1. לאן מפליגים השנה?
שאלה זו מוכרת לכל יאכטונר והיא עולה מחדש בכל שנה באביב כאשר ריח ההפלגות הארוכות עולה באוויר. "השנה ננסה להגיע לאיסטנבול". זאת היתה ההחלטה של צוות ה – JADE SEA – ג’מה וידידיה גת, כאשר הדגש הוא על המלה "ננסה". שנים רבות על הים לימדו אותנו שלא כדאי לקבל החלטות חד-משמעיות כשמדובר בהפלגות ארוכות טווח.
מסלול ההפלגה תוכנן בקווים כללים לפי הקטעים הבאים:
תל אביב מרמאריס, מרמאריס מסעודיה, מסעודיה בודרום, בודרום קושאדאסי, קושאדאסי איוליק, איוליק בוזג’אדה, בוז’גאדה צ’נקלה, צ’נקלה איסטנבול. אורך המסלול המתוכנן כ – 1000 מיל לכל כיוון, 440 מיל מתל אביב למרמריס והיתר ממרמאריס לאיסטנבול.
היאכטה שלנו JADE SEA מוכרת היטב במרינה בתל-אביב. היא נבנתה בישראל והושקה ב – 1986. היא עשויה מפלדה, משקלה 17 טון וארכה כ – 12 מטר. היא מצויידת היטב ויש לה מנוע פרקינס 50 כ’ס. זוהי השנה האחת עשרה שהיא עושה את הדרך לתורכיה בפיקודו של ידידיה.
לרשותנו היו כארבעה חודשים ולכן החלטנו שהכל יהיה בלי לחץ. אם התחזית לא טובה – נחכה שתשתפר, ואם לא נגיע לאיסטנבול- אז לא קרה כלום.

2. אז מה קורה עם התחזית?
3 ביוני 2001 ואנו מוכנים ליציאה לכיוון מרמריס. מקורות לתחזית מזג אויר לא חסרים לנו. החל באתר האינטרנט – nemoc.navy.mil של הצי האמריקאי וכלה בתחזיות מחיפה וקפריסין המופיעות מידי 4 שעות על צג מכשיר ה – Navtex שלנו. כל התחזיות מדברות על ים גבה- גלי עד רוגש, מכרתים ועד לאזורנו. מחכים. ב – 6 ביוני כבר לא צריך תחזית – הגלים הנשברים על שובר הגלים במרינה הם התחזית הטובה ביותר. עוד יום והתחזית מתחילה להשתפר, ונראה שבבוקר – ה – 8 ליוני נוכל לצאת לדרך.
8 ביוני 2001 הים ירד, התחזית לשלושת הימים הקרובים טובה ואנחנו מוכנים ליציאה. יחד עמנו מוכנות ליציאה בהרצליה עוד 9 יאכטות משיוט ה – Emyr שחיכו גם הן לשיפור במזג האויר. אין ברירה צריך להמתין – סימה השוטרת נמצאת בהרצליה ובלעדיה אי אפשר לצאת. מחכים עד 1100, סימה מגיעה, הכל מסודר ומוחתם ואנו מוכנים לצאת לדרך.
מנתקים חבלים וזהו זה, אנחנו בדרך ………… .. 8 ביוני שעה 1130.

3. מתל –אביב למרמאריס
"אם הכל ילך כשורה" הוא משפט הקסם בכל הפלגה. ובכן אם הכל ילך כשורה אז כעבור 75 עד 80 שעות הפלגה נהיה במרמאריס. הים נוח, רוח מערבית קלה – 12 קשר – ואנחנו עם ראשי ומנוע. מתקדמים במהירות של כ – 6 קשרים ממש הפלגת כיף. עם ערב הרוח עולה ומשנה כיוון לצפונית מערבית "על הפנים" ובעוצמה של כ – 18 קשר. בלילה הכל נרגע וכך הלאה במשך היומיים הבאים. עברנו את קפריסין, וב- 10 ביוני בערב רואים את ההרים של תורכיה. אנחנו כ – 120 מיל ממרמאריס, ונראה שנגיע לפני המועד שתכננו. אבל, נפטון ושות’ חשבו אחרת. מול קסטלוריזון המנוע משתעל וכבה. לכלוך בדלק סותם את הפילטרים. מחליפים וממשיכים. כעבור כשלוש שעות שוב סתימת דלק. בינתיים, אנחנו בים רודוס הידוע לשימצה, הים מתחיל לעלות הרוח כבר 25 קשר, וממש לא נעים לעבוד בתא המנוע הלוהט והאפוף ריח שמן ואדי סולר. עם בוקר, אנו מעלים מערך מפרשים וממשיכים בדרכנו על מפרשים כאשר המנוע מקבל טיפולי החייאה. הכניסה למפרץ פתייה היתה מולנו אבל החלטנו לנסות להגיע למרמאריס למרות הקשיים. המהירות ירדה ל – 5 קשרים ומשאבת ההזרקה נתקעה. נותרנו ללא שליטה בסיבובי המנוע אבל כל עוד מתקדמים על מפרשים הכל בסדר.
ב- 1300 נכנסנו למפרץ מרמאריס. אין ברירה, חייבים להוריד את המפרשים, ועם מנוע מקרטע, ובלי שליטה על מספר הסל’ד מתקרבים למרינה. בשעה 1500, ממש לפי התכנית המקורית, אנחנו קוראים לסירת המנוע של המרינה ומבקשים גרירה פנימה, הסירה מגיעה מיד וגוררת אותנו בצורה מקצועית, ובשלוה מוחלטת למקום העגינה שלנו במרינה "נטסל" במרמאריס. השעה 1530, ואנו קשורים, מחוברים לחשמל ומים, ומוכנים למקלחת. חברנו הטוב, טוראן בינגול, מנהל המספנה מחכה לנו עם חיוך רחב על המזח ומבטיח לנו ערב נעים במסעדת ה"צ’טיבלי" השוכנת על אם הדרך למרמאריס. הגענו – ואנחנו במרמאריס לאחר 78 שעות בדרך.
מרמאריס, כרגיל כיף לשהות בה. "המרינה הכי מפנקת בים התיכון".. דברי כריס, יאכטונר בריטי שיחד עם אשתו עברו בסירתם בת ה – 26 רגל את כל הדרך מאנגליה למרמאריס.
משפצים את משאבת ההזרקה, מנקים את מיכלי הדלק, מחליפים שמנים ופילטרים, פוגשים הרבה חברים ומכרים- ביניהם נילי ודני בראון מה"אורורה", ליאורה ואפריים פייגנבאום מה"ליאורה" – ומגיע הרגע בו אנו מוכנים להמשיך. את תחזית מזג האויר אנחנו מקבלים דרך ה – Navtex וכמובן בקפה האינטרנט, מוסד חשוב שכמותו מצאנו בכל עיירה או כפר קטן, ושהיו לנו לעזר רב במהלך ההפלגה. זמן ההמתנה מנוצל להכנה מדוייקת של מסלול ההפלגה. הכנת המסלול נעשית על ידי קביעת "נקודות ציון" (Way Points) לפי מפת נייר. לאחר מכן מוזנות נקודות אלה למפה האלקטרונית (Chart Plotter) המחוברת ל – GPS , והמסלול עצמו מצוייר על גבי המפה האלקטרונית עם כל ההתראות המתאימות.
התחנה הבאה מסעודיה.

