למאשינג אשר בקצה הצפוני של קורסיקה הגענו לאחר טיסה דרך ניס צרפת וטיסת המשך לבסטיה שבקורסיקה. במרינה חיכתה לנו יאכטה מדגם SUN ODYSSEY 45.

תוכנית השיט היומית שלנו הייתה: שיוט בוקר, כניסה למפרץ, ארוחת בראנ'ץ הגונה על היאכטה (בבוקר כל אחד משביע את רעבונו בדרכו הוא), שכשוך במים, מנוחה, (תוכנית ביצוע בסלנג הקבוצה: EAT, READ, SWIM, SLEEP) והמשך שיוט לנקודת היעד היומית. יעד הבראנ'ץ הראשון היה לעגון באיל רוסה (ILLE ROUSSE) E4.'56°8 N5.'38°42, לשון יבשה המזדקרת אנכית בחלקו הצפוני של האי וחוסמת בצד המזרחי של הלשון את הרוח המערבית. אבל, תוכניות לחוד ומציאות לחוד.

עם בוקר יצאנו לאיטנו מהמרינה במשינג והפנינו חרטום צפונה. כבר ביציאה ראינו את אחת מהטורות (מגדלי השמירה והתצפית) המקיפות את האי, אותן בנו הג'נובזים לשמירה מפני פולשים מהים. בכל משך ההפלגה המקיפה את קורסיקה יוכל השייט לחזות מהים באותן טורות מקסימות. שמנו פעמינו צפונה ולאחר מספר מיילים פנינו מערבה, הקפנו את כף קורס ובמקום לרדת דרומה מצדו המערבי של הכף חתכנו לכיוון דרום-מערב (לכיוון קאלוי), ושם חיכה לנו ים גלי. חרטום היאכטה התחיל לעלות ולרדת ועם כל טלטול ירדה גם ההרגשה הטובה של חלק מהצוות. שתים מהבנות התחילו לחוש שלא בטוב ואחת, שכבר הפליגה פעמים רבות, החלה ל'שוחח עם הדגים'. כדי לעזור להתאושש מהבחילות ויתרנו על עגינה ב'איל רוסה', חתכנו לכיוון החוף ומצאנו מפרץ נחמד בחלקו הצפוני של האי, הנחשב בעיני המקומיים למדבר (D'ESERT DES AGRIATES) למרות שבסקירה מן הים הוא מכוסה כולו בצמחייה נמוכה. לאחר התאוששות ובראנ'ץ המשכנו בצמוד לחוף וכבר מרחוק ראינו את המבצר (CITADEL) השומר על העיר קאלוי.

המלצה לשייטים. תוכנית המסע ליום הראשון כללה שיוט של 45 מייל. כותב שורות אלו, הסקיפר של המסע, למד מניסיון זה כי רצוי במסע ימי, אפילו שהמשתתפים כבר הפליגו בים מספר פעמים, לתכנן ביום הראשון של השיוט מסע ימי לטווח קצר על מנת שאנשי הצוות יתרגלו שוב לטלטולו של הים.

קאלוי היא עיר תוססת תיירות ומשמשת אחת מנמלי היעד העיקריים למעבורות ויאכטות המגיעות מניס, מרסי והריביירה הצרפתית. האדמירל הבריטי נלסון איבד כאן את עינו בכיבוש הסיטאדל מידי הצרפתים .

מי שחושב לעגון במרינה בקאלוי בחודשי הקיץ ללא הזמנת מקום עגינה זמן רב מראש שישכח מהעניין. היינו עדיין תמימים, נכנסנו למרינה, כיוונו את מכשיר הקשר לערוץ 9 (ערוץ עבודה של המרינות בקורסיקה) ורצינו לקרוא בקשר למשרדי המרינה, ל'קפיטנרי', לברר בדבר מקום עגינה. לא הספקנו לעשות זאת שכן רשת הקשר הייתה עמוסה בדיבורים בין ה'קפיטנרי' לבין יאכטות שהתלוננו כי הזמינו מקום עגינה ואין בנמצא. סובבנו חרטום ויצאנו מחוץ למרינה. במפרץ המוגן של קאלוי העמידו אנשי העיר הרבה מאד מצופי עגינה ('בויות') אשר מעוגנים לקרקע הים ואליהם היו קשורות עשרות יאכטות. תרגיל ההתחברות ל'בויה' פשוט; הורדנו דינגי, שני אנשי צוות עם חבל חתרו למצוף, משחילים את החבל דרך טבעת המצוף, מתקרבים באיטיות עם חרטום היאכטה למצוף, מוסרים שני קצוות החבל לשייט על הסיפון, מתחברים ל"ברווזים" בחרטום והרי אנו עוגנים לבטח במפרץ השקט של קאלוי יחד עם עוד מאות שייטים.

