סיפור הקמתה של 'ימית סחר', חברת שיווק לציוד ימי הממוקמת במרינה תל אביב, החל בכלל בהתגוששות אלימה בבריכת נוי באוניברסיטת תל אביב. זהו אמנם תיאור המתאים כפתיח למערכון של הגשש החיוור אך זהו הסיפור. באחד מימי האביב של 1971 אמור היה להתקיים באוניברסיטה יום הסטודנט. בתחילת אותה שנה הקמנו, מיכל וכותב שורות אלו, בצמוד לבריכת גורדון את מועדון שיט סנפיר. כחלק ממאמצי השיווק שכנעתי את יו"ר אגודת הסטודנטים לאפשר לי לקשור מפרשית נושאת פרסומת בתוך בריכת הנוי הגובלת במדשאה שם נערך האירוע המרכזי. "שים לב" אמר לי היו"ר: "יש בבריכה ראשי מזרקות עדינים והאחריות עליך". הכנסנו את המפרשית לבריכה וקשרנו אותה כך שהייתה מסוגלת לעמוד בסופת הוריקן. בעודנו מתרחקים, הפניתי את מבטי לאחור ולתדהמתי אני רואה את הסירה מפליגה בתוך הבריכה. דהרתי לכוון הבריכה כאשר בראשי חולפת המחשבה: ממי אני יכול ללוות כסף כדי לתקן את המזרקות. הגעתי לבריכה שלפתי את השייט מהמפרשית ותוך זמן קצר מצאתי את עצמי מתגושש עם בחור חזק. למזלי, הצליחה מיכל להפריד בין הניצים, קשרנו את הסירה ולא זזנו משם עד שיום הסטודנט הסתיים. למותר לציין שהסטודנטים התפרנים של שנות השבעים לא היו קהל יעד אטרקטיבי.

זמן לא רב לאחר האירוע נסעתי לסניף הימייה של הפועל בת ים לראות מפרשית שהוצאה למכירה. פניו של נציג הימייה נראו לי מוכרים. בסופה של אותה פגישת מכירה הצלחתי לשכנע את בן זוגי להאבקות האלימה אשר ענה לשם דורון עזרא, סטודנט למתמטיקה באוניברסיטה ובמקביל שייט מוביל בדגם המפרשיות האולימפי 'ההולנדי המעופף', להצטרף כמדריך שיט למתקדמים בבית הספר לשיט של מועדון השיט סנפיר אשר אך הוקם וצמח בקצב מוגבר. 

בסוף אותה שנה עבר דורון ללמוד בטכניון והצטרף כאיש מכירות לציוד ימי בחברת שיווק ציוד הצלילה 'שבא ים' שהייתה מהחלוצות בתחום. בתחילת 1973 החלטנו לאחד כוחות והקמנו את חברת ימית סחר בע"מ, כשותפות שווה בין קדר וחברת שבא אשר התחלקה במניות עם דורון אשר מונה כמנכ"ל. על השטח המיובש של המרינה אשר בנייתה טרם הסתיימה בנינו סככת אסבסט שחצייה שימש כחנות וחצייה בית ספר לשיט. בהמשך 'צמחנו' ועל הסככה הצבנו מכולה מעץ, אשר שימשה כמשרד לכולנו.

מלחמת יום הכיפורים אשר פרצה כתשעה חדשים לאחר הקמת החברה הביאה את החברה לסף פשיטת רגל. אולם, למזלנו, לאחר המלחמה החלה החברה בהתקדמות מהירה. גלשן הרוח אשר דורון ואני קנינו לפני המלחמה הושק לראשונה בישראל ותוך חדשים ספורים נמכרו מאות גלשנים. הוקם מפעל ליצור מפרשיות בשם 'ימית תעשיות' בשותפות בין ראובן פעמוני ז"ל ו'ימית סחר'. בקיץ 1978 השיקה החברה את גלשן הרוח מתוצרתה ושנתיים לאחר מכן החלה, תוך יצור בשלוש משמרות, לייצא את גלשן הרוח מדגם 18 Pלאירופה. סירות ה- 470 אשר יובאו לפני המלחמה נמכרו ועל אחת מהן החלו אחיינו של דורון, איתן פרידלנדר ושותפו ההגאי שמשון ברוקמן להתבלט כשייטי צמרת ברמה עולמית.
ב- 1977 הם כבר זכו במדליית הארד באליפות אירופה למפרשיות מדגם 470, הישג ישראלי ראשון אך לא אחרון בדגם אולימפי. היה ברור כי לצוות הצעיר יש פוטנציאל לזכייה אולימפית. 'ימית' נרתמה לעזור לצמד תוך שהיא מקימה, תורמת ומתרימה ל 'קרן ימית' אשר יעודה היה לממן את ההכנות. אחד התורמים היה הפסל הנודע יגאל תומרקין ז"ל אשר היה שייט בעברו. יצירותיו של יגאל אשר הוקדשה לזוג השייטים נמכרה במספר עשרות הדפסים בערבי התרמה מיוחדים.