4. ממרמאריס למסעודיה
מסעודיה (Mesudiye) כפר קטן השוכן במחצית הדרך בין דאצ’ה לבין קנידוס (Cape Crio ), מהלך 50 מיל ממרמאריס. יוצאים בשעת בוקר מוקדמת. המנוע – מנגן ללא דופי, ואנחנו במהירות של 7 קשר. המסלול שלנו עובר ליד סרצ’ה, ליד בוזוקלה ומשם חוצים לכיוון חלקו הדרומי של האי סימי שם נעבור ליד פנורמיטיס. לא שוכחים את טקס החלפת הדגל התורכי ביווני. הים נפלא, לא חם מידי ובשעה 1400 אנחנו קשורים ועגונים במעגן הקטן של מסעודיה.(הוחזר הדגל התורכי … ). לכפר קטן זה יש מזח ובו מקום ל כ – 10 יאכטות, עם חשמל ומים. התשלום סמלי – כשישה דולר ליום, ו"מנהל הנמל" הוא אחד מצעירי הכפר העושה עבודה זו כחלטורה בחדשי הקיץ. משליכים עוגן ונקשרים עם הירכתיים למזח. כל מי שעל המזח עוזר בהתקשרות (דבר מקובל בתורכיה). המים במקום צלולים ונקיים, ואנשי הכפר מקפידים שיישארו כך (אל תנסו להתקלח עם שמפו על הסיפון, או לרחוץ את הסירה עם סבון!). לאחר שחיה במים הנפלאים האלה ומקלחת – ארוחה באחת המסעדות הקטנות הפזורות על החוף. המחירים סבירים, ומובטחת מקלחת, מכונת כביסה ואפילו קשר אינטרנט ללקוחותיו של אוגן (Ogun’s Place) . המקום שקט כל כך שניתן לשמוע רכב מתקרב ממרחק קילומטרים. על החוף, שני מינימרקטים ובהם ניתן להשיג הכל, מלחם ועד גלידות וכמובן ראקי. להשלים את הבילוי אפשר ללכת למפרץ המערבי של הכפר, שאינו מתאים לעגינה אבל יש בו חוף רחצה נפלא ושקט, ולסיום – כמה כוסות תה תורכי טרי וחריף ב"גן-התה" של מסעודיה הנמצא גם הוא על החוף. מחליטים להישאר רק יום. אסור לשכוח – אנחנו בדרך לאיסטנבול!!! התחנה הבאה – בודרום.

5. ממסעודיה לבודרום
הפלגה לא ארוכה, כ – 35 מיל בלבד. הפלגה זו לעיתים יכולה להיות ארוכה מאוד אם הים, כמנהגו באיזור זה, יחליט להשתגע. כרגיל, חמש וחצי בבוקר, ואנחנו בדרך. ממסעודיה לקנידוס כ – 12 מיל. הרוח משתנה בכל כמה דקות וליד כל לשון יבשה (טוב שלא התחלנו להניף מפרשים … ). ליד קנידוס ובמעבר ליד Cape Crio הים קצת מבולבל אבל נסבל בהחלט. באופק, האיים רודוס, טילוס, סימי וכמובן האי קוס. ליד קוס הרוח מתחזקת ואנחנו בצפונית של 30 קשר. מולנו מגיע גולט כשכל מערך המפרשים שלו מורם – איזה מחזה מרהיב, ונדיר כי בד’כ הגולטים אינם נוהגים להניף את מפרשיהם. בשעה 1130 אנחנו ליד מזח התידלוק במרינה של בודרום, ולאחר תידלוק אנחנו מובלים למקומנו במרינה. המרינה עמוסה, ויש בה תנועה בלתי פוסקת של יאכטות וגולטים. מאז הקמת שדה תעופה במקום, המרינה מלאה ביאכטות מנוע ענקיות של תושבי איסטנבול המגיעים בטיסה בסופי שבוע. כל יאכטה וה"קפטן" שלה, שחי עליה ומקפיד להכין אותה, לקראת בעליה לפני בואם אליה. קפטנים אלה מתכנסים מידי ערב על אחת היאכטות לשיחת חולין על בקבוק או שניים של ראקי. בדרך כלל הם חביבים וידידותיים ויעזרו אם יתבקשו.
אנו בדרכנו לקפה אינטרנט לקבל תחזית ולהבין שכנראה נבלה כאן כמה ימים. בכל האיזור הים 7-6 בופור והמשפט הבלתי חביב “Increase in the force of Norh Winds over the Aegean" חוזר כל ארבע שעות. מתי סוף סוף נראה את המלה Decrease ?

