האיים הספורדיים נמצאים בצפון מערב הים האגאי, יחסית קרוב לעיר וולוס הנמצאת מתחת לחצי האי פיליון (המוכר למטיילי יוון היבשתיים בעיקר בזכות המגדלים התלויים של מטאורה הקרובים למקום).

למי מאיתנו, שכבר חווה קיץ בים האגאי, ומכיר את נחת זרועו של המלטמי, רוחות חזקות הנושבות במהלך הקיץ בעוצמות של 6-10 בופור, המעלות גלים קצרים וחזקים, נשמח לספר כי

האיים הספורדיים (כמו גם האצבעות של חלקידיקי מצפון להם), אינם נמצאים במסלול המלטמי, אלא רק בשוליו וכך מאפשרים הפלגות נעימות ברוחות קלות יחסית וללא גלים. המרחקים בין האיים מאוד קטנים (חלקם כמעט נוגעים), ומרחקי ההפלגה בדרך כלל קצרים. האיים מיוערים, ומאוד יפים, עם מפרצים וחופי רחצה מהטובים ביוון. הם גם שוכנים בתוך שמורת טבע ימית שנועדה להגן על בעלי החיים (כמו דולפינים, כלבי ים, איילים מקומיים, וכו'). בעיני – גן עדן של ממש לחובבי השיט המשפחתי.

יש רק בעיה אחת – הרבה מאוד שייטים ותיירים כבר מכירים את האזור, אז רצוי לא להגיע בשיא העונה ובמיוחד לא סביב ה 15 לאוגוסט שהוא היום בו נחגגת עלייתה של מריה לשמיים וכל היוונים ממלאים את המפרצים והמעגנים (זה נכון כמעט לכל מקום ביוון).

בסך הכל, רוד הייקל מתאר לא רע את האיזור, אבל בכל זאת חשבתי לציין מספר מקומות שפשוט אסור לפספס.

באי סקיאטוס, הקרוב ביותר ליבשת והמתוייר ביותר בחבורת האיים, יש מפרצי חול שהם מהיפים ביותר שראיתי ביוון. אנחנו אוהבים במיוחד את חוף קוקונריאס(Κουκουναριες)  שנמצא בדרום מערב האי. יש בו חול לבן נוצץ, עם עצי אורן שמגיעים לתוך החול (ומכאן שמו). בקצהו מעגן קטנטן ויפיפה עם נחל שאפשר לעלות לאורכו בדינגי ממונעת. בשעות היום, בקיץ, תהיו מוקפים בסירות סקי מים, בננות, מצנחים וכד', אבל בסך הכל החוף ממש מצדיק את המאמץ.

האי סקופלוס, המרכזי בחבורה, בו מתרחש רוב הספרGates Of the Wind  שנכתב בשנות השבעים ע"י מייקל קרול (Michael Carroll) ומומלץ לקריאה במיוחד לאחר שהות באזור.

בסקופלוס שני מקומות מומלצים במיוחד: האחד הוא מפרץ פנורמיטיס המדהים. מפרץ סגור לחלוטין, מוקף עצי אורן, עם חוף ים מקסים. במפרץ זה גם נמצא ביתו של הסופר. המפרץ עמוק ודי קשה לגרום לעוגן להיתפס. פעם היינו שם על סיפון יאכטה שכורה, עם עוגן יווני, ופשוט אחרי שעתיים של ניסיונות התייאשנו והמשכנו למעגן לוטרקי למרגלות הכפר גלוסה (Glossa). גלוסה הוא כפר מקסים. לאחר טיפוס (אפשר במונית לעצלנים שביננו) רואים נוף מדהים עם סקיאטוס והים שבין האיים ברקע.

לאי אלוניסוס יש לנו חיבה מיוחדת. האי מאוד יפה ומפורץ כך שיש מפרצים רבים בהם ניתן לזרוק עוגן ולהנות מהמים הצלולים, וצרצור הציקדות…

המעגן היחיד שהוא באמת נוח ליאכטות בגודל ממוצע הוא סטני וואלה (Steni Valla). זהו בעצם מפרץ קטן שמשפחת מבריקיס בנתה בו מזח, אח"כ צצו להן מספר מסעדות וחדרי ארוח.

