אחרי 312 ימים, רק שייט אחד, רובין נוקס-ג'ונסטון (Robin Knox-Johnston) שהפליג בסירת עץ, דו תרנית באורך 9.75 מטר (34 רגל), הסוהיילי (Suhaili), הצליח לסיים את המסלול, הוא זכה בתהילה והפך לאגדה. שאר המשתתפים שקעו, פרשו או התאבדו. השייט הצרפתי ברנרד מויטסייה (Bernard Moitessier) לא חצה את קו הסיום והמשיך להפליג ביאכטת הברזל החזקה שלו, ג'ושע (Joshua) הקיף את קייפ הורן, ואחר כך, כדי "להציל את נשמתי" כפי שהוא ניסח זאת המשיך לסיבוב שני של האוקיינוס ​​הדרומי שהסתיים בטהיטי. דונלד קרוהרסט (Donald Crowhurst) בחר להפליג למסע דמיוני ברחבי העולם, בעוד שבפועל הוא הפליג במעגלים באוקיינוס ​​האטלנטי והעביר דו"חות מזויפים של נקודות ציון מרחבי האוקיאנוסים בתקווה כי ועדת התחרות והציבור לא יגלו את התרמית, הצטברות השקרים והדיווחים המזויפים גרמו לאובדן שפיותו והוא התאבד בלב ים, הטרימרן שלו נסחף והתגלה נטוש סמוך לאיי קיימן.

 

50 שנה אחרי שיוט הגולדן גלוב זינקו בראשון ליולי 2018, 17 שייטים ושייטת אחת מנמל ל' סאבלס ד'אולון (Les Sables-d’Olonne, France) שבצרפת לשיוט ה-Golden Globe Race  (GGR2018) 2018, כמו בשנת 1968 גם ב- 2018 המשתתפים בתחרות מפליגים לבד סביב העולם במסלול שאורכו כשלושים אלף מייל ימי.

 

המארגנים חשבו שהפעם התחרות תסתיים בצורה אחרת. אבל עדיין, גם אחרי חמישים שנה, האתגר שכרוך בתחרות מעין זו לא נהיה קל יותר, פשוט יותר, או מאתגר פחות ממה שהיה השיוט המקורי.

 

בשעה ששורות אלו נכתבות רק שני שייטים חצו את קו הסיום. ג'אן לוק ואן דן (Jean-Luc van den Heede), השייט הצרפתי המבוגר ביותר בשיוט (בן 73), סיים ראשון את המסלול בזמן של 211 ימים, 23 שעות, 12 דק' ו – 19 שניות. מאה ימים פחות מהזמן שלקח לרובין נוקס ג'ונסון לסיים את התחרות לפני חמישים שנים. שלושה ימים אחריו, הגיע במקום השני, השייט ההולנדי מארק סלטס (Mark Slats) (בן 41 ).

מי שעומד מאחורי התחרות של שנת 2018 הוא דון מקינטייר (Don McIntyre) ששם לו למטרה להחזיר לקדמת הבמה שיט תחרותי שאינו תלוי בתקציבי ענק.  שיוט זה מגלם את רוחם והשראתם של סייר רובין נוקס-ג'ונסטון, ברנרד מויטסייה, נייג'ל טטלי ואפילו דונלד קרוהרסט. 
תחרות הגולדן גלוב של שנת 2018 באה להחזיר את התחרות לעידן הזהב של השיט.  

בשיוט משתתפים כמה מהשייטים התחרותיים הבכירים בעולם לצד שייטים פחות מנוסים שמוכנים לקחת חלק בהרפתקה מדהימה זאת ושרוצים להגשים חלום. בין השייטים ניתן למצוא מתחרים שבחיי היומיום הם מהנדס, סוחר מט"ח, הידרוגרף, טייס, חייט ומרצה באוניברסיטה.

כל מתמודד שמתחרה חייב שיהיה לו את הניסיון הימי המינימלי – של לפחות 8,000 מייל בים הפתוח ו 2,000 מייל כשייט בודד. 

שמונה עשרה השייטים מגיעים מ – 13 מדינות שונות: צרפת (4), בריטניה (3), אוסטרליה (2) ואחת מאסטוניה, פינלנד, אירלנד, הודו, איטליה, הולנד, נורבגיה, פלסטין, רוסיה וארה"ב. הגיל הממוצע של המתחרים הוא 47. הצעירה ביותר בת 29, המבוגר ביותר בן 72.

