אחת בלילה מיד לאחר ליל הסדר. שדה התעופה בן – גוריון כמעט נטוש למעט חבורה של כמאתיים שייטים אשר התכוננו להסתער על הים האגאי בעונה לא שגרתית. לאחר הנחיתה באתונה התפצלה החבורה אשר כללה ברובה את חניכי בתי הספר לימאות של "דרך הים", "ים במרינה", "מרינה בית ספר לשייט" ו"אזימוט" ל – 20 יאכטות. אשר יצאו לים במהלך הבוקר של היום הראשון. בצהרים כבר חזרה המרינה של קלמקי באתונה לנמנום של טרום העונה. אנחנו התמקמנו על יאכטת מפרשים מדגם בנטו 52. יאכטה באורך של 52 רגל היא כבר יאכטה מכובדת מאוד. במיוחד לכאלה שרגילים להפליג ביאכטות של 40 רגל ומטה. קבינות זוגיות עם שירותים צמודים, סלון מרווח עם מקום ישיבה נוח ל – 8 אנשים, קבינה נוספת לצוות (אותה לא ניצלנו) וכל ציוד הניווט האפשרי לרבות מכ"ם ופלוטר. כמו שנאמר "לטוב מתרגלים מהר", לאחר התפעלות קצרה הרגשנו שכבר היינו ביאכטה שבועות. הארגון של "תשוט" בישראל ושלוחו "ורניקוס" באתונה היה יעיל להפליא ותוך שעה מבואנו כבר יכולנו להפליג. כבר בעת היציאה היה ברור לנו שזאת הפלגה שונה מההפלגות הרבות שעשינו מאתונה. כולנו לבשנו ביגוד חם! הרוח המערבית שקידמה אותנו הייתה רוח קרירה, תזכורת לטרום העונה. חלפנו על פני המקדש בכיף סוניון כאשר הכיוון העיר AYIOS NIKOLAOV (איוס ניקולאוס)בצפון האי קאה (KEA ) הפלגת המפרשים הייתה נעימה ובמהירות של 7 קשר הגענו תוך זמן קצר לאי. בחרנו לעגון בוולקארי שהוא המעגן הקטן יותר, אך נראה לנו כמחסה טוב יותר מהרוח. שיקול שהוכח כנכון במשך הלילה. באמצע הלילה קיבלנו את ההוכחה השניה שעונת השיט טרם החלה, רוח דרומית – מערבית עזה אשר בתוך המפרץ הפכה לדרומית – מזרחית גרמה ליאכטות המעטות אשר עגנו לידנו לנטוש את המזח בבהילות ולעגון במרכז המפרץ. למזלנו העגינה שלנו הוכיחה את עצמה ולא היינו זקוקים לתמרוני התחמקות. גשם סוחף ניטח, השמיים שחורים, רוח עזה, קור…. בעצם איזה שיגעון הביא אותנו לכאן בחודש אפריל?! לקראת הצהרים העסק נרגע. טיול לחורה (CHORA ) שהיא העיר הגדולה הנמצאת על ההר במרכז האי החזיר לצוות את "שימחת ההפלגה", במיוחד נוכח שפעת הצמחייה הירוקה המנוקדת בפרחים אשר כיסתה את האי. אנחנו הרגילים להפליג בקיץ חשבנו שהאיים הציקלדים הם צהובים ויבשים. מסתבר שטעינו, ובגדול.

