ההפלגה המשפחתית שלי
הפלגנו 10 ימים באיי יוון. כן, האיים עם החופים המדהימים שאתם מכירים, עם המים הצלולים והטברנות השמחות, המפרצים הקטנים האלה, שחוץ מאיתנו, אף אחד לא עגן בהם, אולי רק עוד יאכטה אחת ועיזה בחוף. היינו במקומות מקסימים שבטוח עוד נחזור אליהם. הרי יוון כל כך מקסימה ויפה, והאוכל בה טעים והאנשים נחמדים ומאוד חברותיים. אבל הפעם, אני לא מרגיש שאני רוצה לספר לכם על כל מפרץ ומעגן. הפעם, אני רוצה לספר לכם על החוויות הנלוות להפלגה ביוון, חוויות קצת אחרות.
והיו לנו הרבה חוויות. חופשת הפלגה משפחתית ראשונה של המשפחה שלנו.
רק חמישתנו, ואני הסקיפר היחיד.
אז איך מתכוננים לחופשה שבה יש רק קפטן אחד על הסיפון?
ראשית, לצד כל קפטן יש את אשת הקפטן ואם היא מרוצה, כבר הכל משתפר. זה אגב טיפ לחיים גם בים וגם ביבשה. שנית, לצידם, יש שני נערים ונערת סיפון, שיודעים חלקית את העבודה. למעשה, השוני העיקרי מהפלגות העבר שלנו, הוא שהפעם הרבה אחריות גם גם על יתר המשפחה שבד״כ רגילה לנוח ולתת לשאר הקפטנים, סבא ודוד לעבוד ביחד עם קפטן אבא. הפעם, אין קפטנים נוספים ביאכטה שיעזרו להם לתפקד.
האחריות
איך מסבירים לצוות שיש לו אחריות? ראשית, מדברים על זה לפני ההפלגה. ישבנו בבית והסברנו לנוער שהפעם גם מהם נדרש לעבוד. הרי הקפטן לא יכול לעשות הכל לבד, וגם לא רוצה. הוא יצא איתם לחופשה, ולא הגיע על מנת לשרת אותם בחופשה.
בשיחה הדגש היה – עבודת חבלים, מפרשים ועוגן.
אחרי שדיברנו, יצאנו להפלגה לימודית בהרצליה. תרגלנו הרמת מפרשים ועגינה, אבל בעיקר זריקת חבלים לחוף, תרגול שהוכיח את עצמו בהמשך.
כשהצוות הבין שיש לו אחריות, הגיע תור הקפטן להבין את מהות הטיול. חלק מהדברים שהצוות העלה בשיחה מראש היו: שהקפטן לא יצעק בגישות, ושיתחשבו בהם בתכנון המסלול ולא יפליגו במרוץ להספיק 14 מפרצים בשבעה ימים. בקיצור, חופשה משפחתית ולא מסע שיט א לה קפטן קוק.
לאחר תיאום הציפיות המשפחתי, עברנו על המסלול בבית והבנו מה מצפה לנו לפחות בתחילת הדרך הגיע הזמן לטוס, להתארגן ביאכטה, ולצאת לים.
אבל בחופשת שיט, כמו שרובנו כבר מכירים, לא תמיד התוכנית מסתדרת כמו שרצינו. בטח ובטח כאשר אנחנו מתפעלים ומפעילים את היאכטה. תקלות כמו משאבת שירותים שהפסיקה לעבוד ולא מרוקנת את האסלה, כבר ביום הראשון לטיול, זו חוויה לא נעימה וטיפה ריחנית. חרטומן שהחליט לעבוד יום כן, יום לא, ולפעמים בכלל לא. כל אלו תקלות לא נעימות ולפעמים גם ריחניות, אבל כאשר מורידים אותן לרמת הקרקע, סליחה לפני הים, הן זניחות ואינן משביתות את הטיול.
ולכן, החלופה היתה לבזבז יום שלם על המתנה לטכנאים וחלפים, בחרנו בחלופה הקלה יותר: להשתמש בתא שירותים אחד ולא להשתמש בחרטומן.
יציאת חירום
זוכרים שכתבתי על תרגול זריקת החבלים? אז מסתבר שלא שיקרו לנו בבית ספר כשאמרו שתרגול זה חשוב. כך, למשל מצאנו את עצמנו קשורים לונג סייד ברציף עירוני קטן ונחמד, הים שקט, המים צלולים, והגיע זמן ארוחת הערב. תוך כדי הארוחה, אנחנו שמים לב שהתורן של השכן שלנו מתנדנד היטב. שלנו, לעומת זאת די יציב.