המתמודדים מפליגים ללא: מחשבים, מערכות GPS, הגאים אוטומטיים חשמליים, טלפונים לווייניים, מצלמות דיגיטליות, נגנים דיגיטליים, מחשבי כיס, שעונים אלקטרונים, מתפילי מים ועוד. הם ינווטו בעזרת סקסטנטים, כרונומטר, לוג ומפות נייר, יערכו יומן (log book) באופן ידני ויקבעו את תחזית מזג האוויר לפי העין, הניסיון, או שידורי רדיו בתדר גבוה אם יקלטו. הם יאזינו לטייפ קסטות ויצלמו במצלמות עם פילם. GPS וציוד אלקטרוני למצבי חירום ובטיחות יאוחסן בסירות בקופסא נעולה.

כצפוי, השיוט לא היה שיוט מועדון ביום שבת קיצי. אמנם הדיווחים בתחילת השיוט, בקשר, היו די מונוטוניים, ואפילו משעממיים: "סיימתי את התפוז האחרון שלי", "נפל לי מוט הספינקר למים" וכו'. אולם לאחר כמה שבועות, לקראת אמצע אוגוסט התברר כי כמחצית מהמתחרים פרשו. חלקם בגלל תקלות, בעיקר במערכת ההיגוי, וחלקם בגלל שלא יכלו לעמוד בבדידות ובלחץ הפסיכולוגי. בין הפורשים היו גם נביל ארמה ( Nabil Amra), השייט הפלסטינאי שפרש בטנריף בגלל בעיות היגוי והשייט הצרפתיPhilippe Péché  שהוביל את רוב השיוט עד לפרישתו, גם הוא בגלל בעיות במערכת ההגה.

את כייף התקווה הטובה הקיפו כבר רק תשע סירות.

ואז התחילו הדרמות הגדלות…. בקווי הרוחב הנמוכים, מדרום לקו הרוחב 40⁰S – הארבעים הרועמים והחמישים השואגים הוכיחו שהם רועמים ושואגים.

 

 

מארק סלטס תיאר זאת לעיתון ה– The New York Times "נראה היה שהסערות הן אין סופיות, סערה רדפה סערה. המתחרים הסתכלו אחד על השני, חיזקו האחד את השני דרך מכשירי הרדיו…. מותרות שלרובין נוקס ג'ונסון בשיוט הGGR  הראשון לפני 50 שנה לא היו. 

לפעמים נאלצתי להוריד מפרש, כדי להיכנס לקבינה להרתיח מים לחימום הידיים לפני שחזרתי לסיפון והעליתי מפרשים מחדש. "

השייט הנורווגי, אר וויג (Are Wiig), שהפתיע והיה לאורך כל השיוט ברביעייה המובילה למרות שהפליג בסירה הקטנה ביותר (OE32) דיווח בקשר, ביום ה- 58 לתחרות, כי בסערה של רוח 35-45 קשר וגלים של שמונה מטר, סירתו עשתה גלגול של 360 מעלות. הוא איבד את התורן. למזלו כשזה קרה, הוא היה בתוך הקבינה ולא נפגע. אר, שהיה כ- 300 מייל דרומית מערבית לקייפ טאון הפליג עם מערך מפרשים ארעי (jury rig), והגיע לדרום אפריקה לאחר שמונה ימים.

 

היום ה- 82 לתחרות, ה- 21 לספטמבר, היה יום דרמתי במיוחד. סערה בעוצמה של 70 קשר וגלים בגובה 14 מטר הכתה בסירות שבמרכז הצי, כ- 2,000 מייל מערבית לאוסטרליה. שלוש סירות היו באזור זה. האירי, גרגור מקגוקין (Gregor McGuckin), מארק סלטס ההולנדי והשייט ההודי אבהילאש טומי (Abhilash Tomy).

מקגוקין, דיווח בשעה 05:40 UTC כי הוא התהפך ואיבד את התורן המאסף (Biscay 36, ketch) 

 

בשעה 11:00 UTC הוא כבר דיווח, שהתהפך שוב ואיבד גם את התורן הראשי,

 

 

 

בשעה UTC 10:55 דיווח סלטס כי גם הוא התהפך פעמיים אבל הסירה תקינה והוא לא נפגע.

