תחילתה של הפלגתנו, על גבי יאכטה מסוג Sun Odyssey 40 Deck Saloon , במרינה פורט סנט לואיס (PORT SAINT LOUIS ) בשפך נהר הרון (ROHN ) הזורם ממרכז צרפת לדרומה, כשעת נסיעה ברכב מערבה מהעיר מרסיי.
בעיירה ישנונית זו, מספר מרינות שכל עיסוקן הוא באספנת כלי שיט בחורף והורדתם למים בקיץ, כל ילד מגיל מצווה, שולט ברזי המפרשנות לצד סודות שליית צדפות "מולים" למיניהן, הגדלות במימיו הבוציים של הנהר הנשפך אל הים. Jeanneau מינתה את אחת המספנות הגדולות באזור כנציגתה לכל עניני ה COMMISSIONING ולנו לא נשאר אלא להגיע, להצטייד במזון, סדינים וחלפים ולהעמיס ולסדר את ציוד הבטיחות שנרכש בארץ אצל איתן מ"ימית". לאחר הכרות ארוכה עם היאכטה, בעזרת איש מצוות המספנה שאמון על הדרכת לקוחות חדשים, אנו יוצאים להפלגת הכרות ובדיקת הכלי החדש. מטרת הפלגת הניסיון או ה-SEA TRIAL , היא בחינת מכלולי היאכטה תחת לחץ עבודה וכיול מכשור האלקטרוניקה. עם יציאתנו מתעלת השייט החפורה מהמרינה למפרץ הכמעט סגור גולף דה פוס

(GOLF DE FOSS ) אנו מריחים את רוח הקיץ המפורסמת – המיסטרל הנושבת בעוצמה של כ 18 קשרים. לנו הישראלים הרגילים לרוח טובה של מכסימום 15 קשר, זו חוויה של ממש לראות את הכלי החדש חותך את המים ברוח קדמית במהירות של כ 8 קשרים. איציק הבעלים מתמקד בהשוואה בין המהירויות שמראה הלוג לאלו המופיעות במכשיר ה GPS , בעוד הסקיפר בועז ואני, לומדים מפיטר הגרמני את רזי הכיוון למפרש החדש שעדיין לא "קיבל צורה".
בצהרים לאחר שהספקנו להיכנס לעיירה הקטנה פורט דה בוק (PORT DE BOUC ) לצורך אכילת שרימפס ושתיית יין מקומי, אנו מחזירים את פיטר למרינה ומייד יוצאים שוב, בדרכנו מזרחה לעבר העיר מרסיי (MARSEILLE ). שעות האור הארוכות של חודש יוני ושקיעת השמש המאוחרת מאפשרות לנו להפליג בנוחות במשך כ 4 שעות עד לפתח המפרץ של מרסיי, אנו עוברים מדרום לאיים המגינים על העיר – ILLE DE ROTONNEAU ו- FRIOUL בדרכנו למרינה פוינט רוז (POINT ROUZE ) שם שמר לנו נציג חברת Jeanneau המקומי מקום עגינה המיועד ליאכטות במעבר (טרנזיט).

מרסיי עיר נמל עתיקה ומשופעת במבנים, מבצרים, כנסיות ונמלים, שהמרכזי והמעניין שבהם הוא פורט ויוק ( PORT VIEUX ) שחלקו הגדול משמש כמרינה וסביבו מסעדות רבות, המפורסמות במאכלי ים ומטבח מעורב, שהתגבש ממטעמים צרפתיים של אזור פרובנס (PROVANCE ) לצד מאכלים ממרוקו ואלג’יר שהגיעו עם נדידת האוכלוסייה לעיר מצרפת הקולוניאליסטית. אנו בוחרים במסעדה המפורסמת במרק ה"בויובז" (נזיד דגים וסרטנים עשיר ומהביל) וה"שוקרוט" (כרוב כבוש, נקניקיות ופרוסות בשר חזיר) המוגשים בה. המחירים קצת תיירותיים מדי לטעמי, אך זה כנראה מנת חלקו של השייט שאינו מתרחק מספיק מהמרינה ואינו מתייעץ עם המקומיים. לאחר הארוחה לוקח אותנו נהג מונית יהודי (כן, לבני עמנו נציגות קבע של כ 10% מאוכלוסיית העיר) לסיור ברחובות המרוחקים מהנמל ואף מעלה אותנו במרומי גבעה תלולה לעבר פסל הזהב וכנסיית נוטרה דאם דה לה גרד (NOTER DAM DE LA GUARD ) לתצפית לילה מרהיבה. בכוחות אחרונים אנו חוזרים לתאי השינה ביאכטה שלנו. (שלוש, אחת מהן המיועדת לבעלים ובה שירותים ומקלחת נפרדים) לשנת לילה.

