הנתיב הימי ממייצרי מסינה המפרידים בין איטליה לסיציליה, למפרץ קורינטוס בואכה אתונה בירת יוון הוא מהנתיבים הימיים העתיקים בעולם. כבר לפני כשלושת אלפים שנה הפליגו היוונים והרומאים בדיוק בנתיב זה. אנחנו כישראלים מכירים היטב את השער המזרחי: מיצרי רודוס. לפניכם סיפורו של השער המערבי ואיי מרכז הים האיוני.

משמאל: ביקורת גבולות והמרינה בפטראס.

הנחיתה בשדה התעופה של רגי’ו קלבריה ה"שפיץ" של המגף האיטלקי הייתה כבר בשעות החושך. היאכטה "ים 1" חיכתה לנו במעגן הקטן של רגי’ו ליד אחותה ים 2. צוות הים 2 חיכה לנו בקוצר רוח. התכנון היה לחצות יחד את הים האיוני ממערב למזרח מרגישו אשר במפרץ מסינה לאי קפלוניה בואנה מפרץ קורינטוס שער הכניסה המערבי ליוון. רגי’ו קלבריה היא עיר נמל אופיינית לדרום איטליה. כאשר אתה עובר בסמטאותיה אתה מרגיש הרגשה מוכרת בסגנון של "כבר היית כאן". רגי’ו היא תערובת של דרום תל אביב עם סמטאות שכם והעיר התחתית של חיפה, בגדול זה לא מקום שכדאי לכתוב עליו הביתה, אבל במפת השיט יש לרגי’ו חשיבות רבה. זהו למעשה הנמל האחרון שבו ניתן להצטייד ולתדלק לפני החצייה ליוון. זו הסיבה שהמרינה הקטנה הנמצאת ליד הנמל הגדול, זוכה למספר שיא של יאכטות מבקרות. רוב היאכטות נכנסות לזמן קצר, מתדלקות וממשיכות הלאה. במרינה עצמה עוגנות יאכטות וסירות דיג מקומיות. המרחק בין המרינה לעיר הוא כחצי שעה הליכה בין רציפי הנמל הנטוש ברובו. רוב פעילות אוניות המעבורת בין סיציליה לאיטליה מתבצעת מנמל סמוך. מדוע היה צורך לבנות נמל מעבורות, כאשר נמל רגי’ו עומד מוכן ומזומן? התשובה מתמקדת במילה אחת: מאפייה. המאפייה האיטלקית הנודעת אשר שלטה באזור (יש אומרים עדיין שולטת) שלטה כמובן בנמל, הממשלה הדבקה במטרה "לייבש" את המאפייה החליטה לבנות נמל מתחרה בסמוך. את הסיפור שמעתי מקצין צי איטלקי בכיר. נשמע מעניין, אבל אולי זה היה בדיוק להיפך, ודווקא את נמל המעבורות בנתה המאפייה?

למחרת בבוקר יצאנו מרגי’ו בקורס מזרחי לכיוון קפלוניה מרחק של 230 מיל. היאכטות ים 1 וים 2 מדגם פירסט 40.7 הן יאכטות מדוגמות לתחרות. המשמעות הינה ביצועים ומהירות בעדיפות על נוחיות. בכוח המנוע אנו מתרחקים מהחוף כדי לקבל מעט רוח במרכז המייצר. מניפים מפרשים ומצליחים להגיע ל 4 קשר ברוח קדמית כהה של 8 קשר. ההטיה של היאכטה התחרותית כבר מרמזת על הבעיה שתהיה לנו בהמשך, בעת האיזון. הצוות המתוכנן ליאכטה כזאת הוא שמונה עד עשרה שייטים. בצוות עם מספר כזה ניתן לאזן את היאכטה ללא צורך בצמצום מפרשים ברוחות של 15-17 קשר. אבל עם הצוות המשפחתי המצומצם שלנו המונה שלושה בלבד, נראה שכבר ברוח של עשרה קשר נאלץ להתחיל בצמצום מפרשים. מרחוק נראה כלי שיט מוזר. ספינה קטנה בעלת תורן ענק ובקצהו עמדת תצפית מאוישת. בחרטום כלי השיט שלוחה שאורכה כאורך כלי השיט. עליה ניצבים מספר אנשים. אנחנו מתקרבים כדי לראות אותו מקרוב ומזהים ספינת דייג טונה. ספינות אלו הן כלי שיט מהירים יחסית, הפועלים באזור סיציליה בתקופת דייג הטונות, דהיינו באביב. הצופה מראש התורן מזהה להקת דגי טונה. הספינה מזנקת במהירות לכיוון. אנשי הצוות מתפרסים לאורך השלוחה הנראית כגשר צר ולאורך הדפנות כאשר חניתות ארוכות בידיהם. דגי הטונה הענקים נטבחים בקרבת קו המים. המראה לא סימפטי. הים כולו מאדים מדם.

