ברבע האחרון של המאה ה- 19 גילו הבריטים את חופי הים התיכון. הם הבינו קצת באיחור שלא צריך לבלות את הקיץ במזג אוויר רטוב וקר, ובכלל, שהים התיכון הוא מקום מקסים (מה שנכון), מהר מאוד הם הביאו איתם גם יאכטות מפרש, וכל השאר היסטוריה. בנמלי הדיג של דרום צרפת עם מזג האוויר המתאים לשיט, התרבו היאכטות כאמבות. מספר היאכטות בחוף התכלת הוא הגדול ביותר בעולם, בהתייחס למייל חוף, וכך גם מספר היאכטות העוגנות שם.         

 

את ההפלגה בחוף התכלת אשר משתרע לאורך חופו הים תיכוני, המזרחי של צרפת, התחלנו במרינה העירונית של בנדול (BANDOL). היאכטה הקטנה שלנו החלה את ההפלגה שלה לכיוון ישראל שבוע קודם, קרוב לגבול הצרפתי – ספרדי. בנדול היא עיר נופש צרפתית – ים תיכונית טיפוסית אשר החלה את ההיסטוריה שלה ככפר דייגים. היום בכל עיר כזאת נמצא מרינה גדולה עד גדולה מאוד. ליבה של העיר היא הטיילת הנמתחת לאורך החוף, גדושה בבתי קפה, מסעדות וחנויות תיירים. המרינה משמשת תפאורה לטיילת, אך כראוי לאומה אשר המציאה את שיט הנופש, היא מנוהלת בקפדנות ולרציף יכולים להיכנס רק מורשים. טיול ארוך ומהנה לאורך החוף מסכם את היום הראשון.

 

בבוקר מוקדם אנחנו כבר בים. השמיים מעוננים, רוח מזרחית של 25 עד 30 קשר מכה בפנים. "תגיד?" – אני שואל את אחי – בעוד אנחנו עומדים מול הרוח ומצמצמים את הראשי למקסימום "לא מוכרים כאן ביולי את השמש?". היעד שלנו הוא טולון (TOULON), 17 מייל מבנדול. אנחנו מתגלססים לאורך החוף היפיפה, המיוער והירוק. אחר הצהרים אנחנו נכנסים למפרץ הענק של טולון, החלופות לעגינה מגוונות. אפשר לעגון באחת המרינות הנמצאות בצידו המערבי של המפרץ או במרינה העירונית בצידו המזרחי. אנחנו פונים מערבה, קריאה שלנו בקשר לא נענית. "היום יום ראשון" אומר לנו יאכטונר העוגן ברציף הראשון ומיטלטל עקב הסוול החזק במרינה. אנחנו פונים החוצה, בים אנחנו מוכנים להיטלטל, במרינה שבה אנחנו משלמים עבור העגינה – לא. אנחנו פונים לאזור המספנות הסמוך, שם מאחורי אונית גלנוע ענקית במים שקטים להפליא, אנחנו נקשרים למזח קטן. תוך זמן קצר אנחנו בדרך למסעדה השכונתית הסמוכה. על שני דברים אפשר לסמוך בצרפת. הראשון: לא תישאר רעב (בתנאי שתגיע למסעדה בזמן) והשני: רמת האוכל תנוע מטוב למעולה – אין נפילות. בעניין הזמן חשוב לדעת כי מסעדה צרפתית שמכבדת את עצמה לא תקבל אורחים אחרי תשע בערב. כאן זה לא יוון או ספרד שבשעה אחת עשרה בלילה מגיעה משפחה על טפה ותינוקייה לארוחת ערב. למחרת בבוקר בדרכנו לפתח המפרץ אנחנו חולפים על פני בסיס ענק של הצי הצרפתי שטולון היא בסיסו המרכזי בים התיכון. יש כשישה מייל עד ליציאה ואנחנו מנצלים את הרוח הנוחה והים השקט לארוחת בוקר שבבסיסה מגוון גבינות צרפתיות. קנינו כמה מהן בסופר השכונתי. הקפדנו על גבינות דלות שומן – עד 40%. האמת, לא היו גבינות רזות יותר. הנה עוד תעלומה שמטרידה אותי מאז שהגעתי בפעם הראשונה לצרפת, כצוער בן 18 על סיפון אניית צי הסוחר – איך הצרפתיות נשארות רזות וחתיכות עם גבינות של 80% שומן?.

 

עוד לפני היציאה מהמפרץ ראינו את מכות הרוח והים הגלי. עוד פעם צמצמנו את הראשי למינימום ותוך זמן קצר כבר היינו בגלס הקדמית הראשון. היתרון של החוף הצרפתי, משופע המרינות, הוא שאתה יכול לתכנן את הכניסה הבאה שלך למרינה לפי עוצמת וכוון הרוח. אם אתה רוצה (ואוהב כמונו) הפלגות מפרשים פשוט תפליג את מספר השעות אותן אתה מתכנן ותכנס למרינה מולה אתה נמצא באותו רגע נתון שתרצה לסיים, המסעדות טובות בכולן.

