הדבר הראשון שעשיתי כאשר נפתחו דלתות המטוס בסאן מרטן SAINT MARTEN היה להוריד את הסוודר איתו הגעתי בטיסה מניו-יורק הקפואה והמושלגת, אך עוד לפני שהנוסע הראשון יצא מהמטוס קיבלנו פרומו קצר למזג האוויר הטרופי. גשם עז אשר הותיר אותנו בתוך המטוס למשך יותר מעשרים דקות (בשדה תעופה זה עדיין יורדים לאוטובוס המסיע את הנוסעים לטרמינל). הנסיעה משדה התעופה למרינה PORT PLAISANCE  (נמל שעשועים -בהולנדית) ארכה כעשר דקות תוך שאנו נוסעים על גשר מתרומם החוצה את הלגונה הגדולה של SIMPSON  BAY שאורכה כ 3 מייל ורוחבה כמייל. המרינה של פורט פלאזנס הממוקמת בתוך הלגונה, היא חלק מכפר נופש גדול אשר בו מסעדות, ספא ובריכת שחייה מפוארת, מתקני ספורט וקזינו. היאכטה, קטמרן מדגם  HELIA 44(ראה כחול 53) מתוצרת פאנטן פאזו כבר עגנה רתוקה לרציף, לאחר שהגיעה ימים מספר קודם לבואנו בהפלגה ישירה מצרפת לסן מרטן. האי סן מרטן הוא אי מרכזי בקבוצת איי "מעל הרוח". כשאומרים רוח בים הקריבי מתכוונים בדרך כלל לרוחות הסחר אשר נושבות עד לקו רוחב 30 צפון מכוון מזרח, צפון מזרח. רוחות אלו מניעות את כלכלת הים הקריבי מאז ימיו של קולומבוס אשר חצה בעזרתם את האוקיאנוס האטלנטי ב 1492 ונחת בחופי איי הבהמס. סוג רוחות נוסף אשר מכתיב את החיים בים הקריבי הוא ההוריקנים למיניהם (ראה למטה). בשל שני גורמים אלה עונת ההפלגות בים הקריבי היא בחודשי החורף מדצמבר עד אפריל.
 

סנט ברטלומי  SAINT BARTHELEMY

כעשרה מייל דרומית לסן מרטן שוכן האי הקטן סנט ברטלומי הידוע בשמו המקוצר סן בארט St. BARTH. ההפלגה של עשרים מייל מהלגונה של סימפסון ביי למרינה בסן בארט נותנת לנו "טעימה" מהפלגה נגד רוח הסחר. הניסיון לא מהנה, במיוחד בקטה מרן, אך חיוני כדי לתכנן את המשך הפלגתנו. לאי שכולו גבעות גבעות ואשר ניתן לראותו כבר מחופי סן מרטן ייחוד לעומת איי הים הקריבי האחרים. הייחוד התגלה לנו רק כאשר נקשרנו במעגן הקטן והצנוע יחסית של בירת האי גוסטביה GOSTAVIA ויצאנו לסיבוב היכרות עם הסביבה. לאחר הליכה קצרה ברחובות צרים הגענו לרחוב הראשי ושם נכונה לנו הפתעה. לאורך רחוב של פחות מקילומטר, במבנים קולוניאליים טיפוסיים בעלי גג פח וקומה אחת עד שתיים, שכנו חנויות אופנה שכאילו הועתקו מבירות אירופה. פרטי ביגוד במאות ואלפי אירו הוצגו בחלונות הראווה. בחלון ראווה אחד ראיתי ערסל מהמם. כששאלתי למחירו נשארתי המום. עשרים ושתיים אלף אירו! אם אתם מתעניינים,  ויתרתי על רכישת הערסל- למרות עשרה אחוזי ההנחה, תודה עבור ההתעניינות. אז איך מתרחש הפלא הכלכלי הזה? ברור שמאה או מאתיים היאכטות העוגנות במפרץ ובמעגן לא מסוגלות להוות כוח קנייה לרמת מחירים כזאת. אבל החברים של רומן אברמוביץ (המחזיק באי אחוזה של 70 דונם) ועוד כמה חברה מהליגה הזאת כנראה יכולים. הווילות המפוארות על מורדות הגבעות הירוקות, בתי הקפה והמסעדות המוקפדות נותנות מושג אודות האוכלוסייה הקטנה של האי, אשר בניגוד לשאר איי הים הקריבי יש בה רוב של אוכלוסייה לבנה. הליך ביקורת הדרכונים (האי בשליטת צרפת) גם הוא מיוחד. אתה נגש לעמדת מחשב ומקיש את רשימת הצוות ושאר הפרטים. הפקיד מקבל אותם על הצג שמולו עם פרטי כרטיס האשראי וההליך מסתיים. לאי ייחוד נוסף, זהו האי היחיד בקריביים שהיה תחת שלטון שוודי. הם השאירו תזכורת בשמה של הבירה גוסטביה על שם מלכת שוודיה. היום האי הינו תחת שלטון צרפתי. מסביב לאי הקטן מספר מפרצים. בחרנו לעגון לשחייה ושנרקול במפרץ הנמצא כ 3  מייל צפונית מזרחית לגוסטביה. מסן בארט הפלגנו עם הרוח חזרה לכוון סן מרטן כאשר אנחנו עוצרים להפסקת צהריים באי פורש POURCHUE. זהו אי קטן אפילו ניתן לאמר ננסי, גבוה ושומם המקיף מפרץ מוגן היטב מהרוח המערבית. החפנו עם הדינגי טפסנו לשיא הרכס, וגילינו חוץ מנוף מרהיב גם קקטוסים מרהיבים לא פחות. לקראת ערב כבר עגנו במפרץ המרהיב של אנס מרסל ANSE MARCEL השוכן בקצהו הצפוני של סן מרטן. זהו הצד הנמצא בשליטה צרפתית. ההתרשמות שלי שהצרפתים לא נתנו ליזמי הנדל"ן להשתולל ולכן הבנייה בצד שלהם מאופקת יותר, משתלבת בנוף ולטעמי יפה יותר. המפרץ בו עגנו מוקף הרים גבוהים וירוקים וחופיו חוליים. על החוף ממוקם מלון יוקרה יפיפה. ממול למפרץ נשקף אלינו האי אנגווילה ANGUILLA יעדנו למחר.      