שמש יפיפייה של יום שבת זורחת, ולאחר טלפונים ותיאומים, אנו פוגשים את ז’ולי, מגלי ובייאה, שלוש יפהפיות מקומיות, שהאחרונה – בייאה – היא נציגת TEAM ISRAEL בצרפת, וכבר ביקרה בארץ מספר פעמים, היא מוכרת לנו כידידת ישראל, שייטת ו"פותרת בעיות מקומיות" לאורחים מהארץ, בזכות כל האמור מעלה. בייאה מכוונת אותנו לעבר האי פוינט פריאול (POINT FRIOUL ) שעליו מבצר המגן על הכניסה למפרץ מרסיי ובית חולים ששימש בעבר כמקום הסגר למצורעים. צמוד אליו עוד אי קטן שאטו ליל דיפ (CHATEAU LLE DIF ) , ששימש כבית כלא ומקום הגליה מושמץ לרעה בתקופת שלטון נפולאון, ובו שכן האסיר המפורסם (אך כנראה הווירטואלי) הרי הוא "הרוזן ממונטה קריסטו". עוד באזור מספר איונים קטנים שביחד יוצרים ארכיפלג מקסים ומוגן, מרובה במפרצים וגם מרינה גדולה וחדישה. לאזור זורמות בסופי השבוע ובעונת הקיץ יאכטות מפרש ומנוע לצד סירות תיירים ומעבורות ממרסיי, בקיצור תנועה רבה וערנית של שייט. אנו מוצאים לנו מפרצון נסתר, זורקים עוגן ועוד חבל לסלע, ומגלים שכנראה בכל היאכטות העוגנות במפרץ, התקלקל מיזוג האוויר, מכיוון שהמפליגים ובעיקר המפליגות הנלוות לאנשי הצוות, סובלים מחום והבגדים מושלים ונזרקים הצידה חיש. בקיצור, גם סיפון ה DECK SALOON שלנו, מצטרף לנורמה הסביבתית, מזרוני שיזוף, קרם הגנה, "בליקיני", וזינוק למים הצלולים, (לא לפני שבועז הסקיפר, האחראי לשלום אנשי הצוות והאורחים, מורח קרם שיזוף על כולן).

ז’ולי , מרסליינית אמיתית ובת לשייט וותיק, מוציאה מהתיק חוט דייג, קרסים וקופסת הפתעות שורצת תולעים אדומות חיות, ומדגימה לי כיצד משחילים תולעת חייה על קרס ברזל. בקיצור אני מתאהב בה מיידית (לא בתולעת) ולאחר שהיא מצליחה לשלוף דג מקומי מהמים, השמחה גדולה וארוחת הצהרים מטוגנת חיש קל. לפנות ערב אנו נכנסים למרינה PORT DU FRIOUL שהוקמה כאמור בין האיים, והבנות עוזבות אותנו וחוזרות לעיר על סיפון ספינת מעבורת (אוטובוס) העושה דרך זו בכל שעה עגולה.
 

