הנה מספר טיפים שיעשו את העבודה:

 

קיימים מספר סוגי עוגנים, השניים הנפוצים ביותר בשימוש ביאכטות הם עוגן מחרשה ועוגן דנפורס. הראשון מופיע לפעמים בתצורת CQR שבו לעוגן יש ציר. ציר מהווה נקודת תורפה בעוגן, יש לבדוק שאין בו סדקים. הדנפורס הוא עוגן שאותו נראה במקרים רבים כעוגן רזרבי, בעיקר כי הוא עוגן קל משקל באופן יחסי ומתאים למגוון סוגי קרקע. חשוב לוודא לאחר שהשתמשתם בדנפורס, שלוח העוגן בעיקר בקצותיו לא התעקם, חשוב גם לוודא שבציר העוגן לא נוצרו סדקים.

נקודת התורפה המשותפת של כל סוגי העוגנים היא החיבור בין העוגן לשרשרת, על נקודה זו מופעל עומס רב בעת העגינה וכמן כן הנקודה חשופה לשחיקת יתר. חלודה היא כמובן אויב משותף של כל סוגי העוגנים והשרשראות ועל כך נפרט בהמשך.

 

כדי להגן על השרשרת מפני חלודה, מצפים אותה בשכבת אבץ בתהליך הנקרא "גלווניזציה". תהליך זה הינו תהליך חשמלי המתבצע בבתי מלאכה ייעודיים. שרשרת חלודה היא שרשרת חלשה, לכן באם השרשרת החלידה יש לבצע בה ניקוי חול ולאחר מכן תהליך של ציפוי מחדש באבץ (גלווניזציה).

האמור כמובן נכון גם לגבי העוגן. שטיפת השרשרת והעוגן במים מתוקים תקטין באופן דרסטי את החשיפה לחלודה. אם יש חוליה או חוליות חלודות באופן מיוחד, ניתן להחליף אותן ב"חוליות מחבר" אותן ניתן לחבר באמצעות מסמור.

עדיין לא הומצאה שיטת סימון אורך השרשרת שתחזיק לעד ואולי טוב שכך. פריסת השרשרת על גבי הרציף לפני תחילת העונה וצביעת סימני האורך מחדש, היא הזדמנות נהדרת לבדיקת שרשרת העוגן לכל אורכה. בהזדמנות זאת אפשר לתקן באמצעות צבע שריטות קלות שנגרמו לציפוי האבץ. 
 

תא העוגן הוא תא בו מאוכסנים השרשרת וחבל העוגן הקשור אליה. הצטברות מים בכלל ומים מלוחים בפרט, הם מרשם בדוק לחלודה בשרשרת ולבלאי מואץ לחבל. יש לוודא שפתחי הניקוז של התא פתוחים, את קרקעית התא יש לנקות ולייבש. רצוי לפתוח את פתח תא העוגן לאורך זמן מדי פעם, כדי לייבש את הלחות.

 

ביאכטות גדולות, חבל העוגן משמש להארכת השרשרת במקרה הצורך. ביאכטות קטנות, יש שרשרת קצרה המשמשת להגברת יעילות אחיזת העוגן ואילו רוב משך העגינה מבוצע ע"י החבל. חבל זה מועד לשחיקה. יש להחליף חבל שחוק מיד!

יש לוודא שקוטר החבל מתאים לכננת. לעיתים רק לאחר שנים של שימוש ביאכטה מגלים שקוטר החבל לא מתאים לכננת, פשוט משום שלעולם לא השליכו את כל השרשרת.

הקליעה (SPLICE) בין החבל לשרשרת היא נקודת התורפה, אם היא שחוקה יש לחתוך ולקלוע מחדש. אסור לחבר בין השרשרת והעוגן בקשר. קשר עשוי לא לעבור במוביל ו"לתקוע" את תהליך העגינה. נקודת קשירה נוספת שיש לבדוק, היא נקודת הקשירה של החבל בתא העוגן. פעמים רבות מדי ראיתי זריקת עוגן שמסתיימת במצב של "פרידה" מהעוגן ומהשרשרת בשל העובדה שהחבל היה שחוק בנקודת הקשירה ולא עמד בעומס.

אין דבר מתסכל יותר מאשר לשלם 200 אירו לצוללן שיביא לכם את קצה החבל המנותק.

 

יש עשרות סוגי דגמי כננת: ידניות, חשמליות והידראוליות. המשותף לכולן הוא שיש לשטוף אותן היטב במים מתוקים. יש לוודא שגבישי המלח לא נשארו אפילו בחריצים הקטנים ביותר. כננות בהן יש מצמד ידני, יש להפעיל פעם בחודש – חודשיים ולוודא שלא נתפסו כתוצאה מקורוזיה. במידה ולא שטפתם זמן ממושך כדאי לשטוף עם מים חמים וחומץ ולאחר מכן במים מתוקים. בכננות בהן יש שימון פנימי יש לבדוק את מפלס השמן באופן שוטף ולמלא על פי הוראות היצרן.

באופן כללי אני מעדיף כננת שבה יש תוף המותאם להעלאת שרשרת ותוף המותאם להעלות חבל. שימוש בתוף המשונן המיועד לשרשרת לצורך העלאת חבל גורם לבלאי מואץ. במצב של עגינה יש לשחרר את העומס מהכננת ולהשאירו על אחד מברווזי החרטום, זאת באמצעות חבל מתאים.

עומס על הכננת, במיוחד בעת סערה, עלול לפגוע באיטום של הכננת ולחדירת מים לתוכה, במצבים קיצוניים היא עלולה להישבר. יש לבדוק מדי פעם את הסיפון באזור הכננת ולוודא שאין סדקים בחיבור של הכננת לסיפון או קורוזיה בברגים המחברים אותה לסיפון.

 

אם לא בא לכם להרים 70 מטר שרשרת בעבודת ידיים, כדאי שתוודאו כי חיבורי החשמל של הכננת תקינים, נקיים וללא סימני קורוזיה. מטלית, ספריי לשחרור חלודה, ספריי סיליקון ולעיתים סרט בידוד יעשו את המלאכה היטב. חשוב לוודא שליד מתג הפחת של מערכת העוגן, לא הונחו חפצים אשר בעת טלטול עשויים לנתק את המערכת.

אם הכננת לא עובדת ולא מתחשק לכם להרים ידנית, אפשר להשתמש בכננת הידנית של החלוץ. לצורך כך יש להכין גלגלת מתאימה ולהשתמש בחבל מתאים שיעבור בין טבעות שרשרת העוגן. בצורה כזאת נוכל כמובן להרים כל פעם קטע קצר מהעוגן אך לחסוך מאמץ. 

 

לסיכום:

העוגן הוא אולי אביזר הבטיחות החשוב ביותר בכלי השיט. תנו לו את הכבוד המגיע לו והוא לא יאכזב.