EN

חיפוש

האי הנעלם

גל קדר

בים האגאי יש אלפי איים. מהם ידועים יותר וידועים פחות. אוויה (EVIA ) הוא האי השני בשיטחו אחרי כרתים. הוא נמצא ממש מול אתונה, אבל רק שייטים בודדים פוקדים את חופיו. "כחול" הפליג לאוויה לבדוק מדוע

עשרות אלפי יאכטות פוקדות את אתונה וסביבתה מדי שנה. הן מפליגות דרום מערבה לאיים הציקלדים, מערבה לים האיוני דרך תעלת קורינתוס וצפון מזרח לאיים הספורדיים. לתעלה המפרידה בין האי המאורך לבין המישורים המוריקים של תסליה נכנסות מעט יאכטות. ככל שהצפנו בהפלגתינו התמעטו היאכטות אותן פגשנו. המעטות אותן פגשנו היו יווניות.
הכיף המשמש כתמרור שינוי כיוון הוא כיף סוניון בקצה הדרומי של חצי האי אתיקה התוחם ממזרח את המפרץ הסרוני, מפרצה של אתונה. בקצה הכיף נבנה במאה הרביעית לפני הספירה מקדש לאל הים פוסידון. היוונים הקדמונים ידעו היכן יש למקם מקדש לאל הים. הנוף הנשקף מהמצוק עליו בנו את המקדש ששרידיו נראים למרחוק מדהים ביופיו. במיוחד כאשר השמש שוקעת במערב.
הגענו לנמל לבריון (Lavrion ) הנמצא כ – 15 מייל צפונית לכיף סוניון באמצע סערת "מלטמי" צפונית. הנמל סגור, אין יוצא ואין בא. בחודשים יולי אוגוסט חיים כל תושבי הים האגאי בצילה של המלטמי, אותה רוח צפונית שלעיתים קרובות משביתה את השיט ליום – יומיים (ראה מסגרת). לבריון הוא נמל מסחרי שבפינתו הצפונית ניבנה מזח המיועד ליאכטות. כמה מהחברות הגדולות להשכרת יאכטות כמו SUNSAIL ו – ARAGOLIS מחזיקים בסיסים בלבריון. הסיבות העיקריות לבסיס זה הן קרבתה של לבריון לשדה התעופה של אתונה וקרבתה לאיים הציקלדים ולאיים הספורדים. עקב המלטמי נאלצנו להישאר יומיים בנמל, ויש לציין שלא סבלנו. העיר נחמדה ומוצפת בתיירים מקומיים (תופעה שתחזור על עצמה בהמשך) ובין הכנת היאכטה לביקור בכיף סוניון (נסיעה של חצי שעה באוטובוס מקומי מפואר) והשתכשכות בחוף המקסים שלצד הכיף, היומיים עברו מהר.
מלבריון יצאנו צפונה, העגינה הראשונה, עדיין ביבשת הייתה במפרץ Rafti . כאן נתקלנו לראשונה בבעיה שתלווה אותנו במשך רוב ימי ההפלגה – חוסר מקומות רתיקה ליד הרציף. הרציף הקטן ברפטי היה עמוס וכך נאלצנו (בשמחה) לעגון בצידו הצפוני של המעגן כשמסביבנו מספר יאכטות וספינות דיג מקומיות. השקנו את סירת הדינגי, הצבנו את המנוע ו… כלום. המנוע לא עובד. בלית ברירה הצטרפנו למועדון החותרים ועשינו את הדרך לחוף בחתירה. רפטי עצמה היא עיירת נופש של תושבי אתונה. לא תמצאו בעיירה הזו וגם לא ברוב הכפרים והעיירות שאליהם הגענו את סגנון הבנייה של איי הים האגאי. לא תמצא את אותם בתים צבועים תכלת ולבן וסמטאות צרות ומתעקלות. מהן הסיבות? הראשונה, אלו אתרים חדשים אשר נבנו ברובם בעשרים – שלושים השנים האחרונות כאשר רמת החיים ביון עלתה ותושבים רבים מתוך שלושת מליון תושבי אתונה יכלו להרשות לעצמם לבנות בתי קיץ. השנייה, חלקו של האזור (כמו למשל העיר הגדולה וולוס Volos ) נחרב ברעידת אדמה ונבנה מחדש. והשלישית – השלטונות המקומיים לא היו מודעים לחשיבות שימור המבנים המסורתיים כחלק מהקמת תשתית תיירות. כך או כך, לאחר ארוחה יוונית טיפוסית על הטיילת הקצרה של רפטי ושינה ספוגה באדי בירה יוונית המשכנו צפונה. לאחר הפלגה של 25 מייל הגענו למפרץ Voufalo והטלנו עוגן. זהו מפרץ המתאים להגדרה: "מפרץ טיפוסי בים האגאי". כלומר – נוף יפיפה ומפרץ מוגן היטב. על הרכסים הגבוהים שמקיפים אותו ניצבים עמודים גבוהים ועליהם כנפיים מסתובבות. לרגע אחד ניתן לחשוב שהגענו לסצינה מסרט E.T. או שיצורי ענק מהמיתולוגיה היוונית שומרים על המפרץ. אבל אלו בסך הכול תחנות רוח להפקת חשמל המנסות להפיק משהו טוב מהמלטמי המכה את הים האגאי.