תרגיל סודי בקסיס
יום נוסף ואנו כבר מפליגים עם רוח גב מזרחה לכיוון טולון ( (TOULON , בדרך עוברים בין האיים איל דה ריו (ILLE DE RIOU ) וקייפ נגרה (CAP NEGRE ) ונתקלים במספר יאכטות תחרויות מדגם MUM ו FIRST המתאמנות באזור, ובאין ספור יאכטות מפרש ומנוע. לאורך החוף באזור זה הבנוי מהרים וצוקי סלע הנשפכים לים, ישנם אין ספור נקיקים ומפרצים הקרויים לס קלנוקס LES CALANQUES) ). צורתם כאצבעות ובקצה הפנימי של רובם ניתן למצוא חוף חולי וסחף נחלי החורף. המים עמוקים וצלולים ובחלקם ניתן להיקשר לזמן קצר למצופי עגינה המשמשים את יאכטות התיירים הזורמות לאזור, יש לשמור על ערנות ולהסתלק מהמקום מייד עם הישמע הקללה הראשונה בצרפתית, בכל זאת המצוף הנו פרטי. המומלצים בעיניי הם פורט פין (PORT PIN ) ופורט מיו (PORT MIOU ) המאפשרים הגנה טובה לעגינת לילה. אחר הצהריים אנו נכנסים לעיירה היפה קסיס CASIS , המוכרת לי מהפלגותיי הקודמות באזור כמקום מקסים ונעים למי שכבר עוגן, אך כסיוט למי שמנסה למצוא מקום ללילה בעונה. אין סיכוי להזמין מקום במרינה הקטנטונת, לכן אני נוהג בתרגיל סודי שלמדתי מביל, ימאי וותיק שחלקכם בוודאי הכירו שעגן במרינה בתל אביב במשך מספר שנים –"הקשר לעת ערב (עם סיום שעות העבודה) לרציף הדלק, והשכם קום בבוקר". אמנם יש צורך לשלם דמי עגינה למנהל המקומי, הרציף קצת מלוכלך ומריח מדלק, אך זהו המקום הריק היחידי במרינות צפופות אלו. מייד לאחר שנקשרנו, יצאנו לתור את העיירה שהפכה למעוז של בתי קיט יוקרתיים לעשירי צרפת, אך עדיין אינה נגועה בתיירות הרסנית מכיוון שמעטים בה המלונות. בקסיס רחוב מרכזי קטן עם BOULANGERI (מאפייה) צרפתית, מספר מסעדות, ספר, כמה חנויות מזכרות, קצב, מוכר דגים, בתי קפה, מבצר עם גן יפה לטיול רגלי וקזינו מפורסם. וזהו – שקט ושלווה!

 

מקסיס מזרחה לעיירה בנדול (BANDOL ) ולאחר דין ודברים בצעקות עם בעל המסעדה הצמודה לרציף, עוזבת את המקום סירת דייג מקומית ואנו קשורים תרתי משמע לארוחת צהרים במסעדה. בהמשך מפליגים מזרחה לעבר מפרץ טולון (TOULON ), חולפים דרך ה"שער" שבין שובר הגלים הארוך וההר, אנו פונים דרומה למרינה פורט פין רולאן (PORT PIN ROLAN ). זו אינה המרינה של העיר טולון, שבה 1300 מקומות עגינה, אלה שוב מרינת עבודה, אליה הגענו כדיי לבקר את פרד ולהתקין מזגן ואזעקה ליאכטה. באזור "קומישונרים" שונים בינהם גם אלו של חברת BENETEAU , יאכטות ישראליות רבות מכירות ומבקרות את המקום. במרינה גר ישראלי לשעבר בשם ז’וסף שמתגלה לעזר רב כאשר אנו מנסים לארגן מילוי דלק או לקבל תחזית לימים הבאים. ז’וסף שלח אותנו לסיור שיכול לעניין משפחות וילדים בנמל הצבאי הגדול ביותר של הצי הצרפתי, ובו גם סיורים על ספינות מלחמה, ובינתיים מכר לנו גם קצת ציוד מהחנות המקומית.
מכיוון שיש לנו יומיים של מנוחה לפני החצייה לקורסיקה, אנו ממשיכים לתור את החוף מזרחה, בואכה הריביירה הצרפתית.
 

