הפנינה האמיתית של האזור היא הטבע. אם אתם חובבי טרקים, קיאקים, רפטינג, טיפוס או רכיבה באופנים, זהו האזור עבורכם.

העיר מסולונגי שוכנת בלב לגונה גדולת מימדים, הנמצאת בדלתה של הנהר אכלוס, זוהי העיר הגדולה במחוז (כ 50 אלף תושבים) והיא גם בירתו. בעיר זו נפתחה לפני שנתיים מרינה. זוהי ללא ספק מרינה מיוחדת, היא המרינה השנייה באירופה אשר מוקמת בתוך לגונה ומוקפת ביצות מלח. הכניסה למרינה יוצאת דופן, מתוך מפרץ פאטרס המוביל למפרץ קורינטוס יוצאת תעלה צרה באורך של 3 מייל המובילה צפונה. משני צידי התעלה צריפים הבנויים על כלונסאות ולפניהם מזחים קטנים, אלו הם מגורי הדייגים. היום משמשים מגורים אלו (בחלקם) את התיירים הבאים לצפות בעופות המים שבלגונה (250 מיני עופות) או להנות מרחיצה במעיינות המינרלים החמים הנמצאים בקרבת מקום (על פי המסורת היוונית רחיצה במעיינות אלו היא סגולה לפרי-בטן, אנחנו לא בדקנו). התעלה מסומנת היטב, עומקה כ- 5 מטרים והיא נפתחת בסופה למעגן גדול שחלקו המזרחי משמש כנמל לאוניות חופים קטנות ואילו בחלקו המערבי הוקמה המרינה. סיפור הקמת המרינה מעניין והוא קשור כמובן למצב הכלכלי העגום של יוון היום. גו מננן הוא מהנדס הולנדי אשר התמחה בבניית מזחים צפים. בשנת 2003 הוא חבר ליאנס, מהנדס יווני, ויחד הם זכו במכרז להקמה של מרינה בחלק מהנמל של מסולונגי. למעשה תכנון המרינה הושלם כבר בשנת 1993 ואולם לאחר עליית הסוציאליסטים לשלטון הוקפאו המכרזים והמקום עמד בשיממונו כ- 10 שנים. גם לאחר הזכייה עברו עוד 5 שנים עד לאישור התחלת הבניה ורק בקיץ של 2009 נפתחה המרינה לקהל. כאשר גו המנהל ההולנדי סיפר לי את הסיפור, משום מה נזכרתי ברכבת הקלה של תל אביב. אולי לכם זה הזכיר עוד כמה סיפורים ישראלים.

הגענו למרינה בשעות אחרי הצהרים ולקראתנו יצא נתב בסירת גומי, תוך דקות הינו מרותקים לרציף. לאחר ביקור במשרד שארך דקות ספורות כבר היינו מחוברים למים וחשמל. במרינה כ- 350 מקומות עגינה במזחים צפים. למרות שהמרינה עדיין בהליכי בניה, רוב השירותים כבר פועלים, לרבות שרותי אספנה, מסעדה, תדלוק, מכבסה ושרותי תחזוקה. מקצת משרותי התחזוקה ניתנים על ידי ספקים מחוץ למרינה. מסולונגי נמצאת במרחק של כשעתיים נסיעה ברכב פרטי מאתונה, בתנאי שלא תקלעו לשעות העומס. נסיעה באוטובוס עשויה להיות כפולה בזמן. כאשר אתה ניכנס למרינה חדשה ביוון אתה לא יכול להימנע מהשאלה כיצד במדינה אשר הייתה ערס שיט היאכטות באמצע המאה הקודמת יש תשתית כה מצומצמת לעגינה מסודרת. אומר גו מננן מנהל המרינה: "ליוון יש פי עשר אורך חוף מאשר לקרואטיה, אך בקרואטיה יש מאה מרינות מסחריות וביוון רק שמונה עשר". אכן כל שייט אשר מפליג ביוון נתקל בחוסר תשתיות ובהעדר מרינות המאפשרות השארת היאכטה לתקופה ארוכה או קצרה. מאידך לשייטים מזדמנים כמונו יש למצב זה גם יתרון בכך שברוב מקומות העגינה לא גובים תשלום או גובים סכומים זניחים. מוסיף גו: "בניית המרינה טרם הושלמה, במיוחד נושא הגינון ושיפור החזות. אנו עומדים לקראת הרחבת המרינה ל- 600 מקומות עגינה ו- 1000 מקומות לאספנה יבשה".

לפני שהפלגנו לכוון תעלת קורינטוס הלכתי למרכז העיירה, הכל נראה כמו "יוון של פעם". שתיתי פרפה שהוא קפה קר יווני ורשמתי לעצמי לבוא פעם נוספת למסולונגי והפעם לשהות ממושכת יותר.            

לאתר המרינה לחץ כאן