כמה מילים על "חורה". חורה ביוונית פירושה למעלה. כלומר העיר העליונה. השם חוזר על עצמו באיים ובים. בתקופות הקדומות היו הכפרים הקרובים לים קשים להגנה או חשופים לפשיטת שודדי ים, לכן רוב האוכלוסייה ישב במקום הגבוה והמוגן באי ורק מיעוט ישב בחוף.
האי הבא שלנו היה אנדרוס (ANDROS ) הנמצא ממזרח לקאה. המעגן של גבריון (GAVRION )הריק מיאכטות אפשר לנו עגינת SIDE – LONG ממש במרכז העיר הקטנה. רק מי שחזה על בשרו את מוראות מציאת מקום עגינה באיים בעונת השייט יכול להבין את "גודל השעה". מסביבנו עסקו רבים בהכנות לפתיחת העונה: ניקיון, צביעה, הצבת ריהוט ושיפוץ המסעדות. אנדרוס הוא "אי של יוונים", כלומר אינו נמנה על האיים האגאיים ה"מפוצצים" בתיירות האירופאית כמו רודוס, איוס, סנטוריני או מיקונוס. אנחנו אהבנו אותו. יציאה רגלית של כמה מאות מטרים מהעיר ואתה נמצא בכפר היווני. על צורת העיבוד האינטנסיבית של הטרסות, עדרי הצאן ושובכי היונים הענקים חלקם נבנו בתקופה הונציאנית והם בעלי מבנה דמוי מבצר קטן. חלפנו על פני חווה שכאילו יצאה מספרו של קזנצקיס "זורבה היווני" בעל הבית יוצא להסות את הכלבים הנובחים וברגע שהוא רואה זרים הוא מנופף לשלום ומזמין אותנו להיכנס. שקט שורר בכל.

מגבריון הנמל המרכזי אפשר לנסוע באוטובוס מקומי או להפליג סביב האי לעיר הבירה של האי אנדרוס. זוהי עיר מבצר היושבת על חצי אי סלעי. העיר בנויה בסגנון ונציאני מקסים עם מדרכות שיש, כיכרות אלגנטיים ובתים מעוטרים מהמאה שעברה. המצודה הונציאנית אשר נבנתה על שרידי מצודות מדורות קודמים מקושרת לאי בגשר מקומי. בעיר גלריות ומוזיאון ארכיאולוגי שכדאי לבקר בו.

מאנדרוס הפלגנו דרומה לטינוס (TINOS ) הנמצא מעבר למיצר שרוחבו כמיל. הפלגה ברוח קלה, ברובה מנועית מול חופים מוריקים בשלל צבעי הירוק. עוד מסימני טרום העונה: האופק כמעט נקי ממפרשים ושובלי יאכטת מהירות. רק כמה אוניות מעבורת עוברות אותנו בדרכן מאנדרוס לטינוס, עמוסות בעולי רגל אשר אמורים להשתתף במיסות חג הפסחא המתקרב של העדה היוונית אורתודוקסית. תושבי האי טינוס כפי שלמדנו הינם ברובם נוצרים קתולים זכר לשלטון ונציאני של 500 שנה. ואולם נס המיוחס לאיקונין מרים הבתולה אשר התגלה בשנת 1822 גרם לכך שהאי הפך למקודש ליוונים האורתודוקסים המהווים כמובן את רוב אוכלוסיות האיים. התוצאה: עשרות אלפים מהם עולים לרגל לטינוס פעמיים בשנה ב – 25 למרץ וב – 15 לאוגוסט. בהזדמנות זאת הם יבקשו ממרים הבתולה בקשות שונות כמו בריאות, אושר ועושר. הכנסייה האנגיה אבנגליסטריה, עצומת הממדים הבנויה בסגנון ניאו קלסי חולשת על העיר והזכירה לנו מיד עם כניסתנו למעגן של טינוס את מידת קדושתה של העיר ליוונים האורתודוקסים.

מעניין לראות עד כמה הדת היוונית אורתודוקסית קרובה ללבם של היוונים. לכל פעולה יומיומית כמו בניית בית, יציאה לדייג, צביעה, קציר ומסיק זיתים יש תפילה מיוחדת. היא נאמרת לעיתים עם הכומר ה"יוצא לשטח". במקומות רבים בהרים או במפרצים רואים איקונין בתוך ביתן קטן ומסביבו נרות וזרי פרחים. כאשר יווני נתקל בבעיה מסוימת הוא עולה לרגל לכנסיה או למנזר מתאימים לבעיה בה הוא נתקל. אם הבעיה היא כללית למשל מחלה או חלילה מגיפה יעלו לרגל כל המשפחה או הכפר.

הנוף של טינוס, נוף של גבעות גליות ואדמה פורייה ומעובדת שווה טיול מיוחד. זהו אי מיושב. 60 כפרים פזורים באי. 1,200!! בתי תפילה ומנזרים, 600 שובכי יונים מעוטרים, כמוהם נפגשנו באנדרוס השכנה. טינוס הוא אי לאוהבי טיולי ההליכה, ריצות השדה ואופני ההרים.

