אורח מהים – סבי אלמוזלינוס

כתבה : שירי דובר צילום : דניאל ישר

סבי אלמוזלינוס - חזון, קריירה וערך מוסף

מה רציתם להיות "כשתהיו גדולים"? עד כמה יש קשר בין החלום הזה לבין המציאות של היום? ובכלל, עד כמה מדובר בקריירה מיוחדת ובעלת ערך מוסף? סבי אלמוזלינוס (48) ידע מגיל צעיר מאוד מה גורם לדם שלו לזרום בעורקים, והיכן הוא חולם להיות.

מתי התאהבת בים?

"הרומן התחיל כשהייתי בן 12. כמו כל משפחה נהגנו לבקר בים. הורי לקחו אותי לחוף הים בהרצליה, עד שיום אחד ראיתי שם כמה ילדים מפליגים. שאלתי, ביררתי, ואז גיליתי את המועדון של צופי ים. נדלקתי והצטרפתי ומאז ועד היום אני בים".
רגע, מה היה באמצע?
"צופי הים היו החיים שלי. שרצתי שם כל הזמן, כולל בשבתות ובחגים. הלכתי לכל הפעילויות ואלו לא היו רק הפלגות – היו גם עבודות אחזקה שעשינו. מועדוני שיט מתחזקים את עצמם ולא בוחלים בדבר. עשיתי הכול. הרגשתי בבית, ולו רק בגלל שקיבלתי חופש להתנסות ואז יצאתי לצבא".
תן לי לנחש. חיל הים?
"בערך. הייתי בקורס חובלים שנה וחודשיים, אבל אז נפלתי מהקורס, והגעתי למודיעין. הדרכתי בגלילות ובמקביל, לשמחתי מצאתי זמן גם להתנדב בצופי ים במשך שנה וחצי. בהמשך, אחרי שכבר השתחררתי, הציעו לי לעבוד שם בחצי משרה. התחלתי ללמוד בחיפה, אז זה התאים לי יופי. אחרי הלימודים נסעתי כמובן לטייל בעולם. כשחזרתי, אמרו לי שמי שריכז את השבט עזב והציעו לי להחליף אותו. אני מודה שקצת התלבטתי".
 למה התלבטת?
"השכר לא היה גבוה ובאותו השלב לא ידעתי איך יראה העתיד והאופק המקצועי שלי. אבל הלב מאוד רצה. אז הלכתי עם הלב".
מתברר שבצדק. בשנת 1996, כשהוא בן 31, אלמוזלינוס כבר ראה את קו האופק, או לכל הפחות את החזון.
"התחלתי לבנות בראשי חזון להקמתו של מרכז לחינוך ימי. התחלנו לאסוף אנשים שנרתמו בשמחה לעזור. הראשון בהם היה יוחנן רפיח ז"ל. הוא נפטר לפני שנה. היום המבנה של בית הסירות קרוי על שמו. הוא ליווה אותי, ועזר בפתיחת דלתות. השני יבד"ל, הוא אמיר צינדר שהיה לפני בתפקיד והיום מנהל את המרינה בהרצליה. האדם השלישי שסייע רבות הוא יוקים ון קרפלד, הוא עזר מאוד כשפנינו לעיריית הרצליה. ביקשנו עזרה. הצלחנו לקבל אותה בשנת 1999 כאשר יעל גרמן נכנסה לתפקידה כראש העיר. יוחנן והיא נרתמו לפעילות הימית בכלל ולצופי הים בהרצליה בפרט".
מה היה השינוי הגדול בפעילות הימית?
"סוף סוך הצלחנו לבנות תכנית אב למרכז חינוך ימי. היום, הפעילות הברוכה מוכיחה שאת מה שחלמנו אז הגשמנו היום".
מה מציע המרכז לחינוך ימי? מה ייחודו?
"אנחנו עוסקים בעיקר בחינוך. הפלטפורמה היא ימית, אבל הפעילות חינוכית. זה המנדט שקיבלנו – להפוך את הילדים שמגיעים למרכז לאזרחים טובים יותר. שיכירו את היכולות של עצמם".
ומה זה אומר בפועל?
"מדי שבוע מגיעים למרכז כ 1,100 ילדים ובקיץ מתווספים עוד 600 נוספים במסגרת הקייטנות, שזה אגב מנוע לגיוס המשך לפעילות השנתית. במהלך השנה אנו מפעילים  4 סוגי פעילות שונים: הראשונה היא מסגרת צופי ים. זו הפעילות המוכרת, ילדים מדריכים ילדים. הפעילות השנייה היא של מועדון השיט התחרותי, המטרה המשנית שם היא מדליה. ילדים ונוער מכיתה ב' ועד הגיוס לצבא מתאמנים שם בגלישת גלים רוח ושיט. הפעילות השלישית היא חינוכית במלואה – במסגרת בית הספר, בין שיעור מתמטיקה לתנ"ך, בני הנוער מגיעים ללמוד על עולם הפעילות הימית. הפעילות הזו היא בחסות משרד החינוך. הפעילות הרביעית היא שיקומית, והיא מיועדת לילדים בעלי צרכים מיוחדים ובכל הרמות, הים מהווה עבורם תהליך בעל תרומה. יש לנו היום מעל 200 ילדים, אותם מנחים מאמנים מקצועיים ומעורבים, כלומר מישהו שהוא גם מאמן ימי וגם פסיכולוג או עובד סוציאלי.
ורואים תוצאות?
"בהחלט. המדד שלנו להצלחה הוא השפעה על המסגרות האחרות. כולם מגיעים כשווים בין שווים. יש הבדל בין מי שייצא לים ברוח חזקה ומי שלא, אבל האינטגרציה היא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. הרי יש בני נוער בארץ שעד הצבא לא יתקלו במגוון תרבותי שכזה".
 ומעבר להגשמת החזון, מה עוד גורם לך להבין שזה מצליח?
"היום המועדון בן 12 והילדים שעשו בו את צעדיהם הראשונים, חוזרים אחרי הצבא בכדי לאמן. חלקם גם בא בהתנדבות. זה מזין את עצמו. עבורם, בדיוק כמו שזה היה עבורי, זו דרך חיים".
אתה מבלה בים גם בסופי שבוע?
"ברור. אני בעבודה 24 שעות ביממה ו-7 ימים בשבוע".
  והחופשות? גם בים?
"לא. כאן אני דווקא מערב בין הים והיבשה. אשתי, גם היא חולת ים, הכרנו דווקא על החוף. היא עשתה קורס מדריכי קיאקים. המבטים נפגשו וכעבור כשנה הרומן יצא לדרך. החלום שלי הוא שהבנות שלנו – שחר בת ה- 12, יובל בת ה-10 וליאור בת ה-5, ימשיכו גם הן את המסורת והמשנה הימית שלי. אני לוקח אותן להפלגות ולחוגים. אני מקווה ומאמין שזה יקרה".