הקטע הבא הוא לקושאדאסי מרחק של כ – 75 מיל, בים סאמוס הפתוח לרוחות צפון מערביות וכמעט ללא מקומות מחסה בדרך. נחכה בסבלנות עד שהתחזית תהיה מתאימה. זאת הרי החלטה עוד מתל-אביב. בינתיים ממשיכים בביקור היומי בקפה האינטרנט. ומה עם תספורת? יש לבקר אצל הספר. ספר תורכי – זו חוויה. מומלץ בהחלט להסתפר בתורכיה! אנו מתודלקים, מסופרים ונקיים, אכלנו טוב, והמסלול עם נקודות הציון מוכן. מזג האויר ישתפר – פשוט אין לו ברירה.
האם זה הערב האחרון בבודרום? התחזית טובה, ואנחנו יושבים עם חברים קנדיים שהגיעו לבודרום לפני יומיים וזו להם הפעם הראשונה בתורכיה. הרוח חזקה – 25 קשר וכנראה לא שמעה על התחזית. מה קורה? השעה 12 בלילה והרוח נושבת. האם נפליג בבוקר?

6.מבודרום לקושאדאסי
הלילה קצר, כמעט ללא שינה, האמנם חדלה הרוח? כנראה שכן. השעה 0430, אין רוח, יש תחזית טובה אז למה לחכות? 0500 ואנחנו ביציאה לאחר שהשארנו פתק התנצלות על "בריחתנו" לחברינו הקנדיים. הבוקר יפה להפליא ובקרוב נראה את הזריחה. היום עלינו להפליג מערבה עד ליציאה הצפונית ממפרץ בודרום. לאחר מכן נפליג צפונה בין היבשה לבין שרשרת איים קטנים ליד Gemusluk ולאחר מכן בקו ישר, מרחק 35 מיל לצפון מערב, כשאנו חולפים על פני האיים קלילימנוס וגיידארוס עד לכניסה למיצר סאמוס. לאחר המעבר במיצר, נמשיך כ- 12 מיל לכיוון צפון מזרח ונגיע לקושאדאסי. סה’כ 75 מיל, וזמן ההגעה המשוער שעה 1700. יום ארוך שעלול להיות לא קל כשהצפונית חזקה.
יצאנו ממפרץ בודרום, ועלינו צפונה בין האיים ואנחנו בכיוון מיצר סאמוס. הפלגה נעימה עד שמתקרבים לאי היווני Gaidharos שממנו ועד למיצר סאמוס הרוח היא צפונית 32-28 קשר "על הפנים" והגלים קצרים וגובהם עד 2 מטר. מילת הקסם – סבלנות. ההרים המקיפים את המיצר הולכים ומתקרבים, רואים את חוות טחנות הרוח המייצרות חשמל של סאמוס, ועוד מעט אנחנו במיצר. עם סיפונים רטובים אך ללא פגע הגענו למיצר וכאן שינוי – הרוח הופכת דרומית חמה ויבשה. הרוח יחד עם הזרמים במיצר גורמים לים להיראות פרוע ומשונה אך כמעט ללא גלים. במרכז המיצר אי קטן השייך לתורכיה ועליו נקודת משמר. אנחנו עוברים בין האי לבין היבשה, כאשר משמאלנו סאמוס במרחק של פחות ממייל ומימיננו תורכיה במרחק של כחצי מייל. הנוף מרהיב, וכמו בכל הפעמים שעברנו כאן בעבר, ההתרגשות רבה.
הקטע האחרון, מהמיצר לקושאדאסי ,מפליגים בכיוון צפון מזרח. הרוח חלשה אבל ישנם גלי-עומק (swells) המגיעים ממערב מכיוון האי איקריה. אנחנו מקבלים את הגלים בדופן שמאל שלנו, ובהעדר רוח אנחנו מיטלטלים חזק. ממש כמו בפעמים הקודמות-אין חדש תחת השמש … . את קושאדאסי אנחנו מזהים מרחוק בקלות – רואים את ספינות השעשועים הענקיות המגיעות לשם בכל יום כשעל סיפוניהן כמה מאות תיירים המציפים את העיר ושווקיה. עבורם זה "יום בקושאדאסי". עם ערב האניות מפליגות ומפנות מקום לאניות אחרות שיגיעו עם שחר עם מטען חדש של תיירים עמוסי מצלמות ודולרים לקניות.
השעה 1700, ממש לפי התכנית, ואנחנו ברציף התידלוק במרינה של קושאדאסי. כמה נוח ומסודר נושא התידלוק בתורכיה. בכל מרינה מיד בכניסה ישנו רציף תידלוק המאויש מהבוקר ועד לשעות הערב המאוחרות. העובדים יודעים את מלאכתם וללא יוצא מן הכלל יעזרו בקשירת היאכטה, ואחרי התידלוק בניתוקה מהרציף. בכמה מרינות תחנת הדלק מצויידת בחבלים משלה והיאכטה המתדלקת לא צריכה להשתמש בחבלים שלה. העובדים מצויידים בסבון נוזלי מפרק-דלקים שאותו הם שופכים למים במקרה שקצת סולר דלף למים.

כמה נוח לתדלק מיד עם ההגעה ולסיים את התידלוק לפני העגינה ולפני המקלחת. אי אפשר להימנע מלחשוב שלמרינות בישראל הרבה ללמוד בנושא זה! סיימנו לתדלק, וכעבור חצי שעה אנחנו עוגנים במקומנו מחוברים לחשמל ולמים, ומוכנים למקלחת ואחריה לארוחת דגים באחת המסעדות שליד הנמל.
אי אפשר להיות בקושאדסי מבלי לקפוץ לבקר את חברינו שלי וגדעון טור, הגרים בכפר סאג’יק, במרחק של כ – 80 ק’מ מקושאדסי. בפעם האחרונה שביקרנו אותם הפלגנו אליהם, ועגננו במעגן של סאג’יק. הפעם, אנחנו בדרך לאיסטנבול, לכן הביקור הפעם היה יבש, כלומר שכרנו רכב כמו כל תייר. קפה האינטרנט מספק לנו תחזית לימים הקרובים. כרגיל, כנראה נצטרך להמתין יומיים בקושאדסי. ואכן, כעבור יומיים התחזית משתפרת ונראה שנוכל לצאת לדרך.
המסלול המתוכנן הוא כדלקמן: מקושאדסי נפליג למפרץ Serpedre כ- 40 מייל. לפי המדריך של רוד הייקל זה מפרץ יפה עם מספר מקומות עגינה ושם נבלה את הלילה הראשון. משם, נמשיך מערבה עד שנגיע לכיף נקרא Karabdulluah הנמצא בכניסה הדרומית לתעלת חיאוס Chios וליד העיר התורכית Cesme – כ – 15 מייל, משם נעלה צפונה בתעלת חיאוס מהלך של כ – 30 מייל עד לכיף הנקרא Karaburun , ומשם מזרחה כ 5 מייל לכפר דייגים קטן בשם Yeni-Liman שפירושו נמל חדש. לאחר לילה במעגן הקטן של הכפר, נפליג צפונה ליד האי היווני לסבוס, ןלאחר כ – 40 מייל נגיע לאייוליק, Ayvalik . באייוליק יש מרינה מסודרת של Setur ושם נוכל לתדלק, ולהצטייד להמשך הדרך. בסה’כ מקושאדסי לאייוליק עלינו לעבור כ – 140 מייל.

