ת ההפלגה התחלנו בעיר השבדית גטבורג (GOTEBORG השבדים הוגים את שמה כיטבורי במלעיל) היא העיר השנייה בגודלה בשבדיה ועיר הנמל הגדולה בסקנדינביה. העיר שוכנת על חופיו של הנהר יטה. עגנו במרינה עירונית בשם לילה בומן (השוכנת ממש במרכז הבילוי והקניות של העיר בצמוד לכיכר האופרה). אחד המאפיינים של ערי סקנדינביה אשר כולן התפתחו כערי נמל הוא אפשרויות העגינה המגוונות. ניתן לעגון במרכז העסקים או במרכז הבילוי או בפרברים המרוחקים. אפשר גם לשלב. לדוגמה, לעגון במשך היום ליד אזור המוזיאונים ולעת ערב לצאת אל מחוץ לעיר. רובן המוחלט של המרינות אינן מאוישות כלל, במרינה לילה בומן בגטבורג מוצב מדחן ממוחשב, אתה מקיש את הזמן בו אתה מתכונן לשהות, את אורך היאכטה, פרטי כרטיס האשראי והמחשב מנפיק לך סרט צבעוני דביק אותו אתה מצמיד למעקה היאכטה. פעם ביום עובר או שלא עובר נציג העיריה או הכפר ובודק באם מודבק הסרט העדכני. עמדות המים והחשמל זמינות תמיד. בגטבורג הרגשנו "בבית", ברחבת בית האופרה הצמודה למרינה התגודדו עשרות נערים דוברי ערבית, תזכורת לבעיית הפליטים אשר שבדיה נחשבת עבורם כיעד הנכסף. למחרת יצאנו במורד הנהר כשיעדנו אוסלו – בירת נורבגיה.

בדרך לשפך הנהר עברנו מרינות רבות המשיקות לאזורי מגורים חדישים. בגטבורג ארע תהליך אשר ארע במדינות אירופיות רבות, הנמלים אשר שרתו אניות קטנות לא התאימו לספנות המודרנית המפעילה אניות ענק של 12 או 18 אלף מכולות. נבנו נמלים חדשים מחוץ לערים ורציפי הנמלים והמספנות שהתפנו הפכו לאזורי מגורי יוקרה ומשרדים כשמרינות נצבות בחזית הימית שלהן ומשמרות את המסורת הימית. בחלק מהמרינות גם הושארו מתקני הנמל והמנופים והם לדעתי תוספת נהדרת לאווירה הימית. ההפלגה במורד הנהר ובשפך מחייבת ערנות רבה. תנועה ערה של אניות ומעבורות יוצאות ונכנסות, מיצוף רב ומיגוון ושפע של איים, איונים ו"סתם" סלעים מעל ומתחת למים. תזכורת לנתיב שאותו אנו עומדים להפליג.

 

החוף השבדי והנורבגי בואכה אוסלו הוא אתגר רציני לכול ימאי ושייט. לכל אורכו הוא שסוע באלפי  איים ומכשולי נווט. בין האיים נמשכות תעלות רחבות או צרות שחלקן משמשות כנתיבי שיט. סלעי הגיר השחורים אשר שויפו עד לברק בשל הקרחונים אשר מחצו אותם במשך מיליוני שנים הם "הסמל המסחרי" של הארכיפלג השבדי. רוב האיים הקטנים הנמצאים בחזית לים חשופים ונמוכים ואילו איי הקו השני והשלישי, חלקם עטורים צמחית יער סבוכה. בחריצים שבין סלעי הגיר אשר חלקם הורחב עד לרוחב של קילומטרים על ידי תהליכי המסת גיר ארוכים, אפשר למצוא אדמת מרעה מוריקה או שטחים חקלאים מעובדים בקפידה. לעיתים התקרבנו לאי שמכוון הים נראה צחיח לחלוטין ולאחר שעגנו לידו, גילינו עמקים עמוקים מוריקים ומיוערים אשר אינם חשופים מכוון הים. הרוחות העזות הנושבות אינן מאפשרות לצמחיה הנמצאת באזורים הגבוהים והחשופים בקרבת החוף להתפתח.       

השיטה שבה הפלגנו לכול אורך הנתיב הייתה שיטת "המחשב הכפול". צג ההיגוי המרכזי של היאכטה הניצב מול ההגאי נמצא רוב הזמן ברזולוציה המירבית כך שניתן לראות כל שונית ומכשול, ולידו הטבלט ברזולוציה גדולה יותר המראה את הנתיב לשעה או השעתיים הבאות. יש חשיבות רבה לתכנון ולימוד נתיב ההפלגה באזורים אלו. תכנון רשלני יכול להביא את היאכטה ל"דד אנד" כלומר מבוי סתום שלא ניתן להמשיך בו בשל קטע רדוד של מטרים בודדים או גשר שגובהו מטר פחות מגובה התורן. אלו כמובן המקרים הטובים בהם ניתן לשנות קורס ב 180 מעלות ולא למצוא את עצמך על סלע באמצע שום מקום. לאחר קביעת הנתיב וסימונו, יש לעבור על המסלול לכל אורכו ברזולוציה מירבית כדי לאתר מקומות כאלו. הדברים אמורים גם בתכנון המעגנים אליהם רוצים להיכנס. מעגנים רבים מיועדים לסירות ולא ליאכטות. חלקן של המרינות מתוכננות לקלוט יאכטות מהגודל המקובל בסקנדינביה: באורכים של עד 40 רגל. 

