בינואר 2001 ארזנו את תכולת ביתנו והעברנו אותו למחסן.  עזבנו את הארץ לכיוון אוסטרליה. החלום היה לקנות יאכטה ולהפליג בה. בחרנו את אוסטרליה מכיוון ששמענו שניתן לרכוש יאכטה במחירים נמוכים יותר משניתן בארץ ובאירופה וכן בגלל עושר אזורי ההפלגה באזור. (אוסטרליה ו ה GREAT BARRIER REEF, אלפי האיים הטרופים באוקיאנוס השקט וכמובן ניו זילנד).

לא הרגשנו מנוסים מספיק להתחיל להפליג בעצמנו, וכן התבלבלנו לגמרי מהכמות העצומה של היאכטות המוצאות למכירה – (באוסטרליה יוצאת לאור מדי חודש חוברת בעובי של דפי זהב הנקראת TRADE-A-BOAT ובה כ- 10,000 יאכטות למכירה).

רצינו לקבל נסיון נוסף ובמקביל להכיר את שוק היאכטות המקומי… אז עברנו ממרינה למרינה ותלינו מודעות שאנחנו מעוניינים להצטרף לעבוד כצוות על יאכטה. אחרי חיפושים רבים, הצטרפנו כאנשי צוות על PORTOBELLO – יאכטה מסוג סלופ, בעיצוב ADAMS (אוסטרלי) באורך 40 רגל.

הסקיפר – קרל (60) נהג להפליג לבדו עם החתול ארני,  עקב גילו ומצב בריאותו הרופף רצה את עזרתנו. קרל התגלה כאדם נחמד למדי אך גם עצלן לא קטן – דבר שהתאים לנו מאוד, קרל נהנה מאוד להפליג אך לא רצה לזוז ממקומו. תוך יומיים- שלושה, השתלטנו על PORTOBELLO ותיפעלנו אותה לגמרי, החל מהגישות במרינה ועד להפלגה ועגינה באיים ואפילו עבודות תחזוקה קלות…

יחד עם קרל וארני, הפלגנו רבות בחוף הצפון מזרחי של אוסטרליה, (קווינסלנד- וויטסנדייז, וה GREAT (BARRIER REEF. בתקופה של 3 חודשים למדנו לדוג, לאסוף צדפות מהסלעים ולהכין ארוחות שחיתות, והנסיון החשוב ביותר לנו היה עצם המחייה על היאכטה ושגרת החיים – כולל התחזוקה הרבה מסביב. הכרנו אנשי ים רבים, וביניהם יאכטונרים אשר הגשימו כבר את חלומנו ומפליגים מסביב לעולם… הגיע הזמן לעבור הלאה…

 

עזבנו את קרל וארני ובעזרת ה TRADE-A-BOAT שוב עברנו ממרינה למרינה, הפעם לחפש את היאכטה שלנו. לאחר כחודש מצאנו במרינת SCARBOUROUGH באזור BRISBANNE את BOCOY – סלופ מדגם MOODY 40. BOCOY נבנתה באנגליה (78') ולאחר 3 בעלים הגיעה לאוסטרליה. לאחר בדיקה ע"י גורם מנוסה שנתן את חוות דעתו התחלנו בתהליך הרישום… לצערנו תהליך זה ארך הרבה מעבר למצופה. היאכטה היתה רשומה בספרד, ואנו רצינו לרשמה באנגליה ועצם ההתכתבות עם הגורמים הנ"ל בשלט רחוק יצרה בעייה לא קטנה, אך לבסוף באוקטובר 2001 לאחר 5 חודשים מתישים העברנו בעלות, וBOCOY היתה שייכת לנו באופן רשמי. בכל תקופת ההמתנה בחנו את השיפורים והשיפוצים ה נדרשים ואת עלותם, לבסוף החלטנו לדחות את רוב השיפוצים עד שנכיר את BOCOY  בצורה טובה יותר. ולפני שעזבנו את המרינה החלפנו את החלונות (שדלפו בצורה חמורה) וצבענו את התחתית באנטי-פאולין.

 

המטרה – לחגוג את השנה האזרחית החדשה בסידני, סידני מרוחקת כ – 600 מייל דרומית לבריזבן. עזבנו בסוף נובמבר, כלומר שלטובת המרחק הנ"ל הקצבנו לנו חודש – פרק זמן סביר בהתחשב בעובדה שרצינו לבקר במפרצים ובעגינות שבדרך. נפרדנו במסיבה מחברנו במרינה, ויצאנו לדרך.