המשכנו בהפלגה מזרחה, את יתרת היום והלילה בילינו בהפלגת מנוע בים שקט לחלוטין. מדי פעם התקשרנו ליאכטה האחות שלנו בעזרת "הערוץ הפנימי" במכשיר הקשר. זאת הפעם הראשונה שהשתמשתי במכשיר קשר הפועל בשיטת ה- G.M.D.S.S החדשה. בשיטה זאת ניתן להתקשר ליאכטה אחות באמצעות "קו פרטי" כמו בשיחה באמצעות מכשיר המירס. המכשיר הקולט מצלצל כמו בטלפון רגיל ואז ניתן לראות על גבי הצג את שם הקורא. אין ספק שליכולת לתקשר בין כלי שיט ללא הפרעה לכל הספקטרום האלחוטי יש יתרונות בולטים. לקח נוסף שניתן להפיק מחציה מנועית ארוכה זאת היא צריכת דלק. שתי היאכטות כמעט ונקלעו לחוסר דלק בשל הפלגה בסל"ד לא חסכוני. הפרש צריכת הדלק בין סל"ד גבוה לסל"ד ממוצע עשוי להגיע ל 100%. כדאי להיזהר. לפעמים כדאי להגיע קצת יותר מאוחר, להוריד מהירות ולא להגדיל את צריכת הדלק. אגב זה גם יותר זול. לשמחתנו עשרים מייל לפני קפלוניה התעוררה הרוח. ההפלגה ברוח הערה פיצתה אותנו על הפלגת המנוע הארוכה. הכניסה למעגן ארגוסטולי בקפלוניה מזכירה מבוך. מפרץ גדול מוביל למפרץ קטן ומשם להסתעפות קטנה יותר עד שנקשרנו "לוג סיד" לרציפה של העיר הקטנה.

ארגוסטולי היא עיר חדשה יחסית. קודמתה הושמדה ברעידת אדמה אשר התחוללה בשנת 1951 וגרמה לאבדות נוראיות בקרב אוכלוסיית האי. הצי הראשון אשר הגיע לאי המוכה לא היה הצי היווני או הצי השישי האמריקאי. לא תאמינו חיל הים הישראלי הגיע ראשון על מנת להגיש עזרה. שלושת הספינות אשר היו באימונים באזור בפיקודו של שלמה אראל לימים מפקד חיל הים היו היחידות אשר הגישו עזרה ב 24 השעות הראשונות. לאות תודה נקרא הרחוב הראשי של העיר המשוקמת בשם רחוב ציון. פרט לבעל תחנת הדלק הזקן אף אחד מתושבי העיר אותם שאלנו לא ידע את פשר שמו של הרחוב הראשי. קפלוניה היא אי גדול יחסית ובו שדה תעופה בינלאומי גדול. תיירות רבה מגיעה לאי ובו עשרות בתי מלון ברמות שונות. דווקא לעיר עצמה אין "נשמה יוונית". כנראה בשל הבניה החפוזה והזולה שבוצעה אחרי רעידת האדמה. פנינת העיר היא הטיילת הצפונית המשקיפה על המפרץ. מקום מומלץ לבעלי לחץ דם גבוה הזקוקים להתרגעות. העיר גדושה במסעדות ובתי קפה בסגנון איטלקי וחנויות מזכרות בסגנון "כל העולם" כלומר מסוג החנויות שמוצאים בכל עיר תיירות. למחרת בבוקר יצאנו צפונה לאורך החוף המערבי של האי לכיוון אסוס. 

