בתחילתו של יום המחר יצאנו את נמל קירניה במזג אוויר מדהים של תחילת הסתיו. רוח צפון מערבית קלה וים שקט מאוד. הטמפרטורה ביום היא 25 מעלות ובלילה 22 בערך. הים עדיין חם ועושה הכול כל כך נעים. ארוחת בוקר הוגשה אחרי שיצאנו על הסיפון העליון האחורי ושוב כללה המון דברים טובים ומפנקים.

המטרה של ההפלגה היא לחקור וללמוד את רצועת החוף הבתולית ביותר אולי בכל הים התיכון. רצועה שהייתה סגורה לשייט עד לפני שנה בלבד ונפתחה לא מזמן בלחץ של בעלי עניין בענף התיירות והשייט. הרצועה המדוברת, ה"קרפז" שמה היא אותה אצבע המוכרת לכולנו מצפון מזרח קפריסין. הכוונה היא לגרד את החוף בעזרת הספינה הגדולה והדינגי על מנת להכיר כל סלע, כל פיורד וכל מפרץ מקירניה בצפון ועד פמגוסטה בדרום, תוך הקפה של כל הקרפז ביסודיות.
ובכן, ביום הראשון היינו באזור קירניה ומזרחה לה. אבל ההתקדמות היא איטית וכל הזמן בודקים את החוף. בקרבת העיר עדיין רואים את תנופת הבנייה האדירה של בתי נופש ליד חופים מדהימים, כללית הכול פשוט שקט, פסטורלי, מבודד ונעים כמו שכבר שכחנו שיש. ברגע שהתרחקנו קצת מקירניה רצועת החוף החלה להיות כמו שטורקיה הייתה לפני 20 שנה באזורים מסוימים, אבל ההרים כאן פחות גבוהים ומפרצים יותר פתוחים. עצרנו לצהרים לשחייה ובדיקת קרקעית במפרץ מדהים בשם STAZAUSA באזור שנקרא ESENTEPE – מעגן דייג צנוע ביותר ומסעדה פשוטה על החוף. ממעל משקיף מלון קטן ויפה, ותיק מאוד. אחרי ארוחת צהרים בריאה ואיכותית המשכנו הלאה לכיוון מזרח. השמש אט אט עוקבת אחרינו ומאפשרת לנו לראות היטב את קרקעית הים, וזה בעיקר בגלל שהמים פה צלולים לחלוטין עם ראות מדהימה לצלילה, לשנירקול וסתם לשחות.
באור אחרון נכנסנו לעגינה במפרץ פסטורלי אחר- מסעדה פשוטה על חוף חולי מוזהב במקום שנקרא KAPLIC’A . אכלנו ארוחת ערב בסיפון התחתון, שוב מנעמים בטעם ומראה שקשה לתאר- פשוט מושלם. אחרי ארוחת ערב ממשיכים לעבוד, כל אחד בפינה שלו עם המחשב שלו, מנסים להספיק כמה שיותר לפני השינה. מחר שוב יהיה מרתק מידי בשביל לעבוד במשך היום. 

היום השני:
אומנם אנחנו רק ביום השני אבל מרגישים כאילו אנחנו במסע אל הבלתי נודע כבר כמה וכמה ימים. את הבוקר פוצחים כמובן בשחייה במים הצלולים והנקיים של המפרץ, אליו צופה פסגת הר בגובה 300 מטר, סלעים ומצוקים דרמטיים סביב. לאחר השחייה יושבים לארוחת הבוקר בסיפון העליון ונהנים מאוכל באמת מיוחד ואיכותי. אחותי שתחייה והבעלים של הספינה עשו שחייה קצת יותר רצינית ממני – בשבילם זה ספורט ובשבילי זו הנאה צרופה המזכירה לי את שנות ילדותי בהם היינו מבלים את רוב החופשות בדיוק כך. הם ירדו לחוף לדבר עם המקומיים שהשתהו למדי למראה הספינה כמו גם האנשים שהגיעו לפתע לחוף בשחייה.