 

בסקירת כל צי השייט שעגן לידינו נוכחנו לדעת את מספרם הרב של המשפחות האירופאיות על ילדיהם, הגדולים הקטנים והפעוטים, ואפילו את הכלב לא שוכחים בבית. ירדנו כל אנשי הצוות לדינגי, שייטנו לתוך המרינה, מצאנו מקום לקשור את הדינגי והנה אנו על הרציף במרינה קאלוי שהיא מרכז העיר. רציף המרינה רועש ורוגש במסעדות, פאבים, בתי-קפה, דוכני מכירה וטיילים המשוטטים כה וכה. הצטרפנו למשוטטים, ובעלית כמה מדרגות הגענו למדרחוב שאף הוא תוסס כמו רציף המרינה. עלינו ל'סיטאדל', מצודת העיר, חזינו בשקיעה המרהיבה היורדת על העיר והמפרץ ופנינו לארוחת ערב באחת מן המסעדות הרבות לסיומו של יום.

בבוקר התנתקנו מהמצוף ונכנסנו למרינה קאלוי למלא מים במיכלים. היות וברוב המרינות אין מקום עגינה ובסובב קורסיקה עוגנים לרוב על עוגן במפרצים צריך לפתור את עניין 'תדלוק' המים. הקורסיקאים מאד משתפים פעולה בנושא זה (בדרך כלל). ממלאים מים בתחנת הדלק תמורת תשלום פעוט או נכנסים לזמן קצר למקום עגינה פנוי ומחברים צינור לברז על המזח.

נפרדנו משתי הבנות שלא חשו בטוב ביום הקודם; הן החליטו לנוח יום אחד במלון ולהגיע לעיר א'גקסיו, היעד למחרת, בדרך היבשה. בבירור שערכו התברר שדרך התחבורה הציבורית הטובה יותר בין קאלוי לאג'קסיו היא ברכבת. שומעים רכבת ורואים בעיניים את הרכבות המודרניות והמהירות של אירופה. בקורסיקה הסיפור שונה בתכלית. כנראה, במסגרת הימנעות מפיתוח יתר, הרכבת בקורסיקה היא 'מסע לעבר'; קטר ישן הסוחב אחריו שניים שלושה קרונות מיושנים, מתפתלת לאיטה ברחבי החלק הצפוני של האי, חולפת על פני המפרצים, עולה להרים, יורדת לגאיות, עוצרת בתחנות שכאילו יצאו מסרטים על המאה ה-19, גומאת כמאתיים ק"מ ומגיעה לאחר… שש וחצי שעות ליעדה. וצריך לזכור שבדרך הים המרחק רק כ 45 מייל או כ 80 ק"מ.

אנחנו, על היאכטה התחלנו להדרים וכיוונו חרטום לעבר אתר שהוא שמורת טבע ימית  (LA SCANDOLA). בשמורה זו ידועה הן במינים הרבים של צפרים ודגים, ובמיוחד במצוקים החומים היורדים אנכית למים במבני צורות מקסימות. הדיג ועגינת הלילה אסורים אם כי מותרת עגינת יום והנאה מחמדות השמורה. בחרנו לעצור לבראנץ' במרינה ד'אלבו (MARINA D'ELBO) (E'34°8 N'23°42) שאינה מרינה כי אם מפרץ יפיפה עם נקודות עגינה רבות במים עמוקים, מתחת לצוקים אדירים הניצבים זקופים מעל ליאכטות העוגנות.

