ברבודה – גן העדן שנעלם?
כתב וצילם: דן קב
האי ברבודה נפגע אנושות בהוריקן אירמה אשר היכה באי בחודש ספטמבר 2017. רוב אוכלוסיית החי והצומח, לרבות אוכלוסיית האדם נעלמו ממנו. דן קב אשר הפליג באי ב- 2015 מתעד לנו את חווית המקום שנעלם.
לשרשרת האיים הקריביים צורה של בננה. מצפון מערב קובה, משם מזרחה עוד שני איים גדולים, איספניולה (רפובליקה דומיניקנית והאיטי), ומשם הבננה מתחילה להתעקל דרומה. לקו הבננה יש שני חריגים מזרחה לו, ברבדוס בדרום, וברבודה בצפון. אין קשר כלשהוא בין השניים.
ברבודה הוא אי קטן ושטוח, 12 מייל אורכו ו 6 מייל רוחבו, כשבתוכו שתי לגונות גדולות ביותר. לאורך כל החוף המערבי של האי יש דיונות חול אמיתי, גבוהות וטובעניות, מחזה לא נפוץ באיים הקריביים.
האי היה מאוכלס מאז ומעולם ועד ביקורה של אירמה. בימים קדמונים בתקופת האבן, על ידי האדם הקדמון, האינדיאנים חיו שם עד ביקורו של קולומבוס ב- 1493. האנגלים ששלטו באי מ- 1666 אחרי הספרדים והצרפתים, החכירו את האי לאחים קורדינגטון ב- 1685. האחים, שעל שמם קרויה עיר הבירה של האי, פיתחו חוות חקלאיות, אבל במהרה הפך האי למרכז סחר בעבדים, עד 1834. ב- 1981 האי קיבל עצמאות מהאנגלים, והפך יחד עם האי אנטיגואה, למדינה חברה בחבר העמים הבריטיים. ב- 1995, ביקר באי הוריקן בשם לואיס, קטגוריה 4, אך הוא היה חלש מאירמה. האי חזר אז לתפקד באופן מלא, לרבות הפאונה והפלורה, כעבור כ- 7 שנים.
ערב אירמה, מנתה אוכלוסיית האי כ- 1800 תושבים מזה כ- 1300 בעיר הבירה. מעבר ליופיו ולריחוקו משרשרת האיים הקריביים, מפורסם האי בשל חופי החול הוורודים, זנים נדירים של נחשים ולטאות, סוסי בר ובעיקר בשל אוכלוסיית בעלי הכנף שם. יש כ- 200 מינים של עופות בר, מכל הגדלים.
בברבודה הייתה שמורה בה חיו מעל 100 אלף ציפורי פריגטות בתוך שיחי המנגרובים שבצפון הלגונות. מחזה יחיד במינו. שטנו בסירה קטנה במרחק של מטרים בודדים מהציפורים. מרהיב.
בין בעלי הכנף, הידועה ביותר הינה ציפור הפריגט. זו ציפור מרשימה ביותר, הן במנהגיה והן בצורתה וצבעיה, אורך הגוף שלה כמטר, ומוטת כנפיים של כ- 2.3 מטר. לזכרים יש כיסים ארוכים בצוואר, בצבע אדום והם נוהגים לנפח אותם לבלון אדום וגדול. על אף שהם מבלים את רוב היום בדאיה וחיפוש אוכל, הם חוזרים ללהקתם בערב. בשל מוטת כנפיהם הם אינם מסוגלים להמריא מהים והם דגים בעיקר תוך כדי מעוף, או שהם גונבים דגים מעופות אחרים שכבר דגו. אני ראיתי במו עיני, בסן מרטין, לפני כ- 12 שנים, פליקן חג בעיגול בגובה נמוך, וכשעט לים ותפס דג, פריגט אחד שחג מעליו, ירד ותוך כדי טיסה חטף לו את הדג מהמקור. הדבר המדהים ביותר לגביו הוא כי כאשר הוא נוחת בטעות במים, הוא פורש את כנפיו, ושתי ציפורים מלהקתו באים, ותוך כדי טיסה מכניסות את כנפיהן מתחת לשלו ומעלות אותו לשמיים.
בברבודה הייתה שמורה בה חיו מעל 100 אלף ציפורי פריגטות, בתוך שיחי המנגרובים שבצפון הלגונות, מחזה יחיד במינו. שטנו בסירה קטנה במרחק של מטרים בודדים מהציפורים. מרהיב.
בשל מיקום האי, ההפלגה לשם אינה קלה ומעט מאוד סירות מגיעות לשם. יצאנו לאי מאנטיגואה, מהלך של כ 40 מייל במעלה הרוח, בים הפתוח, שהיה גבוה למדי.
אחרי שבמשך הרבה הפלגות לאורך האיים, קראנו ושמענו על האי, החלטנו בפברואר 2015 להפליג לשם. בשל מיקום האי, ההפלגה לשם אינה קלה, ומעט מאוד סירות מגיעות אליו. יצאנו לאי מאנטיגואה, מהלך של כ- 40 מייל במעלה הרוח, בים הפתוח, שהיה גבוה למדי. הטלנו עוגן ארוך בצד המערבי, בים הפתוח, מול דיונת החול הגבוהה, הנמשכת לאורך צידו המערבי של האי. מכיוון שהאי למעשה שטוח, הרוח הייתה חזקה כל העת, לא ניתן להיכנס עם מפרשית ללגונה בשל היותה רדודה מדי אף לקטמרן.
חיפשנו ומצאנו במכתבי יאכטונרים, באתר של נונסייט, מדריך מקומי מקסים העונה לשם ג'ורג ג'פרי. בבוקר התייצב ג'ורג בראש הדיונה ולקח אותנו לסיור באי, באמצעות סירת המנוע החזקה שלו. הסיור ערך יום שלם, עיר הבירה, הייתה מרתקת בשממונה, אם כי ג'ורג דאג לנו לארוחת לובסטרים לא רעה. השיא כמובן הינו הביקור בשמורת הטבע, מהלך 40 דקות בסירתו המהירה, היה קשה להתנתק ממנה.
מאוד נהננו בשמורה. כל משתתפי הביקור רואים עד היום את הביקור באי כאחת האטרקציות המרכזיות באיים הקריביים. השממון, תחושת הריחוק מכל דבר אחר, הדיונות ובעיקר הפריגטות.
כמה זמן יעבור עד שהאי ישוב להיות מה שהיה אחרי אירמה, לא ברור. נקווה כי במהרה. בהחלט חוויה שווה.