EN

חיפוש

חמישה איים מתוך חמישים אלף – הפלגה בארכיפלג האיים של פינלנד

מאת: גיורא קדר ; צילום: גיורא קדר

כשתכננתי את ההפלגה מסטוקהולם בירת שבדיה להלסינקי בירת פינלנד, מתחתי קו על המפה הכללית של צפון הים הבלטי, מנקודת היציאה לנמל היעד. לא ראיתי בעיות מיוחדות בהפלגה כזאת, עד לרגע האמת בו התחלתי ללמוד את הנתיב. כשהגדלתי את קנה המידה של הפלוטר הבנתי שזאת הולכת להיות הפלגת ניווט אתגרית.

המפה נראתה כאוסף נקודות צפוף, מרושת בקווים כתומים וזרוע בנקודות צבעי ירוק, אדום ושחור. הקווים הכתומים המפותלים סימנו נתיבים, ואילו הנקודות הירוקות, האדומות והשחורות סימנו מצופים. זהו סיפורה של הפלגה בארכיפלג האיים הגדול בעולם. לאחר כמעט שתי עונות של הפלגה בסקנדינביה חשבנו שאנחנו כבר מנוסים בניווט "ארכיפלגי", אז חשבנו…

יוצאים לדרך

את חציית הים הבלטי החלנו מהמרינה הקטנה של פורסאונד (Furusund), עיירה קטנה הנמצאת על פיתחו הצפוני מזרחי של הארכיפלג של סטוקהולם. בקו אווירי המרחק לסטוקהולם הוא כ 30 מייל. בפועל הפלגנו כ-50 מייל בין האיים, האיונים והקטעים הרדודים של הארכיפלג. האי הפיני הראשון שהגענו אליו היה האי הגדול המרלנד (Hamerland). עגנו במרינה הגדולה יחסית של עיר הבירה של האיזור, מריהמן (Mariehamn).

לא רחוק מהמרינה נמצא הנמל של העיר. תנועה בלתי פוסקת של מעבורות מכל הגדלים אשר נכנסו לנמל, נקשרו לדקות ספורות ויצאו. שמתי לב שברוב המקרים נוסעים לא יורדים או עולים למעבורות. מנהל המרינה אשר הופתע מהדגל הישראלי אשר הונף במרינה שלו, סיפק לי את ההסבר, מסתבר שהאי הוא חלק ממחוז אולנד (Aland), שהוא מחוז בעל מעמד מיוחד בפינלנד. במאות האיים הכלולים במחוז חייה אוכלוסייה דוברת שבדית.

כאשר פינלנד השתחררה משלטון הצאר הרוסי לאחר המהפכה בשנת 1917, אזור אולנד קיבל מעמד אוטונומי. המעבורות נכנסות אליו כדי לצאת מאזור המכס של השוק המשותף, מרגע זה ניתן לפתוח את חנות המשקאות הפטורה ממכס. למותר לציין שהפינים והשבדים נמצאים בקצה העליון של טבלת צרכני האלכוהול בעולם, יש להם סיבה טובה להשתמש בשרותי המעבורות. בקרבת המרינה נמצא מוזיאון המספר את סיפור העיר הקטנה והמעניינת. מסתבר שבתחילת המאה ה-19 הייתה מריהמן אימפריית ספנות אשר הפעילה צי גדול של אניות מפרש אשר סחר בין אמריקה לאירופה. כיום חיים בעיר כ-11 אלף תושבים.

ההפלגה ממריהמן לכיוון דרום מזרח, הכניסה אותנו אל תוך הארכיפלג שצורתו כעין משולש. אנחנו יצאנו מהקדקוד הדרומי מערבי. לכיוון העיר אנקו הנמצאת בקדקוד הדרומי מזרחי. הקדקוד הצפוני היא העיר אוסיקאופונקי. בארכיפלג 257 איים ששטחם גדול מקילומטר רבוע. עוד 18,000 איים ששטחם הוא מעל 5 דונם. יחד עם כל האיונים הקטנים מונה הארכיפלג הפיני כ-50 אלף איים. הוא מאוכלס בכ-60 אלף תושבים, רוב האיים אינם מאוכלסים.

ההפלגה הראשונה במים הפינים הייתה קצרה, 11 מייל בקו אווירי. את נתיב ההפלגה למדנו בקפדנות תוך שאנו מגדילים את הפלוטר לקנה המידה הגדול ביותר.