הנוף המדהים של אסוס
המפרץ, המבצר והכפר הקטן של אסוס ASSOS הם מפנינות היופי הבולטות של הים האיוני. קשה לתאר ניגוד כל כך גדול בין העיר ארגוסטולי לבין מפרץ אסוס. הכניסה למפרץ ברוח גבית הייתה אקורד סיום להפלגת יום מהנה. הניסיון הארוך להיקשר לרציף הקטן כדי להימנע מניפוח סירות הגומי או משחייה לחוף לא הצליח. הרוח החזקה והעומק הגדול מנעו עגינה בטוחה. הכוונה להעפיל למבצר המתנשא מעל למפרץ חייבה לדאוג לעגינה בטוחה בעת שהיאכטה תישאר לבדה. לבסוף שחינו לחוף והתחלנו בהעפלה במעלה התלול והמיוער למבצר אסוס. זהו מבצר ונציאני השולט בתצפית על חלק גדול מחופה המערבי של קפלוניה. מכיוון שכך הוא מגן על שער הכניסה המערבי של יוון. הביצורים האדירים המחישו את חשיבותו הבלתי מעורערת. מאסוס יצאנו בשעות האור האחרונות לכיוון פיסקראדו (FISKARDHO ׂ) המעגן הצפוני שבאי קפלוניה. פיסקראדו הייתה עד לפני זמן לא רב כפר דייגים קטן (אפשר גם לומר עלוב). בביקורי הראשון במקום לפני כשלושה עשורים לא הייתה במקום אפילו חנות מכולת. ברעש האדמה של 1953 הכפר היה היחיד שלא ניזוק, בתיו המקוריים עדיין עומדים על תילם. הם כמובן אלו שנותנים למקום את צביונו המיוחד. בקפלוניה כמו בכל יוון נעשה מאמץ גדול לשמר את הבניינים המקוריים ולא לאפשר לשנות את אופיים. מאחר ויוון היא ארץ תיירות יש חשיבות עצומה לשימור אתרים אלו. פיסקראדו היום הוא עיירת נופש הומה ושוקקת עם מעגן מסודר לעגינה מאסיבית של יאכטות. בגיחה הלוך ושוב לאורך הרציף לא נמצא מקום רתיקה אחד פנוי לאורך הרציפים. ככה זה שמגיעים בדקה התשעים למרינה מועדפת. יש משהו קצת מצחיק בשוטטות הלוך ושוב של יאכטות הנכנסות למרינה ומחפשות מקום רתיקה פנוי, כאילו שמישהו יפנה מקום רתיקה בערב, כאשר כל המסעדות מתחילות להתמלא. היה מקום אחד פנוי, רק לאחר שנקשרנו הבנו מדוע הוא פנוי. שמנו אומנם לב שארגז גדול צמוד לרציף אבל לא שערנו שהארגז הגדול שרק פתחו מעל המים מלא לובסטרים אימתניים אשר מחכים בתור לעלות מהמים ישר לצלחות הסועדים הנמצאות מטרים ספורים מהם. השיטה עובדת כך: המלצר פותח את מכסה הארגז ובעזרת רשת שולף את הלובסטר התורן. הוא מביא אותו חי לשולחן ומציג אותו לפני הסועדים כאשר הנ"ל מפרפר. המלתעות המפחידות שלו קשורות בגומי. הגומי לא נועד למנוע את תקיפת הסועדים אלא כדי למנוע מלחמת אחים בתוך הארגז. כאשר הסועד מאשר את המנה מונח הלובסטר המסכן בתוך סיר מים רותחים לכמה דקות. השריקה שעולה מהסיר היא בריחת האוויר מתוך שריון הלובסטר, בשר הלובסטר כמובן טעים ביותר והולך יופי עם יין לבן. עגינה ברציף מול מסעדה מחייבת אכילה במסעדה שממול (לא נעים לבקש צינור מים או שימוש בשירותים אם לא אכלת במקום). לא אכלנו לובסטרים, (לא נעים לאכל שכן) אבל המוסקה הייתה מעולה. בבוקר חצינו את המייצר ולאחר הפלגה קצרה ניסינו לעגון במעגן הפנימי של וסיליקי (VASILIKI ) באי לפקס (LEVKAS ) בניגוד לביקורי הקודם במעגן של וסיליקי הפעם הייתי על סיפון יאכטה תחרותית. יש ליאכטה כזאת חסרון גדול, הקיל הארוך (2.4 מטר ליאכטה של 40.7 פיט) מונע עגינה ברבים מהמעגנים הפנימיים של הים האגאי והאיוני, במיוחד כאלה הממוקמים בפתחי ואדיות הסוחפים חול בעת השיטפונות. אכן נאלצנו לעגון מחוץ למעגן. על מועדוני הגלישה של וסיליקי כתבנו כבר בגיליון 10. בהכללה ניתן לומר שלמקום טוב כדאי לחזור כמה שיותר פעמים. עובדה, זה מה שעשינו. קשה להביע במילים את ההנאה שהפקנו מגלישת הרוח במפרץ. לא בכדי מגיעים ל"מכה של הגולשים" אלפי גולשים מדי שנה.