לפתע, השכן שלנו, שעגן אחרינו, צץ לידנו, מוטרד. הים עלה, מקום העגינה אינו בטוח והוא מחפש לעבור לפנים המעגן, ומבקש את אישור אחד מאנשי הצוות ביאכטה בפנים להיקשר עליהם.
הצענו לו עזרה, וראינו שהוא ממש שמח על ההצעה. חזרנו איתו ליאכטה, עדיין דמדומי שקיעה, כשנפל לנו האסימון – בעצם גם אנחנו לא נוכל להישאר במקום ללילה, זה לא בטוח והיאכטה כבר מטלטלת היטב.
נאלצו לבצע תמרון יציאה מהיר, מאוד מהיר, התמלאתי גאווה כשהצוות הצעיר צלח את עבודת שחרור חבלים בצורה מרשימה, ואף יותר ממרשימה, בטיחותית.
בתור הקפטן, רק המחשבה על הצוות עובד עם חבלים בים גלי וסוער, הפחידה אותי. אבל נוכחתי, שתדריך טוב לפני היציאה המהירה לים כאשר היאכטה מתנדנדת ותרגול קודם של עבודה עם חבלים זה מתכון מנצח. וגם צוות ממושמע שמבין את כשאבא צועק, זה כי יש רוח ולא שומעים אותו בגלים. יצאנו בזמן, וללא כל פגע.
את הלילה בילינו על עוגן במפרץ שקט וקסום, בטוחים ומוגנים. ובעיקר, בטוחים מאוד ביכולות שלנו.
למחרת, הפלגנו לפיגאדי. כפר קטן וציורי, ולא כל כך מוכר.
פיגאדי – שינוי בתכנית
ברוב ההפלגות שלנו אנחנו במרוץ, להספיק כמה שיותר מפרצים ומקומות בזמן תחום. אבל מה יותר מהנה, ההפלגה למפרץ או השהיה במפרץ? בעבר, היינו מבלים בכל מפרץ לילה אחד וממשיכים.
עד שהגענו לפיגאדי. כפר קטן, עם רציף שבו יכולות לעגון 5 יאכטות רק כאשר הרוח מהכיוון הנכון. אין מים וחשמל ברציף. יש כמה טברנות ומכולת קטנה. בעונת הקיץ, הכפר פעיל. בחורף, הכפר סגור. נשארים בו אולי 20 תושבים. אבל יש בכפר חוף ים חולי צלול ומקסים, טברנות טעימות והרגשה של יוון אמיתית. הרגשה של חופש אמיתי.
וגם, בכפר יש את גדי. גדי, חבר ישראלי שעבר לגור ביון. ואין כמו גדי, שמכיר את האזור, ויש לו המלצות מעולות וכיף פשוט לשבת איתו על כוס בירה במרפסת שלו ולצפות על המפרץ.
אז כשיש את כל הטוב הזה, לא נשאר לפחות שני לילות בפיגאדי? ברור שנשארנו!
הפלגה דיגיטלית או "איך מסנכרנים את כל האפליקציות?"
לפני 20 שנה היו לנו רק מצפן, מפה וספר חופאות. התחזית היתה נכונה ב-50% וכולנו הגענו בשלום ליעד. היום, יש לנו בנוסף למפה ולספר החופאות, גם מכשיר ניווט לוויני, תווין מפות ומכ"מ. אבל עם יד על הלב, מי מאיתנו מאיתנו משתמש בכל המכשירים הללו כאשר יש לנו את כל המידע בטלפון הנייד? אני בודק תחזית בשלוש אפליקציות שונות (לפחות) בודק ניווט בשלוש אפליקציות שונות (לפחות) על היעד אליו אני מפליג, מחפש מידע ב-NAVILY ובגוגל, אז למי בכלל אכפת מה כתוב בספר החופאות?