התחלנו בטיול לכנסיה, הדרך העולה מהמעגן מרוצפת שיש ואנחנו מתחילים בטיפוס. בדרך אנו מבחינים באישה לבושה שחורים, פרקי ידיה ורגליה חבושים והיא זוחלת במעלה הדרך לכנסייה. הסתבר שגם זאת דרך למירוק חטאים אם כי קשה במקצת. התנחמו בעובדה שאצלנו בקברי הבבה סלי או בר יוחאי לא זוחלים, מקסימום תורמים כמה שקלים. העגינה בטינוס ליד הרציף הראשי לא מי יודע מה נוחה, במיוחד נוכח התנועה הבלתי פוסקת של ספינות המעבורת היוצאות ונכנסות תוך יצירת גלים משמעותיים בתוך המעגן. בכלל עירוב בין סירות דייג היוצאות ונכנסות בשעות בלתי שגרתיות, מעבורות ענק ויאכטות הם שילוב לא בדיוק אידיאלי. מבחינה זו נוח יותר בחוף התורכי.

מטינוס הפלגנו לסירוס (SIROS ) האי המרכזי של קבוצת האיים הציקלדים. מרכזיותו של האי הפכה אותו כמובן לבירת הציקלדים, גם אי זה אינו אי תיירותי במיוחד. יש בו נמל מים עמוקים ב"ארמופולי (ERMOUPOLI )". ארמופולי והעיר התאומה לה ואנו סירוס שוכנות על גבעות סמוכות. ארמופולי הוקמה כעיר פליטים אשר נסו מאימת התורכים בעת מלחמת העצמאות היוונית ב – 1824. הפליטים היו יוונים אורתודוקסים ואילו תושבי האי נוצרים קתוליים. עם הכניסה לנמל מבחינים מיד בכנסיה האורתודוקסית על הגבעה מימין ותאומתה הקתולית המרשימה החולשת על הגבעה משמאל. ארמופולי הייתה ונשארה אחד הנמלים הסואנים ביותר באיים. ממנה יוצאות מעבורות וספינות לעשרות איים ונמלים ביבשה. ביקור ברובע ואפוריה על בתי המידות המעוטרים שלו אשר ניבנו על אילי הספנות המקומיים מקבלים את ההתרשמות הנכונה מעוצמתו הכלכלית של האי. טיפוס למנזר קאפוחינס אשר נבנה במאה ה – 16 נותן התרשמות יפה מהנמל על המספנות הגדולות שלו, העיר ונופי האי. ניסיוננו בעבר לימד אותנו לא להיכנס לנמל המרכזי העמוס ולא כל כך סימפטי. במדריך השייט של הירדל צוין: מרינה חדשה בפינקה (FINIKAS ) הנמצאת בדרום האי בצידו המערבי. הבחירה התגלתה ככדאית. לצד העיירה הוקמה מרינה קטנה אך מוגנת ביותר. המפרץ הגדול על שלוחותיו מאפשר עגינה נוחה גם על עוגן. רוב בתי העיירה הינם בתי קיץ ולכן בעונה זאת הכל עדיין סגור על מנעול ובריח. ליד המרינה גלריה נחמדה המצדיקה ביקור. המסעדה המקומית המתה לקוחות בשל שבוע החג והאוכל לא איכזב. בבוקר התעוררנו מתחת שמיים מעוננים לחלוטין ורוח דרומית – מערבית של 6 בופור. לפני היציאה התעורר מכשיר הקשר ופלט SCORITE SCORITE וכל הצוות נידרך באחת. אזהרת הסערה השאירה אותנו במעגן. מבט נוסף לכיוון לאופק ובדיקה במד עוצמת הרוח הכניסו אותנו לספיקות אשר נפתרו רק לאחר שיחה ב – V.H.F עם משטרת החופים של האי וליתר בטחון עם משרדי חברת ורניקוס באתונה. מסתבר שהשניים לא שמעו על אזהרת סערה! גם בדיקה באינטרנט המתעדכן כל 4 שעות לא העלתה אזהרה כזאת. במצב עניינים כזה החלטנו לצאת, ולא התאכזבנו. ההפלגה ברוח צד עם מפרשים מצומצמים עברה במהירות. רק מטח הגשם שקיבל אותנו במעגן החדש של לוטרה (LOTARA ) בצפון האי קיטנוס KITNOS) ) הזכיר לנו שוב את האזהרה. גם לוטרה התגלתה כמקום מקסים. האי קיטנוס המוכר לנו כאי יבש וצהוב הוריק מלוא העין. גם זרימת המים בואדיות הנה חידוש מרענן. כמובן שלא ויתרנו על שכשוך במעין המים המינרליים אשר מפכה ליד הכנסייה הגדולה. המעין המפורסם הביא ללוטרה במהלך ההיסטוריה כל מיני חולים ובעלי מום. מסתבר שאצל היוונים אם לא הולך בביקור בכנסייה בעלת סגולות מרפא (בטינוס) אז יש כנסייה אחרת שלידה יש מעיין קדוש. בכל אופן המים המכילים יוד, ברום ומלח, והם בחום המסוגל לבשל בחמש דקות רגל של חוטא ממוצע, לכן כמובן יש למהול אותם (אם לא רוצים להגיע לגיהינום בדרך הקצרה ביותר). מניסיוני האישי, המים עוזרים לשחרור שרירים.

