חילוץ צבאי
יאכטה מנועית יצאה מקפריסין בדרכה חזרה לישראל. במרחק כ- 50 מיל מחוף לבנון ארעה תקלה בהגה. היאכטה חגה במעגלים גדולים במקום ויצרה קשר עם תחנת "רדיו חיפה". הקשר היה משובש, אך המסר שהועבר היה כי היאכטה מבקשת שתשלח גוררת על מנת לגררה לחיפה. תחנת רדיו חיפה יצרה קשר עם מבטחי היאכטה, אשר התקשרו עם גוררת, שהכינה עצמה ליציאה.
במקביל, הודיע חיפה רדיו למחלקת מבצעים חיל הים על אירוע יאכטה במצוקה מול חוף לבנון.
מסיבה לא ברורה, נכנס חיל הים לפעלתנות-יתר והתייחס לאירוע כאל אירוע הכרוך בסכנת חיים לצוות. נשלח מטוס קרב אשר איתר את הספינה ופיזר נורי תאורה ואל תוך מעגל האורות הגיח מסוק יחידת הצלה של חיל האוויר וקרא לצוות לנטוש. צוות היאכטה סירב לעזוב את היאכטה ולהתפנות ע"י המסוק והוא שב על עקבותיו.
עם בוקר, הגיע לזירת האירוע סטי"ל של חיל הים. צוות היאכטה סירב שוב לנטוש את היאכטה ולעבור לסטי"ל וחזר על בקשתו לגוררת. זאת לדעת, כי על כלי השיט של חיל הים נאסר לטפל בהצלת רכוש והם רשאים להגיש עזרה אך ורק לצורך הצלת אנשים. בינתיים הגיעה גם הגוררת למקום, אולם עד שהגיעה תוקן ההגה, כך שלחיפה הפליגה היאכטה בליווי גוררת מצד אחד וסטי"ל מצד שני. משרד הביטחון שלח לבעל הספינה חשבון עבור שעות מטוסי קרב, נורים, שעות מסוק, שעות סטי"ל וכ"ו ובסה"כ כ- 150,000$.
משרד הביטחון שוכנע לחזור בו מדרישתו עקב הטענות הבאות:
א. היאכטה לא ביקשה בשום שלב שרותי הצלת הצוות והפעילות נעשתה ביוזמת חיל הים בלבד.
ב. היאכטה לא שידרה ולא הודיעה על מצוקה בשום אמצעי תקשורת.
ג. "הוצאות הצלה" ניתן לתבוע רק אם ניצל רכוש ובנוסף גם אנשים. במקרה זה, הצבא יצא במפורש להציל אנשים בלבד.
ד. בסיס חוקי אפשרי לדרישת החזר הוצאות יכול להתבסס על חוק "עשית עושר ולא במשפט" המורה כי "מי שעשה בתום לב ובסבירות פעולה לשמירה על חייו, שלמות גופו, בריאותו, כבודו או רכושו של אדם אחר, בלי שהיה חייב לכך כלפיו והוציא הוצאות בקשר לכך, חייב הזוכה (הניצול – צ.א.) לשפותו על הוצאותיו הסבירות.

אך לא ניתן היה להחיל חוק זה על האירוע הואיל והחוק הנ"ל הוא טריטוריאלי וחל רק בגבולות מדינת ישראל ומימי החופים שלה ואילו האירוע התרחש במים בינלאומיים.

חובת הקטנת הנזק
עקרון ביטוח חשוב ובסיסי הוא, כי כאשר ארע מקרה ביטוח – על המבוטח לנהוג להצלת רכושו כאילו לא היה מבוטח כלל.
עקרון זה מצוין במפורש בפוליסה הימית, קיים בחוק הביטוח האנגלי (החל על הפוליסה הימית בדרך כלל) וכן הוא חלק מחוק חוזה הביטוח הישראלי (אשר אינו חל על ביטוח ימי). חובת המבוטח היא לנקוט באמצעים סבירים שיש בהם כדי למנוע או להקטין את הנזק. כפועל יוצא מכך, נוטלים על עצמם המבטחים לפצות את המבוטח בגין אותן הוצאות שהוצאו בצורה סבירה על מנת לקיים חובה זו.  החובה מוטלת גם על שלוחי המבוטח כמו צוות שכיר, משיט ספינה שהושאלה או הוחכרה וכו'.

חובת המבוטח היא לפעול בסבירות ולא מעבר לכך – למניעת החמרת הנזק. סבירות האמצעים שננקטו תבחן במשקפיים אובייקטיביים כלומר, מה היה עושה מבוטח סביר כדי להגן על רכושו. מכאן, שטענות מסוג "לא ידעתי" ו"לא אמרו לי" לא יועילו ועל המבוטח להתייעץ עם בעלי מקצוע.
זכותו של המבוטח לקבל החזר עבור הוצאות סבירות שהוציא נפרדת משאר התחייבויות המבטח על פי הפוליסה. התוצאה היא, כי המבוטח יקבל החזר הוצאותיו גם אם לא הביאו תועלת. לכן עשוי המבטח, במקרה של אובדן כליל, לשאת בתשלום הגבוה מסכום הביטוח. ישומו המעשי של עקרון הקטנת הנזק מתבטא בכך כי המשיט / המבוטח, ינקוט בכל האמצעים הסבירים שהיה נוקט על מנת להציל את ספינתו ורכושו במקרה ולא היה מבוטח.
 

דוגמאות:
העובדה כי הודעת למבטחים על כך שספינתך טבעה, אינה פוטרת אותך מלנקוט במאמצים לאתר ולהתקשר בהסכם עם מחלץ שיציף אותה מחדש. אותה חובה תגרום למבוטח לבצע תחזוקה מונעת במנוע שטבל במים מסיבה כלשהי. אם ימנע המבוטח מלטפל במנוע הטבוע והמנוע ייתפס עקב כך – תיזקף החמרת הנזק לחובתו והוא יפוצה אך ורק בעלויות שיקום המנוע, כפי שהיה נושא בהן המבטח לפני שהמנוע הוזנח על ידי המבוטח.
יאכטה עולה על שרטון. חובתו של המבוטח לבצע ניסיונות לחלצה בעצמו, להזעיק עזרת מחלצים בקשר, ולהשתמש באמצעי חרום על מנת למשוך תשומת לב למצבו. נטישה בלתי מוצדקת של היאכטה, כאשר אין סכנת חיים ועדיין ניתן לעשות מעשה להצלתה – יחשבו כהפרת חובת הקטנת הנזק ויזקפו לחובת המבוטח.

ולסיום זכרו: חברת הביטוח אינה חייבת לקבל על עצמה טיפול באירוע. היא רק רשאית לעשות כן, במידה והיא חפצה בכך. עליך המבוטח, מוטלת החובה לעשות הכל להקטנת הנזק כאילו לא היית מבוטח ולהגיש חשבון הוצאותיך בגמר האירוע.