7.מקושאדסי לSerpedre-
ההשכמה כרגיל בשעה 0430 ועם אור ראשון אנחנו מחוץ למרינה בכיוון צפון מערב. השמש עדיין לא זרחה אבל באופק אנחנו מבחינים בספינות התיור הענקיות העושות דרכן לקושאדסי, ואנו סופרים 7 ספינות ענק החולפות על פנינו. אין איש על הסיפון כולם עדיין ישנים. הנוף משתנה, שלא כמו בדרום, ההרים חשופים וצבעם הוא צהוב-אפור עם מעט ירק. לאחר כ – 6 שעות אנחנו מגיעים למפרץ Sepedre . המפרץ גדול ויש בו מספר מקומות יפים בהם ניתן לעגון. בחרנו את מקום העגינה לאחר סיור במפרץ ובדיקת מקומות העגינה שבו. זהו להיום. העוגן הוטל ו"תפס" כראוי ואנו מוכנים להוריד את הדינגי, להרכיב את המנוע ולצאת לסיור מעמיק יותר במפרץ. את "תפיסת" העוגן אנחנו בודקים בדיקת עין. כלומר שוחים לאורך השרשת עם מסיכה ושנורקל ובודקים. מקבלים תחזית טובה למחר (בעזרת ה – Navtex ). לאחר סיור , שחיה וארוחת ערב ולאחר שוידאנו שוב שהעוגן תפוס אפשר לישון כמה שעות, עד 0430 כמובן. מפרץ יפה שנעגון בו גם בדרכנו בחזרה.

8 .מ – Serpedre ל – Yeniliman
בוקר חדש, השעה 0430 ואנחנו שותים את הקפה/תה שלפני הרמת העוגן. כעבור 15 דקות, העוגן הורם ואנחנו בדרך . החלק הראשון של המסלול – עובר מדרום לחצי האי עליו נמצאת העיר Cesme . הרוחות המגיעות מצפון, יורדות בחזרה אל הים בעצמה רבה, כך שמיד יש לנו רוח צפונית בעצמה של 30-28 קשר. בגלל הקרבה לחוף אין גלים של ממש אבל יש בהחלט נתזים חזקים. החוף מפורץ וכאשר אנחנו עוברים ממפרץ למפרץ עצמת הרוח וכיוונה משתנים. לאחר כ – 3 שעות אנחנו ליד כיף Karabdullah . כאן משנים כיוון צפונה ונכנסים לתעלת חיוס. לפנינו כ – 30 מייל עם רוח וגלים על הפנים. בפעם הקודמת שעברנו במקום זה נשטפה מצלמת הוידיאו שלנו על ידי גל בלתי צפוי. הפעם ניזהר. הרוח נשארת כל הזמן בעצמה של 30-25 קשר ממש על הפנים, וכך גם הגלים. יש תנועה ערה של אניות במעבר הצר הזה ועלינו להיות עירניים כל הזמן. אנחנו עוברים את הכניסה ל – Cesme ומתחילים לראות באופק את הכיף Karabrun . הנתיב בו בחרנו מוביל אותנו קרוב מאוד לאי היווני Fiouroni , ושם הרוח מתחזקת והים הופך לכחול כהה עם כרבולות לבנות.
עברנו את האי, והגענו לקצה תעלת חיוס, וליד Karaburun אנחנו פונים מזרחה. נותרו לנו עוד כחמישה מייל ליעד. עם עזיבתנו את תעלת חיוס, הרוח ירדה ועימה הים. הכל שקט ורגוע, וכך בשעת צהריים מוקדמת אנחנו נכנסים למעגן של Yeniliman . זה כפר קטן השוכן במפרץ יפהפה עם חוף נפלא באורך של כשלושה קילומטר. בכפר, יש רק מסעדה אחת. אין שום שירותים ליאכטות וגם תשלום אין. אחד מאנשי הכפר, מסמן לנו מקום פנוי לעגינה ובא לקבל את החבלים ולעזור בקשירה.(זו תורכיה , לא?). כל הכתובות בכפר בתורכית בלבד מה שמעיד שתיירים לא מגיעים לכאן, אבל, אנשי הכפר מסבירי פנים וידידותיים. בפעם הקודמת בה היינו בכפר זה היה המעגן מלא בספינות דייג ענקיות מסוג טרולר. הפעם הן אינן והמעגן נראה גדול ושומם בלעדיהם. אנשי המקום מסבירים לנו שכל הטרולרים אינם רשאים לצאת לדייג בחדשים יולי-אוגוסט לפי חוק, וזאת כדי לאפשר הטלה וגדילה של דגים צעירים. אחרי התארגנות קצרה- לוקחים בגדי ים ומבלים על החוף הנפלא עד למועד ארוחת הערב. כפר זה הוא היחיד בו לא מצאנו קפה אינטרנט, ולכן אנחנו נאלצים לסמוך רק על התחזית שמתקבלת במכשיר ה – Navtex . התחזית טובה ומחר, כרגיל, נשכים בשעה 0430 ונפליג לעיירה Ayvalik מהלך של כ – 35 מייל. הנתיב עובר ליד האי היווני לסבוס, ומנסיוננו בפעם הקודמת אנו יודעים כי בנתיב זה הרוח עלולה לעלות על 40 קשר, לכן מורגש קצת מתח לקראת מחר. אבל, כאמור התחזית טובה.