 

היעד שלנו היה האי פורקרול (PORQUEROLLES) כ 15 מייל מטולון ויום הפלגה ברוח קדמית. בדיקה שעשינו באינטרנט ערב קודם הצביעה על התרעה בפני סערת מיסטרל אשר תחל בלילה. אחר הצהריים קראנו בקשר למרינה של פורקרול. "אין לנו מקום עגינה פנוי" השיבו לנו בקשר. החלטנו להעדיף את שיטת המגע האישי ונכנסנו למרינה. מסתבר שאכן כל המקומות מוזמנים אבל מכיוון שהייתה התרעת סערה, בחרו רבים שלא להגיע. כפי שציינו בפתח סיפורנו, המרינה בפורקרול הינה מרינה מבוקשת מאוד. פורקרול הוא אחד משלושת האיים הנמצאים מול העיר הייר (HYERES) שהיא מרכז שיט גדול בפני עצמו. ממזרח לאי שוכן האי (ILE PORT CROSS) שרובו שטח צבאי ומיעוטו חוף נודיסטי, ומזרחה ממנו האידו לבנט ((ILE DU LEVANT שהוא שמורת טבע ללא בתים,כבישים ומכוניות, מסעדה כמובן יש. לא להגזים, אנחנו בצרפת. נשארנו באי המקסים שני לילות בשל הסערה וניצלנו את הזמן לסיור רגלי יסודי ומומלץ. האי גבעי ומיוער ובעמקים הקטנים כרמי יין מתוקתקים. השביל הנמצא מעל מצוקי החוף הדרומי הוא בגדר סיור חובה.

 

המשכנו להפליג כ 40 מייל מזרחה תוך שאנו פוסחים על ערים ידועות כמו סנט טרופה והגענו בשעות אחרי הצהרים לסנט רפאל (SAINT RAPHEL ) אושיית תיירות בפני עצמה. לאחר יומיים בשמורת טבע, החלטנו לבלות את הלילה ב"צנטרום" של המרכז. המרכז משמעו המרינה העירונית, לשעבר הנמל הקטן של העיר. חלפנו על פני המרינה העירונית הגדולה של סנט רפאל ונכנסנו למרכז העיר. כאן כבר לא ביקשנו מקום עגינה בקשר אלא העדפנו את המגע הישיר. הסתבר שהדגל הישראלי דווקא עוזר. קיבלנו מקום עגינה על הרחוב הראשי הומה התיירים. כאשר שאלתי את המנהל התורן של המרינה מדוע הוא אומר שאין לו מקום כאשר אזור נרחב פנוי, הוא ענה בתמיהה: "זה אזור שמור למגה יאכט". ללמדך שבריביירה הצרפתית יש היררכיה ברורה וגם אם מקום העגינה יישאר פנוי לא ירתקו מפרשית "פושטית" ברציף של מגה-יאכט. המרינה של סנט רפאל עוברת מתיחת פנים יסודית כדי למתג אותה כמרינת על. "העירייה סבורה שתפאורה של מגה יאכטות היא טובה לתדמית התיירותית של העיר" כך אומר לי מנהל המרינה ושולח אותנו למסעדה קטנה ברחוב צדדי "שאליה אני הולך עם החברה שלי, לא עם אשתי" הוא מוסיף בקריצת עין. מה נאמר, לחברה שלו יש טעם מצוין.

 

לחברים האוהבים חופש בסטייל עם מסעדות יוקרה, מועדונים וחנויות של טובי המותגים, סנט רפאל היא מקום מומלץ. בבוקר הנפנו מפרש ועם רוח צפונית מערבית ערה הפלגנו ברוח גבית לכיוון העיר ניס (NICE). בדרך חלפנו על פני אנטיב והמרינות העצומות הנמצאות ממזרח וממערב לה. גם בניס רצינו לעגון במרכז העיר. היתרון הגדול של עגינה במרכז העיר הוא היכולת לסייר רגלית בעיר כאשר ניתן בתוך זמן קצר לחזור ליאכטה להפסקה או התארגנות. הכניסה הצרה לנמל העתיק של ניס מחייבת תשומת לב למעבורות היוצאות ונכנסות, בתדירות של מוניות קו 5 בתל אביב. ניס (ניצה באיטלקית) היא עיר שמצדיקה טיול יסודי. כמו כל הריביירה הצרפתית גם היא הייתה עיר איטלקית עד 1860. כך ניתן לראות בחלק העתיק של ניס (הצמוד לנמל הישן) את הארכיטקטורה האיטלקית במיטבה. לחובבי האומנות אציין כי בעיר ממוקמים שני מוזיאונים יוצאי דופן, מוזיאון המוקדש ליצירותיו של מרק שגאל ומוזיאון המוקדש לקולגה שלו מטיס.

 

בערב התחברנו לאינטרנט וראינו שסערת מיסטרל אמורה להתפתח בעוד 48 שעות. החלטנו לחתוך דרומה לקורסיקה, קודם כל כדי לא לשבש את לוח הזמנים, אך הסיבה האמיתית הייתה  להכיר טוב יותר את האיים הטוסקנים הנמצאים בין קורסיקה ליבשת איטליה.