בסביבות 10 יצאנו לדרך והמשכנו לגרד את החוף. הים שקט ואין רוח כמעט כלל. ככל שמתרחקים מקירניה החוף הופך ליותר ויותר מפורץ וסלעי, עם חופים שחלקם חול לבן וחלקם חלוקי נחל. נתקלנו בהרבה מאוד מפרצים כאלה, חלקם מוגנים ממזרח וחלקם ממערב. במפרצים אלו ספינות עד 50 רגל יכולות בקלות לעגון שם בעומק של 3-4 מטר וליהנות מבידוד מוחלט, שקט, מים מדהימים וכל מה שיאכטונר יכול לחפש. יש לציין כי הכול נכון במזג אוויר טוב ובתנאי שאין צפונית חזקה. אם יש כזאת אז אין הגנה מושלמת במפרצים הללו וכדאי להתקדם למרינה הקרובה בקירניה או בעתיד ב- YENI ERANKOY שאליה הגענו בסופו של היום.

בצהרים עמדנו על עוגן במפרץ אחר, בזריזות יחסית, מאחר והתעכבנו בכל מפרץ בדרך וירדנו לבדוק עומקים וסוג קרקע עם הדינגי. הארוחה הייתה שוב בריאה ואיכותית עד הפרט האחרון. כל 10-15 מייל יש מעגן דייג קטן ורדוד שלא ממש יכול להכיל יאכטה נורמאלית אבל בהחלט נותן אינדיקציה לקשר האפשרי בין החוף לים, בדיוק כמו שהיה פעם בטורקיה במקומות כמו KEMER, DATCHA, KAS’ AND KALKAN . בין לבין המעגנים הללו כמו שכבר ציינתי, ישנם עשרות מפרצים אחרים.
אחר הצהרים שמנו פעמינו מזרחה תוך גירוד חוף ולימוד השטח מאחר ורמת הדיוק על המפה לא 100% אלא משהו כמו 90%. הקפנו סלעים ושוניות, נכנסנו למקומות שבמפה נראים רדודים וקטנים בעוד במציאות זה היה אפשרי. פשוט חוויה חדשה, בעיקר בשבילי. אני נחשב זהיר למדי ובד"כ לא נכנס למקומות שאני לא בטוח לגביהם ולא מתקרב לחוף יתר על המידה ולמעשה מעדיף להתרחק ממנו.

ב- 1700 הגענו לנקודה המרכזית ולמפרץ המשמעותי ביותר בחלקו הצפוני של הקרפז- YENI ERENKOY. כאן ממוקם המגדלור הרציני היחידי באזור, כמו גם המלון (מליבו) היחיד באזור עם מסעדה נחמדה. יש כאן חוף חולי לבן מדהים ומעגן הדייג הכי גדול באזור עם עומק מים של לא יותר מ-2 מטר בכניסה ואף פחות בהמשך. יש כאן תחנת משמר חופים מקומית ולשון יבשה גדולה יחסית המפרידה בין שני המפרצים הרלוונטיים. המערבי מוגן יותר ממזרחיות והמזרחי יותר מוגן ממערביות. באזור הזה יש פיתוח של נדל"ן של בתי נופש ונראה כי הוא עומד להיות האזור המפותח ביותר בקרפז, בעיקר בגלל הפרויקט המתוכנן פה שכולל בתי מלון, קזינו ובעיקר (בשבילנו היאכטונרים) מרינה משמעותית ראשונה בכל צפון קפריסין. כרגע המפרץ המזרחי מבין השניים נראה עמוס באסדות עבודה, מבדוק צף, יציקות בטון ענקיות ונראה כמו אתר בנייה לכל דבר. מסתבר שמתוכננת כאן מרינה של כ-300 ספינות עם אפשרות עגינה לספינות של עד 45 מטר. מעבר למרינה מתוכננים כאן כנראה שני בתי מלון איכותיים שכרגע אין בכל האזור (ישנם רק מלונות עד 3 כוכבים), מדברים על קזינו, על טיילת מפותחת עם מסעדות, ברים, בתי קפה, מועדוני לילה ופיתוח אזורי של כל רצועת החוף. נראה כי יש למה לצפות וכי בעוד שנתיים לפחות המרינה כבר תהיה מוכנה.

