EN

חיפוש

הפלגת שיטבעוני לקפריסין

מאת אמיר ברושי צילום: גלית מרואלי/ דידי כהן/ אמיר ברושי

הפלגה בים הינה לרב חגיגה קולינארית. בין אם מדובר בבישולים מהוללים היוצאים חמים מהתנור, ובין אם מדובר במסעדות ים תיכוניות על חוף ים קסום. אמיר ברושי מספר לנו על הפלגה קולינארית קצת שונה.

הכל החל כאשר רציתי להפליג לקפריסין, לא רק לצורך שידרוג רשיון המשיט שלי למשיט 60, שכן את זה ניתן לעשות בהפלגה הרבה יותר קלה בין האיים בים התיכון, אלא בעיקר בשביל לעשות הפלגה ארוכה אמיתית. הפלגות כאלה יוצאות מישראל על בסיס כמעט שבועי, אבל בכולן מקובל לדוג (או לפחות לנסות) במהלך השייט. כמי שלא אוכל בשר מעל 35 שנים היה לי ברור שזאת לא אופציה עבורי ולכן החלטתי לארגן שייט כזה בעצמי, על פי החוקים שלי. הפייסבוק עזר לי למצוא את הצוות ומשם הדרך לארגון ההפלגה הטבעונית הייתה קצרה.
 
נפגשנו שישה שייטים ביום חמישי בשעה 7 וחצי בבוקר בחיפה לקראת היציאה לקפריסין:
· דני – האחראי על האוכל (להלן "השף"), שהספיק לעבור בבוקר בעכו ולהביא חומוס חם וטרי עם פיתות שנאפו באותו הבוקר.
· ירון שהביא היישר מהמקשה אבטיח מזן מיוחד (הוא התברר כמומחה בזני פירות וירקות – הוא אמר את השם של הזן, הסביר במה הוא מיוחד, אבל באמת שאני לא זוכר כלום חוץ מ"איזה טעים האבטיח הזה!!!").
· יואב, הסקיפר המדהים שלימד אותנו לא רק לשוט (רובנו גם סקיפרים) אלא גם איך להתנהל בסירה (כלים רוחצים במי-ים – זה יותר יעיל ומהיר).
· גלית, הטבעונית הכי אקטיביסטית על הסיפון.
· דידי, עם המשקפיים שמאפשרים צילום בלי שמישהו ירגיש.
· אמיר (זה אני), שיזם ואירגן את ההפלגה והצוות.
 
אחרי שמחסלים את החומוס, עושים ביקורת גבולות יוצאים לדרך. אין ממש רוח ושטים על מנוע. עובר הזמן, הים האינסופי משתלט עלינו, הסלולרי מפסיק לקלוט. סוף סוף שקט אמיתי. בשביל זה הגענו! עוד שעתיים עוברות ודני יורד למטה. בראש עובר לי "הוא בטח הולך לנוח, קמנו מוקדם הבוקר". כעבור חצי שעה הוא עולה עם מחבת עמוסה ב"מעורב ירושלמי" טבעוני. ההנחיה של ה"שף" ברורה – לוקחים פיתה (כבר לא חמה מהבוקר, עדיין טרייה באופן משמין), שמים "מעורב", על זה מהסלט שנקצץ זה עתה ועל הכל מפזרים טחינה. אני בדיאטה וכבר בבוקר חיסלתי פיתה. התלבטות קצרה ואז שומע את התגובות של הראשונים. טוב, הדיאטה תחכה כמה ימים. זאת אחת המנות הטבעוניות הטעימות ביותר שאכלתי בחיי! לסירה קוראים יאמי-1. לא ברור מקור השם, אבל לנו כבר ברור מדוע קיבלנו דווקא אותה.
לאחר כמה שעות של אקשן, החל מהשכמה מוקדמת, אוכל, מעבר גבולות ו"פרידה" מהיבשה הגיעה שעת אחר הצהריים. מסביב הכל כחול, רגוע. רק רעש המנוע ממשיך לתקתק. אחד הולך לתפוס תנומה, שני קורא ספר, שלישי מגזין "כחול". שניים משחקים שש בש. רגע, היינו שישה. אה, יש גם מישהי שתופסת שלווה בחרטום. לפני ההפלגה חברים שאלו אותי אם זה לא משעמם. אז זהו, זאת בדיוק המטרה. רצף שעות מהנה בו מתנתקים באמת מטרדות היום יום – בלי טלפונים, בלי טלוויזיה, בלי ציוויליזציה.
לאחר ארוחת הערב (קוסקוס) מתארגנים למשמרות לילה. כולם מתכנסים בתוך עצמם ואחרי המשמרת שלי אני הולך לישון. בבוקר מתעורר ומגלה שסוף סוף יש קצת רוח והמפרשים מצטרפים למנוע. אני מאיץ בסקיפר לנסות רק מפרשים ומצליחים להגיע ל-5 קשר. אומנם מוסיף כשעה לשעת ההגעה, אבל איזה תענוג. הים קורא לי ואני מודיע שאני מסרב להיכנס לקפריסין מבלי שבדקתי את הים מקרוב. נכנסים ל-heave to ואני נכנס למים. בינתיים השף מכין פנקייקים.
ידוע שהתחליף לביצה בבישול הטבעוני זה רסק תפוחים, אבל השף שלנו אשכרה ריסק תפוחים על הבוקר. אולי זה השחייה המוקדמת, אבל אלו היו הפנקייקים הכי טעימים שאכלתי (מוטיב חוזר בשייט הזה). הייתה בהם אווריריות שאפשרה לסירופ המייפל לחדור אליהם ולא להיות מעליהם. השף מסביר שזה בזכות העובדה שהוא מרסק את התפוחים עם הקליפה. אני חייב לנסות את זה בבית!
 
