הסיפור מתחיל כרגיל "בפלברה" (דיבור בעגת הימאים) של החברה בהפלגות סוף הקיץ. מתכננים הפלגת סוכות ללרנקה בקפריסין בהשתתפות 3 יאכטות: ה"אפרודיטה" הנמצאת בבעלותי, הזורוויה בפיקודו של ישראל אהרונוב המכונה "כושי", וה"פרינססה 2", כולנו שכנים במרינה יפו.
מארגנים צוותים ונכנסים להכנות. הצוותים מכשירים את היאכטות למעבר מהפלגות חופיות להפלגת חו"ל. מוציאים את כל הציוד שאיננו נחוץ אשר הצטבר במהלך החודשים בהם אנחנו מפליגים לאורך חופי הארץ, מחליפים איבזור אשר מראה סימני התיישנות, בודקים מערכות, מטפלים במנוע, דואגים לציוד רזרבי ומתחילים באיסוף מידע על מגמות מזג האוויר לקראת סוכות.
כרגיל לקראת יום היציאה המתוכנן, אנו מקבלים תחזית כי צפוי להיכנס שקע ברומטרי לאזורנו. בלית ברירה אנו דוחים את מועד היציאה וממתינים בכיליון עיניים לשינוי. בודקים מחדש את הצפי ולשמחתנו מתברר כי התחזית טובה יחסית. צפויה רוח צפונית מזרחית (איך אפשר אחרת בדרך לקפריסין), עם גלים של עד 1.5 מטר, נסבל לכל הדעות.

יום רביעי בלילה מחליטים לערוך קניית מזון ולישון ביאכטה על מנת לצאת עם שחר למרינה הרצליה לביקורת דרכונים.
יום חמישי בבוקר משחררים חבלים. ראשונה יוצאת הזורוויה, אחריה האפרודיטה ואחרונה הפרינססה 2.
ביקורת דרכונים קצרה בהרצליה, ולדרך.

האפרודיטה עם מלוא המפרשים והמנוע, ברוח צפונית מזרחית של כ- 12 קשרים, מפלחת את המים במהירות של 7 קשרים, הזורוויה לא מפגרת אחריה וכך גם הפרינססה 2. שאון הגלים בחרטום מתנגן כמו מוזיקה יפה וכל אחד מחפש את פינתו לשגרת הפלגה. על האפרודיטה מכינים ארוחת בוקר דשנה אשר מתחסלת במהירות מדהימה על ידי החברה הצעירים בעלי הרעב המתמיד, הם סיימו קורס סקיפרים והצטרפו לאפרודיטה לצבור זמן ים הנדרש מהם ע"י משרד התחבורה (SEA TIME ). אחרי הארוחה מתפרקדים על הסיפון המרווח והנוח של האפרודיטה.

אנשי המשמרת פוקחים עין. הזורוויה נראית באופק ולידה הפרינססה 2. הערב יורד והרוח מתחזקת. הים עולה מעט ואנו מורידים את סיבובי המנוע בכדי לא להלחם בו. עוברים למשמעת לילה, מדליקים אורות ניווט ומשננים לחברה כי אין ללכת לשירותים הנמצאים בחרטום ללא הודעה ומעקב של איש המשמרת. החושך יורד ועלטה מוחלטת משתררת. הירח טרם עלה והשמים זרועי כוכבים נוצצים. המחשבות מתרוצצות בראש על הקושי לבצע ניווט באמצעות הכוכבים בים הסוער ובסתר מודים לאל על מכשירי הג’י.פי.אס המודרניים וההגה האוטומטי שעושים את חיינו לקלים. מאוחר יותר מתגלה מחזה מרהיב של אור כתום רחוק וגדול הנראה כמו כלי שייט ענק מואר. זה הירח המלא העולה מתוך הים ונראה כמעשה כשפים. הבוקר עולה והים ממשיך לעלות בניגוד לתחזית. הרוח מתחזקת ואנו משנים את הקורס מערבה מעט בכדי לא להלחם בים. גם הזורוויה והפרינססה 2 נמצאות לא רחוק.

היאכטה מיטלטלת לכל עבר ומרגישים כבתוך מכונת כביסה. אני מברך על הצוות המצוין הנמצא איתי, שעושה כל עבודה ללא ציוץ מיותר ובמקצועיות ראויה לציון. החברה הצעירים אשר הצטרפו אלינו מגלים בקיאות בהבנת הנקרא ופועלים למופת . אוכל מבושל כמובן הס מלהזכיר וכל אחד לפי רצונו חוטף לו איזה קרקר ושותה מים מינרלים. המהירות יורדת ל-4 קשר. מנסים ליצור קשר עם היכטות האחרות אולם ללא הצלחה.

לילה נוסף יורד עלינו. על פי המיקום אנו כ – 30 מייל דרומית ללימסול. שינוי הקורס, הרוח והגלים סחפו אותנו מיעדנו. שומעים בקשר כי אוניה מבקשת מרדיו לימסול רשות להתקרב לנמל מאחר והים גבוה והם לא יכולים לקבל שירות. השעה 2200 ואני מחליט לנסות ליצור קשר פעם נוספת עם היאכטות האחרות. "כושי" הנמצא על הזורוויה עונה לי ומוסר כי הוא נמצא מערבית לי במרחק של כ- 5 מייל. גם הפרינססה 2 מצטרפת לשיחה ומוסרת כי הם החליטו להיכנס ללימסול וכי יגיעו ליעדם תוך מספר שעות.