כרגע אני מפורק כאילו רצתי מרתון, למרות שבסך הכול הייתי על ספינה מפוארת, בישלו לי, ניקו אחריי, הגישו לי ופינקו אותי בלי סוף. אחריות על הספינה אין לי ואפילו תפקיד של צוות לא קיבלתי. אז החלטתי שאני חייב ללכת לישון סופסוף. 

היום השלישי:
הנה חלף עבר לו עוד יום לחופי הקרפז הצפוניים- היום הסוער ביותר עד כה. התעוררנו לבוקר שבו הרוח נושבת בעוצמה חזקה יותר מהעוצמה שהיא נשבה בעת שהלכנו לישון. רוח צפונית מלאה ונקייה של 15 קשר שמהר למדי הרימה ים של מטר בערך. אנחנו על עוגן באותו מפרץ באותו מקום מול אותו הכפר והמלון. האמת שאם לא הייתי מסתכל מהחלון בחדר השינה שלי, לא הייתי מודע לזה. 250 הטונות של הספינה בתוספת למייצבי ZERO SPEED שמיועדים לייצב את הספינה גם בעגינה עושים יחדיו עבודה נפלאה ופשוט לא מרגישים דבר. העוגן נגרר לאט מאוד מאחר ויש לנו רק 35 מטר שרשרת והקרקעית מאוד חולית.

החלטנו להישאר על עוגן מאחר ומזג האוויר לא מאפשר בדיקה יסודית של החוף מקרוב, ולרדת עם הדינגי מהירכתיים זה לא כל כך בטיחותי מאחר והגלים מהתלים בנו, אז נשארנו בספינה. כל אחד התפנה לעיסוקיו הרבים שמעבר להפלגה הזו. אחותי לאופרציה שלה בכל רחבי העולם, הבעלים לשלו ואני לעניינים הקטנים והשוליים שלי בארץ ובעולם. זה היה יום רגוע במיוחד בו היה זמן לעבודה, אבל גם לשיחות אישיות שאת ערכן קשה לתאר במילים, עם אנשים שגם את ערכם קשה לתאר במילים.

בשעות אחה"צ ירדה הרוח לאיטה. המאפיין העיקרי של האזור הזה הוא בכך שהים יורד מהר מאוד אחרי הרוח. אין כאן מרחבי נשיבה רציניים ולכן מתחבאים עד שהרוח יורדת ואחרי כמה שעות הים נופל וממשיכים. ירדנו לסיור בחוף עם הדינגי. הגענו לאתר הבנייה של המרינה והתרשמנו מהתוכניות המדוקדקות. לאחר מכן הלכנו לאכול במסעדה מקומית. אוכל פשוט וטוב, דגים טריים ויין נעים לחיך. כמובן שעדיין לא יקר פה אז זה תמיד מוסיף להרגשה הטובה. הכי כיף תמיד זה לחזור לספינה. הודענו בקשר מראש על הגעתנו חזרה למעגן הדייג ושם חיכתה לנו הדינגי עם איש צוות שלקח אותנו היישר לספינה במרכז המפרץ, להמשיך לעבוד על המחשב עד שהעיניים נעצמות.
מחר בבוקר, רועי שותפי שיחיה צפוי להגיע לכאן ולהמשיך איתנו במחקר כמו גם להמשיך ברצף פגישות עבודה שתוכננו לנו כאן מראש. 

