חשבנו שבכך תמו צרותינו והנה כחודש לאחר ההקרנות שלי, התגלה גידול סרטני בשד אצל יוני רעייתי שעברה כריתה דו"צ. בנובמבר 2009 התכנית חזרה להתגלגל: הבנות יצאו לאוסטרליה לאחר שגיא, האח של עדי, התקדם להחלמה. רעייתי ואני, גם בתהליכי ההחלמה, התחלנו בהכנות למפגש עמן בניו-זילנד. כשייט ותיק בדקתי אפשרות לשכירת יאכטה. שנה בדיוק לאחר השתלת מח-העצם שלי ואני עם שלוש נשים על יאכטה ב-Bay-of-Islands, אשר באי הצפוני של ניו-זילנד.

בירורים והזמנות ערכתי באינטרנט. מזג האוויר, ההפכפך גם בשיא עונת הקיץ (ינואר),דחף לחיפוש אזורי הפלגה מוגנים. הבחירה באזור זה התקבלה בגלל המרחבים המוגנים יחסית, המאפשרים הפלגה ועגינות רגועות במפרצים, בשילוב עם יציאות לים הפתוח גם לצוות שאינו מורגל בים בעייתי.

יומיים טיסה דרך קוריאה ואנו באוקלנד שבאי הצפוני. הפגישה עם הבנות הייתה מרגשת ולמחרת יצאנו ברכבשכור צפונה לארבע שעות נסיעה. כדאי להזמין רכב מראש, בפרט בשיא העונה. מבחר החברות המאפשרות החזרת הרכב במרינה באופואה (Opua), שם שכרנו את היאכטה, מצומצם. אפשר להגיע באוטובוס מאוקלנד לפהיה (Pahia), העיירה הגדולה באזור, אך עדיף ברכב הנשכר לשלושה ימי המינימום הנדרשים, שלא לדבר על הנוחות בהתארגנות, הצטיידות במזון והגעה לסירה עם הציוד האישי.

את הלילה שלפני בילינו במוטל בפהיה, כמותו יש רבים. פהיה היא עיירת נופש, אטרקציות ימיות ומרכז הפעילות התיירותית באזור. בעונה חובה להזמין מקומות לינה מראש. הבנות שלא הזמינו מקום, נאלצו להידחס עימנו לחדר, זאת בהסכמת בעלי המוטל, בחור אדיב וחביב, חייל או"ם לשעבר ששירת בנהריה ומכיר את הישראלים היטב, מהצד היפה שלנו. בבוקר ההפלגה עברנו בסופרמרקט והצטיידנו במזון לחמשת ימי ההפלגה. ידענו שאפשרויות ההצטיידות בהמשך מוגבלות.

חמש דקות נסיעה מפהיה למרינה באופואה. מתקבלים בסבר פנים יפות ע"י קים, מנהל חברת הצ'ארטרים: גבר נמוך-קומה, מזוקן וצרוב-שמש, בשנות החמישים לחייו, המטפל בסירות, מתדרך את השוכרים וסוגר עניינים פרוצדוראליים של המפליגים. הסירה, בנטו 32, ישנה (1987) אך מתוחזקת ומאובזרת עד הפרט האחרון, לא פחות מהצ'ארטרים הטובים בתורכיה. מקבלים תדריך בכתב ובע"פ. צריך להכיר כל פרט בסירה: מנוע, מערכות חשמל, מפות, ציוד-הצלה ומיקום כלי העבודה. קים מייעץ לגבי תכנית ההפלגה, מזג אוויר, גאות ושפל ושלל עצות מקצועיות מקומיות שבאמתחתו. הרוח המנשבת מגרה אותי למהר ולצאת. מוסרים מפתחות הרכב לקים, מתאמים איסופו ע"י חברת ההשכרה ויוצאים לים.