במרחק 20 מייל מהמרינה קיים אי בשם MORETON והחלטנו לעצור באי לפני המסע הארוך- וכך במים מוגנים יחסית הפלגנו לאי הקרוב, בדרך נתקלנו בצב ים שנלכד במצוף של דייגים, אינו מצליח להשתחרר ונאבק על חייו.  ביצענו אליו בצורה מסודרת "גישה לצב בים" ושחררנו אותו. הגענו לאי ועגנו ללילה. קשה לתאר את ההרגשה של עגינה על כלי השייט שלך, במפרץ קסום, לגמרי לבד.

היעד הבא COFFS HARBOUR , היה במרחק 300 מייל, ישנן מרינות ומקומות עגינה נוספים בדרך אולם, הם כולם ממוקמים בתוך נהרות, ובכדי להכנס אליהם יש לעבור דרך שוניות חול רדודות יחסית כ- 3 מטר וגלי האוקיאנוס נשברים עליהם לעיתים תכופות, בנוסף שוניות החול הללו משנות את מיקומן בצורה מתמדת ואינן מסומנות במפה בצורה מספקת, ולכן החלטנו להמנע מתענוג מפוקפק זה.

לאחר בדיקה של התחזית הצפויה (רוח מזרחית עד צפון מזרחית 15-20 קשר) ל3 ימים הקרובים הרמנו עוגן ויצאנו לדרך. ביציאה מהמפרץ נתקלנו בתופעת שוניות החול. במפה מסומנת תעלה צרה בין שוניות- ועברנו בתוכה, עומק התעלה היה כ 4 מטר ומסביב גלים נשברים. עומק של 4 מטר בגלי אוקיאנוס היה מגבלתי, הגלים אומנם לא נשברו אולם הגיעו לתלילות מפחידה והתנפצו על הסיפון. BOCOY הטלטלה ומד העומק צפצף בכל ירידה מהגל. אך לאחר מספר דקות עברנו את המכשול ויצאנו לים הפתוח.

לאורך החוף המזרחי קיים זרם הנקרא GREAT AUSTRALIAN CURRENT הזורם במהירות של בין 2-4 קשרים דרומה, שיאו במרחק של כ- 50 מייל מהחוף (מי שראה מוצאים את נמו – מכיר). כמובן שהחלטנו לנצל את הזרם לטובתנו…

הכל פעל לטובתנות, הרוח בכיוון הנכון ועוצמה נוחה, הזרם מאיץ אותנו בנוסף, השמיים בהירים, הווינד-ון שומר על הקורס ומצב רוחנו מצוין, הגיע זמן הדייג!!! זרקנו את הז'ורזורה ועקבנו אחריה. לאחר כ- 20 דקות הרגשנו משיכה עזה בחבל, הבטנו לאחור וזיהינו דג מסוג מרלין (כן – זה מהזקן והים) נאבק ונלחם, אורכו היה כ-3 מטר לא כולל החרב!!! נבהלנו מאוד –  לא לזה התכוונו, ובעוד אנחנו מחשבים את צעדנו הבאים המרלין, למזלו, הצליח להחלץ –  ואנחנו נשמנו לרווחה. לאחר כשעתיים נוספות עלתה בחכתנו טונה מסוג YELLOW FIN בגודל סביר (כ 80 ס"מ) – עדיין הרבה יותר מידי דג לשנינו אבל ניתן להתמודד.

 

היום הפך ללילה ששוב הפך ליום והתחלנו להתרגל לשגרת ההפלגה, הקשבנו לתחזית ובה נמסר על סערה דרומית המתקרבת, על-פי חישובנו ונתוני התחזית הסערה היתה אמורה להגיע לקראת צהרי היום הבא, היינו מרוחקים כ – 60 מייל מהיעד וקיווינו שנגיע ל COFFS בשעות הבוקר המאוחרות. אבל כמו שאנו מכירים תחזיות תזמונן אינו תמיד מדויק…

