הפלגה בימי קורונה: יוון
כתב וצילם: גיורא קדר
שעת בוקר מוקדמת בנמל התעופה בן גוריון, לפני דלפק חברת התעופה היוונית איגיאן עומדים מספר נוסעים עטויי מסכות, האולם הענק ריק מאנשים. על לוח הטיסות היומי מופיעות 5 טיסות יוצאות, מראה הטרמינל הענק ריק מקהל מזכיר סרט מדע בדיוני, ההרגשה מוזרה. כמה שעות מאוחר יותר אנחנו באתונה, תהליך היציאה מבית הנתיבות מהיר, המבנה הענק שומם.
ברוכים הבאים ליוון של ימי הקורונה.
את היאכטה שלנו פגשנו במספנה. למזלנו, בחודש פברואר, היספנו את היאכטה על מנת לפתוח באפריל את עונת ההפלגות, מאז היא חיכתה לנו, מכוסה בשכבות אבק ומלח.
בערב יום ההגעה כבר יצאנו לים, ההרגשה בהפלגת הבכורה של העונה הייתה נהדרת. לקראת ערב נכנסנו למעגן של האי אגינה (Aegina, 18 מייל ממרינה אלימוס, אתונה). במצב עניינים רגיל לא היינו מעיזים להיכנס למעגן בשעה כה מאוחרת, פשוט אין סיכוי למצוא מקום עגינה פנוי. אך, מכיוון שאנחנו בתקופת הקורונה, במעגן מבחר של מקומות עגינה פנויים. בתי הקפה לאורך הרציפים הומים ורוב השולחנות מאוישים, השפה הנשמעת היא יוונית. ואסילי, עובד המעגן אשר בא לגבות את דמי העגינה, סיפר שרוב העוגנים הם יוונים מאתונה. השנה באוגוסט פחת מספר יאכטות הצ'רטר העוגנות באגינה ב- 50%, למרות העלייה המשמעותית שהייתה בחודש זה לעומת החודשים הקודמים. ההתרשמות האישית שלי היא שתיירות פנים יוונית הסתערה על האי הפופולרי, אשר הציע מחירים אטרקטיביים בשיא העונה.
למחרת, ברוח צפונית של כ-10 קשר, כזאת שה'יולה', יאכטה מדגם 45X , ממש אוהבת הפלגנו דרומה. במפרצים המדהימים בואכה האי פורוס (Poros) עגנו כמה יאכטות בודדות המניפות דגלים זרים, בחודש אוגוסט 'נטול קורונה' עוגנות במפרצים עשרות יאכטות צמודות סיפון לסיפון. לאחר שחיה כדת במפרץ הצלול המוקף חורשה מצילה, המשכנו לעגינה בעיר. בפורוס הושקעו לאחרונה מאמצים רבים בשיפור והגדלת קיבולת העגינה של המעגן, אולם הרציפים היו ריקים בחלקם. תמונת הרציפים הריקים לא הייתה מלבבת, לעומת זאת בתי הקפה והמסעדות המו אדם. נערה נחמדה בשם קיתי באה לגבות את דמי העגינה ולספק לנו מים. פורוס, כך היא מסבירה משרתת בעיקר את ציי הצ'רטר המגיעים מאתונה. מיעוט יאכטות הצ'רטר המגיעות לאי השאיר את הרציפים ריקים. בעוד אנחנו מתארגנים, חברנו ושותפנו להפלגה, וגליס, כבר טרח בהכנת ארוחת הערב. הוא מוציא מהמקרר את הטונה הצהובה אותה קנה השכם בבוקר מדייג חבר באגינה. וגליס לא סמך על תנור היאכטה והביא עמו גריל גז גדול עם מחבת כבדה תואמת. הטונה הוגשה עם תבשיל ירקות על פי מרשם אמו של וגליס, ילידת כפר הררי קטן במרכז יוון. סוד התבשיל היה שמן הזית. וגליס, המתפרנס מניהול צי יאכטות צ'רטר מהגדולים ביוון, מייצר את השמן מהזיתים אותם הוא מגדל בכפרו. לאחר הארוחה ירדנו לסיור בעיירה, הסימן היחיד למגיפה העולמית היו המסכות על פני המלצרים במסעדות, חוץ מהם לא נראה שמשהו שמע על קורונה.
היעד הבא שלנו היה האי הידרה (Hidra). בארוחת הערב דנו ברעיון לעגון במעגן הראשי של האי, אני הייתי נגד. זיכרון העגינה האחרונה שלי במעגן זה לא היה משהו. זכרתי רעש בלתי פוסק של מעבורות ו'מוניות ימיות' הנכנסות ויוצאות מהמעגן הקטן ותוך כדי כך גורמות ליאכטות העוגנות להיטלטל בחוזקה
לא שכחתי את הבלגן הנגרם כתוצאה מעגינה בשלוש שורות מקבילות לרציף ללא מערכת עגינה. זכרתי כי על מנת להגיע לרציף יש לעבור מיאכטה ליאכטה לעיתים בסצנות המזכירות את נינג'ה ישראל. תמונת שלושת העוגנים שהסתבכו בעוגן שלי בבוקר הביקור האחרון שלי באי עוד חיה בזיכרוני. בסופו של דבר הוחלט ברוב קולות הצוות לעגון בהידרה. המחשבה הייתה שבימי קורונה אלו יהיה פחות עמוס, המציאות טפחה לנו בפנים.