המשכנו בצמוד לצוקי השמורה וחצינו את מעבר GARGALU PASSAGE. זהו מעבר ימי צר ביותר ברוחב עשרה מטרים ובעומק 2.5 מ', בין סלעי השמורה לבין איון קטן. שייטנו בזהירות מרבית, משני צידינו צוקים חומים אנכיים ומתחת לגחון מרצד צבע טורקיז שקוף. סיימנו את השמורה ונכנסנו למפרץ רחב ידיים, כששה מייל רוחבו, זהו מפרץ פורטו (GOLFE DE PORTO) המתפצל בחלקו הצפוני למפרץ משנה, מפרץ גירולטה (G. DE GIROLATA). בתוככי מפרץ גירולטה מצוי מפרצון עגינה קטן        (E'37°8  N'21°42) לשם כיוונו לעגינת לילה. התברר כי לא רק אנחנו קוראים ב'פיילוט', כמונו עשו עוד כמאה יאכטות. חלק גדול מהן עגנו כבר, מחוסר מקום, בפתחו של המפרצון וכך עשינו גם אנו. הטלנו עוגן, התארגנו, הכנו אוכל, ערכנו שולחן התיישבנו והרמנו כוסית ו… הבקבוקים, הכוסות, הצלחות וכל כלי האוכל התחילו לנדוד מצד אחד של השולחן לצדו השני. הרוח שינתה כיוון וחרטום הספינה עלה לרוח אבל גלים שבאו מן המפרץ הרחב החלו להכות על הדפנות ולערסל את היאכטה. העירסול נמשך כל הלילה ומי שבינקותו הושכב לישון בנדנוד עגלה, ישן, כנראה, היטב. המסקנה לבאים למפרצון גירולטה: היא אל תשוט בעקבות העדר; אם אין מקום בתוך המפרצון המוגן מטלטולים חפש מקום עגינה מוגן מרוח ומטלטולים ברחבי מפרצי פורטו וגירולטה.

 

בוקר, חוצים את מפרץ פורטו מצפון לדרום. הרעב מתחיל להציק ואנו מקדימים את הבראנץ'. כיוון תנועת הגלים עשה לנו את היום: הגלים זורמים מכיוון דרום מערב ואנו מוצאים מפרצון מוגן מתנועתם בקצה הדרומי של מפרץ פורטו. אנחנו מתקרבים ורואים פתחים בתוך הסלעים הזקופים. עוגנים, מורידים דינגי ויוצאים לחקור את הפתחים. מצאנו מערות ימיות עם פתחי כניסה מצד אחד ופתחי יציאה מצד שני ובתוכן מקננות סנוניות אשר מצווחות מעל ראשינו. מדוממים את מנוע הדינגי ונהנים משלל צבעי המערות, ממים צלולים ואויר קריר. חוזרים ליאכטה ובודקים שוב את ה'פיילוט' והמפה, שום דבר לא מציין על קיום המערות. מפרצון ANSE SAN PELLEGRINO מיד מזרחית ל CAP ROSSU בחלק הדרום מערבי של מפרץ פורטו. אל תחמיצו!

מעלים עוגן, עוקפים את פינת כף רוסו, מייצבים כיוון על °180, מייצבים את המצערת על 2500 סל"ד, מרימים מפרשים לרוח צד ודוהרים 27 מייל לאג'קסיו. בכניסה למפרץ אג'קסיו עוברים בתוך מעבר ים ILES SANGUINAIRES שרוחבו 200 מטרים ועומקו 7 מ' . נתונים אלו עלולים להטעות את השייט שכן תרגום השם מצרפתית הינו 'צמא דם' ואכן זהו מעבר בין האי ובין שרשרת איונים וסלעים תת-ימיים אליו יש להיכנס בזוית אלכסונית מסויימת ורק בים שקט. יש לשים לב להוראות ב'פיילוט' ובמקרה של ים גלי יש לעקוף את המעבר.     

מרגע שעוברים את המעבר פונים מזרחה וכבר נגלים לעינינו הבתים הראשונים של אג'קסיו. באג'קסיו שתי מרינות: הנמל הישן ( VIEUX PORT) וכקמ' צפונה המרינה החדשה והגדולה יותר. השכל הישר כיוון אותנו למרינה הגדולה אבל המזל האיר לנו פנים; התברר כי היא מלאה אבל יש מקום בנמל הישן. הנמל הישן יושב בתוך האזור המעניין של מרכז העיר העתיקה ומתחת לסיטאדל, בעוד שהמרינה החדשה יושבת באזור של משרדים. בבואכם לאג'קסיו חפשו מקום קודם כל בנמל הישן!

אג'קסיו היא בירת האי קורסיקה ועיר הולדתו של נפוליאון בונפרטה, עליו גאוותם של בני קורסיקה בכלל ובני אג'קסיו בפרט. יורדים מהיאכטה וכבר נתקלים בשרשרת דוכנים ובבתי קפה מוצלים היושבים על המזח וצופים על היאכטות. טיילנו בסמטאות ומצאנו ללא קושי את בית הולדתו של נפוליאון, יצאנו לשדרה הראשית ועלינו ברחוב הראשי לאנדרטה עליה ניצב בגאון פסלו של המנהיג הגדול בהיסטוריה של צרפת. נפוליון עומד זקוף, יד אחת בתוך מעילו, משקיף אל מפרץ אג'קסיו ומתחתיו, באותיות גדולות, רשומות כל מלחמותיו כולל המלחמות שניהל בארץ-ישראל. לארוחת ערב המטלה היא לבחור אחת ממאות המסעדות, שוקקות בסועדים, בסמטאות העיר העתיקה.
 

