למדינות המפרץ: כווית, בחרין, דובאי, איחוד הנסיכויות ועומן, יש שני מאפיינים משותפים: הראשון ידוע – תעשיית הנפט, השני פחות ידוע – המורשת הימית של אנשי המפרץ. במשך מאות או אלפי שנים התפרנסו אנשי המפרץ מדיג וספנות ותחזקו את הקשר בין עירק וחצי האי ערב להודו ואפריקה. שילוב של DNA ימי עם הון עתק הזורם מבארות הנפט, הביא להקמת עשרות מרינות לאורך החוף המערבי של המפרץ. ב-10 השנים האחרונות הושלמה בנייתן של 20 מרינות חדשות! אמנם, הגורם המרכזי לבניית המרינות הוא נדלנ"י, אך התוצאה הסופית היא גידול במספר כלי השיט. מזג האוויר הנוח בחורף ומיסוי נמוך מאוד, הביאו לגידול מאסיבי בביקוש למגורי יוקרה, מזג האוויר והים החמים הביאו את רוכשי המגורים לרכוש גם כלי שיט, הרוב המוחלט של כלי השיט הוא מנועיות.

למרות הדמיון, קיים שוני רב בין מדינות המפרץ. לכל מדינה מאפיינים שונים: אתניים, חברתיים, כלכליים ופוליטיים. סקירת המאפיינים השונים חשובה להבנת התמונה הכללית.
 

כווית היא מדינת המפרץ הצפונית ביותר והיא אחת הכלכלות העשירות בעולם. הנפט אשר התגלה שם כבר ב-1930 יצר עושר מצטבר בגודל דמיוני. עתודות המטבע הזר של כווית הן שניות לערב הסעודית. כווית מחזיקה ב-6% מעתודות הנפט בעולם. כלומר, גם בעתיד תהיה כלכלתה איתנה. המדינות השכנות שלה הן לא משהו. עירק חסרת היציבות ששליטה סדאם חוסיין פלש לכווית בשנות ה-90 של המאה הקודמת, ואיראן השיעית הדתית קיצונית אשר הייתה שמחה להחליף את השליטים הסונים הנוכחים. מספר כלי השיט בכווית מוערך ב-20 אלף, כלומר כלי שיט אחד על כל 40 תושבים, זהו אחוז גבוה אפילו מארה"ב ואירופה, יחס זה עושה את כווית לשוק כלי השיט הטוב ביותר בין מדינות המפרץ, לצורך השוואה, בישראל היחס הוא של כלי שיט אחד על כל 250 תושבים. ב-2015 נפתחה מרינה חדשה ליד הגבול הסעודי, המרינה נפתחה עם היצע של  410 מקומות עגינה אשר התמלאו תוך שלוש שנים. עם קצב מכירות שנתי של 100 כלי שיט לשנה לא פלא שהשנה עוסקים בהכפלת המרינה.
 

בחריין משתרעת על חצי אי ומשמעות השם בערבית הוא "שני ימים". לתושבי בחריין מסורת ימית ארוכת שנים. כמו שכנותיה, כלכלת בחריין מתבססת על נפט, אך בשנים האחרונות נוכח זעזועים פוליטיים מכיוון איראן, שלובו נוכח העובדה שהמשפחה השלטת היא סונית והאוכלוסייה ברובה שיעית, נעשה מהלך כלכלי גדול של יצירת מוקדי תעסוקה ופיתוח התיירות, בעיקר לתיירים סעודיים. בבחריין יש כ-10 אלפים כלי שיט הגדולים מ 15 רגל, זאת לאוכלוסייה של 700 אלף נפש. כלומר כלי שיט לכל 70 תושבים. קצב הגידול הוא כ-50 כלי שיט חדשים לשנה.
 

קטאר היא המדינה העשירה בעולם במונחי תל"ג לנפש. בניגוד לשכנתה בחריין, נהנית קטאר מיציבות פוליטית. אין ספק שההכנסה הנדיבה לנפש, ממנה נהנים התושבים, מסייעת לשמירת היציבות. קטאר היא שטוחה ומדברית ויתכן שזאת הסיבה שהספורט הימי הוא פופולרי מאוד בין שני מיליון תושבי הנסיכות (רק 15% מהם אזרחים היתר עובדים זרים) אשר במשך מאות שנים התפרנסו משליית פנינים ודיג. רוב הפעילות הימית היא בעיר הבירה דוחה. חמש מרינות ממוקמות בחופי העיר ובנוסף הוכשרו חופים רבים להשקת סירות מנוע המובאות על נגררים. 90% מ- 3,500 כלי השיט העוגנים במרינות של דוחה הן מנועיות. בקטאר מתקיימת מדי שנה תערוכת כלי שיט. התערוכה נערכת במרינה של לאסיל המארחת את התערוכה בה מוצגות במים 145 יאכטות. מרינה זו עומדת בפני הרחבה, אשר עם סיומה תציע 1,500 מקומות עגינה.
 