לאחר ריצת הערב המסורתית שלנו ישבנו כאשר רגלינו משכשכות במים (דקה בפנים – דקה בחוץ – חם!) והודינו לאל הטוב שבמרומים ולכומר שלוחו עלי אדמות שחפר את המעיין.
לפנות ערב החלו להישמע פיצוצים עזים. ביאכטה החלו ויכוחים: פיצוצים במחצבה, אקדחי מסמרים, רובי צייד. בסוף הסתבר אנחנו בערבו של חג הפסחא של היוונים האורתודוקסיים. קולות הפיצוצים הם חלק מאווירת החג כמו הטלוויזיה שהקרינה נון – סטופ טקסים דתיים עם כמרים בעלי זקנים לבנים וגלימות כתומות ולבנות. לי בכל אופן הפיצוצים הזכירו את השירות בדרום לבנון. היציאה מלוטרה למחרת בבוקר הייתה מול צפונית חזקה. הכיוון האי אגינה AGINA מרחק של כ- 50 מייל בקורס מערבי, צפון מערבי. גם כאן הים האגיאי לא איכזב, הרוח הצפונית התחלפה לדרומית מערבית ואנחנו במערך מלא נכנסים לתוך המפרץ הסרוני העמוס באניות.

וכאן הערה חשובה למתעתדים להפליג בים האיגאי בכלל ובמפרץ הסרוני בפרט. זהו איזור עמוס בתנועת אוניות מכל הסוגים. המפרץ הסרוני הוא ממש אוטוסטרדה של מכליות ענק, אוניות קונטיינרים, מעבורות וספינות דייג. נמל פיראוס אשר בצפונו של המפרץ הוא אחד הנמלים הגדולים בעולם. במפת הניווט מסומן איזור השייט של האוניות הגדולות עם כיווני ההפלגה שלהם. באיזור זה התצפית והעירנות חייבים להיות במיטבם. עם התקרבותנו לאי עברנו כמקובל בים האיגאי, עוד מהפך של הרוח , הפעם צפונית. האי אגינה הוא האי הקרוב ביותר לאתונה ומכיון שכך הוא יעד הפלגה מועדף לחובבי השייט האתונאים. הנמל והמרינה נראים בהתאם, עמוסים וצפופים. העגינה באגינה הזכירה לנו את הקיץ. הסתובבנו זמן רב כדי לגלות מקום עגינה אפשרי עד שלבסוף עגנו ברציף הראשי כאשר מצדנו האחד עגנה מפרשית תחרותית מאתונה ומצידנו השני ספינת דייג מקומית עם צוות מצרי. חלק גדול מצי הדייג היווני מופעל ע"י דייגים מצפון אפריקה ומצרים. (עדיין אין שם תאילנדים). תכונה רבה לקראת חג הפסחא המתקרב הורגשה בעיר. בכל פינת רחוב נמכרו אביזרי החג. נרות ארוכים ודקים, מקלות קטורת, סלסילות שי מסורתיות, עוגיות מיוחדות וכמובן חזירון שלם משופד, האמור להוות את שיאה של ארוחת החג.
לקראת הצהרים כבר נסגרו רוב החנויות. קולות הפיצוצים גברו ולעת ערב החלה תנועת המונים לכנסיות. לאות הזדהות הצטרפנו לקהל אשר גדש את כנסיית אגיוס גורגיוס (גורג הקדוש) פטרונם של יורדי הים. מקהלה קטנה עזרה לכומר לזמר את תפילת החג המונוטוניות. בכניסה לכנסיה נמכרו נרות החג ובין המתפללים עבר מדי פעם שליח הציבור עם סלסלת התרומות. בקטע של התרומות הרגשנו בבית. לקראת חצות עברנו לכנסיה הראשית של העיר. ההמון אשר גדש את הכנסייה והרחבה שלפניה פוצץ חזיזים בקצב מטורף. המסורת הנוצרית מספרת שבלילה זה עלה ישו השמיימה. אין ספק שברעש החזיזים הנורא היה לו קל לקחת החלטה כזאת.

