיות קורות בכניסה חזרה למרינה ולא ביציאה, כנראה שאחרי שבוע הפלגה שוכחים או כבר שאננים, אבל על זה תקראו רק בסוף.
״עצירת צהרים״ ראשונה וקצרה עשינו ב- Khai Nok Island מקום חשוף מאוד, שלא מתאים לעגינת לילה. ירדנו לחוף להשתכשך קצת במים, בחוף מסעדה יקרה ועזובה. בכלל פוקט הרגישה לנו די ריקה מתיירים, השפעות הקורונה ניכרות בכל מקום ונכון לחודש אפריל עוד הקפידו מאוד על מסכות. הרבה מהמסעדות במקומות שעצרנו בהם היו סגורות, יש עוד דרך לעשות עד שהמצב יחזור, אם בכלל, לקדמותו. נצרבים מעט מארס מדוזות לא מסוכנות ומהשמש הלוהטת שקופחת על ראשינו, התקדמנו ל-Maya bay המקום בו נעגון ללילה.
Maya bay הוא חלק מה- Phi Phi Leh אחד משני האיים בפרובינציית קראבי ואחד המקומות המפורסמים בעולם. הסרט הידוע ״החוף״ בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו צולם פה ואם הנופים עוצרי הנשימה לא הביאו מספיק תיירים, היה זה הסרט שהקנה לו את תהילתו. עם התהילה, כמו כל סלב, גם Maya Bay שילמה מחיר, כשעומס המבקרים מכל העולם עשה נזקים חמורים לריף ולשוניות האלמוגים.
לפני 3 שנים, החליטו הרשויות לסגור את המקום כדי לשקמו והוא נפתח מחדש רק בינואר 22׳ תחת הגבלות רבות. ב- Pilot Book שהיה בסירה לא צוינו ההגבלות ולא היינו בטוחים מה מותר ומה אסור. עידו ניסה את מזלו ולקח 2 מבנותיו מעבר למצופים לשחייה לחוף. כמה דקות לאחר מכן, בזמן שאנחנו על הסירה עסוקים בצילום השקיעה במקום המושלם הזה, נשמעות לפתע שריקות חזקות וצעקות. הבנו שאלה פקחים הקוראים להם לשוב, והתחלנו גם אנחנו לצעוק להם שיחזרו. האירוע החריף כשסירת משטרה הגיחה לעבר עידו והבנות והפקחים דרשו שהוא יעלה איתם לסירה. לשמחתנו, לאחר כמה חילופי דברים והתנצלות על אי ההבנה, האירוע הסתיים ללא קנס.
אז אל תהיו עידו ושימו לב, בכל האזור התחום במצופים עד לרצועת החוף, אסור בכלל לשנרקל, לעשות ספורט ימי, או להיכנס למים. אפשר לעשות עיקוף סביב האי ולהגיע רגלית לחוף דרך הג׳ונגל, אבל גם אז אסור להיכנס למים ורצועת החוף הקטנה עמוסת אנשים. יש הרבה פוסטים מעודכנים באינטרנט לגבי האיסורים ומומלץ לקרוא אותם לפני.
עדיין, למרות ההגבלות, זהו אחד המקומות היפים שהיינו בהם, להתעורר שם בבוקר לבד ולהרגיש כמה אתה קטן בעולם. שווה להגיע ל- Maya Bay בשעות הצהריים ולא מאוחר מדי, כדי שיהיה לכם מצוף פנוי להיקשר אליו, אם אין מצוף פנוי אסור לעגון. כל עוד אין סוול ורוחות ממערב האזור מאוד מוגן.
על טבע פראי, זרמים וסרטנים
מוקדם בבוקר יחסית, יצאנו לכיוון עגינת הלילה שלנו ב- Koh Rok בדרך עצרנו ב- Koh Haa (Five island) שמורת טבע מקסימה, בה עצרנו לשנרקל ואפילו זכינו לראות קצת אלמוגים שעדיין יש להם צבע… מאוד יפה ומומלץ לעצירת צהרים. במקום יש תחנה קבועה של פקחים שהגיעו לגבות תשלום. באופן כללי, כל כמה איים מחולקים לפי שמורות וכל שמורה גובה תשלום, כך שהכרטיסים עצמם טובים למספר עצירות, לכן תכננו את המסלול היטב ונצלו את הכרטיס לכמה איים.