THE FRENCH RIVIERA &COTE DE AZURE
הריביירה הצרפתית מתחילה למעשה מהעיירה לה לאונדו (LE LAVANDU ) ונמשכת מזרחה עד מונקו (MONACO ) והגבול עם איטליה. באזור מעגנות, מרינות ועיירות קיט מפורסמות. אפרט רק את המרכזיות שבהן הממוקמות ב COTE DE AZURE כלומר החוף הכחול (ע"ש צבע המים או צבע השמים או הראש הכחול של התיירים בקיץ).
LAVANDOU – עיירת קיט, מרינה ובסיס יציאה נוח למפליגים לאיים הקרובים –פורקרול (PORQUEROLES ) ואזור אייר(HYERES ). אלו הם איים ירוקים משופעי עצי אורן, חופי חול, בתי כפר ואוכלוסיה שעדיין לא נגועה בתיירות משחיתה. לידם מרחק הפלגה קצר גם האיים לוונט (LEVANT ) ופורט קרוס (PORT CROSS ) ואפשרויות העגינה ללילה הן במרינה הגדולה של פורקרול או במפרצים של קרוס. האזור כולו מוכרז כשמורת טבע, אסור לצוד, לדוג, להבעיר אש והגרוע מכל עבורנו הימאים – אסור לעשן !!! האזור שווה ומעניין לטיולים רגליים ומושך אלפי תיירים ויאכטות.
סנט טרופה (ST. TROPEZ ) – אולי המפורסמת בעיירות האזור, בנויה ממבנים משופצים מהמאה ה 16 ולצדם בתי קיט מלונות וחנויות מודרניות. בעיר מרינה גדולה ומודרנית, עמוסה לעייפה בכל ימות השנה, אך שומרת מקומות עגינה ליאכטות צ’רטר. לחובבי האמנות ברחובות העיר ישנם ציירים רבים, אך האטרקציה האמיתית היא אוסף ציורים מהמאה ה-20 של מיטב הציירים הצרפתיים שחיו בעיירה.
במרחק נסיעה או הפלגה קצר, נמצאת העיירה פורט גרימו (PORT GRIMAUD ) שהיא כמו "ונציה" מתועלת ומגושרת, ובה גם כן מרינה, הבנויה כך שמקומות העגינה צמודים לבתי העשירים. נוח מאד לטייל עם הדינגי בתעלות ולחזור ליאכטה, וזו בהחלט אלטרנטיבה לסנט טרופז, אם כי לא פחות יקרה.
מזרחה לסנט טרופז, משתרע ה COTE DE AZURE שלאורכו חופי רחצה ושייט מפורסמים, ומרינות נוחות כגון קאוליר (CAVALAIRE ),פראגוס (FREJOUS ) והעיירה סנט רפאל (RAPHAEL .ST ) עם רחובותיה עמוסי החנויות, ומרינה נוספת עמוסה וסואנת, שמהווה בסיס יציאה לחברות השכרה כמו SUNSAIL .
 