במרכז המזח ממוקמים המכולת והבר של אנגלה וקוסטס מבריקיס. קוסטס הוא כבר דור שלישי או רביעי במפרץ, הוא דואג לעגינה וכן למים וחשמל ליאכטות (בימים בהם לא מפסיקים את אספקת המים לאי מטעמי חסכון…). המסעדות בסְטֶני וָאלָה מצויינות. אנחנו אוהבים במיוחד את זו של טסיה, דודתו של קוסטס, אשר ממוקמת בראש המפרץ, עם אוכל יווני מסורתי מעולה.

הזוג מבריקיס גר בבית קטן במפרץ במשך חודשי הקיץ ואז באוקטובר, כשכל הסירות עוזבות, הוא סוגר ועובר עם דינגי קטנה לאי הנטוש "מעבר לכביש" פריסטרה (Peristera). בפריסטרה יש למשפחה בית קטן אשר מספק לעצמו את כל צרכיו: עיזים ותרנגולות בחצר, מים מהבאר, חשמל מהשמש, וירקות מהגינה. בביקורנו שם, ההורים של אנגלה קיבלו את פני בכוס צ'יפורה (שם אחר לאלכוהול מזוקק) וריבה תוצרת בית, תחת הגפן שבחצר.

אם מחליטים לעגון בפטטירי (העיר ה"גדולה" של האי), צריך לשים לב לכך שכל רחפת או מעבורת שנכנסת למעגן מרימה גלים העלולים לגרום נזק לירכתיים או לכבש האחורי.

בעיר נמצא מוזיאון מרשים מאוד של תולדות האי. המוזיאון נמצא בבעלות משפחת מבריקיס, ואף מוחזק על ידם.

אם אנחנו כבר באלוניסוס, אסור לפספס ביקור לקראת שקיעה בחורה (χωρα), שהיא הבירה העתיקה של האי.

האי הקטן שמול אלוניסוס. ניתן להנות מעגינה במפרץ שמול סטני וואלה או באחד המפרצים הדרומיים.

עברו כמעט 10 שנים מאז אותה הפלגה ראשונה באיים הספורדיים עד שגילינו את סקנדזורה. זהו אי קטן ולא מיושב. מפרציו מדהימים ביופיים. מים בצבע טורקיז, נקיים ברמה שאם מכניסים את הראש למים רואים את כל דפנות המפרץ. פשוט לבוא, לזרוק עוגן, ולהיתקע באמצע שומקום לכמה ימים. הוא לא על דרך המלך כך שסירות צ'ארטר כמעט ולא מגיעות אליו.

פעם אחת, כשעגנו במפרץ הדרומי (והיפה במיוחד), יצאתי לטיול באי, בתוך הצמחייה הסבוכה. פתאום אני שומע רעש בין השיחים כ 10 מטר ממני. התקרבתי למקור הרעש, וראיתי אייל ארוך קרניים עומד מולי ומסתכל לי בעיניים. למשך שניות ארוכות לא הזזתי את המבט. אחרי עוד כמה רגעים, התחלתי ללכת לאחור לאט ואז גם הוא איבד עניין בי והלך לו לדרכו.

המפרץ הסגור כמעט לחלוטין הוא מעניין לעגינת לילה. המצוקים סביב האי יפהפיים, המים קצת עכורים, אני מניח שבגלל שהמפרץ סגור לחלוטין.

 

אי אפשר לדבר על האיים הספורדיים בלי להזכיר את סקירוס, הידוע בכינויו "אי הרוחות". האי מרוחק משאר האיים הספורדיים ונמצא עמוק בתוך אזור המלטמי. הרבה שייטים היורדים דרומה עוברים דרכו מאחר והוא ממוקם יפה באמצע הדרך. יש לי מספר חברים שמאוד אוהבים אותו וחוזרים אליו שוב ושוב.

