מספר ההפלגות בחיי לא רב, ועדיין זוהי ההפלגה השלישית שלי במפרץ  GOCEK. יחד עם הידע הנרחב של שאר המפליגים איתי שהיו פה כבר עשרות פעמים, החלטתי להשפיע על התוכן הקולינרי של ההפלגה ולנסות להתחבר מעט לצד הים תיכוני שבי ולהכין אוכל מקומי ככל הניתן.

את יומנו הראשון העברנו בשיטוטים ברחבי העיירה GOCEK, תוך אסוף מצרכים בסיסיים בנוסף למצרכים מעניינים ומקומיים העשויים להפיח רוח חדשה בבישול היומיומי ביאכטה. לאחר בוקר שוטטות והתארגנות, ניצלנו את ההמלצה של פילה מחברת תשוט שלא לבזבז זמן ולהפליג מיד לכיוון מפרץ BUYNUZ BUKU, כשעה הפלגה מ-GOCEK.

במפרץ BUYNUZ BUKU, המפרץ בעל מאות העצים אליהם נקשרות סירות קטנות וגדולות, הייתה עוד יאכטה מנועית אחת מלבדנו. לאחר התמקמות מהירה והתקשרות לרציף השתרענו בקדמת הקטמרן, עטופים שמיכות ומקשיבים לשקט. כך, עם המנועית שחולקת עימנו את המפרץ, נגלה מול עיננו שקט יפיפה, כשהתבהרו השמים לקראת ערב ולכיוון מזרח השתלבו קרני השקיעה בפסגותיהם המושלגות של ההרים הקרובים והרחוקים. למרות הקרבה ל-GOCEK ודרך העפר היורדת למפרץ, העונה במקום עדיין לא נפתחה, אבל ה"מסעדה הצפה" שלנו פתחה את המטבח!

ארוחת הערב הראשונה שלנו הייתה בסגנון מקומי: החציל עלה על הגז עד להשחמה והתרככות, (למי מכם שלא מעוניין ללכלך את הכיריים, הייתי ממליצה על עטיפתו טרם המעשה בנייר כסף), קבבים מתובלים טוגנו במחבת נטולת שמן מפאת כמות שומן הכבש בבשר. את הקבבים, ועוד נתחי בשר איכותיים מאוד אפשר למצוא ב-GOCEK, באיטליז הממוקם בפינת הכיכר מול הסופר. שם, במחיר נמוך ובניקיון מופתי, אפשר להצטייד בכ-200 גרם קבב לאדם ולצאת לדרך. התינוק, שהייתה זו הפלגת חו"ל ראשונה עבורו ישב לידנו בארוחת הערב ונרגע בקלות עקב הים השקט והקריר ועם בקבוק סימילאק ביד. לילה ראשון ושקט עבר עלינו.

 

ההפלגה מ BUYNUZ BUKU –אל עבר יעדנו הבא, האי TERASANA, הייתה בעזרת מפרשים ומנוע. בכלל, למעט יום אחד, הרוח במפרץ GOCEK לא עלתה מעל 10 קשרים. השמש איזנה את הקרירות שעטפה את הבוקר במפרץ והביאה אותנו ל- SEA GULL BAY, ששמו ניתן לו בזכות ציור האבנים בצורת שחף על רכס ההר, או אולי על כמות השחפים שחיפשנו שם לשווא.

העלייה לכיוון הרכס אורכת כמה דקות ובדרך הספקנו להראות לתינוק על המנשא את הפרות הגועות בגעיות רמות כמוחות לכיוון הזרים שחדרו לשטחי המרעה שלהן. כשהגענו לפסגת הרכס, החלטנו שכדאי להמשיך עד לצידו השני של המפרץ, והוא CAPPI CREEK. ההליכה קלה ואורכת כרבע כחצי שעה. לקראת סוף הדרך, מגיעים לכפר המקומי בו ישבנו לעצירה קצרה לצד העזים הרועות ובסופו הגענול- CAPPI CREEK, בו נבקר בהמשך עם היאכטה.

את הלילה העברנו במפרץ WALL BAY. מימיו הצלולים של המפרץ והחומה המשתרעת על הרכס מביאה לכאן מעט יותר יאכטות בתקופה כזו, נוסף למיקומה המוצלח מאוד של המסעדה המצוינת השוכנת באחת מצלעותיו. המסעדה, הפתוחה לקראת ערב, נפתחה באותו שבוע שהגענו. נראה כי העובדה שהעונה זה עתה נפתחה לא מונעת מהם להכין ארוחה לתפארת. בשלב הזה, הקטנצ'יק בינינו החליט לפתח שרירים ולנסות להישאר ער עד מאוחר. אחרי כמה דקות במסעדה שכל חומה הוא אח פתוחה, גם הוא נמס ונכנע לשינה. שנתו השקטה אפשרה לנו לטעום ממגוון הדגים ופירות הים שמציע המקום: סלטי חובזה, כרובית וחצילים, דגים שלמים וקבב היו מגוון המטעמים שהצליחו להגיע לרמה גבוהה ביחס למיקומה הנידח.