יום רביעי:
כמו שהיא באה ככה היא הלכה. לא אני לא מדבר על עוד איזה בחורה שנקלעה לדרכי באותם שנים אבודות, אני מדבר על הרוח, אותה הרוח שעושה גלים, מזיזה חולות ומניעה תחנות כוח. החל מאתמול בלילה היא איננה כאן, והמזג האוויר שקט, פסטורלי ונעים להפליא.
קמתי ביקיצה טבעית כרגיל בסביבות שמונה לגלות ששותפיי להפלגה כבר לא בנמצא. הם לקחו את הדינגי לשחיית בוקר במפרץ ליד. לאות הזדהות לקחתי מסיכה, שנורקל וסנפירים ויצאתי לשחייה היקפית מסביב למפרץ, פשוט תענוג! ארוחת הבוקר הייתה נפלאה היום- כל יום מגוונים קצת גם בזה. מיד אח"כ הגיע שותפי שיחייה מר קליימן וירדתי לאסוף אותו עם הדינגי,. העמסנו את המזוודות והציוד – ישר מהתערוכה בגנואה אלינו לקרפז בצפון קפריסין.
התחלנו בהפלגה במטרה למפות את האזור הזה באופן יותר מדויק ופרטני מאשר עשינו עד כה (אם זה אפשרי). מאחר וברור כי האזור הזה יהיה הראשון והעיקרי להתפתח, מסביב למרינה החדשה לשני הכיוונים. באמת מצאנו כאן מפרצים וחופים שלא היו מביישים את טורקיה וקרואטיה הידועות: חופים חוליים זהובים נקיים, מצוקים נמוכים, סלעים ושוניות, והכול חף כמעט לחלוטין מיד אדם.

הגענו למקום שנקרא NUDIST BEACH שבו עשו פרוייקט של צימרים על החוף. מפרץ בו ניתן לעגון בעומק 3-6 מטר עם הגנה מצוינת ממזרח מצפון-מזרח וקרקע טובה לעגינה. לגבי הנודיסטים- אנחנו עדיין מחכים. לא נראו כאלו במשקפות כרגע. מהצד שני של לשון היבשה ישנה הגנה מצוינת ממערב ומצפון מערב. זה מקום כייפי במיוחד גם לספינות קטנות שיעגנו במרינה שתקום כך שהיא לא תהיה מרינה רק לספינות שהגיעו בהפלגה ממרחק, אלא גם למקומיים.
המשכנו צפון מזרח לאורך החוף וככל שהמיילים עברו התגלה לנו גן עדן לצוללנים, לשנורקל, ליאכטות ולאנשים שמחפשים דברים מהסוג הזה. לסלעים ולשוניות צורות מגוונות ומעניינות, בעומקים שבין 0-20 מטר ניתן לצלול בתוך מערות ובריכות טבעיות. זוהי שמורת טבע אחת גדולה והעובדה שהאזור הזה היה סגור להפלגות כל כך הרבה שנים פשוט נותנת את אותותיה. אנחנו מקווים שהפיתוח העתידי לא יהרוס את מה שהטבע יצר לאורך השנים. אנחנו למעשה נכנסנו לאזור שנקרא DIPKARPAZ שזה למעשה שמורת הטבע של הקרפז "העמוק".
המפרץ שעשינו בו צהרים (שגם הוא ללא שם כמו רוב המקומות) היה אחד המפרצים המוגנים והנוחים ביותר לעגינה, עם הגנה אפילו מצפון!!

זה המקום לציין שהפרטים המדויקים לרבות מיקומים מדויקים, עומקים, סוגי קרקע וכיוב’ של כל מקום שביקרנו בו שמורים אצלנו במערכת אך יחד עם זאת כרגע אנחנו לא מעוניינים לפרסם את זה באופן בלתי מבוקר. מפות אדמירליות מספר 776 ו- 796 מכסות היטב, בפירוט ובדיוק יחסית גבוה את כל האזור של הקרפז מקירניה ועד כמעט פמגוסטה מצד שני. חשוב לציין כי באזורים מסוימים לאורך החוף ישנם הרבה סלעים ושוניות תת ימיות המסכנות את השייט- לחלוטין לא מומלץ להתקרב לחוף בחשכה ולנסות להיכנס למקום לא ידוע רק על סמך GPS ו/או מכ"מ.
המפרץ הבא היה AY PHILOS – מקום פשוט חלומי עם מבנה קטן בו חמישה חדרים להשכרה, מסעדה קטנה וחוף פרטי ארוך וחולי כרגיל. הפעם ראינו כמעט 10 אנשים על החוף ובסביבת המלון הקטן. בקצה המפרץ על לשון היבשה ובסופה, בריכות טבעיות בים עם מקום נפלא לשנירקול ולשחייה. המשכנו צפון מזרח והמפרצים כמו גם החופים הולכים ומסתדרים להם, הולכים ומקבלים צורה וצבע של מפרצים אמיתיים, מוגנים וטובים לעגינה כמו שאנחנו מכירים אותם ממקומות אחרים.

