אזור כולו הוא גן-עדן לשייטים. מפרצים, איים, יערות ושפע של מרינות ומקומות מסתור. מביני דבר יאמרו שבערים הללו לכל תושב שלישי יש כלי שיט כל שהוא.

בתנאים כאלה לא פלא שתערוכת הסירות ב – “Lake Union” שבסיאטל מושכת רבבות מבקרים ועשרות רבות של מציגים החל מיצרני יאכטות דרך ברוקרים ועד למשווקי ציוד ימי.

תחילת ספטמבר, וידידנו רפי שסקין מתקשר ומספר שנציגי "בווריה" בוונקובר ביקשו ממנו להעביר לתערוכה בסיאטל "בווריה 44" חדשה. רפי מציע לג'מה ולי להצטרף כצוות להעברה. אנחנו קופצים על המציאה. רק לפני שבועיים חזרנו מהפלגה של 6 שבועות לתורכיה, ועכשיו, שוב הפלגה – נהדר.

 

רפי שסקין יהיה הסקיפר. רפי הוא ישראלי שיחד עם אשתו קרני בילו מספר שנים בוונקובר. היום שניהם חיים בישראל עם בנם הפעוט אופק. אחרי 33 שנים של פעילות בים כסקיפר, אני מגלה את ההנאה בלהיות איש צוות. לשבת בקוקפיט ולראות את הסקיפר רץ למשרדי המרינה, לביקורת המכס, הדרכונים וכו'. ענין של גיל? אולי. מוצא חן בעיני להיות איש צוות. מלבד רפי, ג'מה – רעייתי, ואנוכי, יצטרפו אלינו עוד שני חברים של רפי. נהיה 5 ביאכטה של 44 רגל – לא רע בכלל.

רפי מתווה את התכנית – עלינו להגיע עד צהרי היום למרינה ב –Friday Harbor. זהו המקום בו נעבור את תהליך הכניסה לארה"ב. מאחר ואנחנו בדרך לתערוכה אנחנו נחשבים לספינה מסחרית. המועד המאוחר ביותר להגעה הוא שעה 2 אחה"צ. המרחק מוונקובר ל- Friday Harbor הוא כ – 55 מייל. עלינו לצאת מוקדם – 5 בבוקר.

לאחר הכניסה לארה"ב, נמשיך לעיירה בשם Port Tawnsand הנמצאת כ – 40 מייל דרומית ל – Friday Harbor ושם נבלה את הלילה. בבוקר נמשיך לסיאטל, נעבור את הסכרים וניכנס לאתר התערוכה בשעות אחר- הצהריים. זמן ההגעה תלוי בלחץ שיהיה באזור הסכרים. אחרי מסירת היאכטה לנציגי בווריה – נחזור באוטובוס לוונקובר מהלך של כ- 4 שעות.

 

כדי לעזוב מוקדם מחליטים לישון בספינה. בערב מגיע הבעלים לתת את ברכת הדרך ולהגיד שכל מלאי המשקאות שבספינה, כל המטעמים והמנעמים – לרשותנו. ואכן היה לו במה להתפאר.

בוקר, חושך מצריים, אוספים חבלים מרימים פנדרים ויוצאים לדרך. הטמפרטורה – 10 מעלות ומוטב לא לחשוב על טמפרטורת המים. היציאה מהמרינה למפרץ English Bay עוברת בשלום. יש לנווט בזהירות בין הנצנצים האדומים המסמנים את הריפים ובין האניות הרבות העוגנות במפרץ. מעילים, כובעי צמר וכפפות. ג'מה ישנה לה בשקט בקבינה שבחרטום.

מגיעים ליציאה מהמפרץ למיצרי "ג'ורג'יה". מרגישים מיד – גלים על הפנים, רסס ונפילות מהגלים. ג'מה מגיחה – רטובה. החלון בקבינה לא היה סגור היטב. היא והמצעים ספוגי מים.