קורסיקה : כאן נולד נפוליון
באזור זה מומלץ לממשיכים דרומה לעבר קורסיקה לחתוך דרומה, לפני שמתקרבים ל "קאן "ניס" ו "אנטיב" היקרות להחריד. אמנם הן מצדיקות ביקור, והמרחק לקורסיקה מתקצר ב- 10 מייל, אבל לדעתי לא עם יאכטה, אלא אם אתם מוכנים למחירי עגינה של מעל 120 יורו ללילה לספינה של 40 פיט, וגם זה רק במזל… בכל אופן אנו פונים לקורסיקה כשמטרתנו לתור את החוף המערבי מצפון לדרום.
מרחק ההפלגה מאזור סנט טרופז לחלק הצפון מערבי של קורסיקה הנו כ 100 מייל, לכן הפלגה עם רוח גב או צד בעוצמה של 15 עד 20 קשר במהירות של 6 קשר ממוצע, תמשך כ 16 שעות. חשוב מאד לקבל תחזית טובה לפני החצייה, מכיוון ש"מיסטרל" חזק, היורד ממערב באזור שפך נהר ה"רון", יכול להרים בקלות "הרים" כלומר גלים של 4 וגם 6 מטרים. מזג האוויר לא היה האידיאלי לחצייה ויצאנו עם מעט פרפורים אבל ככל שמתרחקים מהחוף הצרפתי כך דועכת לה הרוח וגם השפעת הים וגובהו היו במגמת ירידה. אמנם נערכנו היטב כולל חגורות הצלה לאנשי המשמרת בקוקפיט, ואחד מאתנו תמיד חגר גם רצועת בטיחות על מנת שיוכל לצאת מהקוקפיט לקדמת הספינה, אך בפועל כל החציות שעשיתי בקטע זה עד כה , הסתיימו "טפו, טפו, טפו" בסדר וקצב ההפלגה היה מהיר מהמתוכנן. חשוב לצאת כשיש מספר שעות אור לפניך כך שאם צוות היאכטה סובל או הים אכזר מדיי לטעמך, עדיין ניתן לחזור למחסה בחוף הצרפתי באור או לפנות מזרחה לאורך החוף האיטלקי ולחזור לקורסיקה מצידה המזרחי והמוגן יותר.
 

קורסיקה – מדינה עצמאית או חלק מצרפת – תלוי את מי שואלים, אבל אין ספק שמרגישים בהבדל.
ראשית הדגל הרשמי, אותו חובה להניף עם הגיעכם, נראה כאותו דגל פירטים שראינו בסרטים. זהו דגל לבן, ועליו ראש של כושי (מצאצאי המורים שיישבו את האי) עם "בנדנה". כבר שינוי מרענן מול כל דגלי אירופה האחרים. שנית, קורסיקה בולטת למרחוק בשל הנוף ההררי הגבוה וככל שמתקרבים מגלים את יופיו הפראי, וצמחייתו הים תיכונית. שלישית, האוכלוסייה, שעברה ערבוב דמים מבני אפריקה, יוון, איטליה צרפת ואף אנגליה, שונה באופייה ובמראה מהאירופיים, כלפיהם היא מתנהגת בסנוביזם מסוים, אבל בנחמדות וחן רב שנתנו לנו הים תיכוניים הרגשה נוחה ונעימה.
להלן תקציר למסלול בחוף המערבי מצפון לדרום. מסלול זה מתאים מאד למפליגים העצמאיים המגיעים כמונו מצרפת. המסלול יכול בשינויים מסוימים לשמש גם כבסיס לשוכרי היאכטות המוגבלים בלוחות הזמנים.
CALVI : נקודת החצייה הקרובה והנוחה לבאים מצרפת. בולטת ע"פ הצוק שסביבה ומוגנת על ידי מבצר גדול שהותקף, ניכבש ושינה בעלויות אין ספור פעמים. הכיבוש המפורסם ביותר שגם החריב חלקים נרחבים מהעיר המבוצרת, הוא זה של האדמירל נלסון האנגלי בשנת 1795. העיר עצמה בנויה מרחובות עתיקים וצרים, השפעה של ארכיטקטורה איטלקית ויוונית והרבה צבעוניות שמביאים התיירים השורצים במקום בקיץ. לעיר נמל מסחרי, מרינה גדולה ומפרץ מוגן המהווה את פתרון העגינה לכל אלו שמזדמנים למקום ביולי אוגוסט ומקווים (בד"כ לשווא) שימצאו מקום במרינה העמוסה לעייפה.
למי שרוצה להחליף צוות בנקודה זו, יש אפשרות לטיסות מאירופה וקשר מעבורת לניס ומרסיי.

