ב17/5 יום שבת יצאנו 17 תלמידים ו-4 אנשי צוות לפלוטילת התלמידים הראשונה של דרך הים בתורכיה.
הגענו לאורחניה ביום שבת אחר הצהריים עייפים מלילה ובוקר של טיסות ונסיעות . מרינה אורחניה לא דומה בכלום למרינת הבית שלנו הרצלייה. הדמיון מסתכם בזה שבשניהן יש יאכטות. באורחניה ההרים יורדים עד שפת המים ירוקים וגאים, המים צלולים ולמעשה אתה נמצא באמצע הטבע שמקיף אותך מכל הכיוונים.

אנחנו מקבלים את היאכטות ( בנטו אושיאניס 343 ) ולומדים את היאכטות טפח אחר טפח. לחלקנו זו התמודדות ראשונה בקבלה של יאכטה וכך גם תהליך קבלת היאכטות הופך לתהליך לימודי. הערב יורד לו לא , צובע את המפרץ בצבעים כתומים רכים ועם הפונץ שאורה הכינה אנחנו משיקים את הפלוטילה על הרציף.

מקלחות והצטיידות בסופר המקומי והולכים לישון לקראת יום המחרת .
 

הבוקר עולה ואחרי הלילה של הטיסות כולם נראים פתאום רעננים ומוכנים ואחרי תדריך קצר של דודי על הרציף מתחלקים ל3 צוותים ויוצאים להפלגת הכרת היאכטות במפרץ הרגוע. מתרגלים העלאת והורדת מפרשים , מפרשנות , אדם בים קצת גישות ולא פחות מזה את כל עבודת הצוות . אחרי 3 שעות תרגול חוזרים למרינה לסיום התארגנות והצטיידות ובשעה שתיים וחצי בצהריים יוצאים לכיוון מפרץ סילימיה. ההפלגה מתחילה ברוחות צפון מערביות של 20 קשר ואנחנו עם חלוצים בלבד מגלססים במפרץ בינות מאות לייזרים ואופטימיסטים שיצאו לתחרות במפרץ. אחרי כשעה וחצי הרוח יורדת ואנחנו מרימים מערך מלא ובהמשך אף מניעים וממשיכים רק על מנוע לכיוון סילימיה. מסביב הים כחול וצלול באורח מפתיע לנו שמורגלים במימי ישראל , הרים ירוקים מסביב והרבה חברה טובה. למי שלא היה בתורכיה רק אוסיף שהמפרצים והאיים מתגלים אליך לאט , חושפים את עצמם לפניך ברכות . מעבר לרכס נפתח מפרץ קסום שבו כמה מסעדות ובתי קפה עם רציפים להיקשרות. אנחנו נקשרים לרציף המסעדה הצפונית , מסכמים את קטע ההפלגה הקצר ומנצלים את שאר הזמן לרחצה וצריכה של בירת EFFES .

בערב למרות הזמנה מוקדמת של האוכל והודעה על כך שאנחנו רוצים לאכול ב8 קיבלנו את המזטים בשעה המיועדת ואת שער האוכל שעה וחצי לאחר מכן. היה טעים , נעים ויקר מה שזיכה את המקום בשם Ismarit 200 על שום המחיר הזהה לכל שולחן בסביבות 200 לירות תורכיות.
 

את היום הזה החלטנו לייחד לניווט חופי . בתדריך הבוקר על מפות האזור סומנו היעדים שלנו , בצהריים מפרץ פרדייז והיעד הסופי סוג’וט. כל הצוותים חוזרים ליאכטות מתחילים לעבוד על צירי ניווט , נקודות מוכנסות לGPS , היאכטות עוברות התארגנות אחרונה , משחררים חבלים ויוצאים אחת אחרי השנייה בהפלגה על מנוע אל עבר מפרץ פרדייז. בדרך מתרגלים ניווט חופי , זיהוי מתווה החוף, איים ובשעות הצהריים המוקדמות נכנסים למפרץ לארוחת צהריים קלה ולרחצה במים הצלולים של המפרץ.

בשעות הצהריים המאוחרות אנחנו יוצאים לכיוון סוג’וט עם כוונה אמיתית להתמקד בניווט אבל לרוח היו תוכניות למידה אחרות בשבילנו. ביציאה מהמפרץ מרימים מפרשים במערך מלא שיצומצם בעוד 10 דקות כשהרוח עולה לכיוון ה20 קשר על האף. צמצום ראשון והיאכטות נכנסות להטיות אחת אחרי השנייה רצות במהירות בקדמיות לכיוון סוג’וט. צמצום שני ואנחנו ממשיכים לגלסס בקדמיות אל תוך המפרץ , מחזיקים הגה בקדמיות , מבצעים סיבובים ובכלל נהנים מאווירת האקשן .בשונה מהארץ ברוחות בעוצמה הזו , הים לא עולה בצורה דראסטית ולא מפתחים גלים בגלל מרחב הנשיבה של הרוח.