בבוקר התחלנו ביציאת אגינה. זאת לדעת, הישראלים כבשו את האי. לא פחות מ – 15 יאכטות מאוישות בצוותים ישראליים עגנו באותו לילה באי. מי אמר שאנחנו לא מעצמה ימית. מזג האוויר ההפכפך לא הירפה מאיתנו. ברווח דרומית קלה שהפכה תוך זמן קצר לדרומית מערבית עזה של 25 קשר גלשנו לעבר מרינה אלימוס – נמל הבית הידוע גם בשם קאלמקי. גשם סוחף ניטח כל זמן תמרון העגינה, הזכיר לנו שבאנו להפלגת טרום עונה. אך כמו בימי ההפלגה הקודמים השמש שיצאה מבין העננים תוך זמן קצר הוציאה אותנו לסיור באתונה החוגגת את חג הפסחא. ומה מתאים יותר מסיום הפלגה באתונה מאשר טיפוס לגבעת האקרופוליס הנישאת דרך רובע התיירות – הפלקה (PLAKA ). הפלקה שוקקת תיירים, לעומת רחובות אתונה השוממים בשל חג הפסחא. טיפוס מיגע הביא אותנו אל מול שערי הארכתיון שהוא המבנה הגדול שעל האקרופוליס, זהו מקדש שהוקדש, איך לא, לפוסידון אל הים. מאוד רצינו להודות לו על ההפלגה הנהדרת אלא שהשער הסגור (חג, שכחתם?) הכריח אותנו להודות מבחוץ.

שכרתם יאכטה ביוון שימו לב!
אין ספק שהם האיגאי הוא המרכז העולמי להשכרת יאכטות עם או בלי צוות. עם יד על הלב ושלושים שנות ניסיון אני חותם שיש לזה כיסוי. הים האגאי הוא אתר מעולה לשייט מכל בחינה. באתונה ובאיים נמצאות מאות יאכטות להשכרה מכל גודל עם ובלי צוות.
כמה טיפים חשובים לשוכרים החדשים ואולי גם לותיקים.
חוק מיוחד ביוון מאפשר לפרטיים לקנות יאכטות למטרות השכרה תוך קבלת הטבות מס. רוב בעלי היאכטות מפעילים את היאכטות דרך חברות גדולות המפעילות עשרות או מאות יאכטות. ניתן כמובן לשכור יאכטה מפרטי או חברה קטנה אפילו תוך שוטטות ברציפי המרינות ללא הזמנה מוקדמת. אבל ניסיוני מלמד כי ההשכרה המשתלמת ביותר הינה מחברות גדולות ורק דרך הנציגים שלהן בארץ. החברות הגדולות מבטיחות אמינות בהזמנות. לא פעם שכרתי יאכטה שהתגלתה בה תקלה טכנית חמורה לפני ההפלגה או בזמן ההפלגה. רק חברה גדולה מסוגלת להחליף מיידית את היאכטה אפילו באי מרוחק תוך זמן סביר, או לשלוח מידית מכונאי לתקן את הדרוש, מי שחיכה באיזה מפרץ כמה ימים מבין על מה אני מדבר. הנציגים בארץ העומדים בקשר עם החברות כבר שנים רבות ומפנות אליהן שייטים רבים. הם מבטיחים גב איתן במקרה של ויכוח או תקלה עם החברה בחו"ל. לנציגים גם מידע על "דילים" מיוחדים. כדאי להתעניין.