בשעה שתיים בלילה הרוח איתה הפלגנו נפלה לגמרי, לאחר כחמש דקות נוספות הרוח חגה לכל כיוון אפשרי ובעוצמה חזקה מאוד, החלוץ שלנו התנפנף מצד לצד ולבסוף נקרע לגמרי, בעוד אנחנו מנסים לטפל בחלוץ, הווינד ון כשל וBOCOY לא הצליחה לשמור קורס – עברנו להשתמש בהיגוי הרגיל – הידני. הרוח התייצבה על 40 קשר מדרום. גלגלנו את שאריות החלוץ כמיטב יכולתנו והפלגנו בעזרת הראשי בלבד בגלסים לכיוון דרום. לאחר כחצי שעה נוספת הראשי כשל גם הוא, הבנו שאנו כעת במצב של השרדות. הורדנו את הראשי, והנענו את המנוע לייצב את היאכטה לכיוון הים שהיה מבולבל מאוד, הסוול הגיע מצפון והחלו לההיבנות גלי רוח מדרום. בגלל שהיינו בתוך הזרם האוסטרלי הדרומי, והרוח היתה דרומית, גלי הרוח שנבנו היו קצרים ותלולים במידה קיצונית. לאחר זמן לא רב כשלה גם מערכת ההיגוי, וההגה היה חופשי לגמרי. אני ואסנת הבטנו אחד בשני בחוסר אונים מנסים למצוא פתרון לכל התקלות. החלטנו להזעיק עזרה ממשמר החופים. ללא מפרשים וללא יכולת היגוי הרגשנו די נואשים! ניסיתי ליצור קשר עם משמר החופים וכלי שיט אחרים בעזרת ה VHF אולם משום שהיינו במרחק רב יחסי מהחוף (50 מייל) לא נעננו ע"י אף אחד, מרחק זה אגב גם עבד לטובתנו בכך שלא היו מכשולי נווט בסביבה.

מצב הים הגבוה דרדר גם את מצבנו הפיסי, מחלת הים החלה להשתלט עלינו ונאלצנו לפעול תחת בחילות והקאות מרובות.

בשלב זה למדנו שיעור חשוב מאוד בימאות, אם לא תעזור לעצמך בצורה הטובה ביותר רוב הסיכויים שגם לא יעזרו לך. מה שנקרא נפל לנו האסימון.

כמובן שכיבינו את המנוע, (ללא יכולת היגוי אין טעם). נגשנו למערכת ההיגוי ומצאנו שנקרע כבל ההיגוי, חיברנו את היגוי החרום (לצערנו, היגוי החרום ב-BOCOY נמצא בקבינה האחורית ואין מבט החוצה), בחנו את המפרש הראשי וגילינו שעדיין ניתן להשתמש בו בצמצום שלישי, נכנסנו למצב HEAVE TO בעזרת הראשי בלבד והרגענו את הענינים. תוך כדי HEAVE TO  , אלתרנו כבל חילופי וחזרנו לשליטה חלקית. למרות שהיינו ב HEAVE TO  עדיין התקדמנו במהירות של כ 2-3 קשרים דרומה בעקבות הזרם החזק. לפנות בוקר אחרי כ 6 שעות של התמודדות עם הסערה ועם התקלות חזרנו לעבודה במשמרות כדי לאפשר מנוחה. בהמשך עזבנו את הזרם הדרומי, והתחלנו להתקרב לאזור החוף ולמרינת COFFS , לטובת הדבר הנענו שוב את המנוע ונלחמנו ברוח והגלים בעזרת המנוע והמפרש הראשי (MOTOR SAILING) לקראת אחר הצהריים נכנסו למרינה, תשושים – החלטנו שיום למחרת נקנה פלפט גדול ונכתוב עליו "למכירה". חיי הים הם לא בשבילנו!!! והלכנו לנוח ממאורעות הלילה.

בבוקר המחרת הסערה שככה, השמיים שוב הבהיקו בכחול, הסתכלנו אחד בשני ואמרנו "יוצאים להפליג???"

תופר המפרשים המקומי הגיע לבחון את הנזק למפרשים וקבע כי המפרשים עשו את שלהם ויש צורך להחליפם. אך הוא לא יוכל לתפור מפרשים לפני תחילת פברואר!!! בעקבות חופשת הקיץ והחגים!