כבר ביציאה מרגישים את הרוח הנהדרת המנשבת כאן. מעלים מפרשים ומדמימים מנוע. המפרץ מדהים ביופיו: מסביבו גבעות ירוקות היורדות למים. בכל מפרצון עוגנות יאכטות וסירות דייג. המפרץ רוחש פעילות של כלי שיט קטנים. מעונן, אך לעיתים השמש מתגלה ומחממת אותנו. חודש יוני קצת בלחץ בגלל עוצמת הרוח שאינה מהווה עדיין אתגר משמעותי לצוות (נופר בוגרת צופי ים וגם יוני השתתפה בצ'ארטר בתורכיה).

במעבר ליד פרייזר-רוק שבקצה חצי האי בו נמצאת העיירה ראסל, מגיעה מולנו סקונר בסגנון המפרשיות של המאה ה-17 עמוסה בתיירים. מגיעים לאי רוברטון שהומלץ ע"י קים לטיול קצר. עגינה ראשונה מתוך רבות שיגיעו בעקבותיה. יורדים לחוף בדינגי. המפרץ, כמובן, יפה להפליא: כמה סירות עוגנות וצוותיהן יורדים לחוף, כמונו. אנו מוותרים על טיול לשיא הגבעה כדי שנגיע לעגינת הלילה לפני החשיכה. מפליגים על מנוע לאי הקרוב מוטורואה (Moturua) ועוגנים במפרץ Motuarohia  הנמצא בחלקו הצפון-מזרחי. המפרצונים עמוסים בסירות בשעה זו ואנו מתמקמים קרוב למעבר בין האי לזה שמצפונו. הבנות טורחות על ארוחת הערב: יין אדום, מוזיקה, סטייק עסיסי וסלט מושקע מביאים אותנו לסיום יום מהנה במיוחד. בחוץ טפטוף קל ואני מכסה את הקוקפיט בבימיני ובספריי-הוד. לילה שקט ורגוע.

מתעורר מוקדם אחרי ליל שינה מוטרדת. המחשבות לגבי ההפלגה והצלחתה מעיקות מעט. הפלגה כאן יכולה להיות מורכבת גם לשייט ותיק כמוני: ניווט באזור לא מוכר, עמידה בלו"ז להגעה עד החשיכה ולא פחות מכך, החששות של יוני והצורך להרגיעה. הבנות עדיין ישנות ואני מחליט לצאת לדרך ללא עזרתן. יוני מתעוררת ועסוקה במטבח. נופר יוצאת מהקבינה בסיום הרמת העוגן, אותו אני מבצע ללא הכננת: מושך שרשרת בידיים כמו בסירות הקלילות של צופי-ים. אפשרי גם ביאכטה קטנה.

מפליגים לצפון-מערב ואני מפעיל הגה אוטומטי. בסירה הגה טילר וההגה האוטומטי שנראה כמו זרוע הידראולית לא מוכר לי. בניסוי וטעייה אנו מצליחים לתפעל את ההגה תוך כדי הפלגה, כבר ברוח של כעשרה קשרים. מפליגים לכיוון פתח המפרץ ועוברים ליד האי טיקי-טיקי. האי מזדקר בצורת שן סלע משולשת הנראית מעומק המפרץ. האי הומה עופות-ים המקננות בו ויוצאות לציד דגים בסביבתו. המים שוקקים חיים ובעלי כנף צפים לאיטם ונחים מעמל הדיג. מטיקי-טיקי אנחנו ממשיכים לכיוון צפון-מערב כשהכוונה להגיע להפסקת צהרים באיי קוואלי (Cavali), זאת בדרך צפונה למפרץ פנגרואה Whangarua harbour, שם נמצא מקלטנו הלילי. (אין כאן טעות Wh מבטאים כאן בפ' רפה, בלשון המאורים, תושבי ניו-זילנד המקוריים). הרוח המתונה גוועת ומזג האוויר מתעתע. אינני רוצה לאבד זמן ומפעיל מנוע. בדרך לקוואלי אנו מנסים כוחנו בדיג ג'ורגרה. עד מהרה נלכד דג שמנמן בפתיון הקרס שגררנו מאחור. אני מעלה לירכתיים את הדג שנלחם בעוז על חירותו וחייו. הדג נראה מספיק לארוחה מכובדת לארבעתנו – 54 ס"מ. ממשיכים בהפלגה בקדמית חזקה לכיוון מעבר קוואלי. בין האיים לחוף הרוח יורדת ואנו מגיעים לעגינה רגועה במפרץ Wahiiti בחלקו הדרומי של האי המרכזי בקבוצת איי קוואלי הנושא את שם הקבוצה ואת השם המאורי Motukawanui .