בקיץ לפני שנתיים החלטנו לבדוק מה כל כך מושך באי. ירדנו אליו מסקנדזורה מתוך כוונה להמשיך דרומה, כשהמטרה הייתה להגיע לאגינה כשבוע מאוחר יותר לצורך הספנת היאכטה לפני חזרתנו בטיסה לארץ.

הגענו לסקירוס, הצלחנו למצוא מקום בעגינה כפולה בצמוד לסירה פינית. הפינים אמרו לנו שלא תהיה לנו בעיה עם העגינה כי הם יוצאים ב 8 בערב לכיוון כיוס (Χιος) מאחר ולמחרת צפוי להתפתח מלטמי בעוצמה 8, למשך מספר ימים!

יעל אישתי שמעה את זה ומיד אמרה – אנחנו עפים מפה.

למחרת מוקדם בבוקר יצאנו חזרה צפונה לכיוון אלוניסוס כדי לרדת דרומה בתעלה המוגנת של אוויה (פרטים בהמשך). לאחר מספר ימים הגענו דרך התעלה לאי קיאה, לשם הגיע למחרת חבר טוב שחיכה בסקירוס לרדת הסערה. הוא סיפר שהדרך הייתה סיוט. הרוח ירדה וכל מה שנשאר הם גלים גבוהים שטלטלו את 50 הרגל של היאכטה שלו.

אם יוצאים ביאכטה מחצי האי אטיקי (אתונה או לבריון), הדרך המומלצת בעיני היא להפליג צפונה דרך תעלת אוויה. זו בעצם רצועת ים טבעית בין היבשת לאי הארוך אוויה. לאחר כיומיים הפלגה מגיעים לגשר כלקיס (או כלקידה). זהו גשר קטן שנפתח רק פעם אחת ביום, וגם זה בשעות הלילה בסביבות חצות. הסיבה שהגשר נפתח רק בלילה היא בשל הזרם החזק בתעלה, המשתנה כל 12 שעות, ובלילה הוא זורם לכיוון צפון. צריך לעגון במפרץ הדרומי ולגשת למשטרת הנמל לתשלום וקבלת תדריך. (כדאי להתקשר מראש ולוודא שהגשר אכן יפתח באותו יום. מספר הטלפון של משרדי הגשר: +30-22210-28888 ).

 

העיר היא עיר צעירה ותוססת עד השעות הקטנות של הלילה, עם בתי קפה ובארים עמוסים עד השעות הקטנות. מי שרגיש לרעש, יתקשה לישון אחרי חציית הגשר. מצפון לגשר, הדרך כבר פשוטה יותר עם מספר אפשרויות עגינה בדרך. במפרץ שמצפון לגשר, ראינו את הצגת הדולפינים היפה ביותר והארוכה ביותר שראינו אי פעם. מרחוק ראינו להקה גדולה של דולפינים קופצים להם להנאתם, ואז פתאום הם ראו אותנו והתקרבו אלינו להצגה. אנחנו הפלגנו בקדמית חדה והם התחלקו לשלוש קבוצות: קבוצה אחת תפשה את גל החרטום שלנו ואז הם קפצו והסתובבו לתפוס גל "טבעי" וחוזר חלילה.

שתי הקבוצות האחרות פשוט עשו פעלולי קפיצות באוויר משני צידי הסירה. אפילו אחרי שעשינו סיבוב, הם יצאו להפסקה קצרה ואז חזרו אלינו.

 

אם מגיעים מכיוון ישראל, דרך רודוס, הסיפור קצת שונה. עדיף כמובן לטפס צפונה באביב לפני שמתחילה עונת המלטמי, אבל אם אין ברירה, צריך פשוט לחכות ליום עם דרומיות או עם מלטמי מאוד חלש כדי לטפס צפונה.

 

אל תשכחו למסור ד"ש חם לקוסטס

בלוג ההפלגות שלנו: http://syprincessnayeli.blogspot.com