לא עמדנו בעול הגזירה – שמנו לעצמנו למטרה לחגוג את השנה החדשה בסידני! במלאי המפרשים שלנו היה לנו חלוץ רזרבי קצת קטן יותר אך לטובת הענין הוא מספק. הראשי היווה בעייה רצינית יותר, החלטנו לנסות לתקן אותו בעצמנו, רכשנו מכונת תפירה בחנות יד שנייה, ומחטים מסיביות, ובעזרת דבק מגע ושאריות מפרשים והמון אילתור הצלחנו להגיע למצב של ראשי שניתן להפליג איתו, כמובן שהוא לא נראה כל-כך טוב, והיעילות שלו ברוחות קדמיות ירדה בהרבה, אך החלטנו לצאת ולהמשיך לכיוון סידני.

 

המתנו למזג-אוויר מתאים ויצאנו שוב דרומה. היעד הבא היה מרוחק כ 120 מייל PORT STEVENS המפרשים המאולתרים עשו את עבודתם נאמנה אמנם לא באותה יעילות, המהירות הממוצעת שלנו ירדה בקשר שלם. מחלת הים הפעם תפסה אותנו שוב למרות שהים היה נוח למדי, לדעתי האפקט הפסיכולוגי והחרדה מהים, עשו את שלהם. גם אני וגם אסנת סבלנו, לא נהננו בצורה מלאה מהסושי והסשימי שהכנו מהטונה שתפסנו בדרך!

התחזית הבא בישרה על רוחות מערביות חזקות, התקרבנו לחוף בכדי להקטין את מרחב הנשיבה של הרוח ולהרוויח מרחק ולמנוע הפלגה מול הרוח בהמשך. ואכן במרחק של 10 מייל מהכניסה ל PORT STEAVENS הרוח חגה למערבית ובעוצמה של 30-35 קשרים. לצערנו וגם לטיפשותנו לא לקחנו בחשבון את הגאות והשפל בכניסה למפרץ. מפרץ בגודל של כ- 150 קמ"ר עם מיצרים ברוחב של 200 מטר יוצר זרמים חזקים המגיעים עד ל- 5 קשרים בזמן השיא. ניסינו להכנס למפרץ בזמן הגאות היוצאת, לאחר מאבק ממושך ברוח שמגיעה מהחרטום וזרמי הגאות שעובדים נגדנו הצלחנו להכנס למפרץ במהירות שנעה בין 0.25-0.75 קשר בגלסים ובעזרת המנוע. מצאנו מסתור מהרוח ועגנו למשך מספר ימים להנות מהמפרץ ומהסביבה. ובנוסף המתנו שוב לרוח מתאימה שתוביל אותנו בלג האחרון לסידני.

 

הלג האחרון עד סידני עבר ללא תקלות, את העיר עצמה זיהינו ממרחק של יותר מ 20 מייל הודות לגורדי השחקים הרבים בה. עברנו במיצרים ועגנו בחלק הצפוני של הנמל באזור MANLY. הגענו בתאריך 25 בנובמבר ועמדנו במטרה וביעדים שהצבנו לנו להגיע לסידני למסיבות השנה החדשה.

 

בערב השנה החדשה אספנו 10 חברים נוספים והפלגנו יחד עם מאות יאכטות נוספות לעגון בסביבת גשר הנמל HARBOUR BRIDGE בו מתקיים מופע זיקוקי דינור הגדול מסוגו בעולם. עגננו בצפיפות לא הגיונית (המון פנדרים מסביב למנוע חיכוכים מיותרים עם השכנים) וחגגנו עם המון בירה יין ושמפניה.

 

 

על הצוות: 

אסנת (30) בילתה בילדותה שעות רבות בצופי ים הרצליה, כשהגיע זמן הגיוס התנדבה לחיל הים ושירתה כמפקדת על גוררת באשדוד.

יוחאי (32) שירת כאיש צוות אוויר על 16F  והתוודע לים רק בגיל 28 בעזרתה של אסנת.

לאחר סיום קורס הסקיפרים רכש הזוג את היאכטה באוסטרליה והפליג לבדו בחוף המזרחי של אוסטרליה. משם הפליג מרחק של 2000 מיל ימי לאי פיגי  שבאוקיאנוס השקט  מאיי פיגי הפליג הזוג לניו זילנד שם מוספנת היאכטה היום.

אסנת ויוחאי חזרו לישראל לטובת הולדת בתם ומילוי משאבים כלכלים.

כיום עובד יוחאי כמדריך שיט מעשי בבית הספר "דרך הים" במרינה הרצליה.

לקראת דצמבר יחזור הזוג ליאכטה BOCOY   הממתינה להם בניו זילנד.