המשכנו צפונה לאורך חופי האי אוויה. חופי האי באזור זה מישוריים יחסית. ברקע הרים גבוהים המתנשאים לגובה של 1000 מטר ויותר. האזור ירוק ומעובד. בכמה כפרים חופי תיירות. אפשר לעגון ליד החוף, אבל חייבים להיות ב"כוננות מלטמי", כלומר, אם הרוח הצפונית עולה, יש להתרחק מיד מהחוף שאינו מוגן. הספר שבו נעזרנו – "מדריך הים האגאי" סיפר לנו כי ב – Amarinthos יש מעגן ובו ניתן להצטייד במים. כאשר הגענו גילינו שהמעגן "מפוצץ" בסירות דיג מקומיות. בעיה משותפת לרוב המעגנות בחופי תעלת אוויה. בצהריים נקשרנו קשירת דופן לספינת דיג לצורך הצטיידות במים. נפש חיה לא נראתה באזור. האזור שומר בקנאות על מצוות ה"שלף שטונדה" או "סייסטה" כלומר שנת אחר הצהרים.
אחר הצהריים לאחר הפלגה של כ – 10 מייל כבר עגנו בארתריאה (Eretria ). נקשרנו למזח ליד גולט מפוארת או כפי שהיונים קוראים לספינות עץ מסורתיות: קאיקי. המעגן הגדול והמוגן חלקית והגלים אשר נוצרים ע"י תנועת המעבורות הערה חייבו עגינה רחוקה מהמזח. השתמשנו בכישורים שלמדנו בצופים ובעזרת הדינגי ומערכת גלגלות ירדנו ועלינו ליאכטה. גם כאן, מדובר בעיר נופש למקומיים. הגענו בשעת אחר הצהריים ולאחר סקירה של המסעדות הנטושות והרחובות הריקים מאדם נדמה היה שהמקום נטוש. אך החל מרדת השמש, כאשר בריזה נעימה נשבה בפנינו, החלו הרחובות להתמלא בהמוני תיירים. הסתובבנו מעט בעיר הנחמדה והתיישבנו לאכול את ארוחת הערב הרגילה שלנו – צזיקי, חצילים, סלט יווני, עלי גפן, קלמארי, מוסקה וכיוצא בשאר המאכלים היוונים המעולים. מדושני עונג (כמו אחרי כל ארוחה יוונית טובה) הסתובבנו בעיר המציעה חיי לילה נחמדים, אך אנחנו תמיד העדפנו לשתות את כוסית הלילה דווקא בקוקפיט צופים על כולם מהצד.
בבוקר שלאחר מכן התעוררנו בעצלתיים, ואחרי ארוחת בוקר המשכנו בדרכנו אל תעלת Khalkis . התעלה היא מעבר ימי של ברוחב 39.3 מטר לערך ואורכו 15 מטר. התעלה סגורה עקב גשר המחבר חצי אחד של העיר Khalkis עם חציה השני. למעשה הגשר מחבר את האי אוויה ליבשת. בספר נאמר שהתעלה נפתחת בשעות הלילה, אך חברים יוונים תרמו מידע לא אמין שלעיתים התעלה נפתחת גם ביום. החלטנו לנסות את מזלנו. נקשרנו לצד התעלה, ברציף שהוכן כנראה במיוחד לממתינים כמונו. ברציף יש הכנות לחיבור חשמל ומים, אבל הם לא היו פעילים. ביקור ב PORT AUTHORITY המקומי גילה כי אכן – התעלה נפתחת רק בלילה, נציגים של "כחול" או לא, עובדי הנמל החביבים הסבירו לנו כי במקום יש זרם רציני מאוד, ועקב הסכנה מהזרם כמו גם אי רצון של שיתוק המעבר בין שני צידי האי במשך היום היציאה תתאפשר רק בלילה. ובכן – המושג לילה במונחים יווניים הוא דיי נרחב, נאמר לנו להיות מוכנים בשעה 22:00, אך ייתכן שנעבור ב – 4:00 בבוקר. החלטנו לעבור למרינה שליד. שימו לב: המרינה די רדודה וחוסר תשומת לב עלול לגרום לשדרן שלכם "להתיישב". במרינה מילאנו מים ודלק ואפילו מצאנו מכונאים שיתקנו את מנוע הדינגי. בערך בשעה 17:00 חזרנו לרציף הממתינים, בו נאספו כבר קרוב ל- 20 יאכטות רובן יוניות. כדי להעביר את הזמן עלינו למבצר הנמצא על ראש ההר. המבצר עצמו לא מרשים מבחינה ארכיאולוגית, אך הנוף שנשקף ממנו יפיפה. שיטוט ברחובות העיר גילה עיר מערבית ונחמדה. את ארוחת הערב החלטנו לאכול על היאכטה, מחכים לקריאת "ההקפצה", שהגיעה לבסוף רק ב- 2:00 בלילה.