המפות ברזולוציה הגבוהה מציגות את מצופי הניווט והאזהרה. בסקנדינביה מצופים הם עוד נושא בבחינות לתעודת משיט שעליו מסמנים וי. לפני הפלגה יש לשנן מחדש את עקרונות המיצוף. בהפלגה יומית חולפים ליד עשרות מצופים מסוגים שונים. מעבר ליד מצוף אזהרה מצדו הלא נכון – יכולה להיות טרגית. לתוספת שקט נפשי החזקתי בקוק פיט את לוח המצופים בהישג יד.

 

האי הראשון בו בקרנו לאחר כ 20 מייל הפלגה מגטבורג צפונה היה האי מארסטרנד (MARSTRAND). עגנו במיצר הצר המפריד בין האי הקטן לאי הגדול יותר. בהליכה מזורזת "כבשנו" את המבצר אשר בראש הגבעה החולשת על האי הטרשי המכוסה צמחיה נמוכה. מדוע נבנה מבצר דווקא כאן? התשובה ניתנה על שלט הסבר בראש הגבעה. במאה ה-17 זה היה המעגן היחיד בסביבה שמימיו לא קפאו בחורף (מי אמר שהעולם לא מתחמם?), סיבה טובה לשמור עליו. היום יש לאי מארסטרנד תפקיד חשוב. הוא משמש כמעין "מכה" לשייט השבדי. נקודת זינוק לתחרויות שיט חשובות. מסביב לאי בטווח של כ-10 מייל עוגנות כ-800 יאכטות בעגינה קבועה. ידיד, המנהל את הסניף השבדי של ענקית ביטוח היאכטות PANTAENIUS ומשרדו ממוקם באי, סיפר כי בממוצע חולפות באזור 18,000 יאכטות בעונת השיט, נתון המעיד על עוצמתו של השיט הסקנדינבי. 

ממארסטרנד הפלגנו צפונה כ-15 מייל נוספים. הרוח המשיכה לנשוב בעוצמה של 12 קשר מכיוון מערב והיאכטה שלנו45 Xהביאה אותנו במהירות ממוצעת של 7.5 קשר למעגן של העיירה אלוס (ELLOS). מזג האוויר הסגרירי של שעות הבוקר אשר חייב לבישת חליפות סערה הפך להיות חמים יותר והשמיים התבהרו. לא הגענו לאלוס במקרה, בעיירה זו ממוקם מפעל היאכטות השבדי הנודע אלבר גרסי. עד שלא הפלגתי בפעם הראשונה במימי סקנדינביה לא הצלחתי להבין מי קונה יאכטה עם קוקפיט אמצעי קטן כל כך. לאחר הפלגה בסקנדינביה בה לא הפסיק לטפטף גשם הבנתי שהקוקפיט באזורי המים הקרים נועדו לניהוג היאכטה. החלק הארי בהתנהלות היום – יומית בשיט ובעגינה מתנהלים בתוך היאכטה. בשונה מאוד מאשר אצלנו, בים התיכון. העיירה אלוס נראתה נטושה. בשבת אחרי הצהרים לא פגשנו נפש חיה ברחובות. האדם היחיד שפגשנו היה מנהל הפאב המקומי שהיה ריק מאדם, תופעה זו של רחובות שוממים תחזור אלינו בהמשך. גם בעיר גדולה כגטבורג לא המו הרחובות אדם בשעות אחרי הצהרים המאוחרות. השבדים כנראה, כמילותיו של אריק איינשטיין אוהבים להיות בבית. גם במרינות ניכר הרצון לפרטיות, רוב היאכטות עוגנות עם החרטום למזח. הירידה למזח מתבצעת באמצעות סולם, בהחלט פחות נוח מאשר ירידה מהירכתיים. ידיד שבדי הודה שנוהג זה פחות נוח, "אנחנו אוהבים פרטיות" אמר, "וכך אנחנו שומרים אותה".
 