מנקים את הדג ויורדים לטיול בחוף. באי מסלול טיול מסודר המוביל לתצפית על האיזור. אם יש זמן, בהחלט מומלץ. כמו כל האיים בסביבה, האי מוגדר כשמורת טבע מוקפדת בנקיון. ציפורים מצייצות ומנסות לצוד להן טרף על החוף ובמים. פסטורליה אמיתית.

מקוואלי ממשיכים לפנגרואה. הרוח מתחזקת, הים עולה ועננים שוב מעלינו. מפליגים בקדמית מדהימה כשמהירות הסירה שבעה קשרים ויותר עם דינגי מאחור!!! עוברים בהתגלססות את האי השטוח (Flat Island) ומולנו כבר מתגלה האי סטפנסון, אי גדול שמדרומו הכניסה הלא ברורה לפנגרואה. לקראת הכניסה יורדים מעט מהרוח הנחלשת ועדיין מפליגים בשישה קשרים.

הנוף בכניסה למפרץ מרשים: קירות סלע כהה ומצוקים מכוסים בירק ובעצים, איים ומפרצונים משני צידי המעבר. הרוגע והשקט במפרץ הם בניגוד מוחלט למה שעברנו בדרך לכאן. יורדים דרומה לעומק המפרץ. טלפון למרינה לבירור העגינה. המרינה בנויה כולה ממזחים צפים בגלל הגאות והשפל, היא נמצאת למרגלות גבעה מיוערת (כל האזור הוא "גבעה מיוערת") כשבראשה גוש סלע חרוטי יפה ובולט. מתוך הירוק של הגבעה, מבצבצים בתים כפריים פסטורליים. במרינה עוגנות עשרות סירות, חלקן בתוך מתחם המזחים וחלקן בחוץ. מאחורי משרדי המרינה הצפים יחד עם המזחים, יש מקלחות, שירותים ומכונות כביסה וייבוש, הכל מאוד נקי ומסודר. ליד המרינה שני פאבים, מוטל ומכולת הנסגרת מוקדם מאוד. נקשרים למזח החיצוני ומנהל המרינה, אלאן שארפ, איש ידידותי להפליא, עוזר להיקשר ומפנה אותנו למקום העגינה הלילית. סיבוב קצר ואנו קשורים במתחם המזחים. בשיחה עם אלאן מסתבר שהדג שלנו, מסוג קינגפיש, אסור בדיג כשהוא פחות מ-75 ס"מ. מאוחר מדי! אלאן מבטיח בחיוך לא לדווח ומוסיף עצות להכנה. חוקי הדיג המקומיים מיועדים לדייגים הקבועים והניו-זילנדים מודעים ומשקיעים המון באיכות הסביבה ובשימורה. אנו מכינים את הדג על הגריל ללא ייסורי מצפון.  הארוחה המשובחת מלווה בבקבוקון ויסקי. את הבקבוקון קיבלתי מחבר לפני שחליתי, ממש לפני הפלגה לתורכיה שהחמצתי. הבטחתי שאשתה את הוויסקי על יאכטה בחו"ל, אחרי שאחלים ואכן, קיימתי!!!