מפליגים בזהירות

ההפלגה הראשונה במים הפינים הייתה קצרה, 11 מייל בקו אווירי. את נתיב ההפלגה למדנו בקפדנות תוך שאנו מגדילים את הפלוטר לקנה המידה הגדול ביותר. את השיטה שבה הפלגנו בשבדיה ישמנו גם בפינלנד, צג הפלוטר הנמצא מול ההגאי פתוח על קנה מידה גדול מאוד או מרבי ואילו הטבלט עם מפת הנאויוניקס מראה את הנתיב כמה מיילים קדימה. זאת כדי להתכונן מבעוד זמן לפיצול נתיבים או לצמתים, טעות בפניה עלולה להביא את היאכטה למבוא סתום. לעיתים רוחבם של הנתיבים צר כל כך שבהפלגת מפרשים אין אפשרות לעלות לרוח כדי להסתובב. נתיבי השיט בארכיפלג מסומנים היטב בשיטת מיצוף קרדינלי. המיצוף מיועד לאניות הסוחר הקטנות או המעבורות. היה צורך לכבוש את היצר ולא לעשות קיצורי דרך תוך יציאה מהנתיב המסומן, שרידי כלי שיט קטנים וגדולים הפזורים לאורך הנתיב גורמים לכך שרעיונות כאלו לא יצאו לפועל.

לאחר הפלגה של כמה שעות בלבירינט האיים הגענו למעגן באי הזעיר רודהמן (Rodham). המעגן, הנמצא בין שלושה איים קטנים, נצפה רק כשאתה ממש בפתחו. העומקים במפה היו גבוליים, בין 2 ל-2.5 מטר. ל"יולה" שלנו, מפרשית XC 45, שוקע של 2.2 מטר. בתחילה שקלנו להישאר על עוגן בפתח המעגן אבל פיני נחמד שנכנס אחרינו הוביל אותנו לרציף כשהתראת מד העומק מהבהבת כל הזמן. לכשעגנו מיהר השכן הפיני להצטלם עם הדגל הישראלי.

למדנו ממנו כי: א) הפינים משוגעים על שיט, פינלנד היא המובילה העולמית ביחס של כלי שיט למספר התושבים, (כלי שיט אחד לכל 6 תושבים! לעומת ישראל כלי שיט אחד לכל 300 תושבים). ב) כל פיני שיש לו סירה מפליג עכשיו כי העונה בה ניתן להפיג היא בת 3 חדשים לכל היותר (הטמפרטורה הרגילה בחורף היא דו ספרתית מתחת ל -0). ג) בחורף אפשר ללכת או לגלוש מאי לאי כי הכול קפוא, הסירות כמובן מחוץ למים. ד) עד הערב המעגן יהיה "מפוצץ" ולא יהיו מקומות עגינה ליד הרציפים. אגב, הערב מתחיל ב-10 בלילה, ב- 2-3 בבוקר כבר אור.

באי הזעיר שאורכו ורוחבו אינם עולים על כמה מאות מטרים ארבעה מבנים. במבנה הראשון נמצאת מסעדה צנועה (דגים נהדרים….) וחנות מזכרות, שם יושב "מושל האי", פיני נחמד אשר מנהל את האי ואת המסעדה, במבנה השני הוא גר עם אשתו וילדיו. המבנה השלישי היה תחנת אלחוט שהוקמה בתחילת המאה העשרים והיום הוסבה למוזיאון קטן. המבנה הרביעי הוא המעניין, הוא מוצב על קו המים ולידו באר עם משאבה ידנית. על הקיר נשען גרזן גדול. זאת הסאונה של האי. ליצנים פינים אומרים שהדגל הפיני היה צריך להיות עם ציור של סאונה במרכזו, ובאמת ראינו מבנים כאלו בכל אי פיני, גם באיים לא מאוכלסים, השרות הוא עצמי. לאחר חטיבת העצים מכניסים אותם לתנור. מחכים בסבלנות שהסאונה תתחמם (בפינלנד 100 מעלות זה מינימום) ונכנסים. כישראלים תוך דקות יצאנו וקפצנו לים. טמפרטורת הים בקיץ היא 16-18 מעלות. "נורנו" מהים תוך דקות ספורות. לאחר מכן התקלחנו במים מתוקים וקפואים ששאבנו במשאבה הידנית. מי הים היו חמימים לעומת מי הבאר.