היעד הבא שלנו היה העיירה המבורגסונד HAMBURGSUND)). העיירה שוכנת במרכז תעלה טבעית צרה (בנקודות מסוימות רוחבה כ-40-50 מטרים), באורך של כ-5 מייל, המפרידה בין היבשת לאי סיוביקן (SJOVIKEN) התחזית לים פחות נוח הביאה אותנו להחליט על הפלגה בנתיבים הפנימיים עד כמה שניתן. הנתיב בן כ- 40 מייל "נטו" נמשך בין איים ואיונים. הרוח הייתה איתנו אבל הגשם והראות לא כל כך. בכל עת ההפלגה היינו שני סקיפרים מנוסים בערנות מירבית. עין אחת על המפה המוגדלת ועין אחת על הנתיב. הגענו לפיצול בנתיב, הסקיפר השותף ירד למטבח להביא קפה. לא זיהיתי את המצוף הבא שהופיע במפה, אתה רץ ב 7 קשר ולא בטוח שאתה על הנתיב הנכון. אתה מצפה לשמוע את הקול הנוראי של חיכוך השדרן בסלע. עליתי בחדות מול הרוח, הנעתי את המנוע ובלמתי את ההתקדמות, שותפי להפלגה זינק מופתע לקוקפיט. רק לאחר כמה דקות התאפסתי, ופעימות הלב ומהירות יאכטה חזרו לקצבם הרגיל. מאותו ערב הכפלנו את זמן לימוד נתיב ההפלגה היומית. תחת גשם טורדני עגנו במרינה הקטנה הנמצאת באמצע תעלת המבורגסונדהכפר הקטן נקרא בשם התעלה. איש לא נראה במרינה ואת האנשים הבודדים פגשנו בסופרמרקט המקומי אשר למרות מיקומו ב"סוף העולם שמאלה" הכיל כל טוב, לרבות ציוד ליאכטות. הבתים משני צדי התעלה, אשר בעבר אוכלסו על יי דייגים קשה יום, הוחלפו בבתי נופש מעוצבים בפשטות אשר בחזיתם מזח ואליו קשורים כלי השיט של הבעלים. במזחים רבים נראו שני כלי שיט ואף יותר. יאכטת מפרשים, יאכטה מנועית לדיג ולעיתים גם סירת מנוע מהירה. בהמשך הבנו שסירה זו היא כלי התחבורה העיקרי בין העיירות השוכנות בתוך הארכיפלג השבדי. ליד הפאב המקומי נראו בשעות הערב המוקדמות סירות מהירות רבות. בשיחה הסתבר לי שחלקן הגיעו ממרחק של שעה הפלגה ויותר. אגב בשמונה בערב כבר לא נראה איש בפאב. השמש שקעה בעשר וחצי.  

פיולצקה (FJALLBACKA  )היא עיירה מיוחדת. התופעה הראשונה בה נתקלנו עם סיום רתיקת היאכטה למזח המבקרים העירוני, הייתה קבוצה גדולה של תיירים סינים שבקשו להצטלם עם יאכטה המניפה דגל ישראל. הסינים לא דברו אנגלית אבל את המילה ישראל הם הכירו. מסתבר שהעיירה היא מוקד תיירות. כשטיפסנו על המצוק התלול הנמצא ממש על קו המים הבנו מדוע. מהמצוק השתרע מלוא האופק הארכיפלג השבדי במלוא הדרו – מאות איים ואיונים. המצוק עליו עמדנו היה מחורץ ומצולק. הדרך לפסגתו עברה בגיא צר אשר בראשו היו תקועים סלעי ענק. העולים בגיא הזדרזו לעבור את הקטע שמתחת לסלעים. רוצים לומר: אם זה לא נפל אלפי שנים, אולי זה יפול היום. למחרת חצינו את הגבול הימי בין שבדיה לנורבגיה. היעד: אוסלו בירת נורבגיה במסגרת .   
                            

 

מזג האוויר בקיץ הסקנדינבי הוא הפכפך. מחום של 25 מעלות (יום לוהט במונחים מקומיים) הטמפרטורה יכולה לצנוח תוך יממה ל -13 מעלות, בשילוב עם 30 קשר רוח וקצת גשם זה מרגיש כמו 8 מעלות ופחות. הגשם היורד בנדיבות הביא אותי למסקנה שהביגוד כולו חייב להיות מהסוג המנדף, כזה שניתן לתלות בתוך היאכטה לייבוש או כזה שדי לו בתליית ייבוש קצרה. יש להתכונן להפלגות קרות: ביגוד תחתון טרמי, חליפות סערה מלאות, גרביים עבות, מגפי גומי, כפפות וכובע צמר. למכורים לשחייה, לסאפ ולגלישת רוח, חשוב להצטייד בחליפות שחייה מלאות המיועדות לשחייה בטמפרטורת מים של 16-18 מעלות. לעומת זאת קווי הרוחב הצפוניים משמעותם קרינת שמש חזקה גם כאשר מעונן, גם כאן כובע הוא ציוד חובה. המטיילים בחוף חייבים לצאת עם מעיל גשם קל ונעליים אטומות לגשם. הטמפרטורות הרגילות ביום קיץ הן בין 15 ל-18 מעלות צלסיוס, קצת קריר לרובנו אבל לפחות הזיעה נחסכת.     

 

לסיכום:

החוף השבדי והנורבגי בואכה אוסלו הוא אתגר רציני לכול ימאי ושייט. לכל אורכו הוא שסוע באלפי איים ומכשולי נווט

 

לאחר הפלגה בסקנדינביה בה לא הפסיק לטפטף גשם הבנתי שהקוק פיט באזורי המים הקרים נועדו לניהוג היאכטה. החלק הארי בהתנהלות היום – יומית בשיט ובעגינה מתנהלים בתוך היאכטה. בשונה מאוד מאשר אצלנו, בים התיכון.