9. מ- Yeniliman לאיואליק (Ayvalik )
דייגי הלילה חוזרים, ודייגי היום יוצאים לדרך ואנחנו ביניהם. השעה 0500 ואנחנו ביציאה מהמעגן בדרגנו לאיואליק. איך יהיה הפעם? בפעם האחרונה שהפלגנו לאיואליק לפני 3 שנים קיבלנו סערה מדרגה 8 בסולם בופור. בינתיים הים שקט ואנו מפליגים לאורך החוף המזרחי של האי היווני לסבוס. האי נחשב לאי הירוק ביותר בים האגיאי, ואכן עם שמש העולה מתגלה לעינינו האי בכל יפיו. הרבה ירק של חורשות אורנים, מטעי זיתים וכפרים קטנים הדבוקים לצלעות ההרים. הים נפלא. רוח צפונית על הפנים אבל רק 6 קשר ואנחנו מתקדמים על מנוע במהירות של 6.5 קשר. תורכיה נעלמת מאחורינו – אבל עוד מעט היא תופיע מחדש לפנינו, ומשמאלנו אנו רואים את "מיטיליני" עיר הבירה של לסבוס. שייט נפלא. 

בתמונה: הצוות והיאכטה בארוחת צהריים

 
תנועת האניות די ערה, מעבורות נוסעים למיטיליני, מיכליות נפט לצ’נדרלי שהיא עיר הפטרוכימיה של מערב תורכיה והנמצאת באזור, וכמובן ספינות העושות דרכן לנמל איזמיר, הנמצאת כבר כ 50 מייל מדרום לנו. לא רואים יאכטות ולא גולטים, כנראה שהתנאים באיזור זה אינם מתאימים לסוגי שייט אלה.
הים שקט, ואנחנו מבחינים במעבר שדרכו נכנסים למפרץ של איואליק. הנתיב לאיואליק, לבאים מדרום נחשב ל"מעניין". הוא עובר במעין תעלה בין אי קטן ולא מיושב לבין היבשה. עם היציאה מן המעבר, נכנסים למעין לגונה ענקית, רדודה מאוד. לכן, יש לחפש ולמצא את המצוף שמסמן את גבול השרטונות. מיד לאחר שעוברים את המצוף (בצד הנכון..) יש למצוא את המצופים שמסמנים את תעלת הכניסה ללגונה של איואליק. התעלה המסומנת אורכה כמייל אחד, וכשיוצאים בצידה השני מתגלה העיר איואליק בכל יופיה כשהיא יושבת על לגונה נהדרת. בצד שמאל הרובע הנקרא "ג’ונדה" או "עלי-ביי". זה רובע שבנוי בסגנון יווני-איטלקי וחיו שם יוונים עד חילופי האוכלוסין בין יוון לתורכיה בסוף מלחמת העולם הראשונה. שכונה יפה ומעניינת ובה המסעדות הטובות ביותר של איואליק. (גם ליתר המסעדות בעיר לא חסר שום דבר, בעיקר בכל הקשור למאכלי ים ודגים). עברנו במעבר, מצאנו את המצופים ואנחנו מתקרבים למרינה של Setur באיואליק. השעה קרוב ל – 12 בצהריים ואנחנו במזח התידלוק של המרינה. הגענו הפעם יבשים ובלי רוח.

המרינה גדלה מאוד, נוספו רציפי עגינה רבים אבל היא נשארה מסבירת פנים, והפקידה במשרד זוכרת אותנו מביקורנו לפני 3 שנים. העיר לא השתנתה מאז ביקורנו האחרון. זו עיר נופש אליה באים המוני תורכים לבלות את חופשת הקייץ שלהם. לא רואים כמעט תיירים זרים. יש בעיר כל מה שצריך. החל מסופרמרקט ענק של "מיגרוס" הנמצא במתחם המרינה ועד לשוק תוסס וצבעוני עם רעש והמון מוסיקה תורכית. האנשים חביבים וחביבותם מחפה על אי ידיעת האנגלית. העיר מבורכת במטעי זיתים ובדגה עשירה. מסעדות הדגים של איואליק ידועות בכל תורכיה וכך גם שמן הזית והזיתים. כמה זמן נהיה כאן? תלוי בתחזית, והיא , כמובן, לא טובה. אנחנו באיזור שנקרא צפון מזרח הים האגיאי. הרוחות כאן הן בעיקר צפון מזרחיות והן מגיעות לעיתים קרובות לעצמה של 8-7 בסולם בופור. במרינה שתי יאכטות גרמניות שהגיעו מאיסטנבול ואנו מקבלים מהן אינפורמציה שימושית. ההתרגשות שלנו רבה משום שהקטעים הבאים יהיו קטעים שלא עברנו מעולם, וזוהי עבורנו הפלגת הבכורה בהם. מחכים לתחזית טובה. אנחנו מתודלקים ומצויידים ומבקרים מידי ערב בקפה האינטרנט. אחרי ארבעה ימים התחזית משתפרת ומחר נפליג. הקטע הבא הוא מאיואליק לאי התורכי Bozcada הנמצא 12 מייל מהכניסה למיצרי הדרדנלים, הפלגה של כ – 55 מייל.