 

 

הדיווח הדרמתי מכולם הגיע בשעה 12:09 UTC מטומי:

 

 

ובהמשך:

מקגוקין הודיע מידית בקשר כי הוא מתארגן ומתקין מערך מפרשים ארעי (jury rig) וינסה להגיע לטומי, שהיה במרחק של כתשעים מייל ממנו במורד הרוח. לסלטס לא הייתה כל אפשרות להגיע לטומי מאחר וטומי היה במעלה הרוח ממנו.

במקביל, התארגנו ועדת התחרות וצוותי חילוץ מאוסטרליה והודו בניסיון להגיע לטומי ולמקגוקין. מטוס המריא מאוסטרליה על מנת להעריך את הנזק של השייטים. לבסוף, לאחר ארבעה ימים, ספינת פיקוח דיג צרפתית Osiris, הגיעה וחילצה את השייטים לאי אמסטרדם (Ile de Amsterdam), משם הם פונו, מקגוקין לאוסטרליה וטומי להודו, שם הוא מחלים בימים אלו מניתוח גב.

לשער בטסמניה, נקודת מפגש בין ועדת התחרות לשייטים בו הם אמורים להתראיין לתקשורת, למסור מכתבים למשפחות וסרטי צילום, הגיעו כבר רק ששה מתחרים, שהמשיכו משם מזרחה לעבר קייפ הורן.

בתחילת דצמבר, באמצע הדרך בין אוסטרליה לקייפ הורן התקבלה קריאת Mayday מסוזי גודאל (Susie Goodall) שגם היא התהפכה, סירתה מוצפת, ללא מנוע או כל אמצעי אלקטרוני. לאחר כמה ימים מותחים במיוחד ואי ודאות ארוך ומתמשך, היא נאספה בעזרת מנוף על ידי ספינת מטען מהונג קונג.

בתחילת נובמבר, התקבלה הודעה מג'אן לוק, מי שהוביל את השיוט כמעט מתחילתו, ונמצא בשלב זה כ- 1,900 מייל ממזרח לכייף הורן. שגם הוא התהפך (150⁰) ויש נזק לחיבור שבין הוונטות לתורן. לאחר כיממה הוא הודיע, שהוא אלתר אבטוח לחיבור, ושעל אף הסיכון הוא ממשיך בשיוט. ג'אן לוק נקנס על השימוש בטלפון הלווייני בעשרים וארבע שעות בזמן הסיום. בהמשך ג'אן לוק, השייט בן ה- 73 יטפס עוד למעלה מעשר פעמים לראש התורן על מנת לוודא שהכל תקין.

ג'אן לוק הקיף את כייף הורן כשהוא מוביל על סלטס בכ- 1,500 מייל. בהמשך בזמן השיוט באטלנטי, בגלל תנאי מזג האוויר, בחירות טקטיות נכונות של סלטס, ובנוסף גם מכיוון שג'אן לוק ניסה לא לאמץ את המעמס על התורן, הצליח סלטס לצמצם את הטווח עד לפחות מחמישים מייל. בהמשך המרחק נפתח שוב וג'אן לוק סיים בכ- 400 מייל לפני סלטס.

בתשיעי או בעשירי במרץ, אם לא יהיו תקלות, עתיד אוקו ררנדמי (Uku Randmaa) האוסטוני לסיים. אחריו, 1,500 מייל מקו הסיום מפליג איסטבן קופר, אמריקאי, יליד הונגריה. הרחק מאחור, 5,000 מייל מקו הסיום מפליג לו טיפו (Tapio Lehtinen) מפינלנד.

ג'אן ואן דן התראיין ואמר ביום בו סיים את השיוט "אחרי שיוט כזה אתה כבר לא אותו בן אדם. אתה מסתכל על דברים וחושב אחרת, אתה לומד להיות אופטימי, לקחת את החיים כפי שהם מגיעים. לבד בים יש מספיק זמן לחשוב, להסתכל על החיים. באופן שאין לך זמן בחיי היום יום עם לחצים ופגישות. שאתה לבד בים אתה המאסטר של עצמך."

 

לכל המעוניינים להירשם לשיוט הבא… הזינוק אמור להיות ב- יולי 2022…..