הרוח נושבת במהירות של כ-25 קשר עם גלים בגובה של כ- 2.5 מטר המגיעים אלכסונית אל החרטום מכיוון צפון צפון מזרח. נוכח תנאי הים והרוח גם אנחנו מחליטים להיכנס ללימסול במקום ללרנקה ומוסרים על כך לזורוויה . אנחנו מסכמים כי ניצור קשר נוסף לאחר כשעתיים ואני צולל לי אל תוך מכונת הכביסה הנקראת מיטה על מנת לתפוס אי אילו שעות שינה. לפתע נשמעות צעקות: איציק קום מהר הזורוויה קוראת "MAY DAY " (קריאת המצוקה הבין לאומית). אינני מאמין למשמע אוזני ומבקש שיניחו לי לישון ויפסיקו להתלוצץ. אך החברה מתעקשים ואני טס מהמיטה החוצה. אנשי המשמרת שיצרו קשר עם הזורוויה מסרו לה כי אנחנו במרחק של כ- 4 מייל מערבית אליהם ומתקדמים לקראתם במהירות של 2.5 קשר מול הרוח ומול הגלים. ביקשנו מ"כושי" שלא ינטוש ויישאר על היאכטה ככל שניתן. בינתיים נכנסה לרשת הקשר אוניה (אשר בדיעבד הסתבר כי זו אוניה סורית) ומסרה כי היא תגיע למקום בו נמצאת הזורוויה תוך 25 דקות.

רדיו לימסול תפס פיקוד על פעולות ההצלה והוא אשר הפנה את האוניה למקום. מסרנו ל"כושי" כי גם אנו ממשיכים בדרך אליו. מלימסול יצאה גם ספינת משמר החופים לכיוון הזורוויה. האוניה הגיעה ראשונה אל הזורוויה ואם הגעתה מסר לנו "כושי" כי אנו משוחררים ויכולים להמשיך בדרכנו ללימסול. כך עשינו, תוך כדי האזנה מתמדת בקשר לפעולות החילוץ, אנו רואים את אורות האוניה וספינת החילוץ באופק. אנו שומעים בקשר כי האוניה אספה אדם אחד מהמים וכי סירת המשמר לא מצליחה לאסוף עוד אחד הנמצא במים. השיחה התנהלה ביוונית בין סירת המשמר לרדיו לימסול וכ5 דקות לאחר סיומה ראינו אורות ניווט של ספינה מהירה המפליגה במהירות רבה מכוון לימסול לכוון האירוע .

צעקותיו של "כושי" נשמעות בקשר TAKE THE OLD MAN FROM THE WATER . רדיו לימסול המנהל את החילוץ מבקש ממנו שיפסיק לצעוק כי אין מבינים אותו, ומוסר כי ספינה נוספת יצאה לכיוונו מלימסול. האוניה מבקשת מכושי לקפוץ למים אולם זה מסרב עד אשר אוספים את האדם השני מהמים. האוניה מוסרת לו כי היא מתקרבת עד למרחק של 20 מטר ממנו ומבקשת שיקפוץ למים ויעלה על הרשת בדופן. מכשיר הקשר משתתק ואנו מבינים כי "כושי" קפץ למים.

לאחר זמן אשר נמשך כיובלות נשמע בקשר קולה של האוניה המדווחת לרדיו לימסול כי כל האנשים חולצו מהמים וכי אין יותר אנשים על היאכטה. רדיו לימסול שואל אם היאכטה ממשיכה לצוף והאוניה מוסרת כי היא צפה למחצה אולם היא שבורה והתורן שבור. רדיו לימסול מבקש מהאוניה שתנגח את היאכטה על מנת להטביעה למען לא תהווה סיכון בטיחותי לשיט וכך נעשה. הזורוויה צוללת למעמקי הים.

אנו ממשיכים בדרכנו לכיוון קפריסין, ככל שאנו מתקרבים הים נרגע לאיטו. כך בשעת לילה מאוחרת אנו נקשרים לאחד הרציפים במרינה של לימסול והולכים לישון. למחרת בבוקר השכמה מוקדמת יחסית, ארוחת בוקר קצרה ומתארגנים במהירות "ללקק את הפצעים".

בדיקה יסודית של היאכטה מגלה כי מספר ברגים המחוברים לקורות המחברות את הגופים נשברו בעת השיט מול הרוח והגלים לכיוון הזורוויה. (היאכטה היא מסוג קטה מרן בתכנונו של ג’יימס וורן ושיפורי גוף בתכנונו של איציק תלמור). בדיקת המנוע העלתה כי הוא פעל ללא דופי וללא נזקים. את הבגדים הרטובים תולים לייבוש ומול היאכטות המפוארות סביבנו אנו נראים כמו מעברה.

לפתע מקבלים טלפון מהארץ בו מוסרים לנו כי אחד האנשים שהיה על הזורוויה מת בעת החילוץ.

נכנסנו להלם. איך יכול להיות? הרי בקשר שמענו כי כולם חולצו בשלום…. בארץ טועים ולא יודעים את הפרטים…. לאחר כשעתיים טלפון נוסף בו מוסרים לנו כי שלמה בר נר נפטר בדרך לבית החולים בלימסול.

אנחנו במצב רוח שפוף. שלמה היה חבר ותיק ואהוב. מנסים ללא הצלחה להתקשר לכושי, ומתארגנים להפלגה חזרה. כעבור יומיים אנחנו עוגנים ביפו. על דופן שמאל שלנו מקום עגינה ריק. המקום של הזורוויה.