Koh Rok הוא אחד המקומות הרחוקים כשמפליגים באגן של פוקט לפני שעוברים למלזיה. ההפלגה הלוך חזור לוקחת כ- 5-6 שעות. המקום עצמו די נידח, אמרו לנו שאין שם קליטה, בפועל, הייתה שם אנטנה חדשה של 4G כך שקליטה הייתה, אבל זו בערך כל הציוויליזציה שהייתה שם. להפתעתנו, דווקא ג׳טי מסודר היה שם וירדנו לחוף. תחנת רינג׳רים עם פקחים לא נראים, מלא זבובי חול ולטאת כוח ענקית אחת, שנראה כאילו היא השומרת האמיתית של האי. בתדרוך, הנחו אותנו לא לגעת בשום אופן במצופים, הריף עולה מאוד מהר, רגע נמצאים ב- 20- 30 מטר ואז במהירות ב- 5 כשממש רואים את הסלעים והאלמוגים. ניסינו למצוא מקום עם חול כדי להטיל עוגן, אבל גם כשמטילים על חול ממשיכים להיסחף לתוך הריף. לבסוף, הצלחנו לעגון וזה החזיק ובחשיכה לא רצינו לזוז, אבל מייד על הבוקר הרמנו עוגן ונקשרנו למצוף. שוב הפיילוט בוק לא היה ממש מעודכן, כי בעצם המצופים חדשים ואין סיבה לא להיקשר אליהם. ב- Navionics עוד מצאנו אח״כ הערה שמקבלים דו״ח על הטלת עוגן באזור הזה, כנראה שהשמורה הזו עברה חידוש.
יום שלישי ״ליל הסרטנים״
מ –Koh Rok הפלגנו חזרה ל- PHI PHI לפני עגינת הלילה עצרנו לשנרקל קצת. ירדנו עם הדינגי עד האזור התחום (שוב במטרה לשמור על השמורה) אבל בניגוד ל- Maya Bay, כאן מותר להיכנס מעבר למצוף ולשנרקל, רק הסירות ממתינות בחוץ. הגענו יחסית מאוחר, לזרמים חזקים שהביאו אותנו במהירות לחוף חולפים על פני דגה עשירה, אבל חוששים שהשחייה נגד הזרם תהיה קשה לנו מדי, שבנו לדינגי די מהר. שימו לב, בכל האזור בגלל הגאות והשפל, חשוב לבדוק את הזרמים לפני שיורדים מהסירה למים. בזרמים חזקים, זרקו גלגל הצלה עם חבל מספיק ארוך להיתפס עליו, או מזרן גדול שאפשר לחבר לסירה ולהיות עליו והקפידו להיות במים עם חגורות הצלה. מדובר על זרמים שגם לאדם בוגר, ששוחה היטב ונמצא עם סנפירים עלול להיות קשה מאוד לחזור לסירה.
עברנו לעגון בצד השני, ליד כפר דייגים מקסים ופשוט שמזכיר מאוד את תאילנד של פעם. היינו לבד במפרץ, קשורים שוב למצוף שהחזיק אותנו היטב. קצת לפני השקיעה, התחזית הצפויה הייתה 3-4 קשר, כך שלא דאגנו וירדנו לחוף כדי לטייל בעיירה. אוספים צדפים, חוצים שביל מלא בצמחייה ויתושים, מצידנו בתי הפחונים של המקומיים החיים בפשטות ובעוני קשה בינות חתולים ותרנגולים. בהחלט שיעור טוב לילדים שעד לפני רגע רבו אצל מי יהיה האייפד. השעה מאוחרת והבטן מקרקרת, אחרי שאכלנו רק על הסירה (שהרי קנינו את כל הסופר), התגעגענו למתוק – חמוץ – חריף הזה שמעקצץ בלשון ומאפיין את האוכל התאילנדי על מגוונו הרחב, והתיישבנו לאכול במסעדה מעולה. כמה סינגות אח״כ, שמחים ושבעים סבנו על עקבותינו. הדינגי קשורה רחוק, יונתן ועידו מקדימה עם פנס ראש אחד מתפעלים אותה לאחר שאיבטחו אותה היטב קודם ומזל. אנחנו מאחורה בשיירה בחשיכה, כשפנס הראש היחיד הנוסף על גל, בתי בת ה- 6. אני מתחילה לצעוד בבטחה, יד אחת לגל ועל המותן, היד השנייה אוחזת במאיה, בתי בת ה-3. תחילה לא ראינו אותם, אבל הרגשנו משהו זז בחשיכה, ואז כמו בסרט אימה, גל התחילה לצרוח בפאניקה ס ר ט נ י ם!!! אלפי סרטנים גדולים וחמודים, תלוי כמובן את מי שואלים, רצו אל המים ואנחנו פשוט הפרענו להם בדרך.. קשה לתאר את הסיטואציה, ברקע צרחות היסטריה של ילדה בהתקף פאניקה, כפכפים שמחליקים תוך כדי אל המים והמוני יצורים שמשחקים איתך ״1.. 2.. 3 דג מלוח״, קופאים במקום כשאלומת אור הפנס (המתזז ממקום למקום בהתאם לצרחות של גל), פוגעת בהם וממשיכים במנוסה אל הים ברגע שהיא לא מסתכלת. אלה היו כמה דקות שהרגישו כמו נצח..