אם גלישת רוח היא הקטע שלכם תרשמו: וסיליקי מצדיקה ביקור ארוך! אגב יש איסור לגלוש בגלשני מצנח (קייט) במפרץ. יש "הפרדת רשויות" מוחלטת. את הלילה העברנו במעגן של סיבוטה (SIVOTA ) הסמוכה ( כ 10 מיל למזרח) ולמחרת הפלגנו מזרחה. 

שלווה בקלמוס
ההפלגה לאי הקטן קלמוס KALAMOS הייתה ברוח קלה האופיינית לאזור הסגור שבין האיים לפקס, איטקה והחוף הצפון יווני. קלמוס הוא אי קטנטן עם מעגן עמוק מים, המשמש כמעט בלעדית את הפלוטילות (ציי יאכטות) המגיעות לעגינה קצרה, וכמה ספינות דיג מקומיות. בסיבוב רגלי בכפרון השוכן לצידו של המעגן נראה שהזמן כאן עמד מלכת. אני אוהב מאוד את המעגנים הקטנטנים והנידחים באיי יוון. יש פחות ופחות מקומות שאינם גדושי תיירים. קלמוס הוא אחד מאלו, נקווה שלא יתקלקל. באי כולם הלכו לאט או ישבו בצל או ישנו תחת הגפנים במרפסות. היחיד שהתרוצץ חסר מנוח היה טקיס הוא משמש כנתב, מנהל ועובד מרינה, בעל מסעדה, מלצר ואיש מודיעין. מרחוק הוא מזהה יאכטה מתקרבת, בהליכה מהירה (שהיא ממש עבירה פלילית באי) הוא מגיע לכניסת המעגן ומנתב את היאכטה למקום העגינה שלה. הוא עוזר בקשירה, לעיתים תוך מתן הוראות בשש שפות אירופאיות. לאחר מכן הוא רץ חזרה למסעדה מקבל הזמנה, מגיש ורץ לקבל יאכטה נוספת. בעוד הוא מתרוצץ אנחנו "בזולה". שותים קפה יווני (בדיוק קפה טורקי אבל שלא תנסו להזמין ביוון קפה טורקי) ומפטפטים עם אירנה המלצרית שבאה מאתונה בכל קיץ לעבוד באי הקטנטן. בכלל באיים היוונים האוכלוסייה מכפילה את עצמה בקיץ מבלי לקחת בחשבון את התיירים הרבים.
לוח הזמנים לא איפשר לנו להישאר באי המקסים. רשמנו לפנינו לחזור אליו עם לוח זמנים פחות צפוף והפלגנו מזרחה לחוף היווני. 