לקראת סוף תעלת הכניסה הופיע על החרטום מצוף עמוד שחור. בהמשך נראו רק מצופים ירוקים. צלי, חברי אשר על ההגה, ואני התלבטנו בקול: מימין או משמאל. החלטתי שמאל, ומיד נשמע קול שפשוף מרגיז.

אל תוך הארכיפלג

למחרת הפלגנו בכיוון צפון מזרח אל תוך הארכיפלג. הפעם ההפלגה הייתה ארוכה יותר ובה ניצלנו את שעות האור הבלתי נגמרות. לא העזנו לבצע הפלגת לילה בתוך הארכיפלג לאורך כל ההפלגה. ההערצה שלי לוויקינגים ואפילו לספנים שהפליגו באזור האתגרי הזה לפני עידן ה- GPS גברה. היעד היה האי קוקר (Kokar). המפה לימדה אותנו כי בלב האי יש מרינה קטנה ובצידה מסעדה טובה. השכן הפיני שלנו המליץ בחום אבל הוסיף "אזהרת מסע": הכניסה מפותלת, ארוכה ובחלקה רדודה, המיצוף ישן. בכניסה הורדנו את המפרשים והחלנו להזדחל פנימה. מפת הנאויוניקס הוכיחה את עצמה ולהפתעתנו הנעימה המיצוף ניראה חדש. לקראת סוף תעלת הכניסה הופיע על החרטום מצוף עמוד שחור. בהמשך נראו רק מצופים ירוקים. צלי, חברי אשר על ההגה, ואני התלבטנו בקול: מימין או משמאל. החלטתי שמאל, ומיד נשמע קול שפשוף מרגיז. יצאנו בהילוך אחורי, הניסיון מימין עבר בהצלחה. לאחר ריתוק היאכטה בתוך המרינה אשר בנויה לאורך נחל פגשתי את הבעלים של המרינה ובנו, פינים חביבים. שאלנו אותם מה פשר המיצוף הקטוע? והוא השיב: "הממשלה חידשה את המיצוף השנה אבל התקציב לא הספיק ובקטע האחרון מיצפו רק צד אחד, בשנה הבאה ימשיכו". לרגע הרגשתי בבית.

קוקר הוא אי שונה לחלוטין מרודהמן בו עשינו את הלילה הקודם, גודלו כ-2 קמ"ר. שדות מעובדים בקפידה מקיפים חוות קטנות. באי המישורי חיים 250 תושבים. בקיץ הקצר האוכלוסייה גדלה פי שלוש, רוב התיירים שבדים. קוקר שייך לאזור אולנד האוטונומי שבו השפה השלטת היא שבדית.

תפילת הדרך הארוכה והמהירה

את ההפלגה לאי גורמו (Jurmo) הנמצא דרומית מזרחית לקוקר, התחלנו בהפלגה של עשרים מייל צפונה ולאחר מכן מזרחה, בערך כמו לנסוע מתל אביב לבאר שבע דרך נתניה. הסיבה להארכת הנתיב היה שייט פיני שתחקרנו ביום הקודם. לשיטתו הפלגה בארכיפלג צריכה להתבצע בשיטת "הדרך הארוכה והמהירה" כלומר להשתדל להפליג ב"אוטוסטרדות" הרחבות והמסומנות היטב גם אם הן מאריכות את הנתיב.
אני מניח שבשלב הזה רבים מהקוראים תוהים מדוע לא פתחתי את ספרי החופאות ולמדתי אותם היטב. הסיבה פשוטה, למרות מאמצנו הגדולים הן באינטרנט והן בביקור בחנויות במריהן (העיר הפינית הראשונה) לא מצאנו ספרים כאלה. בשבדיה למשל מצאנו ספרים בשבדית. את הדפים הרלוונטיים תרגמנו עם התרגומון של גוגל. חלק מהתרגום עורר צחוק בקרב קוראים שבדים, אבל הסתדרנו. את הנתיב הראשי החוצה את הארכיפלג מדרום לצפון זיהינו מרחוק באמצאות ה- AIS. התקן זה קולט את שידורי ה- VHF ומעלה אותם על הפלוטר. הנתיב נראה עמוס, השתלבנו בתנועה דרומה תוך שאנחנו נהנים מרוח מזרחית חמה של 10 קשרים. ה- XC45 אוהבת רוחות כאלו. בשמונה קשרים התחלנו לעקוף את היאכטות שלפנינו. העומק בנתיב לא רב, כמה מטרים בודדים. התוצאה היא שאניות גדולות לא יכולות להפליג בתוך הארכיפלג.