מקלוי דרומה לכיוון העיר פורטו (PORTO ) מרחק של כ 30 מייל, בנתיב מפרצים רבים המאפשרים עגינה בטוחה לצהרים, שחייה ואף "שנירקול" במים צלולים. באזור מפרץ גירולטה (GIROLATA ) והאיון הקטן גארלוו (GARGALU ) יש שמורת טבע ומיני ציפורים שונות נראות באוויר ומקננות במקום. אנו ממשיכים ישר לכיוון מפרץ פורטו אודותיו קראנו במדריך התיירים שהוא "היפה ביותר במזרח התיכון, או בקורסיקה או בים התיכון", ובקיצור המפרץ מוקף הצוקים, הכפר הקטן בשפך נהר והאווירה הפסטורלית באמת יפהפיים, אך בתנאים של רוח ממערב האזור מוגדר בפיילוט כלא נוח לעגינה והמפה מראה עד כמה הוא חשוף ובנוי ממש כמשפך האוגר רוח וגלי-ים ממערב. "מזליקו" שיחק אותה גם הפעם ואנו נכנסים למרינה הממוקמת בתוך נהר בלב הכפר. מקום קטן וצפוף אך מוגן, שימו לב לעומק הרדוד כאן (כן, קצת גירדנו חול, אך במהירות אפסית זה לא נורא).

מפורטו אנו ממשיכים דרומה ישר לאג’קסיו (שוב כ 30 מייל) כאשר בדרך מפרצים רבים וגם מרינה שלא ביקרנו בה אך יכולה בהחלט להוות מקום עצירה ללילה בעיירה קארג’ס (CARGESE ), שלה אופי בנייה ואוכלוסייה יוונית במקור.

בדרכנו לאג’קסיו אנו צופים בלהקת דולפינים המלווה אותנו כברת דרך ולרגע אף נדמה היה שראינו "שפריץ" מים של לוויתן. לפחות לפי הספרים יש סיכוי לא קטן לראות אחד כזה באזור. לוויתן או לא, ראינו דגי טונה קופצים ואף העלינו דג קטן בז’ורז’רה שגררנו אחרינו. אגקסיו (AGACSIO )מוגנת ממערב בקבוצת איונים בשם לס סאנגאנארס (LLES SANGUINAIRES ) שבינהם אפשר לעבור במידה והים שקט וההפלגה היא באור יום (תמיד ניתן להקיפם מדרום במצב ים אחר). מייד לכשעוברים את האיים נגלית חומה המקיפה את העיר ובתים הבנויים על צלע גבעה. העיר, הינה בירת האי והשייט באזור, מצוידת בשתי מרינות גדולות ובמפרץ המאפשר פתרון עגינה גם בימי הקיץ העמוסים. אנו נכנסים למרינה הצמודה למבצר בשם ויוו פורט- (VIEUX PORT ) . הזמנו מקום מראש בעזרת אותו ג’וסף הזכור לטובה ממרסיי ונקשרנו לרציף השייך לחברת צ’רטר צרפתית איתה אנו קשורים בקשרי עבודה. (ימי החלפת יאכטות הצ’ארטר הם בד"כ שבת, ולכן בימי השבוע קל יותר למצוא מקום עגינה במרינה זו המהווה בסיס יציאה מקומי).

אג’קסיו עצמה אינה מעניינת במיוחד, ופרט לרחוב עם חנויות תיירים ומעט מסעדות, לא גילינו אטרקציה מעניינת במקום, אולם המיקום והקרבה לשדה התעופה הראשי של האי, כמו גם קשר המעבורות הרצוף לצרפת, מהווים מקום מצוין להחלפת צוותים, לשכירת רכב לטיול בפנים האי (מה שעשינו והתגלה כפתרון מעולה לראיה כוללת של האי ויושביו שלא מצד הים) וכמקום בטוח להשארת היאכטה לתקופה ארוכה. חשוב לדעת ואי אפשר להחמיץ את העובדה שנפוליון נולד בעיר זו. וכבן נאמן לעירו וארצו, דאג לחזור אליה ככובש אך לעולם לא חזר לגור בה.
 