היבשת
ה -MAIN LAND (היבשת היוונית) שונה מעולם האיים. לפעמיים מרחק של עשרה מייל מפריד בין שני עולמות. קודם כל היבשת היא חקלאית ברובה ובאיים עוסקים היום בתיירות ובעבר (גם היום) בדייג. תושבי היבשת נראים יותר נמרצים ואפילו בעיר קטנה כמו אסטקוס ASTAKOS יש המולה ותנועה של כלי רכב ועוברים ושבים ברמה שאינה ניראת באיים הסמוכים. המעגן הגדול אשר נבנה בתקופה שרשת הכבישים ביוון לא הייתה מפותחת, נועד לאניית סוחר קטנות אשר הובילו את התוצרת החקלאית לשווקים. היום כמובן הוא משמש כמעגן יאכטות. סביב העיר שטחים חקלאיים גדולים אשר מעובדים ברובם בשיטות שהיו נהוגות אצלנו בשנות החמישים. בורות מים, תעלות השקיה פתוחות וחלקות קטנות המעובדות בעזרת בהמות. כאשר מטיילים באזורים החקלאיים היפיפיים מבינים מדוע בשוק האירופאי המשותף מסבסדים את החקלאות. ביוונית המילה אסטקוס פירושה לובסטר. חיפשנו לובסטרים אבל לא היו. נזכרנו שאצלנו אם לנערה קוראים יפה בדרך כלל היא מקסימום נאה ואם למישהו קוראים אריה אז הוא לא כל כך אמיץ. והבנו שגם ביוונית זה אותו דבר.
מפרץ אסטקוס נמשך בכיוון צפון מזרח לאורך כ 3 מייל. הוא מוגן היטב על ידי קבוצות איים הסוגרים את הכניסה אליו. הרוח הצפונית שהביאה אותנו במהירות של 8.5 קשר אל תוך המפרץ פסקה באחת כאשר עברנו את מיצר הכניסה הנענו את המנוע. וחשבתי על הספנים בתקופת המפרש. לפעמים קטע קצר בתוך המפרץ חשוך הרוחות ארכה יותר מכל ההפלגה אליו. חבר אנגלי סיפר לי שבתקופה זאת הימאים התחלקו לשתי קבוצות. אלו שחיכו לרוח "וייקח כמה שייקח". ואלו שהורידו סירה וחתרו תוך שהם גוררים את ספינתם. בחלוקה גסה לטענתו אפשר היה לאמר שאם רואים סירה גוררת ספינה סביר להניח שמישהי מחכה לרב החובל בחוף.

אנחנו בכל אופן היינו פטורים מהדילמה. בקלמוס הלכנו בערב לאכול גירו. גירו הוא פאסט-פוד יווני הכולל סופלקי כלומר בשר כבש הנצלה על גחלים בשיטת השווארמה הידועה. הוא נעטף בפיתה (שנקראת ביוון באותו שם) המטוגנת בשמן. בתוך הפיתה מוסיפים בצל, עגבניות וקצת מיונית והרי לך תחליפו היווני של הפלאפל. (אגב היוונים הם זוללי בשר מהגדולים באירופה). את הגירו אפשר לאכול בעיקר בערים בשל הצורך בתנועת סועדים גדולה. באיים הקטנים סביר להניח לא תמצאו את הגירו. 