בשעת הצהריים אנחנו כבר אחרי ביקורת דרכונים, מפעילים את המזגן בסירה (עובד רק על מתח חוף) ומתפצלים. חלק הלכו לישון צהריים, חלק להסתובב בעיר. אחרי שנת צהריים כיפית, גלית, ירון ואני הולכים לעיר. מחפשים מקום טבעוני שמופיע ב-happy cow (ראה מסגרת) אבל מתברר שהוא נסגר בשעה שש בערב והגענו לשם בשש ורבע. אם רק היינו ישנים קצת פחות. במבט מבחוץ הוא לא נראה כזה מבטיח אז מתחילים לחפש מסעדה אחרת. בסוף מגיעים למקום שבו רשום בתפריט veggie burger. מבררים ומתברר שהוא טבעוני. מזמינים שלושה בצירוף שייקים טעימים ונהנים.
את הבוקר פותחים עם חביתות חומוס. השף מכין מגוון אפשרויות – פטריות, בצל, פלפלים. כל אחד לפי טעמו. בנוסף, מכין קציצות לדרך. ירון ואמיר נוסעים באוטובוס לאסוף את הרכב שהוזמן מבעוד מועד שיספיק לכולנו ונוסעים להרי הטרודוס. פארק לאומי מקסים שמזכיר את הכרמל, הגליל והגולן. מטיילים ב-Caledonia Trail, משם להר האולימפוס, מינזר קיקוס ועוד. כמובן שבין לבין אוכלים את הקציצות מהבוקר. בערב הוזמן מבעוד מועד מקום במסעדת Windmill בפאפוס – ויגן פרידנלי שמתבררת כמסעדה מאוד ידידותית. שני ההורים מבשלים והילדים ממלצרים. הזמנו ארוחת מזטים טבעונית – בין 18-23 מנות ("תלוי מה בא לאמא להכין היום") שמוגשות בלי הפסקה. השף מתעניין איך מכינים את אחת המנות ואם אפשר לקבל את המתכון. המלצר מוציא מהכיס פתק עם המתכון. איזה הפתעה – בד"כ מסעדות מסתירות את התפריטים שלהם, אז להכין מראש? הוא מסביר שהרבה שואלים והם שמחים לפרגן.
 
היום האחרון הגיע. יואב ואני מתלבטים לגבי שעת היציאה, עקב תחזית עוינת. מחליטים להתארגן ליציאה (יותר מאוחר נגלה שהתחזית לא הייתה בכיוון וההחלטה הייתה נכונה). בינתיים השף מכין מאפה עם גבינת קשיו שכמובן הוכנה במקום, טופו (השף אומר שקדיתא הכי טובים) וקישואים. הולכים לביקורת דרכונים אבל זה לוקח יותר זמן מהצפוי. השף אומר לסקיפר שהוא חושש שהמאפים יישרפו. שולחים את השף להוציא את המאפים מהתנור ומחליטים שאם ישאלו איפה הוא, הוא הלך לשירותים. הכל כאן בזמן קפריסין – השף חוזר, מדווח שהמאפים בצבע הנכון והתנור כבוי, ועדיין מחכים. מסיימים את הביקורת, חוזרים לסירה לאכול את המעדן ומשחררים חבלים.
 
לאחר שמתרחקים מקפריסין מגיע שוב החלק הכי טוב בהפלגה – אותו קטע "משעמם" בו היעד נמצע במרחק 10 שעות הפלגה, הטלפון הסלולרי כבר לא קולט, המיילים כבר לא יכולים להגיע וגם הווטסאפ דומם. שעות ארוכות שבאופן מפתיע עוברות מהר מדי של מנוחה טוטאלית, ניתוק מוחלט מהעולם וזמן למילוי מצברים.
את הטוב שומרים לסוף. הארוחה האחרונה במסע הייתה שניצלים וינאיים מדהימים, מבוססים על פילה סויה שהשף מייבא לארץ. אכלתי בכמה מסעדות שניצלים, תמיד עם כל מיני רטבים שיעזרו להם להיות טעימים. הפעם מדובר על רמה אחרת – פשוט טעים, בלי צורך לשום תוספות.
עוברים עוד לילה, משמרות, בבוקר פגישה עם חיל הים נותנת הרגשה טובה שמישהו שומר עלינו, עוד כניסה למים, הפעם כמעט כולם משתתפים, כניסה לארץ, עגינה. מנקים ומסדרים את הסירה, חוזרים לרכב ומתחילים לתכנן את הפעם הבאה.
 
דילוג לתוכן