וינסטון – עוד סיפור אחד של אהבה #2
דוקטור עמוס רביב
חלק ב' של סיפור של דוקטור עמוס רביב על תיקון הקטמרן AMOSEA ISLAND שנזוק בסופת טורנדו
כדי לבנות את הקובייה כך שתתאים במדויק למקומות התמיכה בספינה, התקשרנו לחברה שייצרה את הספינה. הוקל לנו כשקיבלנו את תכניות המבנה שלה וכן אישור להרימה בצורה מיוחדת זו. שטנואליה בסירת גומי,ומדדנו את מפתחי החלק הפנימי שלה וכן את האורך ואת הרוחב של השטח התחתון שעליו אנו מתכננים להרימה. סימנו את אזורי התמיכה החזקים שלה בחלק הגוף התחתון, האחד בקו החיבורים הדמיוני עם התורן והאחר בקו החיבורים הדמיוני במקום שבו מתחבר הסיפון העליון עם הגוף מאחור.
בסירת הגומי נפל לי האסימון למיזם עסקי פוטנציאלי, ראיתי סביבי את הספינות שנפגעו בסערה וידעתי שבין איי פולינזיה לניו זילנד אין אף מספנה מתאימה להוציא קטמרן לתיקונים מהמים. בן-רגע החלטתי לבנות את המספנה האישית שלי כמספנה המקצועית הראשונה והבטוחה ביותר, מספנה המשתמשת בכוחות הטבע בלבד להוצאת קטמרנים מהמים בצורה מהירה, יעילה וזולה, ללא חשמל או הוצאות קבועות יקרות וכזו שתתאים לכל סוגי הספינות.
המחפר החל לפתוח פתח ביבשה באורך וברוחב המתאימים לגודל הספינה. ביקשתי מהמפעיל שיעמיק את שטח הלגונה הפנימית כך שהיא תתאים לצרכינו, כלומר עומק של כמטר שמונים מתחת לקו השפל. אומנם עומק הקילים שלנו הוא מטר ושלושים בלבד, אךחששתי שההגאים של הספינה נפגעו. אולי נצטרך להוציא אותם לתיקון וכך יוכלו הצירים שלהם לצאת בקלות. חשבתי גם על סירות אחרות שאולי יגיעו לכאן להספנה, ולכן יצרנו מתקן ייעודי שיוכל להתאים בעתיד לסירות מסוגים שונים. היינו די תמימים כאשר פנינו לסוחר העצים המקומי וביקשנו לקנות עצים לצורך הקמת המתקן שלנו. הסערה האיומה גרמה נזקים לאלפי בתים וכמעט כולם היו צריכים עצים לשיקום בתיהם. אי אפשר היה להשיג עצים לצורך בניית מתקן ההרמה. נסעתי בין הכפרים ההרוסים ובאחד מהם פגשתי בחור פיג'יאני חסון ליד בית הרוס לחלוטין.
שאלתי אותו למי שייכים עלי הקוקוס הענקיים שנפלו בסערה. "למשפחה שלי", ענה לי. הצעתי לעזור לו לחתוך את העצים לתיקון ולבנייה של הבית בתמורה לשמונה עצים באורך שמונה מטר. הוא פנה לקבל את הסכמתו של הצ'יף של המשפחה, אך הסביר שבכל הכפר אין מכונה או מסור לחיתוך עצים. הם חותכים אותם ידנית במצ'טה, הסכין המשמשת לחיתוך קני סוכר. החום הטרופי החל לתת בי את אותותיו. הזעתי כהוגן, היו דרושות לי לגימות מים רבות עד לבואה של התשובה המיוחלת.
הצ'יף הסכים, אך התנה זאת בכך שאביא מסור לחיתוך עצים. חזרתי במהירות לסאבוסאבו, עברתי בין כל החנויות אך לא מצאתי מסור. שמעתי שלבחור הודי המתגורר בעיר יש מסור כזה. הגעתי לביתו וביקשתי לשאול את המסור לכמה ימים. חזרתי לכפר העצים המרוחק והתחלנו בעבודות החיתוך. העבודה ארכה שלושה ימים, ובסיומם הבאתי לשטח שמונה עמודי חשמל עבים וחזקים, השחזנו להם את הקצוות כאילו היו עפרונות עצומים והמחפר תקע אותם בשטח הים שסומן מראש. מכה של המחפר בזווית לא מדויקת הביאה לקריסה של אחד העמודים.
חיוור ומתוח – כי לך תמצא עוד עמוד כזה – נסעתי שוב כשעתיים עד לכפר המרוחק. התקבלתי שם בחמימות רבה ולשמחתי ניתן לי מבוקשי בלא כל בעיה. חזרתי עם העץ המושחז ועד מהרה, מהירות היא הרי עניין יחסי, עמדו כל שמונת העמודים במקומם. לחלקם הפנימי הכנסנו סלעים כדי לחזק את העצים שלא יזוזו ממקומם. המתנו לשפל הגדול של חודש מרץ ויצקנו חמישים שקי מלט לתוך מסגרת עץ שחיברה את כל העמודים. בכל שפל הוספנו עוד שכבת בטון ובגאות קיבל הבטון את מי הים לחיזוק, מבלי שיהיה צורך להשקות אותו בכל יום כנהוג באתרי בנייה. אט אט אכן התחזק הבטון.