פאטרס – עיר שהיא השער
דברנו על הנתיב המוביל ליוון ממערב. עכשיו היינו בקורס דרומי בדרכנו לעיר הנמל הגדולה פאטרס. אם הים האיוני הוא הנתיב המערבי, פאטרס היא השער הראשי. פאטרס היא העיר השלישית בגודלה ביוון והנמל השלישי בגודלו אחרי אתונה וסלוניקי בצפון. רוב המעבורות החוצות את הים האיוני פוקדות את פאטרס. קל לזהות את העיר מהים. עשרות אניות משא, אוניות נוסעים ומעבורות מפליגות מהנמל ההומה הזה ואליו. לפאטרס תכננו להגיע בשעות אחרי הצהריים לאחר שהרמנו עוגן באסטקוס בשעות הבוקר. הנתיב הדרומי עובר בין איים רבים שוממים ברובם. הים היה חלק כראי והתופעה הבולטת ביותר בשטח הן חוות הדגים. מספרם מגיע באזור זה לעשרות. כמעט בכל מפרץ רואים את כלובי הדגים הצפים במים. באזורים אחרים בהם הפלגנו פעמים רבות בעבר התופעה הזאת בולטת יותר. נזכרתי בסיפורי חוות הדגים במפרץ אילת. רק לצורך השוואה במפרץ אילת שתי חוות. כאן בהפלגה לאורך 5 מייל ספרנו 8 חוות דגים. לאחר הפלגה משולבת של מנוע ומפרש ברוח גבית קלה הגענו לאי אוקסיה (OXIA ) השוכן בכניסה למפרץ קורינטס. תכננו לעגון שם לשחייה קצרה וארוחת צהריים. נכנסנו למעגן מוכר רק כדי לפגוש שם חוות דגים חדשה. סובבנו את החרטום ויצאנו לחפש מפרץ פרטי. תודה לאל שיש עוד כאלה ביוון. באוקסיה שינינו קורס לדרום מזרח. הרוח הצפונית החלה לנשוב בצורה מתונה "ים 2" החלה לשעוט ברגע שרק "הריחה" רוח ערה. זה המקום להסביר על קצה המזלג במה שונה יאכטה תחרותית מיאכטה סיור (קרוזינג). נקדים ונאמר שהבנטו 40.7 היא לא יאכטת תחרות נוסח היאכטות המשתתפות באמריקאי-קייפ או בשיוט סובב העולם של וולוו. זוהי למעשה יאכטה חצי תחרותית. המשמעות היא שיש בה בנוסף לעיצוב ולאבזור התחרותי גם תנאי מחייה רגילים של יאכטת מפרשים. היא מצוידת בתאי שינה נוחים, יש מקלחת ושירותים כמקובל בכל יאכטת קרוזינג ומטבח מדוגם היטב. אצל הצרפתים זה נושא חשוב ביותר. גם הסלון הוא בגודל מקובל ביאכטות בסדר גודל זה. אז איפה השוני? קודם כל ביחס בין שטח המפרשים הגדול (התורן כמובן יותר גבוה) למשקל. מכאן שכשהיאכטה נכנסת להטיה היא חייבת באיזון, כבר ברוחות מתונות. השוני השני הוא עיצוב הקוק-פיט. ההגה גדול בהרבה מההגה ביאכטות סיור. ההגה חייב להיות בגודל זה על מנת שההגאי יוכל לשבת על הדופן לראות קדימה ועדיין לנהוג את היאכטה. ההגה הגדול מקשה כמובן על המעבר מהירכתיים לקוק-פיט. באמצע הקוק-פיט מוצבת המיחלקת (TRAVELER ) אליה מחובר המיתר הראשי. בניגוד ליאכטות מרוץ, ביאכטות סיור רווחת יושבי הקוק-פיט היא ערך מקודש ולכן הפתרונות שם מרחיקים את המיחלקת מהקוק-פיט. זה כמובן נוח אבל מפחית את יכולת מתיחת המפרשים האופטימאלית. גם משענות המושבים בקוק-פיט ביאכטה תחרותית אינן מצטיינות בנוחות. אבל הן מאפשרות מעבר מהיר מצד לצד לצורך איזון. כמובן שביאכטה תחרותית מושם דגש על ציוד, מפרשים וחיבל משופר. ניתן לשלוט במפרשים בדיוק רב ולבצע כיוונון מדויק. עיצוב גוף היאכטה מתחשב רק בתוספת מהירות ולא למשל בהגדלת תא השינה הקדמי כדי שלגברת תהיה פינת איפור. כמות המים והדלק היא כמובן נמוכה מהמקובל מיאכטות סיור בגודל כזה. זאת על מנת לחסוך במשקל שהוא כמובן אלמנט חשוב בהגברת המהירות הפוטנציאלית. זאת עוד סיבה שגוף של יאכטה כזאת עולה יותר מגוף מקביל ביאכטה ספורטיבית. חייבים לייצר אותו כך שמשקלו יהיה נמוך עד כמה שאפשר. מגיעים לכך בטכניקות וחומרי גלם המעלים כמובן את המחיר. גם מנוע ה"ברך" המקובל ביאכטות תחרותיות שוקלת פחות מהנעה רגילה עם מערכת ציר וכמובן יש לה גרר נמוך יותר במים. אני אישית מעדיף מערכת עם ציר מדחף מאחר ושיטת ה"ברך" פגיעה יותר במים. אבל גם שיקול זה עומד בסתירה להגברת המהירות הפוטנציאלית. המדחף כמובן הוא מדחף מתקפל שכנפיו נסגרות בעת הדממת המנוע והגרר שהוא יוצר במים קטן באופן משמעותי.

נהניתי מאוד מבנטו 40.7 למרות ה"עבודה הקשה" שהייתה מנת חלקנו בהפלגה. על הרמת העוגן הידנית פיצו הפלגות מפרשים שהתיאור המתאים ביותר להם הוא דהירה. את החוויה שעוברים כל פעם שהיאכטה עוברת ל"רחיפה" (PLANING ) ומתחילה "לרעוד" אפשר להשוות רק לחוויות הלקוחות מעולם המין שלא כאן המקום לתארן (למרות שמו של המגזין).
לקראת אחרי הצהריים התקרבנו לפאטרס תוך שאנו כמעט נוקעים את צווארנו מרוב מאמץ לסרוק הלוך ושוב את המים שסביבנו לבל נפריע את נתיבי אניות המעבורת והמשא העוברות אותנו מימין ומשמאל. הגלים שיוצרות אוניות אלו הם משמעותיים ביותר וכדאי להיזהר כאשר אונייה כזאת עוברת קרוב מדי אליך. במיוחד יש להזהיר את הצוות, שכן איש צוות הנמצא בתוך היאכטה לא מוכן לטלטלה חריפה אשר עלולה להיגרם בעת שאונייה חולפת. בשעות אחרי הצהריים נכנסנו למרינה של פאטרס הנמצאת ממזרח לנמל הענק. המרינה נמצאת ממש לפני הטיילת העירונית הומת האדם ולא רחוק מכביש החוף ראשי. זאת הסיבה שמרבית היאכטות העוגנות בפאטרס הן יאכטות המגיעות לתדלוק והצטיידות ולא לשהיית נופש.