10. מאיואליק ל- Bozcada
השעה כרגיל- 0530 ואנחנו בדרך. לאחר שעוברנו את התעלה המסומנת, עלינו לנווט בין מספר איים קטנים, שליד כמה מהם המים רדודים ויש שרטונות. בבוקר כל האיים דומים ואנחנו מנסים לזהות את המעבר הבטוח. לאחר המעבר נפליג מערבה כ- 30 מייל לאורך החוף הצפוני של האי היווני לסבוס עד הכיף הנקרא Baba Burnu . שם נפנה צפונה ונפליג ממערב לחוף התורכי, שהוא החוף המערבי ביותר של "אסיה הקטנה". במרחק של כ – 20 מייל מצפון ל Baba Burnu נמצא האי Bozcada . האי מרוחק 12 מייל מהכניסה המערבית לדרדנלים, ולפי התכנית אנחנו אמורים להגיע אליו בשעות הצהריים, אם הכל יהיה בסדר. למקרה שמזג האויר יהיה נגדנו, תיכננו מעגן אלטרנטיבי בכפר שליד ה – Baba Burnu . הסיבה לדאגה היא שהקטע מהכיף ועד הכניסה לדרדנלים הוא הקטע החשוף ביותר של החוף התורכי, וניתן לאמר שאין מלטמי שלא עובר שם בעצמה רבה. (מומלץ לעיין באתר של Poseidon ולראות את עצמת הרוחות בקטע זה). נוסף לכך, ככל שמתקרבים לאי, גוברת השפעתו של הזרם היוצא מן הדרדנלים לים האגיאי.
לשמחתנו, מזג האויר ידידותי, הרוח צפונית קלה והים שקט. מזהים את האי, ומתחילים להרגיש את הזרם הנגדי, המהירות יורדת ל – 4.5 קשר. בערך בשעה 1400 אנחנו נכנסים לנמל של Bozcada . הרוח במעגן די חזקה ואנחנו מטילים עוגן, ובעזרת זוג תורכי פעלתני ומתורגל שמטייל על החוף, אנחנו נקשרים עם הירכתיים לרציף. הזוג התורכי הם בעלי יאכטה העוגנת בסמוך, ואשר הגיעו מאיסטנבול עם היאכטה. הם שחקני תיאטרון מפורסמים בתורכיה המופיעים גם בטלויזיה. לאחר שהזמינו אותנו לקפה/תה, אנחנו מזמינים אותם לבוא אלינו לשתיית ראקי לפנות ערב, ואכן הם באים, ובין היתר מספקים לנו אינפורמציה ממקור ראשון כיצד הכי טוב להפליג לאיסטנבול. העגינה במקום נוחה, ויש מספר רב של עמדות חשמל ומים על הרציף. התשלום סמלי כשישה דולר. מסביב הכפר עצמו, הידוע בכל תורכיה ביין שלו ובענבים. ואכן ענבים כאלה לא אכלנו מעולם. טעם גן-עדן. המיים צלולים ונקיים ואנחנו נהנים לקפוץ אליהם ולשחות אלא ש … הם קרים. 18 מעלות בלבד, וזה כאשר בים התיכון הטמפרטורה של המים מגיעה בודאי ל – 29-27 מעלות. בנמל חלק המיועד לסירות הדיייגים הרבות ומזח למעבורת המגיעה מן היבשה התורכית. בכפר יש אפילו קפה אינטרנט. לאחר ביקור בקפה וגלישה לאתרי התחזית (במחיר של 50 סנט לשעה … ), ברור לנו שמחר תהיה השכמה מוקדמת, ונפליג אל מיצרי הדרדנלים. המסלול המתוכנן למחר קצר יחסית. סה’כ כ – 25 מייל, והסיבה היא שיש לקחת בחשבון את הזרם ממזרח למערב. זרם זה עלול להגיע במקומות מסויימים עד ל – 4 קשר, ולכן מהירות ההתקדמות שלנו תהיה נמוכה. המרחק עד לכניסה לדרדנלים הוא 12 מייל, ואחר מכן נפליג במעלה הדרדנלים עוד 13 מייל עד לעיירה צ’נקלה הנמצאת בערך באמצע המיצרים. ההתרגשות רבה. קודם כל מחר, בפעם הראשונה, נחצה את קו הרוחב 40 ונפליג כשמשמאלנו אירופה ומימיננו אסיה. שנית עלינו לשנן את כל ההוראות וחוקי השייט המיוחדים לשייט במיצרים. תנועת האניות במיצרים צפופה וכבדה מאוד, ויש להקפיד על כל ההוראות. ובנוסף – מה יהיה עם הזרם? והאם תהיה רוח חזקה? והאם נמצא מקום עגינה בצ’נקלה? נמתין לבוקר ונראה.

