"נולדתי בחיפה, אבל משום מה להורי לא נראה טריוויאלי שאלך לצופי ים, הם פחדו שארטב. רק אחרי שראו את ההתמדה שלי בצופי ים, התרצו. שם ספגתי את החינוך הימי הראשוני שלי, מכיתה ז' ועד יא'-יב' כשהייתי מדריך."

"כבר בצופי ים הבנתי שזה מה שאני אוהב אבל ברגע שהגיע הגיוס וכל חבריי התגייסו לחיל הים, החלטתי לעשות משהו חדש ולבחון את מערכת היחסים שלי עם הים. התקבלתי ל – 669, יחידה יבשתית, ועשיתי שירות מלא שבסופו הבנתי שאני חוזר לים כי הוא חסר לי. למחרת השחרור עליתי על מטוס למיאמי כדי לעבוד על יאכטות ולהסתובב בעולם. אחרי שבועיים כבר מצאתי את עצמי על סוואן 65 חוצה את האוקיאנוס לאירופה ומשם התגלגלתי 4 שנים בעבודה על יאכטות, כסקיפר או כקצין ראשון."

"אחרי 6-7 חציות של האוקיאנוס האטלנטי הבנתי שהחלום שלי להפליג בפסיפיק לא יקרה על היאכטה עליה עבדתי, במקביל פתחו בישראל את המחזור הראשון של כלכלה וניהול מערכות ימיות במכללה הימית במכמורת. השילוב של שני גורמים אלו גרם לי לחזור לארץ, אם כי ביחס אמביוולנטי לחלוטין."

"העבודה עם הסטודנטים היא עבודה מספקת ומעניינת. לראייה, כבר 16 שנים שאני מלמד ימאות מעשית ועיונית. בנוסף פיתחתי במכמורת את ענף השייט התחרותי, כשהגעתי היו בעיקר גלשני רוח, היום אני מאמן את הנבחרת של היאכטה התחרותית ואנחנו מחנכים עוד ילדים לאהוב את הים מנקודת מבט שונה של אופטימיסטים ולייזרים."

"גם כבוחן יש עניין של חינוך כי הטסט הוא לא רק מבחן. בטסט אני מעביר סוג של שיעור, זה משתווה לילדים צעירים שלומדים להפליג באופטימיסט."

"כדי להיות הכי מקצועי אני לא משווה את הנבחנים לרמה שלי או של המדריך אלא בוחן אותם ביחס לנבחנים חדשים אחרים. את הטסט אני משתדל לעשות בצורה לימודית כי החברה שנבחנים משלמים הרבה כסף על אותו יום ואני מנסה לתת שירות עם ערך מוסף, וגם אם ברור שמישהו נכשל אחרי 10 דקות אני אתן לו להרגיש שהוא חלק מהמבחן. כך גם צעירים ומבוגרים כאחד מקבלים הרגשה טובה בזמן הטסט."

"ברור שיש ביקורת של בתי הספר על משרד התחבורה לגבי השיטה שאיתה צריך לעבוד. בארה"ב לא צריך רישיון אבל דו"חות שמגיעים משם מראים על 350 איש שנעדרים בים בשנת 2011. ל-90% מהם אין רישיון וזה מצביע על מגמה בעייתית. אפשר להתווכח על הדרך, האם הטסט מפורט מספיק, או האם צריך לעשות גם טסט בלילה, או בכלל כמו האנגלים על הטסט להימשך 4 ימים. אני חושב שההסמכה בארץ היא טובה כי הסקיפרים לא נופלים ברמתם מאחיהם מסביב לעולם."

"כיום יש שנוסעים לאנגליה לעשות הסמכות, אבל אני לא חושב שסקיפרים ישראלים עם ניסיון נופלים מאחיהם הבריטיים. כשהם חוזרים מלימודים והסמכה ומספרים על הקושי, לא נראה שהוא מאוד שונה מרמת הלימודים כאן."

"אני מיסיונר ימי. חשוב לי להעביר את ההרגשה שהים עשה לי בתור ילד גם לאנשים אחרים. לפני כחודש פתחתי בהתנדבות עם אישתי קבוצת שיט תחרותי לילדים מגבעת אולגה ועין הים בחדרה כדי להכניס אותם לעולם השיט ולהקנות להם כלים שלא היו מתאפשרים להם אילולא השיט. באזורים האלו האוכלוסייה חלשה יחסית ואני מנסה לתת להם אלטרנטיבה טובה וזולה שתיתן להם מושג על הים."

"בהתחלה זה סוג של משחק שאינו תחרותי או הישגי וכדי שהילדים לא יקבלו טראומה מהים הם צריכים להרגיש שהכול קליל וכיף. הילדים לומדים להרכיב סירה ולהגיע למצוף והכל מאוד חווייתי, הלימוד נעשה בהדרגתיות כדי לגרום להם להתאהב, כמוני, בים."