המשכנו בדרכנו עד המפרץ הנחמד ב – Ormos Amirou. הטלנו עוגן ובעזרת הדינגי הגענו לחוף, בו רק הצטיידנו במצרכים לארוחת הבוקר. בכניסה למפרץ יש להיזהר מסלעים תת מימים. משם המשכנו את דרכינו, מנסים למצוא מעגן בו נוכל להשאיר את היאכטה לבאים אחרינו. עברנו מספר מעגנים קטנים, שהתגלו כולם כרדודים מדי, או לא מוגנים מהרוח או מלאים. המשכנו את דרכנו כשהיעד הוא העיר וולוס. בדרך עצרנו לארוחת צהריים מאוחרת במפרץ מקסים בשם Vethikelon. עוד פעם – מפרץ כמו שמפרץ בים האגאי צריך להיות. מוגן היטב, רכסים סביב לו ומים צלולים. במקום עגנו כבר שתיים שלוש יאכטות ועל החוף נראה אתר קמפינג קטן. למרות הצער הכרוך בעניין, החלטנו להמשיך ולבלות את הלילה בוולוס.
ככל שהתקרבנו למרינה של וולוס (Volos), ניסינו לאתר את אורות המגדלורים. לאחר מספר דקות של 4 זוגות עיניים מחפשות, הצלחנו למצוא את הנצנוצים המבוקשים על רקע אורות העיר הגדולה. נכנסנו לנמל ענק רציף אחד גדול המיועד ליאכטות. לא נראה היה כי יש בעיות עגינה, אולם כשהתחלנו בגישה הסביר לנו אחד מבעלי היאכטות שמדובר במקומות עגינה פרטים ואין לדעת מתי יחזרו. מצאנו לבסוף מקום כלבבנו, ובעזרת חבל מורינג נקשרנו למזח. הגענו בשעת ערב מאוחרת, לכן היה אפשר לראות כבר אנשים רבים בטיילת היפה, ממלאים את המסעדות ובתי הקפה. היינו עייפים ולכן הסתפקנו בארוחת ערב קלילה ויאללה – לישון. מחר נחקור את העיר.
קמנו ביום למחרת וגילינו שכרגיל – בשעות היום נדמה שהערים ריקות מאדם. התחלנו לנקות ולסדר את היאכטה. את מירב זמן הכנת היאכטה להפלגה הבאה הקדשנו למציאת מכבסה. לבסוף גם בעיה זו נפתרה תודות לשכן היווני שעגן לצידינו. בצהריים החליטו כמה מהאמיצות ביאכטה לפקוד את רחובותיה וחנויותיה של העיר למרות החום הכבד. לאחר 10 דקות הן חזרו בטענה שהכול סגור, מצוות ה"סייסטה" כמובן. בשעות אחר הצהריים המאוחרות יצאנו כולנו לראות את העיר. מדובר בעיר חמודה להפליא, עם רחובות חמודים וכיכר כנסיה יפה מאוד. הופתענו למצוא במקום אנדרטה לזכור היהודים שהושמדו בשואה ומשהו בלב נצבט. תוכלו למצוא בעיר הזו חנויות של כל חברת אופנה המכבדת את עצמה, אבל יש לזכור שהמחירים באירו…
הלכנו לברר על תחבורה לנמל התעופה, שם גילינו שיש רכבת ישירה לאתונה שעולה 40 אירו, ובאתונה מחליפים לשאטל מקומי שעולה עוד 5 אירו. בסופו של דבר (ושוב תודות לאותו שכן שהיה לעזר) מצאנו מונית שתיקח אותנו הישר מהיאכטה ועד לשדה התעופה במחיר של 200 אירו. הדרך אורכת 4 שעות לערך, כשברקע מתחלפים הנופים המרהיבים.
 