 

היום הוקדש לטיול ימי בסביבה. מתחילים במילוי מים, לא משהו שאנו מכירים מהמרינות בים התיכון: נקודת המילוי היא מצוף במפרצון המזרחי השומם מאדם ומכלי שיט. המתקן שייך למשמר החופים. נקשרים למצוף, ממלאים מים מהצינור ומשאירים תרומה למשמר החופים בקופסה הקשורה למצוף. בסיום המילוי חצינו את המפרץ מערבה למפרץ פקה-פקה ועגנו בעומק הפיורד. הגשם המטפטף לא מפריע לרדת לדינגי ולשוט במעלה הנחל בין קירות סלע מכוסים צמחיה עבותה. הנוף מסביב מדהים, כמה יאכטות עוגנות במפרץ השקט והסגרירי. לדברי קים מחברת הצ'ארטרים, כדאי לבוא עם הדינגי בזמן הגיאות או לעלות ברגל בשביל שלאורך הנחל. אנו מעדיפים את הדינגי ולוקחים בחשבון שהשפל בתחילתו. אחרי זמן קצר המנוע נתקע באדמת הבוץ ואנו ממשיכים כשאני גורר את הדינגי בהליכה במים הרדודים והבנות לא מורידות רגל מהסירה. בהמשך, חתירה במשוטי הדינגי. המים הרדודים מאלצים אותנו לשוב על עקבותינו, הפעם במורד הזרם. יורדים לחוף במפרץ הסמוך. שם עולים בשביל מסודר ביער לכיוון פסגת הסלע הנקראת Duke’s nose. במבט מהמפרץ הסלע מזכיר בצורתו את אפו של הדוכס מאדינברו, בעלה של מלכת אנגליה. 45 דקות טיפוס תלול מביאים אותנו לסלע עליו מוצמדת שרשרת. יוני מוותרת על הטיפוס בשרשרת אך הבנות ואני עולים לראש הסלע. הנוף משם מדהים: מפרץ פנגרואה על הסתעפויותיו מתגלה לעין, שילוב מהנה של כחול ים וירוק היערות, אל תחמיצו!!! יורדים חזרה לדינגי, ליאכטה ומפליגים על מנוע בחזרה למרינה. בהחלט ניתן ונעים ללון במפרצים השונים בפיורד של פנגרואה אך אשתי הקובעת מעדיפה לילה במרינה.

 

התחזית המשודרת בהקלטה חוזרת בערוץ 20 ב-VHF, אומרת שסערה צפונית מתקרבת ותפגוש אותנו בשעות אחר הצהרים -ערב. תחזית זו מחייבת יציאה מוקדמת מפנגרואה על מנת שנעבור את ארבעים המיילים למקלט הלילה במפרץ האיים. פרידה לבבית מאלן ויוצאים לדרך. כשעה על מנוע ואח"כ מפרשים, ללא עצירות, מגיעים בשעות אחה"צ למפרץ האיים כשמולנו מתרחש האירוע הימי השנתי של המפרץ: תחרות יאכטות לכלי שיט מכל ניו-זילנד. מראה מרשים: חלק מהיאכטות במסלול מצופים וחלק במסלולים סביב האיים. חוויה ויזואלית מרהיבה. חבל שלא יכולנו להשתתף. בוחרים במפה מפרצון המוגן מהצפונית לעגינת לילה. אני מחליט להיכנס למפרץ הראשון שבדרום האי אורופוקהפוקה – Otaio-bay  כשממזרח לו Paradise-bay. הרוח חזקה מכיוון האי וכבר גשום. עוגנים בין הסירות שכבר התמקמו ללילה וממתינים להפשרת הסטייקים. מנצלים את הזמן למנוחה לאחר ההפלגה הארוכה. לפתע אני מתעורר מצעקות של יוני. אנחנו נגררים!!! מסתבר שהעוגן שלנו ניתק ואנו בתנועה איטית לקראת מפגש מסוכן עם שכנינו. השכנים פצחו בקריאות והזעיקו אותנו. אני יוצא לחרטום ומנסה לנעוץ את העוגן ע"י משיכת השרשרת. הרוח כבר למעלה מעשרים קשר והסיכוי לנעיצת העוגן ללא הרמתו קטן. כנראה העוגן הפוך. פוקד על נופר להניע מנוע ולהתקדם לכיוון העוגן, תוך כדי כך שאני אוסף שרשרת בעזרת הכננת. הספריי-הוד הפתוח, הרוח והגשם, מקשים על התקשורת עם ההגאית. תוך כדי התמרון מגיע בחור בדינגי מסירה שכנה ולוקח שליטה על ההגה. אני כבר אחרי הרמת העוגן והטלתו המוצלחת מחדש. מחליט להוסיף עוגן נוסף בחרטום. ג'ף, השכן שבא לעזרתנו, מציע רק לשחרר עוד חבל לעוגן ולדעתו העוגן יחזיק כך. מבחינתי, עוגן שלא החזיק בעשרים סביר שיכשל בשלושים קשר הצפויים בלילה. אני מוצא עוגן נוסף בארגז הקוקפיט, מכין חבל ולוקח אותו בדינגי להטלה כך שהסירה תאחז בשני חבלי העוגן הנמתחים בשישים מעלות משני צידי החרטום. בהמשך הערב נגררו עוד שתי סירות מעגינתן ברוח המתעצמת.