היה קצת פחות עמוס אבל הבלגן היה כימים ימימה, גם רחבת הנמל העתיק המתה אדם. בניגוד לאיים הקודמים בהם ביקרנו, בהידרה היו תיירים רבים. באי, הנחשב כאי יוקרתי בעיקר בשל הבנייה הונציאנית המרשימה בת מאות השנים והאיסור על רכב מנועי (ניתן לשכור פרידות או מונית ימית), ישנם בתי קיץ רבים השייכים לאירופאים. עם חשכה צעדנו כקילומטר וחצי מערבה בשביל הנמשך במקביל לחוף האי הצפוני. הגענו למעגן דיג קטן שמעליו ניצבת מסעדה. כל הרעש והמולה של המעגן היו שווים את הביקור במסעדה הזאת. תירשמו את השם: קודילניה'ס (Kodylenia's). המיקום מעל החוף המצוקי והמעגן הקטן יחד עם האוכל היוצא מן הכלל הוא שילוב מנצח. לאחר הארוחה הודיתי לדימיטרי הבעלים וציינתי כי נראה שהמסעדה מלאה והעסקים כרגיל. הוא הצביע על הים ואמר: יש הבדל, בעונה רגילה עוגנות מול החוף כמה יאכטות-על והדינגי שלהן מחיפות את הנוסעים למעגן הקטן מתחת למסעדה. הידרה הוא אי נחשק של האלפיון העליון בין השאר גם בשל חנויות התכשיטים המיוחדות שבו. השנה יאכטות-על לא הגיעו, עד לסיומה של ההפלגה ראינו יאכטת-על אחת בלבד.
למחרת, בשעות הבוקר המוקדמות, חזרנו חברי וגליס ואנוכי לאזור. הפעם היינו חמושים בסכינים (לא להיבהל…) בכפפות ובשקיות, המטרה הייתה קטיף 'סברס'. מי שלא אכל לארוחת בוקר סברס עם יוגורט יווני וגרנולה – הפסיד.
השנה, לשם שינוי, היציאה ממעגן הידרה לים הייתה חלקה ללא הסתבכות עם עוגני יאכטות אחרות. שנה מיוחדת, כבר אמרנו.
הרמיוני
היעד הבא היה העיירה הרמיוני הנמצאת ביבשת ממול. אך לפני העגינה בהרמיוני הפלגנו לדרומה של הידרה למפרץ מקסים החביב עלי בשם אגיאוס ניקולאוס (Agios Nikolaos). אם הפלגתם ביוון והשם מוכר ממקומות אחרים, אתם לא טועים. יש עשרות מפרצים, מעגנים ונמלים בשם זה. ניקולאוס הקדוש הוא פטרונם של יורדי הים. את התמחותו בניסים הוא עשה אי שם במאות הראשונות לספירה כאשר כיהן כבישוף באסיה הקטנה. שמו יצא כמציל מטביעה של יורדי ים. יחד עם חברי וגליס ואשתו, שהיא נוצרייה מאמינה, החפנו במפרץ הקטן וטיפסנו לכנסיה הקטנה המשקיפה על המפרץ. שאלתי את וגליס האם ניתן להיכנס לכנסיה עם בגד ים והוא השיב בחיוב, הרי הקדוש הוא פטרון הימאים. כסנטיפי הדליקה קטורת ונרות שמן שהביאה עמה והתפללה תפילה קצרה. בקשתי שתשתדל גם עבורנו, זה אף פעם לא מזיק.
אחר הצהרים עגנו בהרמיוני (Ermioni), עיירה קטנה הממוקמת על חצי אי. בצדו המזרחי של חצי האי מרינה קטנה מוגנת היטב וכוללת מתקני מים, חשמל ומערכת עגינה, בצדו המערבי רציף ארוך המיועד ליאכטות. במרינה היו כמה מקומות פנויים אך הרציף המיועד לעשרות יאכטות היה ריק. התיירות בהרמיוני מבוססת בעיקר על טיסות שכר, משהופסקו טיסות השכר לא הגיעו תיירים. המסעדה הטובה בעיר ויש האומרים מהטובות ביון – הייתה פנויה עבורנו. בערב נפרדנו מחברנו וגליס ואשתו ויצאנו בהפלגת לילה לאי קיאה הנמצא כ-50 מייל מזרחה מחוץ למפרץ הסרוני. לא נשבה רוח והים היה שקט, ה'יולה' הפליגה בעזרת המנוע במהירות הקרובה ל-8 קשרים. הנתיב המתוכן חצה את קווי האוניות המפליגות לנמל הגדול של פיראוס וממנו, מצב אשר חייב ערנות גבוהה נוכח נפח תעבורת כלי השיט ומהירותם. צג הפלוטר הגדול של ריי-מרין בו צפינו בתצוגת ה – AIS הצבעונית המציינת כל כלי שיט המסכן אותנו עזר מאוד להפלגת לילה שקטה. כמובן שהפלוטר וגם תצוגת מכ"ם אינה תחליף לתצפית ערנית. בים האגאי בכלל ובמפרץ הסרוני בפרט יש תנועה ערה של כלי שיט קטנים שאינם מאובזרים במשדרי AIS או שחתימת המכ"ם שלהם נמוכה מאוד.
