ימי הקיצוב של טורקיה חלפו מזמן וטורקיה היום היא מעצמה תעשייתית ותיירותית. גם ימי הזוהר של היחסים בין הממסד הטורקי לישראלי חלפו. בעקבות אירועי השתלטות חיל הים על האנייה מרמרה, אשר ניסתה לפרוץ את המצור על עזה בשנת 2009 נקלעו היחסים למשבר חמור. לפני המשבר יצאו מדי שנה כ 300 אלף ישראלים לנופש בטורקיה. המספר צנח ל 20 אלף בשנת 2010. במרינה של פיניקי ביקרו בשנת 2009 כ-300  יאכטות ישראליות. בשנת 2010 נרשמו 7 בקורים בלבד! עשרות יאכטות ישראליות אשר עגנו דרך קבע במרינות טורקיות עברו לעגון במרינות יווניות. כאשר נתוני השפל הללו רשומים בפנקסנו, נכנסנו לעגון במרינה הקטנה של דאצ'ה. לאחר העגינה פנינו לסוכן לצורך הוצאת טרנזיט – לוג. הזדהינו כישראלים  (לאורך כל ביקורנו הקפדנו להדגיש את הישראליות שלנו) והתקבלנו במאור פנים. אמט, הסוכן הדגיש שאנו כישראלים מקבלים תעריף מיוחד.

כאשר שאלנו מדוע במשרדו יש תמונה של אטטורק (אבי טורקיה החילונית והמודרנית) ואין תמונה של ארדואן המנהיג הנוכחי, השיב מיד: "אנחנו לא אוהבים אותו פה". אמירות ברוח זאת שמענו במקומות נוספים בהמשך ההפלגה. בצהריים ישבנו בבית קפה, בשולחן לידנו ישב טורקי אשר התעניין באיזו שפה אנחנו מדברים. "עברית, השפה של ישראל" ענינו לו. כאשר ביקשנו את החשבון הודיעה לנו המלצרית שהאדון שישב לידנו כבר שילם אותו.

למחרת כבר ישבנו במשרדו של אוזגור אוגאן, מנהל מרינה נטסל במרמריס.

לפני המשבר היו במרינה שלו כמה עשרות יאכטות ישראליות. "הבעלים בכלל לא רצו להפליג מכאן" אומר אוזגור "קרובי המשפחה שלהם לחצו עליהם לצאת, הצטערנו כשעזבו". הוא מוסיף: "התקשורת נוהגת לנפח אירועים כאלה. לדוגמא, התקשורת מציגה אותנו ואת היוונים כיריבים. זה היה נכון לפני מאה שנה. היום אנחנו עובדים יחד. הישראלים מתחילים לחזור למרמריס. הבעיה היא העדר טיסות לדאלמן, נמל התעופה של מרמריס". אוגור כנראה צודק.

בשיחות שקיימנו עם שייטים ישראלים רבים, בעיית העדר הטיסות הוצגה כבעיה השנייה בחשיבותה לאחר בעיית הרגשת הביטחון והשלכות המצב הפוליטי. אם לפני ארבע שנים היו 4 טיסות ביום מנתב"ג לדאלמן, ותוך שעתיים עד שלוש מרגע ההמראה כבר פרקת את הציוד ביאכטה, היום דרך איסטנבול זה סיפור של יום, זאת לעומת האלטרנטיבה של אחזקת היאכטה בקוס הנמצאת בטווח טיסה של כשעה מישראל ללא צורך בטיסות המשך.

יומיים לאחר מכן עגנו במרינה של פטייה. האוכלוסייה הוותיקה היא דתית יותר מהאוכלוסייה אשר הגיעה בעקבות שגשוג התיירות. שייט ישראלי סיפר כי לאחר אירוע המרמרה לא אפשרו לו כישראלי להשתמש בחמאם העירוני הישן. החמאם אגב הוא מוסד חשוב מאוד בכל עיר טורקית ונמצא בדרך כלל בשליטת מוסדות הדת. בערב הלכתי לחמאם. כאן מתבקש גלוי נאות, אני אוהב מאוד את המוסד הוותיק הזה, אותו בקרתי בפעם הראשונה, כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת. בחמאם קיבלו אותי באדיבות. הצגתי אותנו כצוות יאכטה ישראלי המבקש להשתמש במתקן. מרהבה (ברוכים הבאים בטורקית) ענה לי הבלן בחיוך רחב.

לפני הפרידה מטורקיה, ישבנו לקפה של בוקר עם יומיט גולגסי מנהלה החביב והחייכני של המרינה הסימפטית והחדשה בקאש. האמת, זה היה כמו מפגש של חברים מהמילואים. ההכרות ביננו הולכת עשרות שנים לאחור ושזורה באירועים נעימים יותר ופחות. כאשר היינו צריכים את עזרתו, יומיט היה תמיד האיש הנכון במקום הנכון. "השנה בקרו אותנו 100 יאכטות ישראליות לעומת 12 בשנה שעברה" אומר יומיט." במרינה של פיניקה, ביקרו 300 יאכטות ישראליות בשנת 2009. ב-2010 ירד המספר ל-12. "אני מבקש שתעביר לשייטים הישראלים מסר שכאן בקאש הם אורחים חשובים ויקרים".
אני מאמין ליומיט שהוא מתכוון לכך.

חזרנו לישראל. במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 הקריינית סיפרה כי בטורקיה חודש המשפט נגד קציני צה"ל שכביכול אחראים להרג במרמרה. אהוד יערי אמר שזאת פעולת המשך להאשמות ארדואן שהמוסד הישראלי גרם להפיכה נגד מורסי במצרים.
באביב נחדש את עונת ההפלגות. לך תדע במזרח התיכון אם להיות אופטימי או פסימי.