בוניפציו: עיר שהיא פנינה
בדרך שוב דרומה ולאחר הפסקת צהרים קצרה באחד המפרצים הרבים, אנו נכנסים לעיירה פרופריאנו (PROPRIANO ) הנמצאת בקצה אצבע ים עמוקה ומוגנת למדיי. האמת שהמרחק מאג’קסיו קצת קצר (כ 20 מייל) אבל נכנסנו על מנת לסדר מעלן לראשי שהשתחרר וגילינו מקום יפה, שקט, מוגן ובקיצור מומלץ. אמנם אין לדעתי בכפר עצמו שום אטרקציה פרט למרינה ולרחוב הים שלאורכה אבל בכל זאת שווה. שוב מרינה צפופה אך רציף האורחים גדול למדיי וה"קפיטנרי" נוח והמחיר סביר. אנו בידיים טובות של סוכן Jeanneau מקומי וכך נחסך מאתנו הצורך בהזמנת מקום עגינה ואפילו התשלום (כ 40 יורו ללילה) נחסך מאתנו, מכיוון ש"נאלצנו לעגון לתיקונים". שכרנו רכב ויצאנו לנסיעה איטית להחריד בכביש פתלתול ויפה לאורך החוף הדרומי של קורסיקה. בדרך אין ספור מפרצונים שבחלקם חופי חול, ולא מעט יאכטות עוגנות בשיטה הים תיכונית הידועה. מכיוון שרובם של המפרצים פונים דרומה, הם מוגנים מה"מיסטרל" המערבי.
בהפלגה דרומה, ממש קרוב ליעדנו הבא שהוא הקניון והעיר המפורסמים של בוניפציו, (BONIFACIO ) יוצא לנו להציץ במרינה הקטנה של הכפר והמפרץ היפים באי זה פיגארי (BAIE DE FIGARI ). נראה מוגן למדיי, יפה להפליא, אבל אני מהמר שפרט לאלו שיגיעו למקום בבוקר / צהרים, אין סיכוי למצוא ברציפים מקום עגינה, למרות ש 120 מתוך 200 מקומות העגינה שמורים למבקרים (צ’רטרים ויולי אוגוסט.. זוכרים?).
בכל אופן אנו פונים מזרחה ומתחילים לנסות ולזהות את הכניסה לקניון בוניפציו. לי זהו "אתגר ויעד לכיבוש" לאחר שבפעם הקודמת כשהגעתי לאזור נאלצתי לחזור לפרופיראנו בשל תנאי ים גרועים של ערפל גשם וגלים קצרים ונבזים במפרץ בוניפציו, בין סרדיניה לקורסיקה, כך יצא לי לראות את העיר אך לא להפליג אליה.
הפעם מזג האוויר נעים, שוב ושוב מביטים בספר הפיילוט ובמפות בניסיון לזהות את הפתח הצר של הקניון ואז לפתע אנו מבחינים במעבורת המקשרת בין קורסיקה לסרדיניה, היוצאת במהירות מבין הסלעים. כנראה שזה המקום ובאמת עם התקרבות לצוקים האדירים אנו רואים את העיר העתיקה והמבצר הנישא מעל.

אסור להחמיץ – בוניפצ’יו, כשמה כן היא, באמת פנינה לכל מי שמגיע לאזור. עיר עתיקה גדולה למדיי, חומה אדירה שאפשר לטייל לאורכה, מסעדות, גלריות אומנים, ומרינה מוגנת היטב (400 מקומות, רובם ליאכטות מזדמנות). ההפלגה אליה בין קירות אבן גיר אדירים, פשוט מרשימה ואין להחמיצה. כיאה למרינה מיוחדת ומתוירת, לא זול לעגון כאן אבל יום או יומיים מספיקים ובהחלט מספקים. בעוד יאכטות הצ’רטר חוזרות מכאן לאג’קסיו או עולות מזרחה וצפונה לעבר באסטיה (BASTIA ), ממשיכות רוב "הישראליות" דרומה לעבר האי השכן סרדיניה וחופה המזרחי.

מבוניפציו צפיתי לעבר האי סרדיניה הנמצא בדרום וחשבתי שהבטחה לכתוב על האי המקסים הזה היא סיבה טובה להפליג בחופיו שבשנה הבאה.