 

אנגווילה ANGUILLA

האי השטוח שוכן במרחק של כ 5 מייל מצפון לסן מרטן. אחרי שבקרנו בטריטוריה צרפתית והולנדית הפעם יש להניף דגל אנגלי. המעבר בין אזורי השליטה באיים הקריביים קצת מבלבל. הבלבול גדול יותר כאשר אתה מגלה שלמעשה בחלק מהמקרים לא מדובר בשליטה ישירה אלא במדינת חסות עם דגל וממשל משלה. שטחו של האי ככפלים מסן מרטן אך אוכלוסייתו כמחצית. את העגינה הראשונה בצענו במפרץ רנדוו RENDEZ-VOUS. המפרץ יפיפה. חול לבן מבהיק עטור דקלים מקיף מפרץ טורקיז עם מי קריסטל צלולים, כאילו רוצה לאמור: יש אמת בפרסום! מה שאתם רואים בתמונות זה מה שתקבלו. אחרי הצהריים הפלגנו למפרץ רוד בייROAD BAY  הנמצא בצדו הצפוני מזרחי של האי. מפרץ זה משמש כנמל המסחרי של האי וככזה יש בו שרותי בקורת גבולות. בניגוד חריף לסן בארט, כפר החוף של רוד ביי הוא מוזנח, אך המפרץ יפה, נוח, גדול ומשופע ביאכטות עוגנות. החפנו עם הדינגי למזח קטן וגילינו שבחנות המכולת היחידה בחוף המצאי היה עלוב. הציעו לנו לקחת מונית לבירת האי THE VELLEY אשר בה מרכזי קניות והנמצאת כ 5 קילומטר מהחוף. בערב החפנו למסעדה מצוינת "של רוי"     ROY'SBAYSIDE GRILL    מנוהלת על ידי שני דורות של משפחה אמריקאית. טיול רגלי אל תוך האי גילה לנו גם אזורי וילות וצמחיה טרופית יפיפייה וסבוכה. אך גולת הכותרת של אנגווילה הם הריפים הנמצאים מצפון לאי. על פי המלצתו של חברינו מנחם לב המומחה לאזור הפלגנו לפריקלי פיירPRICKLY PEAR  אי סלעי זעיר הנמצא כ 5 מייל ממפרץ רוד ביי. מסביב לאי ריפים רדודים המחייבים ניווט זהיר ומדויק, רצוי עם צופה בחרטום. בשעה שהשמיים מעוננים או ברוחות חזקות כדאי להימנע מחוויית הניווט בין הריפים. לאחר שהגדלנו על צג הטבלט את קנה המידה של המפה למקסימום והפלגנו באיטיות, הטלנו עוגן בין הריפים וירדנו לשנרקל. נו, מה יש לאמר, זה לא ראס מוחמד ואפילו לא השמורה של אילת. קביעה זו נכונה גם לשחיות שנרקול אחרות שעשינו בהפלגה זאת. לעומת זאת בחוף החולי שעל האי הזעיר היה בר משקאות מכובד. למחרת חזרנו לסן מרטן תוך שאנו מפליגים ברוח הערה לאורך החוף הצפוני מערבי בואכה מפרץ אנס מרסל בו כבר היינו. מצב המים שלנו כבר הגיע לקו התחתון האדום וחייב הצטיידות דחופה. כמו בכל הפלגה נושא ההצטיידות במים, דלק ומזון מחייב תכנון מוקדם. נושא הדלק והמזון בקריביים הם פחות בעיתיים. רוחות הסחר הקבועות מבטיחות הפלגות מפרשים נוחות וחנויות יש בטווחים לא גדולים מכל מעגן. אך באופן יחסי יש באיים מעט מזחים או מעגנים המאפשרים הצטיידות במים. אנחנו החלטנו להיכנס למרינה של פורט לונויל LONVILLIERS. זוהי אחת המרינות היפות שראיתי. אל המרינה מובילה תעלה צרה באורך של כ 300 מטר המחייבת שליטה טובה מאוד ביאכטה רחבה כשלנו. דני, ההגאי שלנו ביצע את התמרון באופן מושלם ואנו מצאנו את עצמנו במרינה קטנה, אך מצוידת ומתוחזקת