11.מ – Bozcada ל- צ’נקלה, נכנסים למיצרי הדרדנלים
השכמה מוקדמת כרגיל. העוגן מורם ואנחנו בדרך. הכיוון צפון מזרח. הבוקר קריר ואפרורי והרוח התחילה לעלות למרות השעה המוקדמת. הראות לא טובה, ואנחנו מתקשים לזהות את הכניסה למיצרים. עם זריחת השמש המצב נהיה גרוע יותר כי היא נמצאת בגובה העיניים ובדיוק בכיוון ההפלגה ואנחנו מסונוורים ממנה. ממשיכים בקורס, ואז, מתוך הערפל מתגלות כ – 20 אניות העושות דרכן לעבר הכניסה לדרדנלים. המראה מדהים- מכל הצדדים מגיחות אניות כשפניהן לכניסה. בעזרת האניות איתרנו את הכניסה. הבעיה נפתרה. בינתיים גם השמש עלתה קצת וניתן לראות את המבנה הענק של אנדרטת הזיכרון התורכית לחללי מלחמת העולם הראשונה הנמצאת בחוף הצפוני ליד הכניסה למיצרים.
אנחנו ממש בכניסה, וכבר רואים את מגדל הפיקוח של המיצרים מימיננו. חולפים על פניו ואנחנו בפנים. לפי המדריך של רוד הייקל, מומלץ להיצמד ככל האפשר לגדה הדרומית שם הזרם חלש יותר מאשר בגדה הצפונית. אנחנו שומרים על שייט בעומק של לא יותר מ – 8 מטר כדי להיות בטוחים שאנחנו מחוץ לנתיב השייט של האניות. הרוח היא כ – 22 קשר על הפנים ויחד עם הזרם היא מאיטה את התקדמותנו לכ- 3 קשרים. המים אפורים והגלים קצרים וחזקים. לא בדיוק הפלגת כיף. מדהים לראות את כמות האניות השטות בשני הכיוונים, ובמהירויות שנראות לנו מדהימות. מפעם לפעם הן עוקפות אחת את השניה כאילו היו כלי רכב קטנים. אנחנו הקטנים שומרים על מרחק מהן. לקראת השעה 1100 רואים את צ’נקלה. כמו כל עיר באיזור יש לה מבצר הנראה למרחוק. ידידינו התורכים מאיסטנבול הדריכו אותנו ואמרו שלפני הכניסה למרינה של צ’נקלה יש להכין את כל חבלי הקשירה וכל הפנדרים מפני שהמקום ממש קטן וצפוף והרוח בו חזקה מאוד, וחזקה כמעט תמיד. אנחנו מכינים הכל ומקווים שנקבל סיוע מהחוף כמקובל בתורכיה, שעד כה לא איכזבה.
אנחנו בכניסה למרינה, הרוח כ – 38 קשר, ואנחנו מתקרבים לאט ככל האפשר לרציף ושמחים לזהות מספר דמויות המנפנפות לנו ומדריכות אותנו פנימה. במקום חבלי עגינה (גם זו אינפורמציה שקיבלנו מידידינו התורכים) , כך שאין צורך בעוגן. עוד כדקה, ואנחנו נקלטים בידיהם של מנהל המרינה – ארטן, ושל אטאלאי קפטן – שהוא קפטן של גולט גדול העוגן במרינה. הרוח ממש משתוללת ואנחנו שמחים להיות קשורים. המרינה קטנה ויש בה מקום לכ – 7 יאכטות. יש במקום דלק, מים וחשמל אנחנו נמצאים ממש במרכז העיר. המרינה כה קטנה שאין צורך לגשת לרציף התידלוק. הצינור הארוך מגיע כמעט לכל היאכטות במקום עגינתן. יש מקלחת ואפילו מים חמים. לאחר מקלחת, ארוחת בוקר ומנוחה אנחנו יוצאים העירה. הרוח מתגברת, ובמסעדות שעל החוף רצים לאסוף את כסאות הפלסטיק המתעופפים. מסבירים לנו שזה המצב הרגיל בעונת הקייץ. לפחות לא חם.
בעיירה אוניברסיטה גדולה ובה כ – 20,000 סטודנטים והאוירה צעירה ומודרנית. מספר המקומות המציעים שירותי קפה אינטרנט רב והם מלאים בצעירים. ליד המרינה, נמל המעבורות המגיעות בשטף. חלקן מאיסטנבול, חלקן מגליפולי וחלקן מהעבר השני של המיצרים. הכל צבעוני ותוסס. מבקרים בקפה אינטרנט – מזג אויר למחר מתאים להמשיך. עם שובנו למרינה מתברר לנו שבערב נפתחת במקום מסעדת דגים קטנה, טובה וזולה. עורכים לנו שולחן ממש ליד חרטומה של ספינתנו. עם סיום הארוחה צריך רק לדלג לסיפון.

המסלול המתוכנן למחר הוא מצ’נקלה דרך גליפולי המפורסמת (אפשרות עגינה לשעת חירום) והנמצאת במוצא המזרחי של מיצרי הדרדנלים במקום בו נפגשים המיצרים עם ים השיש. מגליפולי, נמשיך לכיוון מורפטה – Murefte , כפר קטן על החוף הצפוני של ים השיש. בכפר מעגן חדש ובלתי ידוע ולכן הוא ריק. ידידינו השחקנים התורכים הם שספרו לנו על המקום ונתנו לנו את מיקומו המדוייק. עלינו לעבור כ – 20 מייל עד לגליפולי וליציאה מהדרדנלים ועוד כ – 40 מייל מגליפולי למורפטה, סה’כ כ – 60 מייל. לפי עצת ידידינו התורכים נפליג הפעם לאורך הגדה הצפונית של המיצרים, ולאורך החוף הצפוני של ים השיש. אמנם יש זרם חזק יותר מבדרום, אבל המסלול קצר בהרבה. יום ארוך מחכה לנו.

12. מצ’נקלה ל – Murefte
השעה 0500 והעובד התורן במרינה, הישן על מיטה במשרד, עוזר לנו להשתחרר מחבלי העגינה ולצאת לדרך. עדיין חשוך, ועם היציאה מעבר לשובר הגלים אנחנו נדהמים לראות את תנועת האניות במיצרים. בצ’נקלה נמצא החלק הצר ביותר של המיצרים, ובנוסף מעין "עיקול דרך" של כ – 90 מעלות. אנו מוקפים אורות ניווט של אניות, מגדלורים ונצנוץ של מצופי אזהרה מפני סלעים ושרטונות. לאט לאט עולה היום והכל מתחיל להיראות פשוט וברור יותר. אנחנו לאורך הגדה הצפונית של המיצרים ונגד כיוון התנועה של האניות (ליאכטות זה מותר). מצבנו דומה לזה של הולך רגל בכביש ללא מדרכה ההולך בצד שמאל ואנחנו רואים את האניות המתקרבות מולנו. אנו שטים בעומק שבו אניות לא יכולות לשוט וצריך להתייחס למד העומק כל הזמן.
גליפולי, חוץ מזה שהיתה מקום בו היה הגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה, היא עיר תוססת הנמצאת בקצה הצפוני של מיצרי הדרדנלים. אנחנו חולפים על פניה מבלי לעצור ונכנסים ל"ים השיש". ים זה ידוע לשימצה בגלל הרוחות הצפון-מזרחיות הקבועות המגיעות לדרגה 6 בופור, והגלים הקצרים והחזקים שמגיעים לגובה 2 מטר. על גבי המפה זה נראה כמו אגם גדול. אנו מבינים שזה לא בדיוק ים שקט הדומה ל"שיש". ( השם מקורו במחצבות שיש הפזורות לאורך החוף). הים והזרם נגדנו, ואנחנו מתקדמים מגל אל גל במהירות של כ – 5 קשרים. הסיפונים רטובים ומה שצריך זו סבלנות. מילת הקסם. לקראת שעה 2 אחה’צ אנחנו מתקרבים ל – Murefte . בפכם הראשונה שה – Jade sea מגיעה לאירופה!!