קשרנו את כל עמודי הבטון בלוחות עץ מכל הצדדים והתחלנו לבנות במים שתי קוביות שוות בגודלן – האחת שתתמוך בסירה בחלק הקדמי מתחת לתורן והאחרת מתחת ל- bridge deck מתחת לחיבור הגופים, כך שתתמוך בחלקה התחתון. לצורך חיבור העצים הלכנו לחנות הבניין המקומית וחתכנו מוטות הברגה ארוכים שיעברו בין כל העצים. המטרה הייתה שכל הקונסטרוקציה תוכל להחזיק ספינות במשקל של עד עשרים וחמישה טון. במשך חודש ימים בנינו את מתקן ההרמה. לא מעט מגבלות עיכבו את הבנייה: זמן אספקת החומרים, העצים, הבטון, כפיפות זמני העבודה לשפל ולגאות, השמש הטרופית היוקדת, הלחות הגבוהה וסופות הגשם – כל אלה האטו את העבודה ועיכבו את קצה ההתקדמות.
חיכינו עוד שבועיים ימים לגאות הגבוהה וחודש לאחר שהתחלנו בעבודות השיקום החלקנו את הסירה בזהירות ובאלגנטיות, נרגשים וחרדים, לתוך המפרץ המלאכותי שנבנה במיוחד עבודה. נשמנו לרווחה כשהיא עלתה בקלילות על מתקן קוביות העץ. עתה החלה העבודה להרמתה לגובה המאפשר לעבוד עליה, כך שהקילים יהיו מחוץ למים גם בגאות המקסימלית. משמעות הדבר הייתה להרימה מהמתקן עוד כמטר וחצי באוויר. לצורך כך הזמנו מניוזילנד ארבעה מגבהים, ג'קים, בדומה לאלו המשמשים להרמת מכוניות במוסך. מגבהים אלו מיועדים להרמה של עד עשרים טון.
צוות של ארבעה פיג'יאנים חסונים הרים את הספינה באופן שווה מכל ארבעת צדדיה והכניס בלוקים חזקים מעץ שהוכנו מראש לתמיכה בספינה, שלב אחר שלב, בכל פעם עוד עשרים סנטימטר. לאחר שלושה ימים תמימים של עבודה זהירה הגיעה הספינה לגובה הרצוי מעל פני המים. התחלנו לחזק אותה בקרשי עץ עבים בצורה אלכסונית תוך כדי הכנסת ברגים בחיבורי העצים, כך שהיא לא תוכל לזוז גם אם סופה נוספת תפקוד את האי. חפרנו עוד ארבעה בורות באמצעות המחפר, כל אחד בעומק של חמישה מטר ואליהם הכנסנו את בורגי המצופים הישנים, שהוצאו מהמים לאחר הסערה והוחלפו בחדשים. בקצהו של כל בורג כזה יש טבעת ואליה קשור המצוף במים. השתמשנו בטבעות אלו כעוגן חיזוק של הספינה בארבע פינותיה וכך היא הייתה קשורה ביבשה כאילו נקשרה במרינה לארבע נקודות אחיזה ברציף. לאחר חודש וחצי של עבודה מאומצת בתנאים קשים, עמדה להAmosea Island בבטחה מחוץ למים. אני מרגיש אותה, אוהב אותה, ויכול לשחזר את השיחה האילמת שלנו בנקודת זמן זו.
כל תיקון בוצע בקפידה רבה ובשמירה על רמת ניקיון שלא הייתה מביישת אף בית מרקחת. העובדים לבשו בגדים לבנים ומסכות פנים, ונראו כמו פיג'אנים מהחלל. הכנת השטח לכל תיקון ותיקון נמשכה יומיים. כל העבודה בוצעה באיכות וברמת הגימור הגבוהה ביותר, אפילו בהשוואה למפעלים לייצור יאכטות שבהם ביקרתי אין ספור פעמים. שם הרי בולטת המגמה לחסוך בכסף ולבנות את הסירות במהירות המירבית על פס הייצור. שלוש שכבות פנימיות ועוד ארבע שכבות חיצוניות ובמקומות מסוימים עד עשר שכבות – כך עשינו תיקונים שבסופו של דבר היו חזקים יותר ממבנה הספינה המקורי. הקפדנו לשמור על האיזון הדק שבין חוזק החומרים, משקלם והאפשרות לנזקים עתידיים, כך שהיריעות שהונחו היו גדולות משטח התיקון ועם זאת לא מוגזמות בגודלן.
תיקנו את הספינה במשך שישה חודשים באיכות וברמת גימור בין לאומית בעזרת צוות של שישה עובדים. מנהל הפרויקט היה קרלי בכבודו ובעצמו, והוא הקפיד לבדוק את איכות העבודה ושמר מפני טעויות. בכל בוקר בדקנו יחד את התקדמות העבודה, איתרנו בעיות חדשות שצצו תוך כדי עבודות השיקום וקבענו מחדש סדרי עדיפויות. בסופו של דבר ניצבה שם אהובתנו גאה ומרוצה – ספינה יפיפייה, חזקה יותר ואיכותית יותר משהייתה אי-פעם בעבר. היינו תקועים בפינה קטנה של גן העדן וכעת אנו יוצאים ממנה ומפליגים בין האיים הרבים של הגן הקסום הזה.