נושא העישון והכבישה מפותח מאוד בסקנדינביה. הצורך לשמר מזון לתקופות החורף הארוכות העלה את העיסוק בשימור לרמת אומנות ממש.

חמסין בפינלנד

הרוח המזרחית החמה העלתה את הטמפרטורה מעל 25 מעלות. בפינלנד זה נחשב חמסין קשה. בכלל הקיץ של 2018 היה בסקנדינביה קיץ יוצא דופן, בחודש שהפלגנו בצפון הים הבלטי כמעט ולא ירד גשם. אנחנו הפלגנו לבושים בטי שרט, מכנסים קצרות וסנדלים. כדי להבין את משמעות השינוי במזג האוויר: בהפלגות בדרום שבדיה בקיץ הקודם, היו ימים ארוכים שלא הורדנו את חליפות הסערה, המגפיים וכובעי הצמר. האי גורמו נמצא כמעט בקצה הדרומי של הארכיפלג. בדומה לקוקר הוא מאוכלס אך ברובו טרשי. התושבים המעטים מתפרנסים מדיג ותיירות בעונה הקצרה. בנמל הדיג הקטן היו יאכטות לא רבות. הן נראו כמו מחנה פליטים. סדינים ושמיכות כיסו את הקוק פיט שלהם, ופינים אדומי פנים ומזיעים קיללו את השמש הקופחת ברמה ים תיכונית. צלון הבימיני שלנו עורר התעניינות רבה. בסקנדינביה היאכטות לא מצוידות בבימיני. גם השימוש בחוסמי התזה "sprayhood", למניעת הרטבת הצוות בהפלגה מול גלים ורוח, נדיר ביותר, כנראה שליומיים של שמש בשנה לא צריך ציוד מיוחד.

בנמל הדיג של גורמו חנות קטנה ולצידה מזנון. כאן אפשר לקנות דגים ובמיוחד דגים כבושים ומעושנים שאותם מכינים משפחות הדייגים. נושא העישון והכבישה מפותח מאוד בסקנדינביה. הצורך לשמר מזון לתקופות החורף הארוכות העלה את העיסוק בשימור לרמת אומנות ממש. במזנון באי הקטנטן אפשר היה לקנות מבחר גדול של דגים בסוגי עישון שונים. הסלמון כאן לא היה קפוא. דגו אותו בלילה הקודם. כאן אני חייב בגילוי נאות, אני מכור לדגים כבושים ומעושנים. כאשר השכן הפיני המליץ על האי גורמו כיעד מעניין, הוא הוסיף כבדרך אגב: "יש שם מעשנות דגים טובות". כל השאר כבר לא עניין אותי.

אחרי הצהרים כלומר בשבע בערב, יצאנו לסיור רגלי באי אשר הפך לטקס דתי. בקצה האי ניצבת כנסיה קטנה וצנועה, כאשר נכנסנו אליה הסתבר שתוך דקות מתחילה תפילה מיוחדת לשלומם של הספנים והדייגים. הפריט הבולט ביותר בכנסיה הקטנה היה דגם גדול של מפרשית אשר היה תלוי מהתקרה. כאשר סיפרנו שאנחנו מישראל הכומר אשר הגיע במיוחד לתפילה מאי סמוך פער את עיניו בתימהון, ישראל, ירושלים, בית לחם הוא מלמל. כשהוספנו שבאנו עם יאכטה כבר כמעט והוכרזנו כקדושים…טוב, לא נגזים.

אין ספק שתפילה בכנסייה, שכמובן כללה גם אותנו, הייתה יעילה מאוד. מזג האוויר החמים ליווה אותנו לאורך כל הנתיב אשר כלל עוד איים רבים. יצאנו מהארכיפלג בקדקוד המזרחי שלו בעיר הנמל הנקו (Hanko). משם המשכנו להלסינקי. ידיד פיני שלי אמר לי שההפלגה שלנו בארכיפלג "לא נחשבת". הוא הוסיף: "בארכיפלג צריך להפליג בגשם ובערפל". חשבתי שכנראה לתפילה בגורמו היה אפקט מקדים.

דילוג לתוכן