נכנסים לסוגו’ט ברוח שעדיין שורקת ומבצעים עגינה ים תיכונית על חבלי מורינג ומיד שותים בירה אחת ( או שניים ) מחליפים רשמים מההפלגה בקדמיות. אחרי התארגנות הולכים לארוחת ערב במסעדה על הרציף כאשר כלקח מסילימיה מנהלים את המו"מ על המחיר לפני הארוחה. הלילה מתחילה מסורת בפלוטילת התלמידים , טורניר וויסט אל תוך הלילה.
 

בוקר מקסים עולה על מפרץ סוג’וט ואנחנו פותחים את הבוקר בטיול קצר למספנת גולטים בהדרכתו של דןדן. נסיעה קצרה במיניבוסים ואנחנו מגיעים למפרץ שבו עומדות על החוף עשרות גולטים במצבי בנייה שונים. אנחנו מקבלים מדןדן הסבר על בניית שלד הגולט , הציפוי שלו ובכלל על הטכניקה והאפשרויות השונות של בניית גולטים.

חזרה ביאכטות אנחנו מתכוננים לקטע ההפלגה של היום למפרץ פרנומיטיס באי סימי , כולם בודקים שישי לנו על היאכטות דגלי יוון ויוצאים לדרך ברוח עדינה עד בלתי מורגשת. הים כחול עמוק מתחתינו וכל היאכטות מתקדמות על מנוע בסל"ד נמוך כדי לשמור על השקט ולא לקרוע את המשטח הכחול הזה בגלי חרטום גבוהים.

ביציאה מהמפרץ לכיוון סימי הרוח עולה בהדרגתיות לכיוון 15 קשר ויותר וכולנו פותחים מפרשים ועושים את הדרך בגביות לכיוון סימי , מבצעים מהפכים , מפליגים מעט במלאות עם פריוונטר ונכנסים כל היאכטות למפרץ אחת אחרי השנייה , זורקים עוגן בחרטום וחבל ארוך קושר את הירכתיים שלנו לסלעים מאחורה.

עומק המים מתחת ליאכטות כ4 מטר של מים צלולים בצבע טורקיז מדהים. המפרץ יפיפה ושוכן בו מנזר גדול לבן ומסעדה שבשעת השקיעה מוארים באור כתום ומהווים את התפאורה המושלמת לסיומו של היום הזה. קפיצה קטנה עם הדינגי ואנחנו על החוף , הולכים למסעדה לאכול והפעם לשם שינוי אוכל יווני טעים וטרי. המרחק של היאכטות אחת מהשנייה לא מונע את קיומו של טורניר וויסט גם הער , עוד יום קשה עבר על כוחותינו.
 

מניעים מנועים , מפליגים שלוש שעות ונקשרים בשעות הצהריים בדאטצ’ה . קצר ולעניין. כשמגיעים לדאטצ’ה החבר’ה מתחלקים , חלק הולכים לחמאם וחלק הולכים לקבל תגלחת אצל הגלב. חמאם תורכי למי שלא חווה את החוויה הוא חדר סגור , דומה לסאונה שבמרכזו במת שיש לוהטת שעליה שוכבים תוך מזיגת מים קרים או חמים ואז מקבלים 2 טיפולים. קרצוף הגוף ע"י תורכי גברתן עם כפפה מיוחדת אשר מקלפת ממך שכבות עור מתות שלא היית מודע לקיומם עד לאותו הרגע. מקלחת וממשיכים למסג’ קצף שנעשה בדרך מאוד מיוחדת וציורית . בסה"כ מדובר בחוויה נעימה , חמה , חברתית ומביכה מעט לפרקים.

נפגשים ב4 על הרציף עם שתייה קרה ואבטיחים באדיבות דודי ומתחילים בשיעור קשרים וחבלים. השיעור מתקדם ואנו מהווים סכנה אמיתית לכל ההולכים על הרציף בגלל אימוני השלכת חבלים. התורכים מקבלים בהבנה את נחיתות החבל סנטימטרים ספורים מפרצופיהם המשועשעים.

בשש וחצי מקיימים תדריך הכנה ליציאת לילה מדאטצ’ה והולכים כולם למסעדת פועלים אותנטית וטעימה אבל מה , בעל המסעדה המופתע לא ציפה ל20 ישראלים רעבים הוא רץ למטבח מגרד את תחתיות הסירים ובעצם מוציא לנו כל דבר שאכיל במטבח . טעמנו מכל המאכלים הטעימים והתפזרנו חלקנו לישון וחלקנו לראות את המשחק בין מנצ’סטר יונייטד לצ’לסי.
 

דאטצ’ה-מפרץ דירסק דרך סימי Datca-Dirsek
"הרציף בדאטצ’ה יכול להיות רועש עד השעה 00:30 בגלל המסעדות והברים שנמצאים בסמוך" (מתוך הפיילוט בוק)

דאטצ’ה 3 לפנות בוקר , רוב החבר’ה ישנו רק שעתיים מסיום המשחק בין מנצ’סטר לצ’לסי, עיניים טרוטות מעייפות , התארגנות קצרה ליציאה ומתחילים לצאת לאט יאכטה אחת אחרי השנייה אל תוך הלילה. כמה שעות קודם לכן , עוד בערב כשכולנו עמדנו על הרציף בשיעור חבלים נכנס גולט תורכי לרתיקה לידנו ומזווית הכניסה שלו היה ברור שהוא זורק את העוגן שלו על אלה שלנו , לאחריו נכנסה גם יאכטה פינית , גם היא באותה זווית.