בהתרשמות ראשונה פאטרס הינה עיר שבה היאכטונר המצוי ישאף לבקר בסופרמרקט הגדול הקרוב להצטייד במזון אותו קשה או יקר למצוא באיים, לפתור בעיות טכניות שונות או לתדלק, למלא מים ולהרים עוגן. אין בפאטרס אתרי עתיקות או נוף עוצר נשימה. אבל בכל זאת אחרי שהות קצרה מסתבר שיש משהו מרתק בנמל ההומה הגדול הפועל סביב השעון. פאטרס יכולה גם לשמש כבסיס יציאה לטיולים בפלופונס (דרום יוון) למי שזמנו קצר והוא אינו יכול להפליג לשם. כמו בכל עיר גדולה יש להיזהר מאוד מגנבים ופריצות. בעיר נמל גדולה על אחת כמה וכמה.
מפאטרס הפלגנו מזרחה ברוח גבית חזקה. תוך שאנו נכנסים למפרץ קורינטוס. במייצרי ריון RHION נגלים עמודי הענק של הגשר הנבנה בין צפון יוון לדרומה. מכאן לתעלת קורינטוס עוד כ 60 מייל ולאתונה עוד 100 מיל. או במילים אחרות: בעוד יומיים ההפלגה מסתיימת. כמו כל הפלגה ביוון, ההפלגה הזאת היא רק ה"פרומו" של ההפלגה הבאה. 

עומד להגיע ליוון עם יאכטה?
אלו הן דרישות החוק היווני :
כל יאכטה זרה המגיעה ליוון חייבת בקניית טרמיט לוג (TRANSIT LOG ) בנמל הכניסה שלה ליוון. טרנזיט לוג פירושו אישור מעבר או אישור תנועה. זהו מסמך המאשר לכלי שיט על צוותו לנוע בין נמלי יוון. כיאכטה זרה מוגדרת כל יאכטה שאינה רשומה באחת מארצות השוק האירופאי המשותף. טרנזיט לוג לתקופה של 6 חודשיים מונפק אך ורק ליאכטות זרות שהסקיפר שלהם אינו תושב השוק האירופאי המשותף. סקיפר ישראלי יוכיח זאת על ידי הצגת הדרכון. כניסה ליוון חייבת להתבצע ב"נמל כניסה מוכרז". עם הכניסה לנמל יש להתייצב במשטרת הנמל (תשאלו על הלימאנריו – אנשים כבר יכוונו אתכם) השוכנת בדרך כלל במבנה אשר לידו מונף דגל יוון. למשטרת הנמל יש להגיש רשימת צוות ב 4 עותקים. כל רשימה תכלול את שמות אנשי הצוות, מספרי הדרכונים שלהם, אזרחותם ותאריך לידתם. על גבי רשימת הצוות יצוין הנמל האחרון בו ביקרה היאכטה. כמו כן יוצגו למשטרת הנמל: תעודת הרישום המקורית של היאכטה, במידה והיאכטה אינה בבעלות הסקיפר, יש להציג ייפוי כוח לסקיפר הכולל את מספר הדרכון שלו חתום על ידי הבעלים (חברה או פרטי) ומאושר על ידי נוטריון. במכתב זה חייבים לציין את המילה USER כלומר משתמש. המשמעות היא שלסקיפר יש סמכות החלטה בכל נושא ועניין כאילו הבעלים נמצאים ביאכטה. אי שימוש במילה זאת עלול לקצר את תקופת הטרזיט לוג ל 30 יום. אם לא מתכוננים להישאר ביוון יותר מ 30 יום אין להשתמש במילה זאת בייפוי כוח, שכן היא יכולה להגביל את הסקיפר. הוא לא יוכל לצאת אלא עם היאכטה. לאחר סיום הביקור במשטרת הנמל נגיש לפקיד המכס את המסמכים שהגשנו למשטרת הנמל בצירוף רשימת צוות שנחתמה על ידי המשטרה. המכס יוציא לנו טרזיט לוג. בסמכות המכס להחליט אם הטרזיט לוג יונפק לתקופה של חודש או שישה חודשים. בעבור שרות זה יש לשלם עם הכניסה הראשונה ליוון (בקיץ 2002) 6 יורו עבור כל מטר אורך ובתוספת 15 יורו סכום קבוע. לאחר שהייה של 3 חודשיים יש לשלם "מס חידוש" ( CIRCULATION TAX ) בסכום של 15 יורו כלומר: שהייה ביוון עד 3 חודשיים תעלה לכלי שייט של 10 מטר 75 יורו. (10 מטר כפול 6 יורו ועוד 15 יורו סכום קבוע) שהייה שמעל 3 חודשיים תעלה 225 יורו ( 75 יורו ועוד 10 מטר כפול 15 יורו). 

