השיחה עם עמיחי כהן מתחילה דווקא בסיפור טיסות. כמה ימים הוא טס במסוק באזור הר תבור, כאשר פתאום הוא מצא את עצמו בתוך ערפל סמיך שלא איפשר לו לראות את הדרך. שלא כמו בים, באוויר הסכנה קצת יותר גדולה, קווי מתח גבוה, הר התבור, אנטנות וכו' מסכנות את הטייס. לבסוף אחרי כמה רגעים זיהה עמיחי שדה חרוש מתחתיו, נחת והמתין להתפוגגות הערפל, עם ההתבהרות הוא המריא שוב לדרכו.

 

לאחר ששמעתי את הסיפור של עמיחי על ההפלגה בים השחור, הבנתי כי לא סתם הוא סיפר לי את הסיפור על הטיסה. בעת הפלגה בים השחור כמו בטיסה, אין הרבה מרווח לטעויות…

 

"כשקניתי את היאכטה שלי (בנטו אושיניס 40) הפלגתי מצרפת לישראל. בדרך עברתי את הים האגאי וחשבתי לעלות לכיוון הים השחור אבל לבסוף ויתרתי. הרעיון חזר אלי כשנה אחר כך, והתחלתי ללמוד את הנושא. חיפשתי יעד הפלגה שונה ומגוון יותר מהים התיכון".

 

"התחלתי לבדוק בספרות המקצועית, אבל לא מצאתי שום חומר עדכני ומפורט. בקרב קהילת השייטים בישראל גם לא מצאתי הרבה שייטים שהפליגו בים השחור ושיכולתי להיוועץ איתם".

 

"ההיפך הוא הנכון. המידע שמצאתי לפני היציאה מישראל היה מועיל מאוד אבל לא מספק. בעזרתו ובעזרת ספרי החופאות הגעתי עד לאיסטנבול. בכל המרינות עד איסטנבול חיפשתי מידע מהמקומיים ומצאתי המון נכונות ורצון לעזור. לדוגמא, במרינת SHARKAY שלפני איסטנבול התיידדתי עם מפקד משטרת החופים. הוא נתן לי המון מידע, ויותר חשוב מכך, את מספר הטלפון שלו לסיוע בכל עת. זה עזר לי מאוד.

 

"בכל מעגן שאלתי מה המעגן הבא שניתן להפליג אליו. בעזרת תווין המפות בדקתי את הנתונים ובעזרת המקומיים הצלבתי מידע ווידאתי כי אכן ניתן להיכנס. לא יצאתי לים מבלי לשאול את המקומיים קודם מה היעד הבא שלי, ווידאתי כי תווין המפות מאופס וכי בספר החופאות אכן יש מידע כזה או אחר על היעד. בנוסף נעזרתי בספרי הטיולים היבשתיים, המתאימים למטיילים היבשתיים, ספרים אלו התאימו גם לנו".

 

"אין מרינות ואין יאכטות. החוף הטורקי מנוקד במעגנות דייגים שניתן להיכנס אליהם עם יאכטה, אבל זאת היאכטה היחידה… ברומניה, בולגריה ואוקראינה יש מרינות ויאכטות. יאכטות מפוארות אפילו. אבל אלו מרינות בודדות. רוב המקומות מזכירים את ההפלגות בטורקיה של שנות השמונים. המון סירות דיג, בכל הגדלים, הסוגים והמינים, הרבה סירות מנוע קטנות, הרבה אוניות, בעיקר בעת חציית מיצרי הבוספורוס. תרבות השיט בים השחור בחיתוליה, ולכן גם המרינות בתחילת דרכן".

 

"קבלת פנים חמה, נעימה והרגשה כי אין קשר בין הדעות שמשמיעים המנהיגים לבין רצון העם לקרבה ופתיחות. בכל מעגן קיבלו אותנו בזרועות פתוחות. דגל ישראל התנוסס בגאון על התורן, ובטיולים שלנו בפנים היבשת בהחלט לא הרגשנו שום איבה".

 

במקום שנקרא "Karaburun" התיידדתי עם הדייגים המקומיים. הם יוצאים כל יום בבוקר לדוג דג שנקרא קלקן. קילוגרם אחד של הדג נמכר בשוק ב- 100 דולר. הם הזמינו אותי להצטרף אליהם בבוקר לדיג. יצאנו בארבע לפנות בוקר, חזרנו בצהריים ואכלנו ארוחת דגים יוקרתית. לרגע לא חששתי להפליג איתם או להסתובב לבד בכפרים ובערים. סיפור דומה היה לנו גם באחד הכפרים שבהרים. ראינו אש עולה מאחד הבתים ונכנסנו לבדוק מה קרה. זכינו לארוחת בוקר מדהימה ולאירוח כיד המלח. העשן שראינו, עלה מהטאבון".

 

"אני התכוננתי לגרוע מכל, ים סוער, גלים וכו'. בפועל לא הייתה שום בעיה. נכון שמדי פעם הים סוער, אבל לא נתקלנו בסערות אכזריות או בגלים של 10 מטר. מנגד, ההפלגה ב"אגם" סגור מעניינת. גובה הגלים רוב הזמן כמטר, אבל לא גלי רוח אלא סוג של גלי גיבוע קופצניים. היה לנו סיפור מעניין מאוד בFILYOS שבחוף הטורקי. היינו בים, לפתע ראיתי יבשה מולי. ע"פ תווין המפות והמפה שברשותי לא הייה אמור להיות באזור אי או לשון ים. הפלגנו לכיוון בזהירות, תוך שהיבשה גדלה וגדלה. ממש במרחק קרוב הבנו כי מדובר בבוץ שנשטף לים מנהר קרוב. זה מחזה שלא אשכח זמן רב. הגשם הרב שירד בהרים פשוט שטף במשך כמה ימים את הבוץ לים והשכבה העליונה של המים הייתה חומה.

הים עצמו מאוד מלוכלך, כנראה מכיוון שמדובר ב"אגם" הלכלוך נשטף לחופים ולא נעלם, אלא חוזר לים. חבל שכך."

 

"בטורקיה אתה מרגיש רצוי. האוכלוסייה ענייה אך מכניסת אורחים. הם מחפשים את חברתך ועוזרים ככל הניתן. במדינות האירופאיות, היחס שונה לחלוטין. במרינות, או בשמן המקומי YACHTS CLUBS אתה משלם בעבור העגינה, אך לא מקבל חשמל ומים וגם ההרגשה מוזרה. יותר הרגשה של מדינות שתקועות עדיין בימי השלטון הקומוניסטי ומנסות להתקדם למאה ה-21 ולמערב".

 

"ברוב המעגנות כן. ישנן גם מעגנות בתוך פתחי נמלים. כמובן שצריך להיות ערני לשוקע במעגנות הקטנות. מבחינת ביטחון ניתן להשאיר את היאכטות בעגינה ללא כל חשש מפריצה או גניבה. "מנהלי המעגן" תמיד מסייעים ועוזרים ודואגים לכל מחסורך, וגם לביטחונך. הסכנה היחידה היא בעגינת דופן לסירות הדיג. הראשון מהדייגים שיוצא בבוקר לא בודק כמה סירות דיג או יאכטות קשורות אליו. הוא משחרר חבלים ויצא לים..".

 

עמיחי מסכם את ההפלגה בהמלצה חמה לשייטים: "מי שמחפש הפלגה שונה, אתגרית אך לא קשה מדי, הים השחור בהחלט מומלץ. לימדו את הנתיב והפליגו בבטחה, תזכו לחווית שיט שלא תשכחו במהרה".