מתכנסים שוב לקבינה לארוחת ערב ולשעת הרוגע שאחריה. לפתע אנו שומעים במכשיר הקשר קריאת מצוקה מכלי שיט שמדווח כי עלה על החוף במפרץDeep water cove . השם נשמע מוכר ונופר מוצאת שהמפרץ לא רחוק מאיתנו אך אנו לא ביכולת לסייע. האירוע מנוהל בקשר ע"י תחנת הרדיו של פנגרואה. לאחר זמן קצר הצוות מצליח בעצמו לצאת מהמצוקה. האירוע מסתיים, למזלם, ללא נפגעים כשכלי שיט אחרים בסביבה מציעים לשייטים מקומות עגינה מתאימים לתנאי מזז האוויר. הרוח בעוצמה של 25-35 קשר אך הלילה עובר עלינו בשקט יחסי. רק רעייתי המודאגת, נשארת ערה ומעירה אותי כשהרוח גורמת לשינוי במיקום הסירה ביחס לשכנותינו.

 

התכנון להגיע לקצה מפרץ האיים למקום הנקרא Hole in the rock, שכשמו כן הוא, נחשב לאטרקציה הראשית באזור. אנו יוצאים במהירות על מנת לא להיכנס להמשך הסערה הצפוי אחר הצהריים. מקיפים את האי אורופוקהפוקה מדרום-מזרח ויוצאים צפונה מהמפרץ. התחזית חמישה עשר קשרים בבוקר, עשרים בצהרים. ביציאה, הגלים והרוח נראים מאיימים מדי לטעמן של הבנות. לבקשתן, מוותרים על האטרקציה אך באופן מוזר, לא חשים החמצה אלא שבעים מהנופים שראינו עד כה. עוגנים במפרץ המזרחי של אורופוקהפוקה. החוף הינו אתר קמפינג עם אוהלים ומתקנים לנופשים. קייאקים, יאכטות וספינות תיירים המגיעות מפהיה. עולים לגבעה הירוקה שמעל, מראשה נשקפים האיים, המפרצים והים, שוב, נוף מלבב. לקראת החזרת הסירה אנו מפליגים לקרבת העיירה ראסל על מנת שנוכל להגיע בזמן להחזרת הסירה. אני מצמצם את המפרש הראשי עוד לפני המשך ההפלגה. אני יוצא מהעגינה במפרש ראשי בלבד, ללא מנוע, ופותח את החלוץ ביציאה מהמעגן. חוצים את המפרץ בין האיים מצפון לדרום. הרוח כעשרים קשר וברקע מפליגות הסירות ברגאטה השנתית מסביב לאיים. הרוח גורמת לתקלות בכמה מהסירות ואנו רואים את מקצועני ניו-זילנד נאבקים בספינקרים היורדים אל המים או עולים באוויר לפני קו הסיום של המקצה היומי. חולפים על פני האי רוברטון אותו פגשנו ביום הראשון. המפרץ השומם בו עגנו ביום הראשון מלא בעשרות סירות התחרות. עוגנים מצפון לראסל. המקום פתוח מעט לגלים ולא מתאים לעגינת לילה ברוח הצפויה. הבנות יורדות להצטיידות בחוף שנראה כמו כפר נופש קטן ותופסות טרמפ למרכז ראסל. גברת נחמדה לוקחת אותן לסופרמרקט וחזרה לחוף. משם מפליגים שוב מזרחה לעגינה שקטה ורגועה יותר במפרץ Paroha. במקום כמה סירות, כמעט בכולן משפחות עם ילדים המסתובבים בחופשיות על הסיפונים ומתאמצים לדוג את ארוחת הערב. אנחנו מכינים ארוחת ערב אחרונה ומארגנים את הסירה להחזרה מחר בבוקר.