השמש כבר נוגעת בים ומטרתנו כרגע היא למצוא עגינה ללילה- הים עדיין שקט מאוד והרוח איננה. נכנסנו למפרץ יחסית פתוח לצפון מערב, בערך 10 מייל מערבית ל-CAPE ANDREAS המפורסם, הקצה של האצבע של קפריסין, של הקרפז. הקרקע כאן סלעית בעיקר עם איים של חול לבן על קרקעית הים, ושם חיפשנו להטיל את העוגן- בשביל שנוכל להוציא אותו מחר. העוגן נתפש בניסיון השני בחול, ומקום מבטחים ללילה כבר יש.
בשעה הזאת אנחנו מקפידים על משקה לשקיעה כמובן- אני בד"כ בקמפרי סודה והאחרים מגוונים. ארוחת הערב על טוהרת הדגים הוגשה ב- 2030 והשיחה בפורום המורחב עם רועי גם נסובה יותר סביב עסקים ופרויקטים מאשר תמול שלשום ובעניין הזה אנחנו מאוד מפרים אחד את השני שכן אם שנינו ביחד קל לנו יותר לנהל דיון מאשר כל אחד לחוד. לאחותי לעומת זאת זה כמובן לא משנה איזה פאנל יושב מולה- מנשיאים וראשי מדינות ומטה. 

יום חמישי:
היום החל בכך שאחותי העירה אתי ב-9, מאחר ויקיצה טבעית לא הגיעה. גם קליינה לא ממש העיר אותי משנת היופי החזקה שלי, שלשמחתי תסתיים במהרה ממילא ברגע שאגיע הביתה לאשתי ולבן והממש קטן שלי. אין יותר לישון!! יד אני קופץ לשחייה והפעם ארוכה במיוחד, בערך 3 ק"מ. ירדנו לחוף תוך הקפה של המפרץ עם סנפירים ושנורקל. הקרקעית מכוסה סלעים גדולים בעומק מים של 4 מטר ומשם ועד לחוף זה חול לבן נקי ונעים. המים צלולים עם ראות אופקית של 30 מטר ולעומק של 15 מטר. זה מזכיר לי חופים רחוקים באוקיינוס השקט ובקריביים. לא חוף ים כל כך קרוב אלינו לישראל, בקפריסין. על חוף הים היו רק סרטני חול קטנים ורעש מהעיזים והחמורים שהסתובבו לא רחוק. שכבנו קצת בשמש על החול והמשכנו בשנירקול לאורך החלק המזרחי של המפרץ המסולע. שנירקלנו ממש בין השוניות ובין הדגים. המים כל כך נעימים וזה פשוט מזמין להיכנס למערות התת מימיות שם.

ארוחת הבוקר חיכתה לנו בספינה ומיד אחריה יצאנו להמשיך במסענו צפון מזרחה. רוח קלה מצפון מזרח, גלים אין, פשוט תענוג ללא תלונות כלל!! עברנו כמה מפרצים קטנים ומדהימים עד שהגענו למה שהיוונים קוראים מפרץ EXAHRHOS שבתוכו יש כמה מפרצונים, עם הגנה טובה ממערב וממזרח. חלקו הצפון מזרחי של המפרץ הוא לשון יבשה בולטת יחסית עם עומק מים מרשים קרוב לחוף. בפנים יש גם לגונות פנימיות- טוב לעגינה גם לספינות גדולות. צד שני של חצי האי הזה הוא מפרץ בשם היווני MORA PSARIA . כל הזמן יש להיזהר מסלעים ושוניות מתחת לפני הים אבל לפחות החדשות הטובות הן שאת רוב המכשולים רואים בעין די בבירור. מכאן הדרך לקייפ אנדריאס דיי קצרה, כמה מיילים ולא מאפשרת עגינה או הפלגה קרוב לחוף. קייפ עצמו מרשים מאוד. מנזר יפה, ונוף דרמטי של סלעים, מצוקים וישנם גם שני איים גדולים יותר במרחק קטן מהחוף. ניתן לעבור בינם לבין החוף. בשביל לוודא שהמעבר תקין ובעיקר בשביל הכיף, ירדנו לדינגי, קליינה, ליזי ואני וגירדנו חוף ממש קרוב לפני חרטום הספינה תוך בדיקת עומקים ובדיקת מפרצים לעגינה. האמת שבצדו הדרומי ומערבי של הקייפ אין מקומות בטוחים לעגינה עד כ-2 מייל מהקצה, שוב למרגלות מנזר מפורסם ומדהים ביופיו- מקום עלייה לרגל לנוצרים מכל האי. הדבר הבולט ביותר במעבר מצד לצד זה כיוון הרוח שתמיד משתנה גם אם רק ב-30 מעלות אבל לעיתים גם ב180 מעלות. הדבר הנוסף הוא צבע החול: צבע החול הופך מלבן שבור, ללבן בוהק כמו שאנחנו מכירים אותו אצלנו. אותו חול המגיע עם הזרם מעומק המדבר האפריקאי דרך הנילוס ובסופו של דבר מתיישב לו על החול למרגלות הרי הקרפז הדרומיים. יש כאן חופים חוליים ארוכים ועמוקים בהם הצבים באים בעונת ההטלה להטיל ביצים ובמזג אוויר טוב ניתן לגשת קרוב מאוד לחוף, לעגון ולשחות לחוף.

את ארוחת הצהרים עשינו בדרך מפאת חוסר הזמן, מאחר והיום בערב אנחנו צריכים לפרוק את אחד מאנשי הצוות על חופי BAFRA במרחק של כ- 25 מייל מכאן. הספינה הזו יודעת להפליג בין 11 ל- 12 קשר כך שאנחנו נאלץ להזדרז. לא שזה משנה הרבה אם אוכלים תוך כדי הפלגה או על עוגן כאן אבל בכל מקרה היה פשוט נעים וטוב! מאחר ואחד מאיתנו יורד עוד מעט יש הרגשה של סיום קצת למרות שיש עוד יום. התחילו שיחות סיכום תוך כדי כך שהחוף הזהוב והמבודד עובר על דופן ימין ללא הרף. למעט כמה מפרצים פסטורליים עם מבנה קטן ישן, כמה כבשים וחמור לא ראינו כאן ממש ציוויליזציה. רק נופים, טבע ושקט, כן אפילו את השקט אפשר היה לראות כאן.
סוף היום הזה היה במקום שנקרא BAFRA. כצפוי, עגנו מול המלון היוקרתי והגדול ביותר בצפון קפריסין. פרוייקט בהחלט מרשים בכל קנה מידה: 800 חדרי מלון, בריכות, קזינו ומה לא. הכי מפתיע- הוא מלא כרגע עד אפס מקום!! ברור שפרוייקט כזה מלמד באופן הטוב ביותר איזה עתיד יש לאזור הזה ואיזה פוטנציאל קיים. מלון 5 כוכבים כזה ב- 100% תפוסה מתוכם 95% טורקים זה אומר הרבה. עגנו בקרקעית חולית בעומק 4 מטר וירדנו עם הדינגי לרציף ארוך שנבנה למלון. האמת שבקצה הרציף העומק הוא 3 מטר כך שספינה רגילה בהחלט יכולה לעגון שם. מהרציף צעדנו למלון, שם חיכה הנהג לקחת את איש הצוות העוזב.

לאחר פרידה קצרה וארוחת ערב ארוכה ואינטנסיבית באחת ממסעדות המלון, חזרנו עייפים אך מרוצים לספינה. דרינק של לפני השינה, פיפי, מקלחת ולישון!! 

יום שישי:
ריח הסיום קרב ובא ומבחינה גיאוגרפית אנחנו מסיימים את רצועת החוף של הקרפז מצדה הדרומי היום. יש דברים שחייבים להימשך ואחד מהם זה שחיית הבוקר כמובן. הבוקר האיר על החוף החולי, מיטות השיזוף וקומפלקס המלון המפואר עם הרבה חשק לקפוץ למים ולשחות אליו, אז זה מה שעשינו. כבר לפני ארוחת הבוקר קפצנו למים ושחינו במים הצלולים לכיוון המזח והחוף של המלון. קליימן כבר נכנס לכושר שיא מכל השחיות האלה.

אחרי השחייה ועקב הים החלק כשמן, הוחלט על סקי מים. ליזי הפגינה כרגיל כישורים יוצאי דופן, בעוד לשאר החברה היה קצת יותר קשה. לארוחת הבוקר כולנו הגענו עם הרבה תיאבון- אין לי איך לתאר כמה טעים זה היה! אנחנו עוגנים בעומק 5 מטרים, מוגנים מצפון וממערב. כל רוח מזרחית או דרומית כאן הייתה גורמת לנו לצאת לתוך הים, אבל מזג האוויר באמת היה נחמד אלינו כמעט כל הזמן. הקרקע חולית והעוגן נתפס היטב. אבל אחרי ארוחת הבוקר אין ברירה אלא להמשיך לאורך החוף אל עיר הנמל ההיסטורית האגדית- פמגוסטה. המרחק שלנו לפמגוסטה הוא בסה"כ 15 מייל ומהר מאוד ניתן להתחיל ולראות את הנמל והעיר באופק.

לאורך החוף עד פמגוסטה זה למעשה מפרץ אחד גדול למדי עם עומק מים של עד 20 מטר. בדרך יש כמה עיירות/כפרים עם מעגני דייג קטנים וניתן פשוט לעמוד על עוגן בכל מקום. אם אין מזרחית- הים תמיד שקט. לפמגוסטה הגענו בצהרים, ואת הסעודה עשינו כבר בתוך הנמל. הנמל נמצא ממש ליד העיר העתיקה והסמטאות הפסטורליות, מה שעושה כיף להגיע אליו. הנמל הוא נמל מסחרי ראשי של צפון קפריסין ולכן הוא לא כל כך אטרקטיבי כמרינה יש משהו מסורתי, משהו של פעם, משהו פסטורלי כאילו הזמן עמד שם מלכת וכל העיר הזאת פשוט מזכירה את מה שהיה בלימסול ובטורקיה במקומות מסוימים לפני 20 שנה פלוס. הטיול שלנו אחה"צ בעיר העתיקה ולאורך החוף עד העיר האסורה (אזור שלם של העיר שסגור לכניסה משנת 1974 ראה גליון כחול 30) היה נינוח ונעים, הרבה חנויות קטנות, בתי קפה מקומיים, גברים משחקים קוביות ושש-בש, שוק דגים ועוד. אחרי הקפה הקטן, חזרנו לספינה עייפים אך מרוצים והפעם באמת הסוף מגיע. סוף הפלגת המחקר שלנו לאזור הזה פשוט הגיע. הלילה נעשה סיכומים תוך כדי הפלגה לכיוון הארץ. בים יש זמן לחשוב ולכתוב…

אחרי ארוחת ערב- כרגיל כל אחד עבד על המחשב שלו וסגר קצוות של יום, בידיעה שמחר מפליגים לארץ- הביתה סוף סוף!! 