עדיין חושך ואנחנו מנווטים בעזרת תווין המפות. עלינו להגיע למצוף מסויים המסמן את היציאה מהמפרץ וקצה ריף. אתמול הצבנו את מיקומו על גבי התווין, אבל, דווקא עכשיו כשחשוב לדייק בניווט – התווין מחשיך ומפסיק לעבוד. הוא נשאר במצבו זה עד סוף המסע. מניסיון של שנים אני מביא אתי מפות נייר לכל הפלגה ובעקר להפלגות "דליברי" כשאיני יודע איזה ציוד ניווט יש על הספינה ומה מצבו. בעזרת המפות ובעזרת GPS ידני קטן אנחנו מצליחים במלאכת הניווט.

עברנו את מצוף הסימון ואנחנו שטים דרומה במיצרי "ג'ורג'יה". רוח גבית 18 קשר. שיט יפה. הבוקר עולה ואנחנו מבחינים בתנועת המעבורות המפליגות בין האיים לבין היבשה, אניות סוחר ויאכטות דיג. הזרמים הנוצרים מהגאות והשפל בשילוב עם הרוח מייצרים ים מעניין, גלי וקצפי. בצהרים ובמועד אנחנו עוגנים במרינה של Friday Harbor. הכניסה לארה"ב נעשית במהירות ואנחנו בדרכנו דרומה לכיוון Port Tawnsand. יום יפה ואפשר להתקלף מכל שכבות הלבוש. שמש וים שקט. לקראת ערב אנחנו מתקרבים ליעדינו. להפתעתנו ולשמחתנו נערך במקום שיוט של יאכטות מפרש Tall-Ships. מראה מרהיב בשקיעה נהדרת. אחד מהימים היפים על הים. עם ערב אנחנו עוגנים, ויוצאים לחפש מקום ראוי לאכול, אלא שבעיירות Puget-Sound הולכים לישון מוקדם והכל סגור. כמעט והתייאשנו אבל אז צצה לה פיצריה, על סף סגירה, שעובדיה לא רצו כנראה לוותר על 5 ימאים רעבים והם נאותים להאכיל ולהשקות אותנו.

בוקר, אנחנו בדרכנו לסיאטל דרומה. מזג אויר יפה (וקר כמובן) הרוח ממשיכה להיות גבית, ורפי מחליט על מערך "פרפר". יפה אבל המפרשים מסתירים את השמש ואנחנו קופאים….

מתחילים לראות עוד יאכטות בדרכן לתערוכה לסיאטל. אנחנו מזהים יאכטה מנועית נהוגה בידי חבר טוב המפליגה לתערוכה. יוצרים קשר והם מתקרבים. כמה תמונות וחיוכים ונפרדים.

בצהרי היום מגיעים לכניסה לתעלה שתוביל אותנו לסכרים ולאגם "יוניון". המתח מורגש באוויר. מעולם לא עברנו בדרך זו. גם לרפי זו פעם ראשונה. ספר הפיילוט בקוקפיט. מנסים לתמרן בין ההוראות בספר, היאכטות הרבות והרוח העזה. המכשול הראשון – גשר רכבת. יש לצפור ואז להמתין לפתיחתו. צופרים והנה זה פלא – הגשר מתחיל להתרומם. אנחנו עוברים, הגשר נסגר, ואז מופיעה עליו רכבת משא עמוסה לעייפה במכולות. ממשיכים לסכר.

בסכר, מרכזים מספר סירות במעין בריכה, חלקן קשור לקיר וחלקן אחת לשניה. כשהשער נפתח הסירות ליד הקיר מקצרות חבלים עד שפני המים מגיעים לגובה המים של האגם. השער נפתח וממשיכים לאורך התעלה המקשרת את האוקיינוס לאגם. לאורך הדרך ספינות דיג, גוררות, מספנות ומנופים. והנה האגם נפתח לפנינו, כשברקע גורדי השחקים של העיר סיאטל והבולט בהם "המחט" The Niddle המפורסם כסמל של העיר.

הגענו לאתר התערוכה. ה"סדרנים" מסמנים לנו את מקום העגינה. מכאן ניסע באוטובוס לוונקובר. כאחד האדם.

 

ידידיה גת הינו מותיקי השייטים במרינה תל אביב ובעל יאכטה.