ההפלגה הזו הייתה הפעם הראשונה שבה ממש נעזרתי באפליקצית NAVILY בגרסה החינמית שלה. אזור השיט שלנו לא עמוס בתנועת כלי שיט ולכן היה לי חשוב לנסות להיעזר בחוכמת ההמונים שכן עברו בתעלת EVIA. האפליקציה די טובה ונוחה לשימוש, אבל כאשר אנחנו משתמשים בחוכמת ההמונים, כדאי לזכור שזו חוכמה סובייקטיבית. ביום ההפלגה האחרון תכננו לעגון במעגן —– אשר במרחק 500 מטר ממנו יש מעיינות חמים. לפי הביקורות באתר נבילי התכוננו לגרוע מכל. גם שלא יהיה מקום עגינה וגם, שזה יותר גרוע, שהמעיינות החמים – יבשים ואינם נובעים. אבל מה רב ההבדל בין ההמלצות באתרים לבין המצב בפועל: לא רק שהיה מקום עגינה, אלא היה הרבה מקום. לא סתם שהמעיינות נבעו, הם היו רותחים. המעיינות ממש על קו החוף, ואין כמו קפיצת התרעננות למי הים ממש מתוך המעיין הרותח.
אם היינו מקשיבים לאפליקציה בלבד – לא היינו מגיעים למקום. לשמחתנו, לא הקשבנו, וזכינו…
עבודת צוות של אלופים.
בהפלגות העבר, תמיד היה איתנו עוד סקיפר אחד לפחות. היתרון של איש צוות מנוסה נוסף חשוב וידוע לכולם, כמאמר המשפט טובים השניים מן האחד. אבל הפעם, הצוות למד לבד את העבודה וגם ברגע האמת תיפקד מעולה. לאחר יומיים מנוחה בפיגאדי יצאנו לכפר קטנטן עליו המליצו לנו כעצירת לילה. כשהתקרבנו, הבנו שהמזח עליו צריך לעגון, חשוף לרוח ולגלים, וברוח בעוצמה של 25 קשר עדיף לא לעגון במקום. המשכנו הלאה במעלה הרוח, והגענו למעגן קטנצי'ק ובו מקום עגינה ל 8 יאכטות, ומקום פנוי רק ל-2 יאכטות. הרוח עדיין חזקה, ובחוץ עוגנות יאכטות על עוגן. החלטנו לעשות סיבוב בתוך המעגן על מנת להבין האם יש לנו סיכוי לעגון ברוח החזקה שנשבה.
הפלא ופלא, בתוך המעגן, בהסתרת המזח והיאכטות, הרוח ירדה ל-10 קשרים ולא הורגשה. חייבים לנצל את המצב ולעגון כל עוד יש מקום פנוי.
אבל היאכטה עוד לא מוכנה לגישה לרציף: עוגן, פנדרים, חבלים וכדומה עוד לא מוכנים.
תדריך מהיר לאנשי הצוות שלי: כל אחד יודע מה לעשות כי הוא כבר עשה את זה בעבר: מי לפנדר, מי לחבל ומי לעוגן. תוך כדי מעיר את בת הזקונים שזינקה מייד במהירות של דולפינה לפנדר הירכתיים (משהו היינו חייבים לשכוח להכין), רגע לפני שהעברנו חבל לשכנה הנחמדה ביאכטה לצידנו שעזרה לנו להיקשר לרציף.
או כמו שציינה בסוף אשת הקפטן- גישה של אלופים!
חמישה ביאכטה אחת
ונושא אחרון ולא פחות חשוב, איך מסתדרים חמישה ביאכטה אחת? על זה נאמר, עם הרבה סבלנות ואורך רוח. חשוב לנסות ולמצוא לכולם תעסוקה, גם בזמן ההפלגה וגם בחוף. שחררנו ונתנו לילדים את זמן הוייפיי במסעדות ולפעמים גם בהפלגה עצמה. ניצלנו את הדינגי, סאפ, חכות, ואת שאר צעצועי הים בכל הזדמנות. וגם אם לפעמים היה משעמם, זה חלק מההפלגה, ללמוד להשתעמם. מהר מאוד, אנחנו, וגם הם גילו שאפשר להחזיק הגה ולנווט את היאכטה, או לצאת לחרטום בים קצת סוער ולקשור את הסאפ שהשתחרר מהחבלים.
היו גם רגעים קשים אבל חודש אחרי הם כבר נשכחו, ונשארו בעיקר החוויות הטובות.
אלו היו החוויות שלנו מההפלגה המשפחתית. מוזמנים ליצור קשר כדי לשאול או להתייעץ!
את המעגנות והמפרצים בהם עצרנו, תראו בתמונות.