הלוואי ויכולתי להגיד שבדינגי הסאגה נגמרה, אך מייד כשיצאנו לים בחזרה אל הסירה, הבנו שהבחילה עוד לפנינו. בניגוד גמור לתחזית, היה 10-12 קשר מה שהעלה את הים, סוול גבוה ואנחנו באפלה רואים ואינם נראים. בדינגי עמוסת ילדים, שקיות קרח ענקיות שקנינו ומים שמשפריצים ומתחילים לאט לאט למלא אותה, הבנו שאין ברירה, ואמנם זה לא הטיול ״אחרי צבא״ שלנו, אבל כמו כל ישראלים טובים נכנסו למוד צבאי, וחילקנו פקודות: ״את תאירי למים לראות שלא פוגעים בשום דבר, אתם תשמרו על הקטנות, אתה תרוקן מים מהדינגי״ וכו׳ וכך הגענו בשלום לסירה, אבל ללילה לא שקט.
מזכרות, ג'יימס בונד וקופים
ֿיום רביעי
בוקר חדש הפציע, אירועי האתמול התפוגגו יחד עם קורי השינה שנשטפו במי המלח, זה מה שאני אוהבת בהפלגות (אם תצטטו אותי אני אכחיש), אין יותר מדי זמן לחפור בלמה? כמה? ואיך? יש עוגן להרים, ילדים למרוח, חגורות הצלה לסגור (הילדים כולם, מגדול ועד קטנה עם חגורות הצלה עליהם בזמן הפלגה) והתפעול עוזר להשכיח את החרדה שלפעמים עולה, זמן לתחקירים עוד יהיה.. יצאנו לעצירה זריזה כעשר דקות משם ב- Monkey Beach חוף שהאטרקציה בו, ודאי ניחשתם, היא קופים שמסתובבים להם חופשי. הגענו מוקדם והקופים כנראה עוד לא התעוררו, אבל באורח פלא, איך שהגיעו הפקחים לגבות תשלום וקרקוש סירות ה- day tour נשמע, הגיעו גם הקופים. חמודים, יש לומר, אך בלשון העם יותר ״מלכודת תיירים״ קלאסית מחוויה. ב- Phi-Phi יש המון תיירות ומלא טרפיק של סירות ולכן בהיבט הזה לעגון בכפר הדייגים כשמסביב רק בתיהם הצפים היה מקסים ושקט, אך בדיעבד גם היינו חשופים יותר. משם המשכנו ל- Krabi בדרך עצרנו ב- Chicken Head, קבוצה של שלושה איים שמחוברים ביניהם ברצועת חול המאפשרת מעבר כתלות בגאות ובשפל.
אירועי הלילה האחרון בכל זאת טלטלו אותנו, תרתי משמע, לכן כשהגענו לצד המזרחי שנקראEast Raily Bay Beach קיבלנו הנחיות מדויקות מהבסיס איפה לעגון, סימנו לנו ספציפית מצוף מסוים, כדי שנהיה כמה שפחות חשופים. וידאנו עם אחד הסקיפרים שיהיה לילה שקט ועגנו בצורה מאוד נוחה.
