ההפלגה הראשונה במים הפינים הייתה קצרה, 11 מייל בקו אווירי. את נתיב ההפלגה למדנו בקפדנות תוך שאנו מגדילים את הפלוטר לקנה המידה הגדול ביותר. את השיטה שבה הפלגנו בשבדיה ישמנו גם בפינלנד, צג הפלוטר הנמצא מול ההגאי פתוח על קנה מידה גדול מאוד או מרבי ואילו הטבלט עם מפת הנאויוניקס מראה את הנתיב כמה מיילים קדימה. זאת כדי להתכונן מבעוד זמן לפיצול נתיבים או לצמתים, טעות בפניה עלולה להביא את היאכטה למבוא סתום. לעיתים רוחבם של הנתיבים צר כל כך שבהפלגת מפרשים אין אפשרות לעלות לרוח כדי להסתובב. נתיבי השיט בארכיפלג מסומנים היטב בשיטת מיצוף קרדינלי. המיצוף מיועד לאניות הסוחר הקטנות או המעבורות. היה צורך לכבוש את היצר ולא לעשות קיצורי דרך תוך יציאה מהנתיב המסומן, שרידי כלי שיט קטנים וגדולים הפזורים לאורך הנתיב גורמים לכך שרעיונות כאלו לא יצאו לפועל.

לאחר הפלגה של כמה שעות בלבירינט האיים הגענו למעגן באי הזעיר רודהמן (Rodham). המעגן, הנמצא בין שלושה איים קטנים, נצפה רק כשאתה ממש בפתחו. העומקים במפה היו גבוליים, בין 2 ל-2.5 מטר. ל"יולה" שלנו, מפרשית XC 45, שוקע של 2.2 מטר. בתחילה שקלנו להישאר על עוגן בפתח המעגן אבל פיני נחמד שנכנס אחרינו הוביל אותנו לרציף כשהתראת מד העומק מהבהבת כל הזמן. לכשעגנו מיהר השכן הפיני להצטלם עם הדגל הישראלי.

למדנו ממנו כי: א) הפינים משוגעים על שיט, פינלנד היא המובילה העולמית ביחס של כלי שיט למספר התושבים, (כלי שיט אחד לכל 6 תושבים! לעומת ישראל כלי שיט אחד לכל 300 תושבים). ב) כל פיני שיש לו סירה מפליג עכשיו כי העונה בה ניתן להפיג היא בת 3 חדשים לכל היותר (הטמפרטורה הרגילה בחורף היא דו ספרתית מתחת ל -0). ג) בחורף אפשר ללכת או לגלוש מאי לאי כי הכול קפוא, הסירות כמובן מחוץ למים. ד) עד הערב המעגן יהיה "מפוצץ" ולא יהיו מקומות עגינה ליד הרציפים. אגב, הערב מתחיל ב-10 בלילה, ב- 2-3 בבוקר כבר אור.

באי הזעיר שאורכו ורוחבו אינם עולים על כמה מאות מטרים ארבעה מבנים. במבנה הראשון נמצאת מסעדה צנועה (דגים נהדרים….) וחנות מזכרות, שם יושב "מושל האי", פיני נחמד אשר מנהל את האי ואת המסעדה, במבנה השני הוא גר עם אשתו וילדיו. המבנה השלישי היה תחנת אלחוט שהוקמה בתחילת המאה העשרים והיום הוסבה למוזיאון קטן. המבנה הרביעי הוא המעניין, הוא מוצב על קו המים ולידו באר עם משאבה ידנית. על הקיר נשען גרזן גדול. זאת הסאונה של האי. ליצנים פינים אומרים שהדגל הפיני היה צריך להיות עם ציור של סאונה במרכזו, ובאמת ראינו מבנים כאלו בכל אי פיני, גם באיים לא מאוכלסים, השרות הוא עצמי. לאחר חטיבת העצים מכניסים אותם לתנור. מחכים בסבלנות שהסאונה תתחמם (בפינלנד 100 מעלות זה מינימום) ונכנסים. כישראלים תוך דקות יצאנו וקפצנו לים. טמפרטורת הים בקיץ היא 16-18 מעלות. "נורנו" מהים תוך דקות ספורות. לאחר מכן התקלחנו במים מתוקים וקפואים ששאבנו במשאבה הידנית. מי הים היו חמימים לעומת מי הבאר.