כמה טיפים לפני שאתם מפליגים:
1. אל תתעצלו! לפני ההפלגה כאשר נציג החברה מגיע עם הטפסים עיברו איתו על כל היאכטה וכל הציוד. הפעילו את המנוע ואת כל המכשירים לרבות: משאבות, ברזים, גאז, נפחו את הדינגי והרימו את המפרשים. סיפרו את הפנדרים ועיברו על המפות, בדקו את גוף היאכטה גם בצלילה. אם מצאתם שריטות או מכות דאגו לציין בכתב. אם לא בדקת – שילמת!!
2. אם החלטתם לצאת למרות ליקוי או חוסר ציינו זאת בטופס. לא לשכוח לקבל העתק של כל מסמך עליו חתמתם.
3. חברות ההשכרה ימליצו לכם להתלוות לנהג אשר יסיע אתכם לסופרמרקט או לשוק. כדאי שתדעו: זה לא המקום הזול ביותר ולא המבחר הגדול ביותר.
4. שימוש במונית לצורך הצטיידות עשוי להשתלם. ככלל מוצרי מזון זולים יותר באתונה מאשר באיים. אין טעם להצטייד בלחם ובירקות לכל ההפלגה. בכל האיים ניתן לקנות מזון, ירקות ולחם טרי.
5. בדוק היטב את כמות הדלק במיכלים וזאת ע"י תדלוק לפני היציאה. היאכטה נמסרת לך כאשר היא מתודלקת מלא ועליך להחזירה כך. אם השעונים מזייפים ב- 100 ליטר ההפלגה עלתה לך עוד 50 $.
6. ברוב האיים קשה יחסית להצטייד במים. הפלג מאתונה מלא במים. ווא שיש ביאכטה מתאמים לברזים שונים.
7. הים האגאי מפורסם ברוחותיו החזקות במיוחד בקיץ. קרע קטן במפרש עלול לגרום לאובדנו.
8. שים לב לתאריך ולשעה אליה התחייבת לחזור. בדרך כלל הצארטרים הם משבת לשבת ויש לחזור עד 10 בבוקר. לעיתים יכתוב המשכיר בחוזה שעת חזרה או תאריך חזרה מוקדמים יותר. אם תאחר תידרש לשלם תוספת.
9. אם המטוס שלך יוצא מאוחר יותר משעת החזרה נסה בעזרת הנציג בארץ לדחות את שעת החזרה או החזרת היאכטה. אם אין ליאכטה "סידור עבודה" זה אפשרי לעיתים ללא תשלום.
10. גם עם החזרת היאכטה כדאי לא להיתפס לעצלנות. תדלק את היאכטה עם נציג המשכיר ובדוק שבטופס לא ירשם דבר שאינו מוסכם עליך. זכור עם ההפלגה הפקדת עירבון. על כל פרט חסר או ניזוק אשר ירשם תחויב. ודא כי העתק דווח ההחזרה יימסר לך. 11. אם אין כל נזק או חוסר וודא ששובר כרטיס האשראי או הפיקדון יוחזר לך. הישאר ביאכטה עד שהניירת תוסדר לשביעות רצונך. אך תסמוך על הבטחות כמו: נשלח בדואר או אני חוזר אח"כ.
12. מקובל לשלם עבור ניקיון היאכטה לאחר ההפלגה. אם זמנך בידך ויש לך חשק סגור את זה מראש עם משכיר היאכטה לפני ההפלגה. אם לא סכם את המחיר מראש.
13. ביוון משטרת התיירות יעילה מאוד. בדרך כלל השוטרים דוברים אנגלית והם מגיעים במהירות. במקרה הצורך כאשר אתה מרגיש שמשהוא עבר את הגבול וזה יכול להיות בעל חנות או מסעדה, נהג מונית או כל נותן שירותים אחר אל תהסס להזעיק אותם. בדרך כלל עצם הגעתם פותרת את הבעיה.