יום חמישי
בבוקר עלינו לאזור שנקרא Phang Nga Bay כאן מתחילה בוצה במים וכבר אין אפשרות לשנרקל. התחזית השתנתה קצת, אז שינינו את המסלול והגענו ל- Koh Roi הטלנו עוגן, אכלנו שם ארוחת צהרים על הסירה, אבל הרוח והסוול גרמו לכך שתוך חצי שעה חצינו מערבה ל- .Phang Nga זהו אזור מאוד רדוד, לכן הסתכלנו ב- Navionics וממש עקבנו אחרי המסלול המסומן שהסירות עוברות דרכו, זה מסלול שיט לא ישר, דרך האזור הכי עמוק ועברנו בקלות. הגענו ל- ,Koh Hong Phang Nga באמת לא קל לתאר, ולצערי, גם התמונות לא משקפות נאמנה את התעלות הרוח כשנמצאים במקום כזה, מוקפים בסלעי ענק ירוקים, במרחבים האינסופיים כשרק רחש הציפורים שמסביב עוטף אותך. בסיבוב קצר על הסאפ, גילינו שמאחורי הסלעים מסתתרות מערות צרות המובילות למקומות קסומים. קבענו עם הריינג׳רים מהתחנה, שיבואו לקחת אותנו לסיור מוקדם בבוקר לפני השפל.
יום שישי
ב- 07:00 התייצבנו ערוכים ומוכנות לעלות על הקיאקים, הצטרפנו גם עם שני הסאפים וזה היה תענוג צרוף. נכנסים אחרי המדריכים בין כל המקומות שלא היינו מעיזים לבד, מקבלים קצת מידע והרבה סיפורים מצחיקים מהמדריך ששר לנו בעברית ״הבא נגילה״ ו״אל המעיין״.
בבוקר מוקדם עלינו ל- ,James Bond Island האי בו צולם ג׳יימס בונד ״האיש בעל אקדח הזהב״ בשנת 1974, שאפשר להגיע אליו רק בגאות וצריך להסתלק משם מהר לפני השפל. נקשרנו למצוף, עשינו סיבוב קצר עם הדינגי רק כדי להבין במה מדובר ואכן על האי עצמו נראה שיש רק פקחים שגובים כסף וחנויות מזכרות. גם המקומיים שדיברנו איתם, אמרו שיש מקומות אחרים יפים יותר, ועדיין, נחמד להצטלם, לעשות סיבוב, לסמן וי על המקום ולהמשיך. משם ירדנו לעצירת הצהריים האחרונה, במקום שנקרא Koh Naka Yai עידו, אני ורוב הילדים ירדנו אל החוף לפרוק קצת אנרגיות בזמן שאפי ויונתן, הבשלנים, הכינו ארוחת צהרים. גם פה היו זרמים רציניים ביותר. בלילה, עגנו שוב ב- Koh Hong, הגענו אחה״צ, עשינו קצת וויקבורד עם הסאפ והדינגי משתעשעים וסופרים נקודות למי שמצליח להישאר על הסאפ הכי הרבה זמן, מנופפים לשלום לסירת תיירים שבדיוק עזבה ומתמסרים שוב לשלווה.
יום שביעי ואחרון
אומנם עבר שבוע, אבל אתם בוודאי זוכרים שאמרתי לכם שצריך להיזהר בעיקר בכניסה חזרה למרינה? אז למרות שהמרינה מאוד רחבה, בכניסה אליה, היה זרם מאוד חזק ואולי גם מחוסר תשומת לב ושאננות של הסוף, נכנסנו מעט קרוב לסירה שעגנה במקביל. אומנם במרחק של חמישה מטרים, שלא נחשב מאוד קרוב, אבל זה כמעט ולא הספיק ודרש תמרון. הכל עבר בשלום, ואנחנו נשארנו בתאילנד עוד שבוע.
בימים הראשונים עוד הרגשתי את הנענוע הזה, כשהגוף מסרב לקלוט שהוא על קרקע יציבה.
לפעמים אני חושבת שזו דרכו של הים להיפרד, ממש כמו שנפרדים מאדם אהוב. פיזית, אנחנו כבר לא שם, אבל הלב, הראש והגוף עדיין זוכרים את הריחות, הטעמים, הנופים הקסומים ובעיקר את התחושה החד פעמית שמרגישים רק אם מפליגים בטבע הפראי והמופלא הזה.
תאילנד !khawp khun kha, אני כבר מתגעגעת.