יום שבת:
כמה סמלי, גם בריאת העולם וגם הפלגת המחקר שלנו באים על סיומם ביום השביעי- אני שוקל לחזור בתשובה. ובכן כל הדברים הטובים באים על סיומם, ובד"כ מהר יותר מדברים אחרים. גם בכל סיום יש התחלה, ומעבר לכל – לחזור הביתה ליקרים לנו זה בכל אופן, תמיד וללא קשר לכלום- היעד העיקרי של כולנו!
יצאנו לכיוון הרצלייה בצהריי יום שבת התחזית טובה, הים שקט והרוח קלה מצפון מערב. דלק יש בשפע, מים לא חסר, המטבח עובד ללא הפסקה והצוות ממשיך להשיט אותנו בבטחה. אני נמצא בגשר עכשיו, לפנות ערב,זמן לסיכומים. מחר המציאות תטפח על פנינו, הבירוקרטיה והלוגיסטיקה תעמיד בצל חשוך למדי את כל מה שהיה בשבוע האחרון וכל שיוותר יהיה עוד זיכרון מתוק מעוד הפלגה מדהימה- ממש ליד הבית שלנו- הכי קרוב שיש!!
במהלך השבוע הזה ביקרנו בלא פחות מ- 47 נקודות על החוף הצפון קפריסאי ובמיוחד הקרפז. גמענו טווח של כ- 110 מייל בלבד מה שאומר שעצרנו בממוצע כל 2.3 מייל לאורך החוף- יסודי למדיי!! חישוב פשוט יראה מהירות ממוצעת מאוד איטית כמובן עקב כל העצירות וכל הקרבה לחוף המחייבת זהירות יתרה. בילינו לילות על עוגן בששה מפרצים מוגנים מדרום, מערב ומזרח, עם אחיזה טובה לעוגן ובעיקר חול בקרקעית.

ברור כי הבעיה העיקרית ליאכטות בחוף הצפוני של הקרפז הוא הגנה מרוחות צפוניות וים צפוני. בעוד בחוף הדרומי הבעיה היא הפוכה, מדרום. לספינות של עד 12 מטר עם שוקע של עד 2 מטר יש הרבה יותר אופציות לעגינה מוגנת. ישנן כמה לגונות שמוגנות גם מצפוניות, עם אפשרות עגינה כולל חבל לחוף. יש לקחת בחשבון את הנושא הזה ולתכנן את הלילה הבא בקפידה. מבחינת טווחים, על מנת לסבר את האוזן, מקירניה לקייפ-אנדריאס- 63 מייל, כאשר המרינה שנבנית כרגע תחצה את הטווח ל- 2 בערך ותאפשר הפלגות יום לאורך החוף מקירניה לשם ולהמשך עד קייפ אנדריאס. מקייפ אנדריאס לפמגוסטה זה 43 מייל. מפמגוסטה להרצליה זה עדיין 178 מייל בדיוק כמו ללרנקה וללימסול.
כמו שציינתי בפתיח, זה לא ספר חופאות שכתבנו וזה לא מחליף מפה ימית מעודכנת ובדיקה יסודית של כל מקום, כל עגינה וכל הפלגה לפי החוק וכללי הימאות הטובה. יש להיזהר במיוחד משוניות תת מימיות ולעולם לא לסמוך על מכשירים בלבד. יש לגלות רגישות מוגברת בהפלגה לצד היווני, שכן לפי החוק היווני הנוכחי אסור לעבור מצד לצד. אסור גם לעשות כניסה ויציאה מהצד הצפוני ומי שעושה זאת צפוי לעונשים הקבועים בחוק, לרבות מאסר. יחד עם זאת, כל מי שמפליג הרבה שנים, עשה את זה. על פניו נראה כי המגבלה הזאת לא עומדת במבחן הסבירות של רוב היאכטונרים שעברו בסביבה, אז גם לא בשלנו.

טוב, נתכונן להגעה לארץ, לספינות האו"ם, לחיל הים, וכל העניינים ולמיטה בבית. נאחל לכם הפלגות טובות בעתיד, רוח נעימה וים טוב היכן שתהיו.

תודה, ונשתמע בהפלגה הבאה…

איתי