היטב. כמעט מכל צדדיה המרינה מוקפת הרים גבוהים ותלולים אשר מדרונותיהם מכוסים בצמחייה טרופית צפופה. המרינה שייכת לכפר נופש שבתיו הנמוכים נבלעים בצמחייה המטופחת והעבותה. במרינה מסעדה טובה ומינימרקט בקיצור כל מה שצריך. בבוקר הפלגנו לטינטמאר  TINTAMARRE הנמצא כ 3 מייל מערבית מהקצה המערבי של סן מרטן. זהו אי זעיר המפורסם באוכלוסיית צבי הים שלו. אכן גילינו שיש אמת בפרסום. מיד עם העגינה מול החוף החולי הופיעו צבים ליד היאכטה. הניסיונות שלנו להתקרב אליהם בשחייה עלו בתוהו. מטינטמאר הפלגנו דרומה. בדרך נכנסנו למרינה הגדולה יחסית של אויסטר פאונד OYSTER POND. יעדנו לערב הייתה בירת החלק ההולנדי- פיליפסבורג. המילה  בירה יכולה להטעות באיים הקריביים. המונח הכפר המרכזי נראה לי מתאים יותר. נכנסנו למרינה החדשה והקטנה הנמצאת בצדו המערבי של הגריטבי- מפרצה של פילפסברג. הכפר היושב על רצועת החול בין האגם המלוח והים בנוי ככפר אירופאי מסודר עם בתים בסגנון הולנדי. המזח אשר אניות קרוז גדולות יכולות לעגון לצידו מבטיח זרימת תיירים גדולה, אשר מפרנסת חנויות תכשיטים וביגוד רבות. כאשר התיירים חוזרים לאוניה הכפר מתרוקן וכמעט נסגר. לאחר טיול לילי ארוך אשר הסתיים בפאב עם בירה הולנדית חזרנו ליאכטה לשנת הלילה האחרון. בבוקר כבר חיכינו עם עשרות יאכטות מכל הגדלים והדגמים בפתח הלגונה של סימפסון ביי. הפתח ממנו יצאנו ביום הראשון להפלגתנו סגור באמצעות גשר מתרומם. פתיחת הגשר מתבצעת בשעות קבועות ולזמן קצר. גם בלי הגשר כבישי האי הקטן פקוקים להפליא. פתיחת הגשר נתנה אות לשיירה הארוכה של כלי השיט לשעוט לתוך הלגונה. עשרות צופים עמדו משני צדי הגשר לצפות במופע המרהיב אשר סיים את הפלגתנו בקריביים. לסיכום ניתן לאמר שהפלגה בחדשי החורף שלנו היא אירוע מיוחד, ובאיים הקריביים הוא גם מעניין. לצערנו ההשקעה הגדולה בכרטיסי הטיסה וזמן הטיסה הארוך מאוד הופכים את ההפלגות בקריביים לאירוע לא שגרתי-אבל כדאי.

 

המילה הוריקן מופיעה בכל מדריך חופים של האיים הקריביים וחופי ארצות הברית. כל תכנון שיט באזורים אלו מחייב התחשבות בהם – ובצדק. מדובר ברוח העלולה להוות סכנת חיים. משפחת הסופות הציקלוניות ידועה בשמות שונים מסביב לכדור הארץ, באסיה לדוגמא היא נקראת טייפון. ההוריקן מתחיל להתפתח באזור הטרופי בלב האוקיאנוס האטלנטי. החודש המוקדם ביותר שבו נרשם הוריקן ב 20 השנים האחרונות היה מאי, המאוחר ביותר היה אוקטובר. בשם הוריקן זוכה רוח שמהירותה מעל 64 קשר. במהירות זאת היא מוגדרת כהוריקן דרגה אחת. יש חמש קטגוריות שהגבוהה ביותר היא דרגה חמש. בדרגה זאת מהירות הרוח עולה על 134 קשר. ההוריקן נע תוך תנועה מעגלית במהירות של 5-7 קשר. החדשות הטובות הן שהיום כבר אפשר לחזות במידה רבה של דיוק את מסלול ההתקדמות וזמן ההגעה של ההוריקן. בדרך כלל יש התראה של יומיים שלושה.