דובאי היא הנסיכות הידועה ביותר בין הנסיכויות המרכיבות את איחוד האמירויות (UAE). הכנסות הנפט הזורמות לשליטי האמירות ב-50 שנה האחרונות הביאו את תושבי האמירות לרמות הכנסה לנפש המקבילות לתושבי צפון אירופה. הנסיכות השקיעה סכומי עתק בפיתוח נדל"ן, בתחבורה, בתעופה ובתיירות. משבר 2009 הביא למשבר כלכלי חמור באיחוד הנסיכויות בכלל ובדובאי בפרט, היה חשש רציני שהמשבר הכלכלי יתפתח למשבר חברתי-פוליטי בסגנון האביב הערבי. עצם העובדה שמתוך 5.5 מיליון תושבים רק לכ-800 אלף יש זכויות אזרח וכל השאר הם עובדים זרים או תיירים מהווה כשלעצמה חומר נפץ חברתי. נכון להיום המצב הכלכלי השתפר אך טרם חזר לרמתו שמלפני המשבר. באיחוד יש מסורת ימית עתיקה והיא ממקמת את האיחוד כשני לכווית במספר כלי השיט הפרטיים. בעשרים המרינות של דובאי ואבו דאבי עוגנות מגה-יאכטות במספר הגדול ביותר במפרץ, בין השאר בשל האוכלוסייה הגדולה של האוליגרכים המתגוררים בה בשל המיסוי הנמוך. המשבר הכלכלי ונפילת מחירי הדלק גרמו לעצירת פיתוח המרינות. המחסור במקומות עגינה בדובאי ובאבו דאבי, עוצר את הגידול במספר כלי השיט.

נסיכות עומן היא השכנה של איחוד הנסיכויות מדרום. גם כאן, 80% מהכנסות הנסיכות מגיעות מנפט. הממשלה מנסה לגוון את הכנסותיה תוך פיתוח תיירות ותעשייה המתבססת על הגז הטבעי הנמצא בה בשפע. מחד, השיט בעומן שונה מהשיט במדינות המפרץ האחרות, עומן שוכנת לחופי הים הערבי והמים לחופה צלולים, עשירים בדגה ואלמוגים, יש האומרים שחופי עומן הם החופים היפים ביותר במזרח התיכון. מאידך, השיט במימי הים הערבי הפתוח דורשים מיומנות ימית שאינה נדרשת משייטי המפרץ, בתקופת סערות הציקלון רצוי להתרחק מהאזור. הספורט הימי הנפוץ בעומן הוא צלילה ודיג.

לעומן חוף באורך של למעלה מ-1,000 מייל ולאורכו שבע מרינות. מהמרינה של מאסנדם בצפון ליד מיצרי הורמוז, שער הכניסה למפרץ ועד סאללה שבדרום בקרבת הגבול התימני. המרינה הגדולה בעומן היא מרינה ראודה שבמוסקט בירת עומן, יש בה 500 מקומות עגינה. אוכלוסיית בעלי היאכטות מתחלקת לשתיים: מחציתם תושבי עומן ומחציתם עומניים החיים בחו"ל ומגיעים בחורף לביקור מולדת חמים או תושבי חוץ המגיעים בחורף לאזור אקלים מתאים לשיט. תימן, השכנה מדרום מערב הנתונה למלחמת אזרחים בהשתתפות סעודיה ואיראן, יוצרת בעיה ביטחונית באזורים הקרובים לחופה. כרגיל באזורים חסרי משילות קיימת תופעה של פיראטיות.  

המשך התפתחות השיט במדינות המפרץ תלוי בגורמים רבים, העיקריים ביניהם הם: מחירי הנפט, המצב הפוליטי באזור והמצב החברתי-פוליטי במדינות עצמן. גורמים כמו: הבחישה האיראנית והמתחים הסונים-שיעים, הן בתוך המדינות (כמו בחריין) והן בין תימן ועירק, פעילות גורמי אסלאם קיצונים בצד עלייה או נפילה במחירי הנפט בעולם, יכולים לקדם או לעכב את התפתחות השיט במפרץ.

ומה מטריד את שייטי המפרץ עצמם? השנה בתערוכת השיט בדיסלדורף נפגשנו עם שניים, הראשון מכווית והשני מדובאי. שניהם התלוננו על משמר החופים והרשויות. בדובאי לדוגמה אסור לצאת לים אם הרוח נושבת בעוצמה העולה על 15 קשר. בכווית רישיונות המשיט והשיט ניתנים על ידי משמר החופים ללא שום תקינה או חקיקה על סמך שיקול דעתו של קצין משמר החופים.