את היום החמישי ניצלנו לטיול בפנים האי ההררי המקסים. אל תחמיצו! במיוחד לא את היער ליד אתר העתיקות של לאוי  .LEVIEובבוקר יום השישי אנחנו כבר יושבים על הסיפון הרחב של הקאטאמרן אנחנו חותכים את GOLFE D'AJACCIO  מצפון לדרום, עוקפים את CAP DE MURO  ונכנסים למפרץ GOLFE DE VALINCO, בקצה המזרחי של המפרץ רואים את העיר והמרינה של פרופריאנו עליהן השקפנו אתמול מהכביש העובר מעל. ויתרנו על פרופריאנו וחתרנו דרומה למפרץ קאמפומורו. מפרץ רחב מוגן מרוח וגלים מערביים ודרום-מערביים. נכנסים באיטיות בין עשרות היאכטות המתנדנדות קלות על עוגן ומצטרפים לחגיגה הימית הצבעונית. דרך אגב, את היאכטה שלנו אפשר היה תמיד לזהות בשל ריבוי המגבות והבגדים אשר היו תלויים תמיד על המעקות, כנראה שהישראלים שומרים על ניקיון רב. מעל המפרץ בולטת 'טורה' ג'נובזית. לא התעצלנו, ירדנו לחוף וטיפסנו במעלה הגבעה ל'טורה'. מומלץ לכל המשייטים לבקר לפחות ב'טורה' אחת. מהים לא קולטים את גודלה ואת יופי בנייתה; מגדל עגול וגבוה בנוי מאבנים השלובות זו בזו ובפנים מדרגות עולות בקשת לגג שטוח ורחב חבוש ב'כתר', ממש כמו ה'טורה' במשחק השח-מט. חומה מקיפה את ה'טורה' הניצבת בלב מתחם בנוי ששימש למגורים ליחידה הצבאית שתיצפתה על הים ושמרה על האי.

 

בוקר. העננים מסתירים את השמש והמים חלקים לגמרי בצבע כחול-אפור מטאלי. החרטום חותר דרומה ולפתע מתגלים סנפירי גב ליד דופן הספינה. להקת דולפינים עושה לנו מופע בוקר; שחיית גב בתוך המים המציגה את הבטן התכלכלה-ירוקה וזינוקים באוויר. את ארוחת הבוקר הרווחנו, אפשר להתכונן לעגינה.

אם הצד המערבי של קורסיקה מפורץ הרי שמבט על המפה מגלה כי הקטע שדרומה מקאמפומורו ועד בוניפצ'יו משונן ומפורץ במיוחד. אנחנו בחרנו ב CALA DI TIZZANO  (E'41°8 N'32°41) לעגינת בראנץ'. לשון מים דקיקה הנכנסת לתוך היבשה, עוגנים במים בצבע טורקיז מתחת למספר בתים הפזורים על צלע הגבעות ומעל משקיפה מצודה קטנה. מה עוד צריך בן-אדם? בחולפנו על פני המפרצים הרבים בקטע זה נראה כי לגבי כל מפרץ שתבחרו תשאל אותה שאלה.

 עוד 14 מייל לבוניפצ'יו העיר הדרומית של קורסיקה. מרחוק כבר רואים את המראה הייחודי של העיר; צוקים אנכיים מפולחים בשכבות סלע, עליהם נמצאת העיר העתיקה מוקפת בחומה העולה כהמשך לצוקים. מרינה בוניפצ'יו נמצאת בתוך נקיק מים החודר לתוך הצוקים, מחפשים במשקפת את הפתח ולפי תנועת ספינות הנכנסות ויוצאות לתוך ומתוך הסלעים האדירים מגלים את הכניסה. האמת, לא צריך משקפת ולא צריך ספינות נכנסות ויוצאות, ה G.P.S. מגלה לנו את הכיוון במדויק.