חזרה ל3 לפנות בוקר היה ברור שאם יש יאכטה שתסתבך בעוגנים הללו זו היאכטה שלי ואכן בתהליך היציאה והרמת העוגן דיווח דוד מהחרטום שהעוגן עולה קשה , מבט עם פנס הבהיר שתפסנו את העוגן של הפינים. קצת עבודת חבלים וגאנצ’ והעוגן שלהם חזר לשכון על הקרקעית .כל היאכטות ממתינות לנו מחוץ למפרץ ודוד ממשיך להרים את העוגן , יאללה מממשיכים אני אומר לאילן על ההגה ואז , כמובן אף אחד לא היה מופתע שהעוגן שלנו תפס גם את השרשרת של הגולט . הפעם זה יותר מסובך , לא משנה מה אנחנו עושים אנחנו לא מצליחים להרים את השרשרת שלו מעל פני המים כדי לשחרר אותה ( ד"א הגנצ’ שלנו צף לו בניחותא מאחורי הירכתיים שלנו ). דודי צועק לי מהרציף שואל אם אני צריך עזרה , עולה על הדינגי וחותר אלינו.

כמה ניסיונות שחרור ואז מגיעה ההכרה הכואבת שאין ברירה מישהו ( לא היה ספק שזה יהיה דודי , פשוט הוא היה יותר קרוב ) צריך לקפוץ למים להעביר חבל מתחת לשרשרת . 3 דקות עבודה במים והשרשרת משוחררת ואנחנו יכולים להצטרף לשאר היאכטות עמוסים רגשות אשם על דודי שסובל ברגעים אלו מקור בגללנו . ממשיכים בשגרת הפלגת לילה לכיוון המעבר בין מינוס לסימי שאליו אנחנו מגיעים עם אור ראשון .

המעבר כך כך קסום שאנחנו מדמימים מנועים וממשיכים לאט על חלוצים בלבד בין האיים והריפים שבנקודות מסוימות עומק המים הוא 2.5 מטר בלבד, בהחלט התחלה קסומה של הבוקר.

13:00 בצהריים בדירסק כולם מתעוררים משנת בוקר ארוכה שמהווה השלמה לשנת לילה חסרה ובשעה 14:00 כבר כל הסירות בחוץ מתאמנות בהפלגה במזג אוויר קשה ברוחות של מעל 20 קשר וים שעולה בפעם הראשונה במסע שלנו לכיוון המטר גלים. מתאמנים בצמצומים , קדמיות , גביות וחוזרים למנוחה וארוחת ערב בדירסק. בלילה כשמרימים את הראש לשמיים רואים המון כוכבים וכך אנחנו נהנים משיעור אסטרונומיה של דןדן ודודי .
 

קמים לבוקר קצת קריר במפרץ דירסק, התארגנות קצרה וכולם עולים על הדינגי’ס לקצה המפרץ לשיעור ירידה משרטון. דודי כבר מחכה לנו שם עם יאכטה שהעלנו בצורה מבוקרת על שרטון. אנחנו מתרגלים ולומדים את השיטות השונות להורדת היאכטה מהשרטון , הוצאת מנור והושבת אנשים לגרימת הטיה, הוצאת עוגן לעומק וגרימת הטיה בעזרת מעלן . נרטבים קצת , צוחקים המון ובכלל משתובבים לנו במים הצלולים ואז חוזרים ליאכטות לקראת התחרות. מבט אל הפתח מראה רוח בעוצמות של מעל 15 קשר שיורדות מיד כשאני יוצאים לים ולכן כולם מפליגים עם ראשי בצמצום ראשון וחלוץ מלא.

יש משהו מצחיק בתחרות של יאכטות שנעות בהתחלה במהירות של 3 קשר , חולפות אחת ליד השנייה צועקות לפנויי דרך כשהכול קורה לאט. אנחנו בגביות שהופכות חיש מהר למלאות ואז 5 יאכטות בפרפר מפליגות לכיוון אורחניה , אט אט נפתחים הפערים בין היאכטות והתחרות נראית מוכרעת .

זהו , נגמר , יום שישי אחר הצהריים אנחנו נקשרים אחד אחד לרציף של SUNSAIL לכולם יש מבט מדוכדך על הפנים לקראת הסוף והחזרה מחר למציאות , שאריות מוצאות מהיאכטות לארוחה משותפת עם הרבה יין ובירה וכך עומדת לקראת סיום מפואר פלוטילת התלמידים הראשונה של דרך הים, אני צריך קצת לנחות , לתת לדברים לשקוע ואז אוכל לסכם את הפלוטילה המרגשת הזו.

באדיבות בית הספר לשיט דרך הים