אז איך מסכמים? כרגיל, לאוהבי השיט מדובר בעוד זמן של כיף. החברה הייתה נחמדה ולמעט היום הראשון מזג האוויר חייך אלינו. המקומות לא היו מהיפים והאותנטיים שהכרנו ביוון בהפלגות עבר, וכנראה שזה גם עונה על השאלה מדוע אין יאכטונרים רבים שפוקדים את האזור. עם זאת, נחמד להגיע למקום שבו אתה כמעט לבד ולא חלק מ"עדר" של יאכטות שרב על מקום עגינה. בקיצור, גם הפעם נהננו.
 
 
מלטמי
מלטמי זהו שמה של הרוח שכל שייט המפליג בים האגאי צריך להעניק לה את הכבוד המגיע לה.
איך נוצרת הרוח? מהיכן היא נושבת? ואיך צריך להיערך לקראתה.
הרוחות הנושבות בתקופת הקיץ בים האגאי הן בדרך כלל צפוניות, זאת בשל הימצאותן של שתי מערכות לחץ קבועות באופן יחסי המשתרעות על שטח גדול. מערכת אחת משתרעת מעל האיים האזוריים שבאוקיאנוס האטלנטי והיא המשפיעה על מערב הים התיכון, השנייה הנקראת שקע המונסון שמרכזה באסיה ומשפיעה על מזרח הים התיכון (אצלנו נקרא האפיק היוצא מהמערכת הזאת אפיק פרסי). רוחות המלטמי מופיעות במלוא עוצמתן בעיקר בחודשים יולי – אוגוסט ומשפיעות באופן בולט על שגרת ההפלגה בים האגאי מזה דורות.היו אלו רוחות המלטמי שסייעו לספנות הקדומה להתפתח בים האגאי. הספינות הקדמוניות (בדיוק כמו אחיותיהן המודרניות) הפליגו היטב ברוחות צד ואפשרו את חציית הים האגאי.
בצפון הים האגאי נושבות רוחות המלטמי מצפון מזרח. גם באזור האי אוויה נושב המלטמי מכיוון כללי של צפון מזרח. עוצמת המלטמי נעה בין בופור 4-6 (בחודשים יולי- אוגוסט) עד לעוצמת סערה. אזהרות סערת מלטמי ניתנות בכלי התקשורת הימיים לרבות V.H.F. ברגע שיש אזהרת סערה יש פריצה לרשת (בערוץ 16) תוך קריאות סקיוריטה סקיוריטה. כמו כן ניתנות אזהרות ב – NAVTEX וב- NAVFAX.
תכנון הפלגה בחודשי המלטמי מחייב התייחסות לאפשרות של מזג אוויר קשה. יש להכין היטב את הנתיב, היאכטה ומעגני מילוט. בדרך כלל הרוחות הצפוניות החזקות גוועות לקראת הלילה, זו הסיבה שרבים מעדיפים להפליג צפונה בשעות אלו. אולם כאשר פורצת סערת מלטמי הרוח נושבת בעוצמה של 40-50 קשר ומעלה גם ביום וגם בלילה. תשומת לב חייבת להינתן להפלגה או עגינה בצל הרוח של הר גבוה. מלטמי הנושבת בעוצמה של 40 קשר יכולה להגיע ל 60-70 קשר כאשר היא "יורדת" או יותר נכון "נופלת" מהר של 1000 מטר הנמצא בקרבת החוף. אפקט דומה יכול להיווצר מול פתחו של ואדי היורד מההר.     
במדריך הים האגאי מופיע כל מעגן במפרץ תוך התייחסות להגנה שהוא נותן בפני רוחות המלטמי.
מלטמי, אגב, היא מילה טורקית למרות שהיא אומצה ע"י היוונים. ביוונית העתיקה נקראה הרוח בשם שמשמעותו שנה, זאת בשל התופעה החוזרת מדי שנה.
תופעת הרוחות הצפוניות החזקות עד כדי סערה ידועה גם באזורים אחרים של הים התיכון כמו המיסטרל הצרפתי והבורה של הים האדריאטי.
גם הקדמונים סבלו מסערות המלטמי. במיתולוגיה היוונית סיפורים רבים אודות המלטמי. אחד המפורסמים שבהם הוא אודות המלך אגמנון אשר רדף אחרי יוליסס מטרויה, המלך נלכד בסערת מלטמי וספינתו נופצה על חופו המזרחי של האי אוויה נושא רשימתנו.
 
 
דילוג לתוכן