ביקרתי בלא מעט מרינות, מרינה בוניפצ'יו היא מיוחדת; תעלת מים די צרה בין צוקים אנכיים המתנשאים לגובה רב ובקצה התעלה רציפים ומזחים עמוסים בספינות. מקום עגינה בבוניפצ'יו בקיץ יש להזמין חודשים מראש. אנחנו שוב היינו תמימים וחשבנו שנמצא מקום פנוי, דיבור קצר בקשר הבהיר לנו מיד שאנו חולמים בהקיץ. נשארה רק מטלה קטנה שהפכה לגדולה; מילוי מים. מרינה בוניפצ'יו שוקקת תנועת יאכטות וספינות, במיוחד ספינות המסיעות מטיילים לראות את הצוקים מהצד החיצוני של העיר. ספינות התיור נכנסות ויוצאות ללא הפסק, ממש תנועת 'מוניות הטקסי הצהובות של ניו-יורק'. בנוסף, הרוח המערבית נכנסת לנקיק והופכת לצינור אוויר המשיב רוח בעוצמה. ובתוך כול זה יש לחפש מקום להתחבר לברז מים. שתי סירות של נערי ה'קפיטנרי' שולחות אותנו, כל אחת בפני עצמה לכיוונים שונים, הרוח מעיפה את החרטום בעוצמה ואנחנו צריכים לתמרן ללא הרף בין תנועת הספינות, ובכללן ספינות ענקיות של 'אונסיסים' למיניהם, ולהימנע מהתנגשות עם יאכטות עוגנות. לבסוף נצמדנו בעגינת צד לדופן אחת מהיאכטות הפינתיות, קיבלנו עזרה במילוי המים משייטים ידידותיים ויצאנו לחפש מקום עגינה. בתוך מפרץ בוניפצ'יו, ממש בקרבה ומול הרציפים יש שני מפרצים קטנים, ניצבים למפרץ הראשי. ה'פיילוט' ממליץ, כל היאכטונרים הסכימו וגם אנחנו בחרנו במפרצון המזרחי יותר CALANQUE DE LA CATENA, מפרצון עמוק מים ובקצהו הצפוני רצועת חול נחמדה. הרוח הנושבת לתוך מפרץ בוניפצ'יו מקבלת תפנית חזקה גם לתוך מפרצון זה, יש להקפיד בזמן הטלת העוגן על תמרון נכון של חרטום עולה לרוח. מטילים עוגן ומתקרבים קרוב מאוד לצוקים, ממש מטרים בודדים, שם כבר תקועות טבעות לקשירת ירכתיים. בין היאכטה לצוקים מקבלים בריכה פרטית, פושטים בגדים והופ למים הנהדרים ששוטפים את הזיעה הניגרת מעמל 'בוניפצ'יו'. המלצה: ליאכטונרים הבאים בקיץ לבוניפצ'יו ללא הזמנת מקום עגינה, שוטו ישר למפרצון המוזכר לעיל.

מורידים דינגי ושטים לרציף של מרינה בוניפצ'יו העמוס בחנויות, בתי קפה ומסעדות ובמטיילים רבים. אבל ההפתעה מחכה בעיר העתיקה העליונה. מטפסים במעלה תלול, נכנסים מבעד לשער עתיק בחומה ופוגשים בחגיגה שלמה של המוני נופשים ומטיילים הנודדים בין כל העסקים המציעים מרכולתם לתיירים. אנחנו משוטטים בסמטאות הצרות, מציצים לראות בחדר המדרגות את המדרגות הכה אנכיות עד שיש להיעזר בחבל על מנת להגיע לדירות העליונות ומגיעים לחומה הפונה דרומה. מביטים מטה כדי להבין עד כמה גבוהים ואנכיים הצוקים, מגלים את הסלע המפורסם הניצב במים למרגלות הצוקים (אל דאגה, בהגיעכם לקורסיקה תמצאו במהרה בכל חנות מזכרות את תצלום הסלע) ושולחים מבט דרומה. שם מעבר לרצועת מים ברוחב של כשבעה מייל נמצאת סרדיניה.

למחרת, למרות שזו לא הייתה התוכנית, לפי בקשת הצוות שהתאהב במקום נשארנו עוד יום בבוניפצ'יו. את היום בילינו בהתבטלות, בשחייה לחוף הקטן ושוב ב EAT, READ, SLEEP, SWIM. אחר הצהריים, כשנרגע מעט החום, עלינו שוב לעיר העליונה אלא שהפעם עם 'הרכבת'. בכמה ערים בקורסיקה יש 'רכבת': קטר קטן על גלגלים הגורר בעקבותיו מספר קרונות פתוחים למטיילים. 'הרכבת' מעלה אותנו למעלה ומסיירת בכל סמטאות המצוק. מחיר 5 אירו, מומלץ. שוב שוטטנו בסמטאות עד הלילה וחזרנו ליאכטה גדושים ב'בוניפצ'יו'.

למחרת הפלגנו לסרדיניה. האי האיטלקי הנמצא מדרום.

על סרדיניה ונפלאותיה בכתבה הבאה.