המעגן נראה למרחוק. זהו שובר גלים ארוך עם שני מגדלורים המסמנים את הכניסה. מוציאים את השירטוט שהכינו עבורנו חברינו התורכים, ונכנסים באיטיות. לעינינו מתגלה מעגן ענק, ספק מרינה ספק נמל, חדש לחלוטין ובו … ..שתי סירות דייגים. ריק לחלוטין. כמו שאמרו לנו – עגינה לאורך הרציף ובשפע וצריך להחליט איפה. ממש חלום. מקום שומם, ומרוחק כקילומטר מן הכפר. הרציפים משמשים לבני הכפר כטיילת והמעגן כבריכת שחיה. המים נקיים וכלי שייט אין. אנחנו מעוררים סקרנות וכל הזמן אנחנו עונים על שאלות ודוחים בנימוס הזמנות לבתים לכוס תה. הנוף יפה וירוק – אנחנו עוגנים באירופה, לא? לאחר צעדה רגלית לכפר אנו מגיעים לקפה האינטרנט של הכפר. דואר ותחזית מזג אויר. נראה שנשאר עוד יום. מחר תהיה רוח חזקה. למחרת יום שקט ומנוחה וצפיה למזג אויר רגוע. עוד יום עבר, ומשיחות עם תושבי הכפר מתברר שאם נחכה למזג אויר טוב יותר, אנחנו עלולים להישאר בכפר כמעט לנצח. מחר נצא, אין ברירה.

הפעם, ננסה להגיע ישר לאיסטנבול. המרחק כ – 80 מייל ונראה שקטע דרך זה לא יהיה קל. בוקר ואנחנו זזים. הרוח והים- ללא שינוי, או לפחות כך זה נראה מתוך המעגן. רק יצאנו מעבר לשובר הגלים וכבר אנחנו בים גבה-גלי והרוח מקפצת ל – 28 קשר. גלים צולבים ויום שרק התחיל. מה יהיה מאוחר יותר? אנחנו מחליפים מבטים ומשפט או שניים ומחליטים לחזור למעגן. זה לא יום להפליג. וכך אנו נכנסים ונקשרים לעוד יום של המתנה. למחרת בבוקר- השכמה ויציאה. הים והרוח נרגעו במקצת, אם כי המצב אינו סימפטי. סוגרים את היריעות וקדימה על מנוע לתוך הרוח והגלים. מהירותנו לא עולה על 5.5 קשר. הזמן עובר בעיקר בניווט ובהשגחה על כל האניות שמסביב. תנועה סואנת. בשעה 1400 – התייעצות. הבעיה שברוח זו אם נגיע לאיסטנבול זה יהיה ממש עם חשיכה וזה לא טוב. במרחק של כשלוש שעות הפלגה נמצאת העיירה Silivri ולה נמל מסחרי ונמל דייג, והיא נמצאת במרחק של 25 מייל מאיסטנבול. אם נגיע ל – Silivri בסביבות השעה 5 נוכל להיכנס באור יום, לראות עיר נוספת ובבוקר – מהלך 25 מייל ואנחנו באיסטנבול.
בשעה 5 אנחנו נכנסים לנמל. המים מטונפים והמקום היחיד בו ניתן לעגון הוא מזח המעבורת אשר לדברי המקומיים תגיע רק למחרת בשעה 1500. אנחנו נקשרים למזח בעזרתם של יאכטונרים תורכיים העוגנים גם הם רק לילה אחד בדרכם מאיסטנבול. אין שרותים ואין חשמל ומים. מסעדת הדגים אליה נכנסנו – מעולה. גם הדגים וגם פירות הים וגם השירות – נפלאים. התכנית למחר – הפלגה לאיסטנבול. הפלגה שאמורה להיות פשוטה וקצרה. פשוטה כי המסלול הוא בכיוון דרום מזרח, והוא מוגן ברובו ע’י ההרים הנמוכים שלשמאלו, וקצר כי ארכו רק 25 מייל.

בתמונה: שקיעה באיסטנבול.

היום,יום א’ 15 ביולי 2001 נגיע לאיסטנבול . האמנם? קצת קשה להאמין שאנחנו כה קרובים למטרה. קמים מוקדם, הכל מוכן להפלגה ו אנחנו בבעיה. בלילה השתנה כיוון הרוח ועכשיו היא מצמידה אותנו למזח, ובנוסף, המרחק קטן לפנינו נקשרה בלילה יאכטה מנועית גדולה ורחבה שלא משאירה לנו כמעט מרחב לתמרן. מצב טפשי. אנחנו דבוקים למזח הבנוי מאבנים מסותתות שעלולות לגרד לנו את הספינה בכל רגע, ולא מצליחים להיחלץ. אב ובנו הקטן שמטיילים להנאתם בנמל השכם בבוקר נקראים לעזרה. לאחר דחיפות עזר מן החוף ושימוש במנוע – אנחנו נחלצים. יצאנו לים הפתוח. הרוח ירדה ל – 15 קשר והים סביר.
ככל שמקרבים האויר נעשה מזוהם יותר ותנועת האניות צפופה יותר. מצב הרוח טוב ואנחנו מכניסים את מפרש החלוץ לפעולה. ההפלגה נעימה ואנחנו רואים כבר את קו הרקיע האופייני של איסטנבול, המלא בצריחי המסגדים וכיפותיהם.
השעה 1130 ואנחנו במרינה Atakoy באיסטנבול. הרוח בכניסה מטורפת, עד 35 קשר ורק לאחר מאמצים אנחנו מצליחים להתקשר למזח התידלוק. המתדלק אומר לנו שרוח כזו אינו זוכר. למה לא? הרי תמיד אנחנו מביאים איתנו מזג אויר מיוחד …… .
השעה 12 בצהריים, יום א’ ה – 15 ביולי , אנחנו עוגנים במקומנו. הגענו לאיסטנבול לאחר הפלגה של קרוב ל – 1000 מייל. ה – Jade Sea תקבל את הטיפולים והפינוקים המגיעים לה אחרי הפלגה כה ארוכה.המרינה מסודרת וגדולה. חשמל, מים ומקלחות, ואפילו מסעדות טובות יש בה. אבל, המים מטונפים, ובלילה – המוסיקה הבוקעת מכל הברים הסובבים את המרינה מהווה מטרד אמיתי.

הדרך בחזרה לא תהיה קצרה יותר אבל , אנו מקווים שהיא תהיה קלה יותר. אנחנו נהיה במורד הרוח, הגלים והזרם. בשבועיים הקרובים נהיה כתיירים בעיר נפלאה זו, ואחר כך נתחיל לעשות דרכנו בחזרה.