לאחר הארוחה הודיתי לדימיטרי הבעלים וציינתי כי נראה שהמסעדה מלאה והעסקים כרגיל. הוא הצביע על הים ואמר: יש הבדל, בעונה רגילה עוגנות מול החוף כמה יאכטות-על והדינגי שלהן מחיפות את הנוסעים למעגן הקטן מתחת למסעדה
קיאה
לפני הזריחה נכנסנו למפרץ הגדול של ליבדי (livadi) בצפון האי קיאה (Kea). הרציף המועדף הנימצא בצפון המפרץ הניקרא ווראקרי (Vourakari) היה מלא ואנו השלכנו את העוגן מולו בצפייה לפינוי הרציף בהמשך הבוקר. המעבר לרציף התעכב בשל הסתבכות העוגן שלנו עם שרשרת כבדה של מנועית. לאחר שחרור העוגן (ראו מסגרת) נקשרנו לרציף, אשר בניגוד למקומות אחרים, היה מלא עד אפס מקום וכמוהו המסעדות והברים שלאורכו. האי קיאה מארח בעיקר תיירות פנים. למחרת יצאנו לטיול אופניים ארוך באי המעניין. רשמו בבקשה המלצה, אם אתם עוגנים בקיאה אל תחמיצו את הביקור בעיירה איוליס (Ioulis) הנמצאת כ-10 ק"מ מהמעגן. העיירה ציורית עם מבצר מרשים, שרידים ארכיאולוגים ובעיקר סמטאות ציוריות נטולות רכב מנועי ובתי קפה נעימים. הנוף הנשקף מגובה 350 מטר מעל הים מקסים. בדרך חזרה עברנו בכפר קורוסיה (Korissia) שהוא נמל המעבורות והמעגן הראשי של קיאה. רציף היאכטות הגדול עמד בשיממונו וכך גם החנויות והמסעדות שלאורכו.
בבוקר הפלגנו למרינה החדשה של לבריון (Lavrion) הנמצאת כ-15 מייל מערבית לקיאה. למחרת כבר היינו בטרמינל של שדה התעופה באתונה. הטרמינל הגדול ושומם נתן לנו הרגשה שרק אנחנו ביקרנו ביון.
העוגן שלנו מסובך עם שרשרת של כלי שיט גדול. מה עושים?
אנחנו מרימים את העוגן ובשלב מסוים ההרמה נפסקת. הכננת אינה מסוגלת להרים את העוגן. לעיתים במצב כזה גם נתיך העוגן קופץ. אם נימצא בקרבתכם כלי שיט גדול יתכן שהעוגן שלכם מסובך בשרשרת שלו. השרשרת המתוחה והכבדה אינה מאפשרת לכננת להרים את העוגן שלנו עם השרשרת הכבדה השכנה. בדרך כלל כאשר אנו מרימים את העוגן יחד עם שרשרת של כלי שיט קטן, העוגן שלנו עולה עם השרשרת שלו.
כאן המצב שונה. לכן, יש לשחות או לגשת עם הדינגי לחרטום כלי השיט הגדול עם חבל לא צף באורך כפול ויותר מעומק הים. לחבל זה יש להשחיל שקל כבד על מנת שישקיע אותו יותר וכך 'החלקתו' לאורך השרשרת תהיה קלה יותר. אפשר לאבטח את השקל הכבד במרכז החבל כדי שלא נאבד אותו בסוף התהליך. את החבל מעבירים מסביב לשרשרת כאשר שני קצוות החבל קשורות על מנת שלא ישמטו למים. בשלב זה יש לנוע לכוון חרטום היאכטה שלנו כאשר במהלך התנועה יש להקפיד שהחבל שקוע מתחתנו ואינו נעצר על השרשרת. עם ההגעה לחרטום יש לקשור את שני קצוות החבל על חרטום היאכטה. בשלב הזה יש לשחרר את העוגן שלנו להזיז אותו ולהרימו. השלב הבא הוא שחרור צד אחד של החבל המחזיק את שרשרת כלי השיט הגדול ומשיכת הצד השני ליאכטה. זהו, אתם יכולים להפליג…