 

סוד קטן: יש לי מחלה קשה ביותר וזוהי מחלת הלישה. בכל מקום שבו אני נמצאת או בכל אירוע שיש, אעדיף ללוש את הלחם בעצמי ואהנה מזה עד מאוד. וכך, כשפניתי אל אחורי המסעדה ובה תנורי ענק בהם מכינים את הלחם המקומי, הצעתי לבעל המקום לצפות בו בעודו מכין את הלחם, ואף לעזור לו. קבענו למחרת ב-6 בבוקר. אינני מכירה את השעה הזו, לא מקרוב ולא מרחוק וקצת חששתי מההשכמה המוקדמת, אך מול חוויה אי אפשר לעמוד.

הזריחה העולה בין ההרים, הקפה החמים ב-6 בבוקר והים השקט לא הכינו אותי לאי ההבנה שחלה ביני לבין דובר התורכית. הוא מצידו, ציפה שאני אהיה זו שאכין לו לחם. כך הסתיימה לה הרפתקה, בעייפות רבה וללא לישה. את הלחם שאפתה אשתו של התורכי הכינו מאוחר יותר, ואנחנו זכינו לטעום כבר ב- 10 בבוקר כשיצאנו מהמפרץ.

בעוד אני עסוקה בשאלת הלחם, הלכו כמה מהטיילים בינינו עד לחומה, הליכה קלילה ומתונה של כארבעים דקות הלוך וחזור, המשחררת את העצמות. באמצע הדרך חזרה זיהינו מכיוונם סימנים ונפנופי ידיים שכדאי שנשים לב למתרחש סביבנו. להקת דולפינים צעירים חגה במרכז המפרץ, מקום שקט שבדרך כלל הם לא מגיעים אליו. שחרור חבלים מהיר ויציאה למרכז המפרץ הביאו אותנו אל עבר הלהקה המשחקת. לא יאומן עד כמה יכולים שלושה דולפינים צעירים להפוך אנשים בוגרים לחבורת מגוחכים.

הדרך הנעימה לכיוון cold water bay הייתה חמימה וניבאה טובות. כך, קיווינו להגיע למפרץ שיהיה בניגוד הפוך לחלוטין משמו. במפרץ ישנם כוכי סלע גבוהים שלאחר סקירה קצרה נמצא אחד מהם שיוכל להכיל את הקטמרן הרחבה. סירת סיוע בראשותו של בן המשפחה המקומי עזרה לנו בהיקשרות הראשונה וממנה כבר סמכנו בעיקר על העוגן והסלעים המשוננים. צלילות המים הכחולים שבמפרצים היא כמו יהלום נוצץ הקורא לפורץ. קפיצה מהירה למים הקפואים הותירה צעקה חותכת שהשאירה את המפרץ פעור פה ונוקש שיניים. התרופה לקור הימי הייתה ארוחת טאפאס בניסיון להשכיח את תורכיה הקרה. פרוסות לחם ישן נצרבו בטוסטר ועליהן נמרחה גבינה מקומית תורכית בסגנון פטה עיזים, ממרח בצלי שאלוט היה התרופה לעצמות הקפואות.

כקילו בצלי שאלוט (או ערבוב של חצי קילו בצל יבש וחצי קילו בצל סגול)

4 כפות חמאה

3 כפות שמן זית

3 כפות סוכר

חצי כוס יין לבן/אדום/ערק

 

1. קולפים את הבצלים ומשאירים אותם שלמים. במידה ומשתמשים בבצלים רגילים ולא בצלי שאלוט, חותכים את הבצל לרביעיות ומשתדלים שלא לפרק אותם.

2. מחממים מחבת עם חמאה ושמן זית יחד. מוסיפים את הבצלים ומערבבים על אש בינונית כעשר דקות.

3. מוסיפים את הסוכר והיין ומביאים לרתיחה קלה.

4. מבשלים על אש נמוכה עוד כעשר דקות או עד שהבצל מתרכך מאוד.

5. מועכים על טוסט או על לחם טרי.

6. כדאי להוסיף עלי רוקט או פטרוזיליה קצוצה להשלמת האווירה.

 

היציאה החלקה לכיוון GEMILAR ISLAND תופסת אותנו ביום שמש חמים שקורא לעגבניות ופלפל חריף. קרירות המים של COLD WATER BAY התחלפה בנעימות שבאה ככל שהתקרבנו לאי מלא העתיקות. את המקלחת לקטן שבינינו עשינו הפעם בגיגית, לאור השמש הנעימה.

את הלילה עשינו במרינה של העיר FETYE, מצטיידים בשוק במיטב הירק הטרי והגבינה הרכה. ארוחת הערב גלשה לכיוון מזרח תיכוני וכללה קציצות בשר ברוטב עגבניות חריף חמוץ.
 

מתכון ל-7-8 אנשים:

1 ק"ג בשר בקר טחון טרי

כפית בהרט

צרור פטרוזיליה

2 ביצים

3 בצלים

רבע כוס שמן זית

2 קופסאות עגבניות מרוסקות או לחילופין 500 גרם של רסק עגבניות ו-400 גרם של פאסאטה עגבניות (נפוץ מאוד בסופרים של תורכיה)

כף פפריקה חריפה

כפית פלפל שחור טחון

כפית מלח

הכנה:

1. קוצצים פטרוזיליה דק מאוד. מוסיפים לבשר הטחון יחד עם הביצים ובהרט. קוצצים את הבשר לקציצות ומניחים בצד.

2. בסיר גדול מחממים שמן זית. קוצצים את הבצלים ומטגנים עד שמזהיבים

3. אל השמן מוסיפים פפריקה ופלפל ומטגנים 2 דקות.

 

צידו השני של SEA GULL BAY, שאליו הגענו ביום השני, הוא CAPPI CREEK. הגבעה הירוקה בלוויית קולות העזים המקומיות נשמע כמו צלילי המוזיקה, רק בניחוח ים כחול עמוק. היקשרות למעגן המסעדה משאירה לנו זמן פנוי רב החל משעות הבוקר המאוחרות. ההרפתקנים שביננו בוחרים לעלות עד קצה הצוק הגבוה ולצפות על המפרץ כשהראות מצוינת וחלקנו (אני) מחליטים להתרחק מההמון ולרדת עם הקיאק עד קצה המפרץ. החתירה בגובה המים ממריצה, ולמרות שהמים קרים ביותר, מהר מאוד מתחיל להיות חם וההרפתקה הימית הופכת לזמן אישי שקט שלפעמים יש צורך בו, בכל המולת האינטנסיביות שביאכטה.
 

הקרירות שנכנסת לקראת שעות הצהריים מכניסה אותנו להכנה אינטנסיבית של שאריות האוכל שנותר ביאכטה. מפה לשם, הנה ארוחת קיץ ברוח סתווית:

חומרים ל- 4 אנשים:

500 גרם פסטה מבושלת לפי הוראות היצרן

50 גרם חמאה

רבע כוס שמן זית

לימון סחוט

קליפה מלימון אחד

1/2 קילו אפונת שלג או לחילופין משקל זהה של אספרגוס או 2 כוסות אפונה רגילה (ובקיצור, כל ירק ירוק שיש בשק המקומי)

חופן רוקט או פטרוזיליה קצוצה

5-8 שיני שום (תלוי בטעם)

 

הכנה:

1. במחבת רחבה מחממים שמן זית וחמאה.

2. מוסיפים שיני שום פרוסות ומטגנים אותן מספר דקות. מוסיפים גם את שעועית השלג ומטגנים עוד כמה דקות.

3. מוסיפים למחבת לימון סחוט וקליפת לימון מגורדת ומתבלים במלח ופלפל (אפשר בשלב זה להוסיף גם פלפל חריף).

4. מוסיפים את הפסטה המבושלת לרוטב הלימון ומערבבים.

5. מסירים מהאש ומוסיפים את הרוקט לפסטה.

 

הפלגת הבוקר שלנו הייתה נעימה וארכה שעה לכיוון SARSALA, מפרץ קטן ובו פיצה שלא תאמן שמגיעה מתורכיה ולא מאיטליה. השהיה במפרץ הייתה קצרה במיוחד עקב בעיות בריאות של אחד הנוסעים. לעומת זאת, גם כאן הספקתי לעשות סיבוב בקיאק ולהגיע לנקיקים קטנים נוצצים וקסומים החבויים בין הסלעים.

העגינה החוזרת בגוצ'ק בשעת אחר הצהריים וחוסר האוכל במקרר משכה אותנו כמו זבובים לסוכר לכיוון ארוחת ערב מוקדמת במסעדה הטובה ביותר בעיר: "קבב הוספיטל". ברחוב הראשי הצמוד למרינה ישנה מסעדה הקיימת שם כבר שנים רבות ומכינה אוכל תורכי אמיתי בטעמים שפה רק אפשר לחלום עליהם: חצילים ופלפלים חריפים בתיבול שמן זית וגבינה רכה, צזיקי, תבשיל חצילים וקבב וכמובן לאפה עם קבב, יוגורט, בצל, סומק וטובין אחרים. הארוחה הייתה מוצלחת מאוד ולא יקרה והיוותה סיום מוצלח לשבוע קולינרי איכותי וטעים.

בבוקר הטיסה, שבא לאחר לילה גשום, רועם וקשה במיוחד. המרינה של "קלאב גוצ'ק" נצצה שטופה וניה מוקפת חורשות אורנים עד לקו המים. ניקינו את היאכטה במרץ וניסינו לטעום עוד קצת מריחות ורוחות המקום, כדי למשוך את החוויה עוד קצת, עד לפעם הבאה שכנראה לא תהיה בעוד הרבה זמן.