אוכל יווני
חלק חשוב מהנאת השייט באיים הוא בילוי החוף בטברנה המקומית. בהפלגה השקענו זמן ומאמץ כדי לבחור את הטברנה המוצלחת ביותר. בתואר זכתה בקלות טברנת IPPOCAMPOS באגינה וזה מה שאכלנו שם: על הפתיחה כיסו את השולחן במזטים (MEZEDES ) עם לחם מקומי בטעם של עוד. כלומר מהסוג שעשוי לסתום אותך להמשך ויש להתאפק כדי לא לצבוט ממנו עוד ועוד. המזטים כללו סלט יווני עם פרוסות גבינת פטה, יוגורט עם שום ומלפפונים – צזיקי, אוקטפודי – תמנון בגריל או מבושל, טרמה – סלט ביצים דגים ומליצנוסטה – סלט חצילים. עד כאן המתאבנים הרגילים אותם ניתן לקבל בכל טברנה באיים ומכאן המיוחדים:
בקאלאמארקיה – דיונון ממולא, הדולומוס – עלי גפן ממולאים, הגיגאנטב – שעועית אפויה ברוטב, הסאגאנאקי גבינה מטוגנת והסקורדיאליה – תפוחי אדמה עם רוטב שום. עם ניקוי שרידי המזטים היינו צריכים לעשות הפסקה ארוכה כדי לעכל. בכלל ארוחה באיים מתחילה מאוחר. אפשר לראות משפחות יווניות על טפן מתיישבות לארוחת ערב בתשע או עשר בלילה ומסיימות בחצות כאשר הילדים ישנים בזרועות ההורים.
לאחר ההפתעה לטובה במנות הראשונות החלטנו שכל אחד מהסועדים יזמין מנה עיקרית אחרת כדי לטעום מהמיגון. על השולחן נחתו: סופלקי – שישליק עגל, קפטדס – כדורי בשר, קרטופו – תרנגולת בגריל. היוונים הם אכלני בשר מהגדולים באירופה, אך ניקו הבעלים הוכיח שגם בממולאים ובמבושלים כוחו לא מבוטל.
בוודאי שמתם לב שלא הזמנו דגים. זה לא שאנחנו לא אוהבים דגים אלא שדגים ביוון פשוט יקרים, למרות הים הסובב את האיים.
הפאסטיציו – פסטה אפויה הזכירה לנו שהאיטלקים (ונציאניים) שלטו בהידרה, האימם בלאדי – חציל ממולא ברוטב עגבניות הזכיר לנו שגם התורכים היו פה. הגמיסטה – פלפל ממולא והמוסקה – מאפה שכבות עם בשר קצוץ חצילים ותפוח אדמה היה סתם מעולה. שלא כמקובל ביוון המנות המבושלות היו חמות למרות השעה המאוחרת. היוונים מבשלים בבוקר ומגישים בערב מנות פושרות עד קרות. בעל טברנה הסביר לי פעם שהיוונים חושבים שחם זה לא טוב לקיבה.
קינחנו כמקובל בטברנות בקפה יווני חזק בספלים קטנים. (שלא תעיזו להזמין קפה טורקי, היוונים והטורקים לא חברים) ובאבטיח אמיתי שלא גדל על כימיקלים. (כרטיס הביקור של המסעדה מצורף).

שימו לב כאשר אתם יוצאים לאכול לסוגי בתי האוכל השונים:
אסטיאטוריו זהו מקום הדומה למסעדה. התפריט יכול להיות צרפתי איטלקי או אירופאי, המחיר בהתאם.
טברנה היא מקום פשוט עם שולחנות מכוסים פלסטיק או נייר והתפריט כולל סלטים, מזטים, ממולאים ובשר על הגריל.
פאסרוטברנה היא מקום בן מגישים דגים טריים ופרות ים.
קפניאנו הוא בית קפה המגיש קפה עם שש-בש או קלפים. במקומות קטנים אפשר לפעמים לאכול בו משהוא.
האוזרי הוא מעין פאב שבו מגישים יין או אוזו עם מתאבנים.
זאחרופלאסטיו- הוא המקום לקינוח בו מגישים מעדנים מתוקים , ממתקים יוונים בסירופ דבש כמו בקלאות, קאטאפיי ולוקומאדס – פחזניות בדבש.
בתיאבון.