מכס
המכס היווני דורש הצהרות לגבי: אלכוהול, סיגריות, סירת שרות (דינגי), מנוע חיצון, נשק וציוד צלילה. לפעמים הוא דורש הצהרה לגבי הציוד האלקטרוני ביאכטה. כדאי להכין רשימה מראש עם הדגם והמספר הסידורי. תשומת לב יש לתת בעת ההצהרה לגבי נשק. בהצהרה זאת יש לציין במדויק את כמות התחמושת המדויקת. יאכטות מנועיות (במיוחד גדולות) עשויות להתבקש להצהיר על כמות הדלק איתה הגיעו.
לאחר סיום פרק ההצהרות, המכס יוציא את הטרזיט לוג. כאשר אתם מקבלים את הטרנזיט לוג וודאו שכל הפרטים נרשמו במדויק על ידי פקיד המכס לרבות שמות ותאריכים. אם פקיד המכס טעה ברישום בנמל הבא עלולים לדרוש מכם לקנות טרנזיט לוג חדש וגם לשלם קנס על הפלגה ללא טרנזיט לוג. לפעמים הכניסה ליוון מבוצעת באיים בהם משטרת-הנמל והמכס אינם מגלים חריצות יתרה ושולחים אתכם לנמל הבא לצורך קניית הטרזיט לוג. מניסיון אישי כדאי שלא להסכים אלא אם קיבלתם אישור בכתב להוראה זאת. 

הפלגה במימי יוון
החוק דורש מכל יאכטה לבצע הליך כניסה ויציאה בכל נמל מוכרז. המשמעות המעשית היא שיש להתייצב עם הכניסה לנמל והיציאה ממנו בפני משטרת הנמל ולהציג את הטרנזיט לוג. בפועל זה לא נדרש. השוטר התורן המסייר על המזחים עשוי לדרוש הצגת מסמכים. במהלך שלושת העשורים בהם אני מפליג ביוון, נתקלתי במספר בודד של פעמים בהם נתבקשה בדיקה. יחד עם זאת חשוב לשמור את הטרנזיט-לוג עם כל הקבלות כולל קבלות של המכס וקבלות עבור עגינה, עד לרגע היציאה מיוון. לפעמים נתקלים בשוטר משועמם במיוחד. 

ביטוח
החוק היווני דורש מכל יאכטה להציג תעודת ביטוח מאושרת על ידי חברת ביטוח בנוסח הנקרא : THE GERRK MANDATORY LIABILITY ENDORSEMENT זהו נוסח באנגלית אשר יסופק לך על ידי סוכן הביטוח שלך. זאת דרישת חובה להוצאת טרנזיט לוג. לעיתים ידרשו במשרדי המרינות הצגת תעודה זאת. 

יציאה מיוון
עם היציאה מיוון (מנמל מוכרז בלבד) חובה להחזיר את הטרנזיט לוג למשטרת הנמל. סקיפר שלא יחזיר את הטרזיט-לוג עלול להיכנס לרשימה שחורה במחשב המכס היווני. לרישום זה עלולות להיות תוצאות לא נעימות בעת הביקור הבא ביוון.