 

מפליגים לכיוון אופואה. הרוח חזקה כבר ביציאה. 20-30 קשר. היה נכון שוב לצמצם מפרשים אך כשלא עושים זאת בזמן, קשה יותר במפרץ הפתוח. פרייזר-רוק מפריד ביננו לבין הכניסה לאופואה ונמצא במעלה הרוח. אנו מתגלססים לעברו וברקע השיוט של היום האחרון בתחרות. הפעם אנחנו קרובים יותר למתחרים ומתקדמים כך שלא נפריע להם. הרוח גם כך בעייתית ומקשה על השייטים. על מנת לא להלחיץ שוב את הבנות, אני מפליג מאוד חד לרוח ומנפנף את המפרשים בכל מכת רוח. המכות חזקות מאוד וכל טעות עלולה להסתיים בהתהפכות. מפליגים במהירויות של 6-7 קשר ובחלק מהזמן המפרשים מנופנפים. ממהרים לחזור בזמן ולאחר מעבר הכף, אני מניע את המנוע ומתקדם למרינה. טלפון התראה לקים, מחברת הצ'ארטרים ואנחנו נכנסים למרינה ונצמדים למזח הפנוי, שם מקבל אותנו איש החברה. קשה להיפרד מהסירה, מהבנות שיוצאות לטיול עצמאי ומהחוויה, אך חייבים לסיים ואנו מחזירים סירה, מצוחצחת ונקייה (למרות שלא נדרשנו לכך!!!).

אפשר לסכם את ההפלגה כחוויה מקצועית ימית מיוחדת: ניווט, עגינות, הפלגה ברוחות חזקות, תפעול מצבי חירום (כמעט), דיג, ניהול הצוות וחיי היומיום בסירה. החלק המקצועי לא היה חדש לי. מה שהיה מחדש ומעניין הם הנופים, תרבות השיט, השמירה על הטבע ומזג האוויר ההפכפך.

החוויה האישית שלי עמדה במרכז: החוויה המשותפת עם יוני, נופר ועדי, שלוש נשות צוות נפלאות ומשתפות פעולה, זאת מעבר ליכולות הקולינריות שכל סקיפר או אדם אחר היה רוצה להנות מהם.

 

שנה בדיוק לאחר שנכנסתי לחדר נטול חלונות במחלקת השתלות מח-עצם בשיבא, כשהקירות קושטו ע"י אשתי בפוסטרים של מפרשיות לעידוד רוחי, אנו מסיימים את הפלגת ההחלמה שלנו.

המאמר מוקדש לצוות המחלקה להשתלות מח-עצם, לרופאות ולרופאים, לאחיות ולאחים, לצוות העזר, לכולם: תודה.

עוד כמה טיפים: